איזהו הגיבור | זרקור על רומלו לוקאקו

אחרי מונדיאל כושל וקיץ סוער, רומלו לוקאקו בא להציל את המשרה של המאמן שלא האמין בו

אם היינו חיים בטלנובלה, כנראה שלא היינו בוחרים ברומלו לוקאקו לגיבור הראשי, אבל מנגד גם לא לנבל הגדול שבא להרוס הכל. למעשה, כנראה שהיינו אומרים שלוקאקו הוא מעין אנטי גיבור – אחד שאין לו את תכונות הגיבור: הוא לא ייצג אותנו, דמות שנויה במחלוקת, מעורר סלידה ולפעמים גם עצבים שמקבלת החלטות שלא בהכרח נצליח להבין. אפשר להגיד שהדמות של לוקאקו מאוד מתקשרת לעולם בו אנחנו חיים היום, שהקריירה שלו היא תוצר של החברה המודרנית.

הרי אם נחשוב על זה מעט, את רומלו לוקאקו אנחנו מלווים מהרגע בו עלה לבוגרים באנדרלכט בגיל 16. המימדים הפיזיים והיכולות הטכניות שמו אותו בפנקסים (כן, פנקסים. זה קרה רגע לפני עליית המכשירים החכמים, מרגישים עתיקים?) של כל הקבוצות הבכירות באותם שנים לפני שבחר בצ’לסי איתה זכה בליגת האלופות אבל בחר שלא להניף את הגביע כי לא שיחק במפעל בפועל. את צ’לסי עזב מהדלת האחורית כשמוריניו אימן במועדון, אחרי שקיבל בסך הכל עשרה משחקים במדים הכחולים, לפני שהלך לכבוש בשדות זרים: תחילה בווסט ברומיץ’ אלביון ולאחר מכן באברטון, שהחליטה לרכוש אותו.

באברטון לוקאקו הפך לכוכב. הטופיז נתנו לו את המקום בהרכב והבלגי בתמורה הצעיד אותם קדימה כשהפך למנייה הכי בטוחה בהרכב ולאחד השחקנים האהובים בגודיסון פארק כשבתווך הפך לחלק אינטגרלי מדור הזהב של הכדורגל הבלגי בנבחרת, אך הרומן בין הצדדים היה קצר יותר ממה שחשבו. במרץ 2017, שלוש עונות וחצי מתחילת החוזה, החל לוקאקו להעביר ביקורת על שאיפות המועדון כשהוא מסרב להאריך את חוזהו ובקיץ בחר לחתום במנצ’סטר יונייטד, אותה אימן לא אחר ממוריניו, אותו אחד שבגללו עזב את צ’לסי.

הפעם זה היה אחרת. מוריניו נתן לו את מלוא הקרדיט, עד שפוטר בעקבות תקופה רעה ובמקומו הגיע סולשיאר. בתקופה הזו, לוקאקו הפך לשעיר לעזאזל, עד שהחליט לעזוב את יונייטד בקיץ ולשנות כיוון – לאינטר.

באיטליה, הפך לכוכב שבליגה לא ידעו להסתדר איתו. הפיזיות והעוצמות באו לידי ביטוי הרבה בזכות החבר לחוד באינטר, לאוטרו מרטינז, כשהצמד קיבל את הכינוי “לו-לא” המורכב משמות שני השחקנים ובהמשך עזר לקבוצה לקחת את האליפות ה-19 של הנראזורי כשבסופה הוא מסיים כמלך שערי הליגה.

אבל לוקאקו, כמו בכל פעם כשהוא קצת מצליח בוחר לבחון מחדש את המים והפעם בחר לחזור אל צ’לסי, כשהוא מבקש מאינטר להתקדם במשא ומתן עם הקבוצה אליה הגיע עשור קודם. לוקאקו אמר: “לא רציתי ללכת מאחורי הגב של אינטר, הם הוציאו אותי מהבור שהייתי בו. הייתי בבור עצום במנצ’סטר יונייטד. אחרי האימון הלכתי למשרד של (סימונה) אינזאגי. ביקשתי ממנו שימצא סיכום עם צ’לסי”.
לוקאקו עבר לשחק בשורות הבלוז, שהחלו בעידן חדש תחת טוד בוהלי, אך נחל כישלון שבסופו חזר למקום הבטוח ביותר שלו, לאינטר, כשפחות מחצי עונה כבר הספיק לבקר את השיטה של תומאס טוכל מאמנו בצ’לסי והביע תקווה לחזור לאינטר בעתיד הקרוב. כבר בקיץ שאחריו חזר לנראזורי בהשאלה והאוהדים קיבלו בזרועות פתוחות ועיניים נוצצות לאור חזרת הצמד “לו-לא”.

