אינזאגי דוחף קדימה | ה”מולטו אוואנטי”

אינטר שונה מרוב יריבותיה בטופ האירופי.
היא מוותרת על הכדור מרצון.
היא משחקת עם שלושה בלמים (דרמיאן שהפך לבלם לצד שני בלמים טבעיים) ואמש נגד מונזה בנג’י פבארד.
היא משחקת עם שני חלוצים טבעיים.
הקישור שלה בנוי כמעט תמיד מצמד או אפילו שלישיית קשרי רחבה לרחבה.
היא אוהבת לרוץ קדימה בסערה.

אינטר האגדית של הלניו הררה שיחקה בשיטת ה”קטאנצ’ו” (הבריח) בשנות ה 60.
שיטה שהפכה את אינטר לאחת הענקיות בכדורגל האירופי.

הררה היה חלוץ בשימוש בהמרצות פסיכולוגיות לשחקנים. משפטי מפתח שעשה בהן שימוש נרחב כמאמן נמצאים בשימוש היום, כגון המשפט “מי שלא נותן את כולו, לא נותן את כולו”. כמאמן, הנחיל הררה נהלים קפדניים לשחקנים: הוא אסר על השחקנים לשתות משקאות חריפים ולעשן, הוא קבע את הדיאטה שלהם ואף הישעה שחקן באינטר על כך שאמר לעיתונות “באנו לשחק ברומא” במקום “באנו לנצח ברומא”.

הגישה של הררה הייתה הגנתית, כשהקבוצה נשענת על מערך של שלושה בלמים ושחקני קו הגנתיים.

וכשמסתכלים על אינטר הנוכחית, אפשר לראות אלמנטים דומים לאלו של הקטאנצ’ו אך כמובן בשילוב של אספקטים מודרניים.

אינטר משחקת ב 532 עם שני חלוצים מאד טכניים – לאוטרו מרטינז ומרקוס תוראם ועם שני מגנים מאד התקפיים ולטעמי גם מאד לא מוערכים – דמפריס בימין, שנמצא דווקא בתקופה לא הכי טובה כעת ודי מרקו הנפלא בשמאל.
בחלון הנוכחי אינטר צירפה את טייג’ון ביוקאנן, שהוא במקור שחקן כנף ימין התקפי, אך סימונה אינזאגי לבטח יעשה את ההתאמות הנדרשות בכדי שהקנדי הצעיר יוכל לשחק כמעין מגן תוקף בכנף ימין.

בניצחון אמש על מונזה (5-1 בחוץ), אינטר שלטה בכדור רק 43% מהזמן וביצעה סך של 390 מסירות אל מול 534 מסירות של מונזה.
כאמור, השליטה בכדור היא לא בבסיס האמונה של אינזאגי, אלא מה עושים איתו או יותר נכון, איך מגיעים איתו כמה שיותר מהר אל שער היריבה.

אינטר כבשה אמש כאמור 5 שערים.
שניים מהם בפנדלים ועוד שניים מהתקפות מעבר.

אפשר היה לראות לדוגמא איך אינטר מוותרת על ניסיון הבילדאפ האיטי והשקול שרוב מאמני אירופה הבכירים מאוהבים בו, ופשוט מחפשת לייצר כדורים ארוכים קדימה בכדי לצאת להתקפות מעבר בה היא מייצרת בצורה שיטתית יתרון מספרי באותן התקפות.

בדקה ה 59:20 די מארקו העיף כדור קדימה בידיעה שיהיו לפחות 3-4 שחקנים שיעוטו על הכדור.

כעבור 6 שניות בלבד, אינטר מוצאת את עצמה בשליש ההתקפי עם מעבר התקפי של 4 על 2.

זהו כמובן לא משהו חד פעמי.

התקפות המעבר המהירות ביחד עם השילוב של הכדורים הארוכים הם הנשק ההתקפי האולטימטיבי של אינטר.

זה משחק התקפי שבנוי על כדורים ארוכים והחשיבה מהר וקדימה.
או בקצרה – ארוכים קדימה.

או באיטלקית – “מולטו אוואנטי”.

אפשר לראות בתקציר המצורף עד כמה אינטר נשענת על אותם כדורים קדימה ועל אותן התקפות מעבר כשאינזאגי פשוט מתעלם מהטרנד הקיים באירופה בו תראו קבוצות בכירות מחפשות בדרך כלל את השליטה בכדור ובקצב.
אינזאגי לא מתעכב כאמור על בנייה שיטתית מאחורה ועל אסתטיות, אלא נשען על יכולות המסירה לעומק שרוב שחקניו ניחנים בהן, מהבלמים ועד לקשרים, וגם על הכוח המתפרץ האדיר של תוראם ולאוטארו מרטינז מקדימה.

זה כדורגל שונה אך יעיל, וייתכן שאף ייקח את אינטר עד לתואר העונה.