משחק ההאשמה

עשר אצבעות לי יש, כל דבר יודעות הן

בכל הקשור לכדורגל, האצבעות שלנו עובדות שעות נוספות.
הן מקלידות במהירות הבזק בתוך דיונים בוערים והן תמיד שם כשאנו מזהים את האשם – איזה כיף זה להצביע על מישהו אחד שאשם בהכל לא?

ושלא תטעו – זו לא מחלה ישראלית.
יש שעשעון אירי בשם “משחק ההאשמה” בו הקהל לוקח חלק ושואל את המתמודדים על נושאים מסוימים כגון: “מי אשם בשינוי האקלים” או “מי אשם ביוקר המחייה” וכן הלאה.
וישנו גם ספר בשם “משחק ההאשמה” מאת סנדי ג’ונס – מותחן אפל בו לקוח ופסיכולוגית נקלעים יחד אל תוך מבוך של טוויסטים והיתקלויות.
ויש גם שיר בשם “משחק ההאשמה” של הראפר יה (לשעבר קניה ווסט) שמספר על מערכת יחסים רעילה בין גבר לאישה.

בקיצור – משחק ההאשמה הוא משחק מאד פופולרי.

במיוחד אחרי ההפסדים הקשוחים למכבי פתח תקווה וראן הצרפתית והתיקו מאכזב אמש נגד בני סכנין.

כל זה מוביל כמובן אל מסאי דגו.
או גל אלברמן.
כל אחד יבחר את האשם שלו.
אני בטוח שהקהל הירוק נמצא עמוק מאד בתוך השלבים המתקדמים של משחק ההאשמה.

וקצת כמו בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל, זה הכי כיף והכי קל להפיל את כל האשמה על גורם אחד.
הרי – למה לעבוד קשה, לנתח את הסיטואציה ולפרק לגורמים את הבעיה בכדי למצוא את הגורמים הבעייתים השונים?

“תביאו לי את הראש של אלברמן / דגו / בית”ר ירושלים – שמישהו פה יישא באשמה!!!”

אבל זה לא עובד ככה חברים.

יש אחראים ויש אשמים.

וכן, אפשר בקלות לומר שמסאי דגו וגל אלברמן הם האחראים על כל מה שקורה בקבוצה, כל אחד בתחום שלו.

מכבי חיפה עשתה רכש לא טוב, יש היגידו רע ואיבדה גם שחקנים חשובים ולא בדיוק טרחה למצוא להם מחליפים הולמים.
האשמה היא נטו על אלברמן או שמא הוא אחראי על המחלקה אך גם חולק את האחריות עם אנשים שונים במערכת?

וכן, מכבי חיפה נראית רע במשחקים האחרונים, יש היאמרו מבוהלת ומבולבלת לחלוטין.
אך האם האשמה היא נטו על מסאי דגו או שמא הוא זה שאמנם אחראי על השחקנים אך לא שולט בפעולות הבסיסיות ביותר בהן חלקם כושלים.

קחו למשל את שון גולדברג, סק וכיוף אמש.
הראשון בחר להחזיר כדור בראש דווקא לשחקן סכנין, השני יצא לו בריקוד מודרני עם רגל האוויר והשוער הצעיר טעה במיקום שלו וראה את הכדור מרחף מעליו כאילו היה אבוקה שנחתה מין השמיים.

או קחו למשל את שימיץ’ במשחק נגד מכבי פתח תקווה שהצליח לרשום את משחק הבכורה הזוועתי ביותר שליגת העל ראתה מאז הקמתה.

או את איתמר ניצן שדווקא במשחק אירופי הצליח להציג לראווה את כף ידו הרכה.

או אפילו את פיירו, גם כן במשחק אמש, שאיכשהו הצליח להחמיץ מצב כשהוא לבד מול השוער במרחק של 5 מטר מהשער.

ואני לא מסיר אחריות מדגו או אלברמן.

אך אני מסרב להפוך אותם לאשמים היחידים בסיטואציה אליה נקלעה מכבי חיפה.

כרגע, הקבוצה נמצאת במרחק פסיעה מורטיגו. סחרור חסר שליטה מטה, אך הוא רק בתחילתו ויש למועדון את האופציה להשתלט בחזרה על המטוס.

ואם במכבי חיפה לא ישכילו לחשב מסלול מחדש במהרה, המשחקים הקרובים יוכלו להכניס את הקבוצה לורטיגו טוטאלי, שיכניס את המטוס למסלול התרסקות.

מכבי נתניה בחוץ, פנאתנייקוס בבית ולאחר מכן הפועל באר שבע בבית.

שלושה משחקים שיכולים להכריע את גורלו של האיש היחיד שיספוג את כל חצי ההאשמה.

אם יצליח דגו לרשום ניצחונות בליגה ומשחק טוב מול פנאתנייקוס ללא הפסד כמובן, המערכת תחזיר את בלוני החמצן בחזרה לתקרה ותכנס בחזרה למסלול טיסה נורמטיבי.

אם מכבי חיפה תמעד בליגה, הקהל הירוק יזהה זאת ככניסה חסרת שליטה למסלול התרסקות והלחץ מסביב יוכל לגרום למקבלי ההחלטות בירוק לקבל החלטה מאד קשה.

במועדון מאמינים במסאי דגו, לדעתי אגב בצדק, אך הוא קיבל נדוניה קשה.

אין שוער בכיר, אין מחליפים הולמים ללביא, אבו פאני ובעיקר אצילי, ודגו צריך לייצר קבוצה מנצחת מחבורה פחות איכותית, תוך כדי שהוא מסתכל דרומה ורואה את היריבה הצהובה לוהטת ושוקקת חיים.

אני לא מקנא במקבלי ההחלטות במכבי חיפה וגם לא במסאי דגו שהודה אמש שהוא מתחיל להרגיש את הלהבות מתרוממות.

“הרגשתי את הלחץ מהדקה העשירית, הקהל הזה רוצה גולים ומשחק הרבה יותר טוב. בחצי הראשון היו דקות טובות ופחות טובות, בחצי השני שלטנו לגמרי אבל לא עשינו את הגול. יש תקופות כאלה שפחות הולך, מה שהלך יותר טוב לפני שבועיים-שלושה-חודש הולך יותר קשה, עכשיו צריך לתקן בנתניה. אני מכבד כל שחקן במכבי חיפה, אני פחות מסתכל על תעודות זהות. ענאן, ג’אבר ודניאל הכניסו רוח, היה חסר גול. אין תירוצים. צריך לבוא ליום ראשון ולחזור עם ניצחון. כל אחד רוצה להיות בתוך הלחץ הזה, עם קהל כזה שדורש כבר מדקה ראשונה לעשות גולים ולתקוף. אני לוקח את הלחץ הזה למקומות טובים. אמרתי לשחקנים שדווקא עכשיו צריך להישאר ביחד ולתמוך אחד בשני, ניצחון יוציא אותנו לדרך חדשה”.

דגו לוקח אחריות ומבין את גודל השעה.
עכשיו תורם של השחקנים להתעשת על עצמם, לנשום ולהרגע, לעשות כמה שפחות טעויות קריטיות ולהחזיר את המטוס הירוק אל מסלול הטיסה.

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן