120 דקות ארוכות בסן סירו | אינטר 3-4 ברצלונה

סנסציוני. היסטורי. אפי. אינטר וברצלונה הציגו לנו אמש משחק כדורגל שאיכשהו הצליח להתעלות על המשחק הראשון והמטורף בברצלונה.

בלילה דרמטי, אינטר ניצחה את ברצלונה והגיעה לגמר ליגת האלופות בפעם השנייה בשלוש השנים האחרונות.

חצי הגמר עם שיא השערים בתולדות התחרות הסתיים בתוצאה 7-6 לאיטלקים, מה שהבטיח לחבורה של אינזאגי את ההעפלה אל משחק הגמר במינכן.

אינטר התחילה את המשחק הזה – כמו שעשו את המשחק הראשון ועלו ליתרון של שני שערים במחצית הראשונה, אבל זה היה רק תחילת המסע על רכבת ההרים במילאנו.

כצפוי, ברצלונה שלטה בכדור מההתחלה, ואינטר ספגה את הלחץ כפי שהיא יודעת לעשות היטב. זה חלק מתכנית ההגנה של אינזאגי, במיוחד נגד קבוצות כדורגל דומיננטיות. לפני התיקו 3-3 במשחק הראשון בשבוע שעבר, אינטר ספגה רק חמישה שערים ב-12 משחקי ליגת האלופות העונה.

אבל זה לא שאינטר פשוט יושבים בחיבוק ידיים וסופגים לחץ; הם עדיין פרואקטיביים בלי הכדור, ושער הפתיחה שלהם הגיע לאחר שזכו בכדור גבוה במגרש. אפשר לראות את אינטר לוחצת ברגע שהיא מזהה את המצוקה של אולמו, שסגור משני הצדדים ורואה מלפניו עוד שחקן בכחול שחור שועט לעברו. אולמו איבד את הכדור ופדריקו דימרקו שלח את דנזל דומפריס לעומק שמצא את לאוטרו מרטינס לבד מול השער.

ההולנדי היה כוכב המשחק הראשון, כבש פעמיים ובישל לשער נוסף, ורק 21 דקות מתחילת משחק הגומלין, בישל שער נוסף. בכך, הוא הפך לשחקן הרביעי בלבד בתולדות ליגת האלופות שכבש שני שערים ושני בישולים בחצי הגמר, אחרי אלסנדרו דל פיירו ב-1997-98 ומוחמד סלאח ורוברטו פירמינו ב-2017-18.

ממש לפני הירידה למחצית, אינטר הכפילו את היתרון שלהם. לאחר בדיקת VAR על עבירה של פאו קובארס על מרטינס, אינטר קיבלה פנדל שהאקאן צ’להנולו כבש בביטחון. כעת הוא כבש את כל ששת הפנדלים שלקח בליגת האלופות, מה שאומר שהוא מתגאה במאזן המשותף הטוב ביותר של 100% מהנקודה בתולדות התחרות (לא כולל דו-קרבות פנדלים) לצד טימו ורנר (גם הוא 6/6). קשה להתעלם פה מעוד סיטואציה נוראית אליה נקלעה ברצלונה. התקפה של הנראזורי בה ברגע המסירה קדימה לכיוונו של מרטינס, ישנם 4 שחקנים בכחול שחור עם הפנים לשער אל מול 2 שחקנים בירוק שרצים אחורה. קובארסי כמעט ותיקל נקי, אבל הוא לא היה צריך להגיע כלל למצב מצוקה שכזה. עוד רגע שחמט קטן של אינזאגי על פליק.

ברצלונה חזרה אחרת לחלוטין עם העלייה למחצית השנייה בחיפוש אחר השוויון. ברצלונה הגיעה למשחק ללא קונדה ובאלדה, אך דווקא המגנים המחליפים, אריק גרסיה מימין וג’רארד מרטין משמאל, הבטיחו שהיעדרויותיהם של ז’ול קאונדה ואלחנדרו באלדה לא יורגשו בהתקפה.

הם חברו יחד לשער הראשון של ברצלונה, מרטין העביר כדור רוחב לגרסיה ששלח אותו פנימה בבעיטה מרהיבה מהאוויר. אפשר לראות שאינטר עמדה די טוב בסיטואציה הזו עם לא מעט שחקנים בין הכדור לבין מרטין, ועם חיפויים טובים, אבל זה היה דימרקו שנרדם בשמירה על גרסיה. לא פלא שבדיוק כמו במשחק הראשון הוא שוב הוחלף.

