כיתת המחוננים של צ’אבי (וטבאס) | ברצלונה 1 – 0 סביליה

1. היכרות

זה היה משחק כדורגל קצבי ומהנה לצפייה.
משחק שאמנם הסתיים בתוצאה 1-0 לברצלונה משער עצמי של סרחיו ראמוס, לא פחות ולא יותר, כשאת השער העצמי כובש הבלם הספרדי בן ה 37 לשערו הוא כאמור, מנגיחה של לאמין יאמאל בן ה 16.

אין יותר טלנובלה מזה.
פער של 21 שנים בין אחד הבלמים הגדולים בהיסטוריה של המשחק ואחד הסמלים הנצחיים של היריבה המושבעת ריאל מדריד, לבין ילד הפלא הכל כך מיוחד של ברצלונה.

ראמוס מלווה על ידי הילד לאמין אי שם בקלאסיקו של 2016
ראמוס מלווה על ידי הילד לאמין אי שם בקלאסיקו של 2016

אך שימו בצד לרגע את הטלנבולה, נחזור אליה עוד מעט.

לראשונה העונה צ’אבי פתח עם 4 שחקני התקפה.
הביקורת הגדולה ביותר על צ’אבי הייתה ברצלונה ההגנתית. השמרנית.
מערך ה 4 קשרים רק העצים את הביקורת ואת הנרטיב, שהתקבע בצורה די הוגנת צריך לומר, אחרי שברצלונה סיימה את העונה שעברה כאלופה שכובשת רק 70 שערי זכות אך סופגת רק 20 שערים לאורך כל העונה.
בממוצע ברצלונה כבשה 1.84 שערים למשחק וספגה 0.5 שערים למשחק.
לא קבוצה מבריקה אבל קבוצה מאד יעילה.

העונה ברצלונה עם 18 שערי זכות ו 8 שערי חובה.
בממוצע ברצלונה כובשת 2.37 שערים למשחק וסופגת 1 שערים למשחק.

2. הכל השתנה.

את ברצלונה החדשה יכולנו לראות אמש בצורה נהדרת.
כאמור משחק שהסתיים ב 1-0 בלבד אך כזה שהתנהל בקצב מהיר ומרחבה לרחבה.

2.43 שערים צפויים לברצלונה וסך של 18 בעיטות לשער (16 מהן מתוך הרחבה) ו 4 למסגרת
1.11 שערים צפויים לסביליה וסך של 12 בעיטות לשער (9 מהן מתוך הרחבה) ו 3 למסגרת

כאמור, שתי הקבוצות הגיעו לא פעם לרחבת היריבה והיו יכולים להיכבש במשחק הזה לפחות עוד שני שערים.

הבחירה של צ’אבי לפתוח עם לאמין, ראפיניה, פליקס ולבנדובסקי השתלמה.
ראפיניה פתח כקשר לכל דבר, מספר “8” בצד ימין של מרכז המגרש והשילוב שלו ביחד עם לאמין נראה טוב מאד לפרקים.
הברזילאי הראה שיש לו את הערנות הנדרשת במרכז המגרש (למרות שאיבד כדור אחד קריטי) ואת היכולת להשתחרר בחצי תפנית ולדחוף את הכדור מהר להתקפה.

ניסוי שהצליח עקרונית אך “נכשל” בסופו של דבר בגלל פציעתו של ראפיניה.

ב 37 דק’ משחק ראפיניה הספיק לייצר:

  • 0.26 שערים צפויים
  • 21 נגיעות בכדור
  • 12/14 מסירות מדויקות (86%)
  • 1 מסירת מפתח
  • 1/2 הרמות
  • 2/3 כדורים ארוכים
  • 1/1 דריבלים
  • 1/1 בעיטות למסגרת

משחק טוב שלבטח נתן לצ’אבי חומר למחשבה, מה שאפשר לומר גם על מחליפו פרמין לופז, שנכנס נהדר למשחק והוסיף קצב, אינטנסיביות והמון טכניקה לקישור של ברצלונה.
אפשר לקרוא לו – פרמינ-יו.

