רכבת משא / חומת ברלין
אומרים שהמזל הולך עם הטובים.
ישנם האומרים שהמזל הולך עם האמיצים.
יש היגידו שריאל מדריד לא הייתה מספיק טובה היום, יש היגידו – לא מספיק אמיצה.
אפשר לסכם את המשחק הלילה בברנבאו כמשחק שכולו תסכול אחד גדול.
לו זה היה ספר של ג’ורג’ ר.ר מרטין, לבטח היה קורא לו “משחק של תסכול וזעם”.
אבל עזבו אתכם ספרים שרובכם מכירים רק כי הפכו לסדרת טלוויזיה.
לאורך 93 דק’ נדמה היה שזה עוד אחד מהימים האלו.
יום שבו בא לך לשבור הכל – זאת במידה ואתה אוהד ריאל מדריד.
איך אמר פרד דרסט?
It’s just one of those days, feelin’ like a freight train
וריאל מדריד נראתה היום כרכבת משא.
קבוצה שפשוט מאד רוצה שהיום הזה ייגמר כבר, אבל היא חייבת להגיע אל היעד, לכן היא פשוט לוחצת על הגז וקדימה בכל הכוח!
32 בעיטות לשער. 22 מהן מתוך הרחבה. 7 מהן פגעו במסגרת.
10 מהן אגב פגעו בשחקניה של אוניון ברלין.
הקבוצה של אורס פישר באה מוכנה למשחק הזה.
אין שטחים מאחורי קו ההגנה.
אין שטחים בין קו ההגנה לקו הקישור.
אין מקום ליהלום בלינגהאם לזוז או לילד רודריגו לרוץ.
מה שכן, הברלינאים לא הצליחו להגביל את חוסלו מלבעוט אך כן מנעו ממנו למצוא את השער.
11 בעיטות לחלוץ הספרדי, 3 מהן למסגרת, 5 מהן מחוץ למסגרת ועוד 3 מהן פגשו שחקן ברלינאי.
תסלחו לי על הקלישאה, אבל ריאל מדריד לא פגשה הלילה קבוצת כדורגל.
היא פגשה הלילה את חומת ברלין.
על הקווים – קרלו אנצ’לוטי בתפקיד רוג’ר ווטרס (לפני ה BDS) שצורח מטאפורית אל שחקניו:
Tear down the wall!
Tear down the wall!
Tear down the wall!
או: פוט דה בול אין דה בסקט.
על המגרש בתפקיד דיוויד גילמור שתפקידו הוא לרסק את החומה באמצעות ריף גיטרה דיסטורשני – ג’וד בלינגהאם.
שוב קלישאתי – אבל הוא תמיד שם.
לא רק בכל הקשור לשערים אלא בכל הקשור לצד המנטלי.
הוא זה שצרח על פרדריק רונאו בין הקורות אחרי שהאחרון סחט עבירה לא הוגנת לדעת האנגלי.
הוא זה שהמשיך לעשות את אותן הפעולות שהופכות אותו להיות הבלינגהאם האדיר שצומח מולנו – גם ביום לא כל כך טוב.
הוא הקפטן של הקבוצה ואין לו צורך בסרט על היד בכדי להוכיח זאת.
ג’וד בלינגהאם הוא לא רק שחקן כדורגל פנטסטי, הוא ווינר מלידה.
זה היה משחק בו קרלו אנצ’לוטי טעה מהשריקה הראשונה.
הוא ידע שאוניון ברלין היא קבוצת הגנה מאד ממושמעת שמשחקת ב 532 מאד צפוף ומאד אגרסיבי.
זה לא משחק לעלות בו עם קאמבינגה וצ’ואמני ביחד בקישור.
לעיתים היה נדמה שקאמבינגה מנסה לעשות תפקיד כפול – גם את זה של חברו ההגנתי לנבחרת צרפת וגם את זה של חברו הקרואטי גבוה יותר במגרש.
בפועל – קאמבינגה לא היה רע אבל פשוט דרך על יותר מדי רגליים.
לגבי צ’ואמני – במשחק מול קבוצה כל כך הגנתית, אין טעם לפתוח איתו כאמור ביחד עם חברו הצרפתי.
זה היה חייב להיות רק אחד מהם על המגרש ושחקן קישור יותר התקפי כגון פדה או ברהים דיאס.
גם ההחלטה לפתוח עם דויד אלאבה כמגן שמאלי לא הייתה הגיונית כלל.
האיכויות ההתקפיות של פראן גרסיה היה יכולים לתת הרבה לריאל מדריד בחלק הראשון של המשחק.
אנצ’לוטי איחר לטעמי גם בחילופים שלו.
כן, הקבוצה הגיעה למצבים ונכנסה אל הרחבה, אך כאמור, היא לא הצליחה לבקע את החומה.
החילוף הכפול היה של קרוס ופדה על חשבון צ’ואמני וקאמבינגה היה טוב – אך היה צריך להגיע בתחילת המחצית השנייה.
קרוס אגב שוב סיים משחק עם נתון פסיכי של 97% דיוק במסירה.
האיש הזה הוא סרגל אנושי.
מכונה.
מהקשרים השקטים ביותר שידע המשחק ואולי אחד השחקנים הפחות מוערכים בכדורגל העולמי ביחס לתרומה שלו.
ריאל מדריד הייתה רעה בחצי הראשון ופושרת בחצי השני.
אבל בדיוק כמו הכוכב החדש שלה, היא לא עצרה לרגע.
היא ניסתה בכל דרך אפשרית להפיל את החומה.
למזלה – שער הניצחון הגיע בצורה הכי דרמטית שיש, ממש דקה לפני השריקה האחרונה.
אומרים שהמזל הולך עם הטובים.
בכל מה שקשור לסנטיאגו ברנבאו, אפשר לומר שהמזל הולך יד ביד עם אלו שיש בהם אמונה שלמה.
טבלת הבית העדכנית
אחד הסיקורים הפואטים שקראתי, ולא על חשבון איכות מקצועית.
שמע ניסים, אתה יהלום.
לגבי המשח, לאחר סיכום כזה, מה יש להוסיף?
צמא לסיקור על ריאל – נאפולי שנכנסתי להרגיע קצת טת התאבון עם הסיקור הזה, איזה יופי.
נראה לי אישית שכל עולם הכדורגל עדיין לא מעכל את התופעה שנקראת גוד בלינגהאם.