מרטין את גרסיה כמעט ועשו את הבלתי נתפס רגעים לאחר מכן, רק כדי שיאן זומר יצליח לחלץ את הבעיטה של ​​גרסיה מקרוב כשהשער פעור. זו הייתה התקפת מעבר מרהיבה של ברצלונה וביצוע נפלא לא פחות של מרטין שהראה אמש איכויות התקפיות גבוהות, אבל כאמור, זומר מנע מגרסיה את השני שלו במשחק.

מרטין היה זה שבישל את השער השני של ברצלונה, כשהעביר כדור רוחב נוסף בצורה מושלמת לראשו של אולמו. גם כאן אפשר לראות נוכחות הגנתית גבוהה של אינטר, אך יחד עם זאת, אפשר לראות את מיקיטריאן מצביע על אולמו במקום לסגור אותו בעצמו, כשאוגוסטו שנכנס במקום דימרקו מאחר גם הוא בשמירה.

הדרמה הייתה רחוקה מלהסתיים. ברצלונה המשיכה לשלוט בכדור. המומנטום ההתקפי היה של ברצלונה ואינטר פשוט לא הצליחה לצאת קדימה. אינזאגי ניסה לשנות את מהלך המשחק על ידי ביצוע כל חמשת החילופים שלו בין הדקות ה-55 ל-79, אך לא הצליח לעצור את שטף ההתקפה של ברצלונה. קבוצתו לא הצליחה לשמור על הכדור ונאלצה להתמודד עם גל אחר גל של ירוק זוהר.

בברצלונה חשבו שזכו בפנדל כאשר הנריק מיקיטריאן הפיל את יאמל, אך ה-VAR קבע כי העבירה בוצעה מחוץ לרחבה.

בדקה ה 88 ברצלונה השלימה את המהפך וראפיניה היה משוכנע שהוא זה שהולך להיות הגיבור הגדול של הלילה. בשער הזה אפשר לראות את אינטר “משלמת” על הגישה שלה עם העמידה הגבוהה מאד של דומפריס שמשחק ממש ככלי התקפי באינטר, ובמצב הזה פשוט לא היה שם לשמור על ראפיניה. זומר עצר פעם אחת, אבל הריבאונד הלך לפינה הרחוקה. רמונטדה!

אבל הגיבור הבלתי צפוי של המשחק היה אצ’רבי. אינטר השוותה בדקה ה 93 משער של הבלם בן ה 37, ואם אינטר “שילמה” על התפקוד ההתקפי של דומפריס מספר דקות לפני כן, כאן ברצלונה שילמה ובגדול על ההחלטות של המאמן שלה. הנסי פליק לא עושה כמעט התאמות. ברצלונה שלו תמיד תשחק באותה הדרך, בעיקר בהגנה.

מבחינת פליק וברצלונה, התמונה הזו היא על גבול השערורייה! נשארו פחות מ 3 דק’ לסיום המשחק, וברצלונה מרשה לעצמה “להגן” עם 5 שחקנים בלבד בחצי שלה, אל מול 4 של אינטר שמחכים לריבאונד מהכדור הארוך, ועוד שניים שאורבים ממש על קו האמצע. לו פליק היה עובד עם הקבוצה שלו על התאמות הגנתיות, רוב הסיכויים שברצלונה לא הייתה כה חשופה בדקה כה קריטית.

וכן, לאראוחו יש חלק גדול בשער שספגה ברצלונה. העמידה שלו כאן היא נוראית. הרי אראוחו היה צריך בסך הכל לעמוד בין הכדור לאצ’רבי, ואחרי הכל מדובר בבלם בן 37 שמולו, ולא בכריסטיאנו רונאלדו שעושה תנועה בלתי פוסקת בדרך לשער וכמעט בלתי אפשרי לשמור אותו בסיטואציות כאלו – ולמרות זאת, אראוחו שנכנס כמחליף והיו לו גם הרבה יותר אנרגיות, לא הצליח לשמור נכון את אצ’רבי קשישא.

ולמרות המכה הכה כואבת, ברצלונה קיבלה הזדמנות נדירה להכריע את המשחק לפני הכניסה להארכה. 41 שניות אחרי תום זמן הפציעות וימאל מצא את עצמו שועט אל השער כשאוגוסטו על גבו וזומר מולו. ימאל הצליח לשחרר בעיטה, אבל זו הייתה בעיטה רעה. לאמצע. ישר לגופו של זומר. בעיטה רכה לאחת הפינות הייתה משנה את מסלול ההיסטוריה.