סביליה מצידה נראתה טוב מאד ברוב שלבי המשחק.
ראקיטיץ’ קיבל אהבה מאוהדי ברצלונה, כמעט וכבש שער נפלא בנגיחה והיה מהשחקנים היותר טובים של סביליה אמש.
סרחיו ראמוס לא קיבל אהבה מאוהדי ברצלונה, אבל גם לו היה משחק טוב עד אותו שער עצמי אומלל שקלקל הופעה טובה.
לואיק באדה, מי שנכנס לכאורה לנעליים של האקס ז’ול קונדה נתן משחק הגנתי אדיר והוכיח שאפשר להתחזק משמעותית גם בכסף קטן (12 מיליון אירו מראן).

3. חוזרים לטלוויזיה

לטלנובולה ולפרק ההיכרות.
האמת היא שלמרות הדרמה הגדולה עם ראמוס ולאמין, והאקסים ראקיטיץ’ וקונדה, אתייחס לכך כסדרת קומיקס.
עונה שנייה.
משהו בסגנון X-MEN.

בעונה שעברה, שזו בעצם העונה הראשונה בסדרה, התחלנו להכיר את הדמות הראשית – הבוס צ’אבי שמגלם את צ’ארלס אקסבייר.
למי שלא מכיר אז הנה ויקיפדיה באה לעזרה:

פרופסור צ’ארלס אקסבייר הוא מייסד בית הספר לילדים מחוננים אשר משמש כבסיס הפעולה לקבוצת האקס-מן. הוא המורה הרוחני של הקבוצה, המממן ואחד ממורי בית הספר. הוא נחשב לאחד המוטאנטים החזקים ביותר שקיימים ביקום מארוול בזכות הכוח המנטלי בו הוא שולט. הוא יכול לקרוא, לשלוט ולהשפיע על מוחותיהם של אחרים וכמו כן הוא מסוגל ליצור אשליות מנטליות.

בניגוד לצ’אבי אגב, אקסבייר קירח, אבל את שערו הוא איבד בעקבות שימוש בכוחותיו. קצת כמו גווארדיולה?

בכל מקרה, בעונה הראשונה בה לומדים להכיר את אקסבייר, הוא עובר את תהליך ההיכרות הראשוני עם כוחותיו.
בספרי הקומיקס מסופר על כך שאקסבייר הרג את בן זוגה של אימו בטעות לאחר שאיבד שליטה על כוחותיו וגרם לפיצוץ במעבדה.

זה מוטיב חוזר בכל סיפור קומיקס.
הגיבור מגלה שיש לו כוחות, מנסה לשלוט עליהם, יוצא משליטה ולאט לאט לומד להכיר בעוצמתו ובמגבלותיו.

וצ’אבי כפרופסור צ’ארלס אקסבייר העביר את העונה הראשונה (וחצי) בניסיון להכיר ביכולותיו ומגבלותיו ובין היתר, בלהכיר לעומק את נפשם של תלמידיו המחוננים.

בסדרת האקס-מן ישנה גם “סופה”.

סופה וצ'ארלס אקסבייר בקומיקס
סופה וצ’ארלס אקסבייר בקומיקס

אולי אחת הדמויות החזקות ביותר בסדרה.
כשמה היא, “סופה” שולטת במזג האוויר. יש לה את היכולת לייצר כל תופעת מזג אוויר בכל רגע נתון. רק תחשבו על העוצמה.
וכמו כל גיבור, גם “סופה” עברה תהליך של הכרה בכוחותיה האימתניים ביחד עם הפרופסור אקסבייר בכדי להיות בשיא עוצמתה, אך חשוב מכך, בכדי להיות בשליטה.

זהו כמובן – גאבי.

בעונה שעברה יכולתם לראות את העוצמות והכישרון של גאבי.
ילד שהוא סערה משתוללת.
עוצמתי, דינמי, אגרסיבי ומעט מפוזר.

ה”סופה” שבו הוציאה לא מעט שחקנים מאיזון אך גם את גאבי עצמו.
לא תמיד יציב. אגרסיבי מדי לפעמים.
חסר בשלות ולא מוכן באמת לקרב.
בוסר.

אך קצת כמו צ’אבי, גם גאבי השתלט במהרה על כוחותיו.
מסופה משתוללת לסופה בשליטה.
שחקן שנדמה כאילו הוא בכל מקום על המגרש, אך אם בעונה שעברה הייתה סביבו אווירה מעט כאוטית, העונה גאבי הוא הסופה והשקט שאחריה.