אבל החזרה הייתה קשה. עם מספר פציעות בחודשים הראשונים וקמפיין כושל במונדיאל בקטאר שכלל הדחה בשלב הבתים, אפס שערים והחמצה מול שער ריק במשחק המכריע כשהוא מפספס את שני המשחקים הראשונים.
גם ההמשך לא האיר ללוקאקו פנים. אמנם הוא זכה עם אינטר בסופר-קופה האיטלקי ובגביע האיטלקי, אבל גם “זכה” לקריאות גזעניות מאוהדי יובנטוס, והפך גם לגיבור הטראגי של גמר ליגת האלופות כשהוא בולם בטעות בעיטה מול שער ריק בדקות האחרונות מול מנצ’סטר סיטי. האוהדים סלחו על העונה ורצו שישאר במועדון, אבל לוקאקו, שהחל לנהל את הקריירה של עצמו ועזב את סוכנויות השחקנים, בחר לא לענות לשיחות והצמד “לו-לא” התפרק כלא היה, כשמרטינז אומר שניסה להתקשר לחברו להתקפה שבחר לא לענות לו ולשאר החברים לקבוצה.

בעוד לאוטרו עצמו אף הוריד מלוקאקו עוקב בכל הרשתות החברתיות. החלון התקדם והחלוץ הבלגי לא מצא קבוצה לאחר שיובנטוס ומילאן סירבו לצ’לסי, שבעצמם לא רצו אותו. ביום האחרון לחלון, לוקאקו הגיע למאמן ששיקם איתו את היחסים, מוריניו, במטרה לנסות לקדם את רומא צעד נוסף, אך כעת מתברר שהצעד הנוסף הוא להציל את המשרה של המאמן הפורטוגלי.

את פתיחת העונה הנוכחית רומא פתחה בצורה רעה ובעקבות פציעת תמי אברהם, נתקעה ללא חלוץ ראוי פותח. מאז הגיע, מעורב הבלגי בשבעה שערים באחד עשר משחקים, ובעיקר בזכותו רומא נמצאת במקום החמישי כשהכושר הטוב הגיע גם לנבחרת כשללא הקולגות הבכירים האחרים – אדן הזאר שפרש והצמד המסוכסך קווין דה ברוינה וטיבו קורטואה הפצועים, סחב לוקאקו, מלך שערי נבחרת בלגיה בכל הזמנים, את הנבחרת ליורו הקרוב שיערך בגרמניה.

את היכולת הנוכחית הוא צריך לתת למוריניו, שבמעין עסקת יד רוחצת יד מתאים את עצמו למערך של המאמן בצורה מעולה. עם משחק גב והיכולת להחזיק בכדור הודות לעוצמות הפיזיות האדירות שלו, לוקאקו הפך לנכס מנוצל ברחבת היריבה. בזכות כך, יודע לוקאקו ליצור שטחים לחברים שלו לקבוצה, מאוד עירני לסביבה שלו על הדשא. גם החולשות שלו לא נספרות בשיטה של המאמן הפורטוגלי, שמוותר לו על הצורך לעשות פעולות הגנתיות ברוב הפעמים ובתמורה לוקאקו אמר שהוא “מוכן לרוץ דרך קירות בשביל מוריניו.”

אם נסתכל על הקריירה של לוקאקו – הוא אף פעם לא היה הכוכב הראשי של הקבוצה. תמיד כשהצליח, בדרך לא דרך מצא איך לשים לעצמו מקלות בגלגלים, תוך רצון לשנות משהו בחייו מתוך ספק שאיפה שהמצב יכול להיות טוב יותר. בשונה מדוד המלך שיצא לחפש אתונות ומצא מלוכה, לוקאקו יצא לחפש מלוכה, אבל חזר עם אתונות פעם אחר פעם.
אם נסתכל לעומק הקריירה של החלוץ הבלגי, אנחנו נבין את הסיפור בין השורות. לוקאקו מסמל את העולם החדש. עולם שדורש כאן ועכשיו, שמקדש את האינטרסים האישיים ובתווך אם לא טוב, הוא יקום וילך. הוא יסתכל קודם כל על עצמו גם אם זה יפגע בסביבה שלו, מעטים האנשים שיצליחו למצוא אליו חיבור אישי על סמך ההיסטוריה שלו והוא גם צבר לעצמו לא מעט אויבים. אבל בתוכנו, אנחנו אולי מבינים שלוקאקו פשוט רצה לחיות את החיים שלו ולהיות הגיבור שאף פעם לא הצליח להיות. אינסטנט גיבור. עכשיו, באחד הפרקים האחרונים בקריירה שלו, יוצא “ביג רום” לרומא, עיר שהצמיחה מספר גלדיאטורים, זו ההזדמנות שלו להיות גיבור.