ובדקה ה 99 הגיע הרגע שהכריע את ההתמודדות. הרגע הגדול של המחליף פראטסי. וגם כאן, המחליף של ברצלונה – אראוחו, נמצא בעין הסערה.

אפשר לראות כאן הרבה דברים. את בארלה ופראטסי נכנסים לרחבה לבד לחלוטין שאין אף שחקן לידם, אבל האירוע הבולט פה זה אראוחו שוב, שעזב את העמדה שלו, יצא לסגור את מרקוס תוראם וכשל קשות מולו. תוראם העייף יותר הצליח לגבור על אראוחו בדריבל שכולו דו קרב פיזי עם ניצחון מובהק לצרפתי.

4:3 פנטסטי באחד המשחקים הגדולים ביותר שהכדורגל האירופי חווה בשנים האחרונות.

במבט מלמעלה

ברצלונה הייתה עליונה בכל נתון סטטיסטי אמש –  משערים צפויים ובעיטות ועד למצבים גדולים שהוחמצו.

ברצלונה בחרה ללכת דרך ימאל כמעט בכל התקפה, ולבסוף זה היה דווקא מרטין עם צמד בישולים שהפתיעו גם אותו סביר להניח.

במפת המסירות של ברצלונה אפשר לראות את הנטייה ימינה, וזה גם מתבטא במספרים של ימאל עצמו.

– 125 נגיעות בכדור. רק דה יונג ומרטין (הנפלא) נגעו יותר ממנו בכדור. ומדובר בשחקן כנף… לא מגן או קשר. שימו לב גם לנתון הבא: אולמו רשם 58 נגיעות בכדור. ראפיניה עם 78 נגיעות בכדור. פראן טורס עם 14 נגיעות בכדור.
– 5 בעיטות למסגרת! פה נכנס זומר. רק שוערים בודדים מסוגלים לעצור את 2 הבעיטות המופלאות של ימאל שהלכו אל הפינה הרחוקה.
– 14 דריבלים מוצלחים (!) מתוך 20 ניסיונות. מסי השלים הכי הרבה דריבלים בליגת האלופות (16), ניימאר אחריו (15). ימאל כבר בחברה הטובה ביותר.

מההיבט של ימאל זה היה משחק נהדר שלצערו של הספרדי לא תורגם לשערים או בישולים או לפעולה מנצחת, אבל מבחינת ברצלונה היא תצטרך למצוא עוד פתרונות יצירתיים חוץ מימאל. אי אפשר שהכל יישען עליו. מי שניסה אגב לשנות זאת הוא פדרי שמסר 15 מסירות לימאל וכמות זהה גם לראפיניה, שלא הצליח לייצר מצבים לחבריו, כשפדרי אגב משלים רק 8 מסירות לדני אולמו. אינטר הצליחה לבטל את הקונקשן המאד מסוכן הזה בידיעה שאולמו בין הקווים הוא אחד השחקנים המסוכנים במשחק.

 מהצד השני זה היה דנזל דומפריס במשחק כמעט מושלם:

• צמד בישולים
• 4 מסירות מפתח
• 2/3 הרמות מדויקות
• 2/5 דריבלים
• איש לא עבר אותו בדריבל
• 1 חטיפות
• 2 תיקולים

דנזל דומפריס הוא רק השחקן השלישי אי פעם שמעורב בחמישה שערים בחצי גמר ליגת האלופות בעונה אחת, עם 2 שערים ו-3 בישולים!
קדמו לו: אלסנדרו דל פיירו ב-1997/98 (6 מעורבויות) רוברטו פירמינו ב-2017/18 (5 מעורבויות)

דומפריס ודימרקו הם נשקים התקפיים, אך בהיעדר שחקן כנף אמיתי בצד שמאל של ברצלונה, אינזאגי הרשה לדומפריס בימין להיות הרבה יותר התקפי ומשוחרר. צמד בישולים אמש, צמד שערים ובישול במשחק הראשון. הגיבור האמיתי של אינטר.

הגיבור הבלתי צפוי

זה היה שערו הראשון של פרנצ’סקו אצ’רבי במפעלים האירופיים. שער שיוויון שהוא בכלל שער ניצחון.
לא רק של אינטר בהארכה, אלא של אצ’רבי המצולק.