ההצלה שלו אמש על קו השער היא הדוגמה המושלמת לכך.
הוא צץ משום מקום כמו ברק, העמיד עצמו בצורה מושלמת והמשיך לנוע בטבעיות בתוך הרחבה.

האבולוציה של גאבי וצ’אבי הן אולי הסיפור הגדול ביותר של ברצלונה עד כה העונה.

4. נסיים בדוגמה

לא, לא דוגמה למשהו שקרה, אלא דוגמה. (מיוונית Δόγμα – דעה) היא אמונה, דוקטרינה או עיקרון שדוגל בהם ארגון דתי או אחר.
הדוגמה נחשבת כבעלת סמכות שאין לערער עליה, גם בלא שהוכחה לוגית או אחרת.

האמונה הרווחת של רוב ציבור אוהדי הכדורגל הספרדי היא שחבאייר טבאס הוא הדבר הגרוע ביותר שקרה לכדורגל הספרדי.
מחרב הליגה הספרדית.
האיש וחוקיו הכלכליים הדרקוניים.
אויב הציבור מספר אחת.

כאדם שתומך בכלכלה חופשית, אני בהחלט שותף לתחושות הקשות שיש סביב טבאס וניהולו הכלכלי.

אבל… המשחק אמש גרם לי להסתכל על דברים מעט אחרת ואולי לערער קצת את האמונה או העיקרון שטבאס הוא כל מה שרע.

ברצלונה התבקשה לבצע תעלולים לולייניים כלכליים בכדי להעמיד את סגל הקבוצה העונה.
פליקס וקאנסלו הגיעו בעסקות השאלה, גונדואן ומרטינז הגיעו ללא תמורה ואוריול רומאו הגיעה תמורת כ 4 מיליון אירו.

ברצלונה גם נאלצה למכור את עוסמן דמבלה אך לא יכלה להחתים שחקן במקומו כי… טבאס וחוקיו.

מהמקום הזה, בו קשה להחתים שחקנים חדשים, לברצלונה לא הייתה יותר מדי ברירה ואל הבמה הגדולה עלו הילדים מהלה מאסיה.

לא בטוח שלאמין יאמאל או פרמין לופז הנהדרים היו מקבלים את החשיפה אותה הם מקבלים העונה, אם בברצלונה היו יכולים להחתים עוד 2-3 שחקנים בכירים יותר לסגל.
לא בטוח שאפילו גאבי היה מקבל כל כך הרבה קרדיט להוביל את הקבוצה, אם ברצלונה הייתה מצליחה להנחית לדוגמה את ברנרדו סילבה.

החוקים הנוקשים של טבאס מכריחים מועדונים להסתמך על מה שהם יכולים לייצר בנוער וגם אולי לתת קצת יותר זמן ואמונה בשחקנים שנרכשו במקום להפוך את קבוצת הכדורגל למעין סופרמרקט של שחקנים שבאים והולכים עונה אחר עונה.

נקודה למחשבה.

9 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    כתבה מעולה!

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    איזה כיף לקרוא אותך

  3. שון כותב

    טור לפנתאון!
    ברצלונה מנצחת וזה הכי חשוב, אבל היכולת מדאיגה.

    עם סגל עודף באיכותו באופן ניכר על שאר הליגה (ולפני שיפוצים גם על ריאל מדריד) מצופה מצ’אבי הרבה יותר מבחינתי.
    ללא אליפות ולפחות רבע גמר צ’מפיונס, זו עונה כושלת מאוד.

    לזכותו יאמר שיש פציעות משמעותיות כמו פדרי ופרנקי.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    כתבה נהדרת!

    גאבי באמת משתפר ממשחק למשחק. אני מאוהב.

    נקודה מעניינת לגבי הפן החיובי של הטרלול של טבאס.

  5. Yuri Loginov כותב

    חחחחחח ענק.
    אחלה קומיקס

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    אחלה כתבה
    תענוג לקריאה.

  7. קטאלוני בדם כותב

    אחלה ניסים

  8. גיא כותב

    תודה ניסים, כיף גדול לקרוא.

  9. אנונימי כותב

    תודה

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן