אדיוס טוני | פרידה מיריב ראוי ביותר
אחרי יותר מעשור של יריבות טופ קלאס, טור פרידה של אוהד ברצלונה מה'קייזר' קרוס.
בעולם הכדורגל המלא בשנאה ספורטיבית ויריבות הדדית, קל מאוד לשנוא או לא לאהוב את שחקני הקבוצות היריבות, בייחוד כשמדובר ביריבה מושבעת. אבל בכל יריבות כזו, אפשר למצוא שחקנים שאי אפשר לשנוא אותם, פשוט אי אפשר.
אם תבדקו כמה מאוהדי דורטמונד שונאים את פיליפ לאם, ספק אם תמצאו עונים לדרישה בקהל. כך גם אם תחפשו אוהדי ריאל מדריד ששונאים את אנדרס אינייסטה או אוהדי סביליה שישנאו את חואקין. שילוב של יכולת אדירה עם משחק הוגן ואישיות נחמדה, גורמות לשחקנים מסויימים להיות חביבים במיוחד על קהל רחב של כדורגל – גם אצל אלו שלא אוהדים את הקבוצה בה אותו השחקן משחק ויתרה מכך, גם אוהדי היריבה המושבעת של אותה קבוצה.
זהו גם המקרה אצל טוני קרוס. שני הדברים שמאפיינים את השחקן הגרמני הם פסים טובים וקלאס. כמה קלאס? הבן אדם לא החליף דגם נעליים עוד מאז שהיה כישרון צעיר, ועם כמה שזה נשמע לא קשור – זה אחד הדברים הקטנים שמתחברים לפאזל גדול שמסמל את טוני קרוס – מאסטר קלאס. מאסטר קלאס ברמה המקצועית וסופר קלאס ברמה האנושית.
כאוהד ברצלונה, בטח כאחד כזה שגדל בזמן ה’פפ-טים’, יש לי ולהרבה מחבריי לקהילה הקטאלונית רגישות יתרה לקשרים, מהסיבה הפשוטה שקישור טוב מסמן כל מה שיפה בכדורגל הספרדי. גדולי שחקני הקישור עברו בברצלונה, מפפ גווארדיולה דרך צ’אבי ועד לבוסקטס, שהרגילו אותנו שבקישור אנחנו שולטים. אחד ממושאי ההערצה הגדולים ביותר של אוהדי ברצלונה במאה הנוכחית זה שיתוף הפועלה המושלם של אינייסטה וצ’אבי, הסמל לאמצע חזק. ואז הגיע הצמד קרוס-מודריץ’ וקרא תיגר על השליטה במרכז השדה בספרד. סיפורי גדולה בספורט לא נובעים רק מכמה אתה טוב, אלא גם מכמה טוב היריב מולו אתה מתמודד.
TONI KROOS ALL TIME BEST ASSISTS AND GOALS.
A THREAD 🧵 pic.twitter.com/BtdQLCeimQ
— Concra (@FedeeValver) May 21, 2024
בשנת 2019 הגעתי ל’סנטיאגו ברנבאו’ לצפות במשחק קלאסיקו, וכמו אוהד כדורגל טוב נכנסתי לאצטדיון כשעתיים לפני תחילת המשחק. בכל זאת, החלק הכי טוב במשחקים של ברצלונה וריאל מדריד זה לראות את השחקנים משתעשעים באימון. ואז הגיע הרגע לו חיכיתי, ה-‘5′ באמצע המפורסם שנוהגים לערוך בחימום בספרד. כל עשרת שחקני השדה הפותחים מתחלקים לשתי קבוצות, חמישה מתמסרים וחמישה מנסים לחטוף. השחקנים שהיו בקבוצה החוטפת כללו את קאסמירו ורפאל וראן, שניים מהחוטפים הגדולים ביותר. אבל גם שיתוף הפעולה של צמד הגרזנים הזה לא מנע ממודריץ’ וקרוס לנגן בסימפוניה של מסירות במשך 5 דקות רצופות, בלי שהצד השני הצליח לחטוף. ואני חשבתי לעצמי: ‘מי החליט לתת להם להיות באותה קבוצה?!’. אלו היו 5 דקות של תאווה לעיניים, דקות שגורמות לך להעריך את הגדולה בה אתה צופה.
יש רק דבר אחד שגורם לך לחשוב בצורה טיפה שלילית על הצמד הספרדי המופלא צ’אבי ואינייסטה. והוא לראות את טוני קרוס ולוקה מודריץ’ עושים דברים די דומים ואולי אפילו יותר טובים, ולאורך זמן רב יותר. קצת צובט בלב לדעת שהפיק של צ’אבינייסטה היה רק למשהו כמו 5 שנים. ועובדה זו, יחד עם עוד רבות אחרות, גורמת להעריך על אחת כמה וכמה את טוני קרוס.
קרוס הוא הכי פחות טכני מהרביעייה הזו. צ’אבי מוסר טוב ממנו, אינייסטה קסום ממנו ומודריץ’ טכני הרבה יותר ממנו עם הכדור. אבל עצם ההערכה לקרוס נובעת משתי סיבות עיקריות – הקלאס אודותיו דיברנו וההישגיות. קרוס כמעט “סיים את הכדורגל”. הוא זכה בכל תואר אפשרי מלבד היורו, דבר שיוכל לשנות בקיץ הקרוב על אדמת מולדתו. אף אחד לא יופתע אם נראה אותו מסיים גם על הפודיום של כדור הזהב, בכל זאת בגיל 34 הוא נתן את אחת העונות המרשימות ביותר שאפשר לתת. אוהדי כדורגל תמיד יאהבו יריבות טובה והדדית, רבת תהפוכות ואחת כזו שאורכת זמן. וטוני קרוס, במשך עשר שנים שלמות, סיפק את היריבות המושלמת לכל אוהד ברצלונה על הגלובוס.
תודה טוני, בהצלחה בהמשך!
Come to Barcelona 😔
— Futbol Xperience (@FutbolXperience) January 27, 2024
וואלה אלירן אתה גבר על
אתם פשוט מקצוענים, אובייקטיבים, כיף גדול לקרוא פה.
בר מזל כל מי שאוהב כדורגל והגיע לאתר שלכם.
👏🏻👏🏻👏🏻👏🏻👏🏻👏🏻👏🏻👏🏻
פוסט ראוי לשחק ראוי!
כיף לקרוא תכנים כאלה אתם מיוחדים במינכם