בגיל 37 אצ’רבי מצא עצמו אמש בפסגת העולם, אך זהו לא אוויר פסגות אליו הוא רגיל.
אצ’רבי חווה לאורך תקופה ארוכה את תהומות הדיכאון.

ב-2012, זמן קצר לפני המעבר שלו למילאן, נפטר אביו של אצ’רבי. האירוע הותיר אותו בתחושת ריקנות, והוא העיד כי איבד את הרצון לשחק כדורגל.

בתקופה זו, הוא התמודד עם דיכאון ופנה לאלכוהול כדי להתמודד עם הכאב. הוא סיפר: “אחרי שאבא שלי מת, כשהייתי במילאן, הגעתי לתחתית. זה היה כאילו שכחתי איך לשחק, או למה אני משחק. התחלתי לשתות, והאמינו לי, שתיתי כל דבר”.

וישר אחרי האובדן, אצ’רבי מצא את עצמו לפתע על פי תהום חדשה – מחלת הסרטן.

ב-2013, במהלך בדיקות רפואיות שגרתיות לאחר הצטרפותו לססואולו, התגלה אצל אצ’רבי גידול באשך. הוא עבר ניתוח להסרת הגידול, אך המחלה חזרה, והוא נדרש לעבור טיפולי כימותרפיה. במהלך תקופה זו, הוא חווה קשיים נפשיים ופיזיים, אך מצא בתוכו את הכוח להילחם. הוא תיאר את ההתמודדות כך: “זה היה כמו להיכנס לעולם מקביל, הכניסה אליו קרובה יותר ממה שאתה חושב, ואתה אף פעם לא יוצא ממנו. זה עולם של כאב ואומץ”.

אצ’רבי רואה במחלת הסרטן נקודת מפנה בחייו, ואמר: “זה פרדוקס נורא, אבל הסרטן הציל אותי. היה לי משהו חדש להילחם בו, אתגר להתגבר עליו. זה היה כאילו קיבלתי הזדמנות להתחיל את החיים מחדש ולראות את העולם בצורה ששכחתי.”

אמש – סיפור ההשראה של אצ’רבי פגש את אחד הרגעים הגדולים של אינטר.
אצ’רבי שניצח את הסרטן והתגבר על התהומות הנפשיים הפך אמש לגיבור הבלתי צפוי של אינטר. האיש שחזר לחיים החזיר לחיים את אינטר שלו ברגע האחרון.

שער בכורה מתוק ששלח את אינטר אל גמר ליגת האלופות. זה היה משחק של חבטה אחר חבטה אחר חבטה, אך ברצלונה הייתה זו שספגה את הנוקאאוט שהפיל אותה אל הדשא בסן סירו.

הערת שוליים

אני כותב ומדבר לא מעט על אדפטציה. על פלואידיות. על מאמנים שלא מאמינים במערכים ספציפיים אלא במציאת פתרונות נקודתיים ובמיקסום הסגל הקיים, זאת במקום לאמן סגל קיים לפי שיטה אחת. זה מה שראינו אתמול אגב. אינטר של אינזאגי הרבה יותר אדפטיבית ופלואידית מברצלונה של פליק.

משמע, אינזאגי עם המולטו אוונאטי שלו הרבה יותר גמיש מהפליקי פלאקה של פליק.

האיטלקי לא חשש לעשות שינויים, ללחוץ כשצריך ולספוג לחץ ברגעים שונים, בזמן שפליק לא שינה דבר לאורך כל הדרך. לא לאורך העונה ולא אמש.

השער של אצ’רבי אמש זה לפני הכל שער של פליק. הבחירה שלו שלא להיות גמיש, פגעה בברצלונה אמש.

לא מעט מדברים על הדרך והיופי שבמשחק, וזה בהחלט יכול להיות המגדלור של כל קבוצה, אבל בסופו של דבר, מאמנים נמדדים על תוצאות ואוהדים זוכרים ניצחונות. מועדונים נבנים על ניצחונות. ברצלונה יכלה הייתה לחסל אמש את אינטר אך היא היה חסר לה ה”קילר אינסטינקט” – ולפני חוסר הניסיון הבולט של שחקני ברצלונה אל מול הניסיון של אינטר – זה לפני הכל, הבחירה של פליק שלא להגיב למתרחש על הדשא.

זה משהו שאסור לפליק ולברצלונה לטאטא מתחת לשטח.