מסימיליאנו אלגרי, מאמן יובנטוס, זכה עם קבוצתו בגביע האיטלקי, אחרי ניצחון 1-0 על אטאלנטה, אך איבד שליטה לאחר המשחק. בתוך אצטדיון האולימפיקו שהחל להתרוקן, בזמן שיובנטוס חגגה כיאות את הזכייה, אלגרי שחרר את זעמו במסדרונות על עיתונאי מוביל, העורך הראשי של העיתון האיטלקי ״טוטוספורט״.
העורך הראשי של ה״טוטוספורט״, גוידו ואצ’אגו מגיב על התקרית:
לפני שהתקרית תסלים ברשתות החברתיות, אספר את גרסתי לתרחיש המצער.
אלגרי, שנראה סוער ונרגש, ניגש לועידת העיתונאים לאחר הניצחון, אך בדרך מצא זמן להתעמת איתי. ‘יא חתיכת כתב חרא! כן, כתב חרא. כתוב את האמת בעיתון שלך, לא מה שהמועדון אומר לך! תפסיק לעשות טובות עבור המועדון’.
לאחר שהזמנתי אותו להירגע ולהסביר מהי האמת שלטענתו הסתרתי בשיתוף פעולה עם מעסיקיו, אלגרי המשיך במתקפה פיזית כלפי – הוא אחז בי, דחף אותי והצביע באצבע מאיימת על פני תוך כדי צעקות:’תראה, אני יודע איפה למצוא אותך. אני יודע איפה לחכות לך. אני אבוא ואתלוש לך את שתי אוזניך. אני אבוא ואתן לך אגרוף בפרצוף. תכתוב את האמת בעיתון!’ ועוד איומים וגידופים בשפת רחוב.
בינתיים, איש צוות מהדוברות של יובנטוס וגם איש צוות של הסרייה א׳ האיטלקית ניסו לרסן את אלגרי, וכך בסופו של דבר הצליחו לגרור אותו לחדר של ועידת העיתונאים. זה כל מה שהיה באותו האירוע. מצער למי שציפה למשהו יותר אכזרי, ומצער לראות חוסר חינוך שכזה ממי שאמור לייצג את המועדון ואמור להציג התנהגות ראויה, בייחוד בפומבי.
ההרהורים שלי מכל הסיפור הזה, שלא היה אמור להפוך כלל לחדשות, נותר הספק לגבי מהי “האמת” שאליה התכוון אלגרי, שכן אם היינו יודעים אותה כנראה היינו מפרסמים אותה בהרחבה. ונותרה גם ההתנהגות המאיימת והלא ראויה של המאמן כלפי עיתונאי. ויכוח וביקורת זה דבר מקובל, אפילו קללות במידה מסוימת, אך איומים ואלימות הם חצייה של גבול אדום. איומים הם פעולה נלוזה, מפחידה ומסוכנת, בעולם שבו יש סיכוי שמישהו עלול לממש אותם.
אלגרי, אמש, משחרר כעס שבער בו חודשים רבים – הוא בן אנוש וזה יכול לקרות, אבל כמאמן יובנטוס היה עליו להיזהר יותר. במהלך הערב הסוער הזה הוא קילל את השופט, תקף את השופט הרביעי, ואחרי המשחק תקף גם את רוקי (כ-24 שעות לפני מפגש עם נשיא איטליה סרג’ו מטרלה, שבפגישה עם הקבוצות דווקא הזדהה עם השופטים).
בנוסף, הוא נתפס במצלמות מטיח בג׳יונטולי לעזוב וללכת במהלך החגיגות של הנצחון.
בקיצור, הוא זכה בגביע אך איבד שליטה, קלקל את החגיגה והביך לא מעט את קבוצתו (שמיד התנצלה בצורה רשמית ומכובדת), הידועה באווירה המרוסנת והמכובדת השוררת בה.
באשר לאמת, אנחנו ב״טוטוספורט״ תמיד כתבנו אמת ונמשיך לכתוב אותה, יחד עם ניתוחים ודעות – שאפשר להסכים איתם ואפשר שלא להסכים איתם, אך הם יוצגו באובייקטיביות ובנימוס הראוי, ללא כפייה ותוך פתיחות לדיאלוג ענייני עם כל מי שיבקש להתווכח. בנימוס ותוך שמירה על כללי התנהגות בסיסיים, כמובן.
יכל לסיים בכבוד, חבל.
ממש חבל. הוא פשוט איבד את העשתונות.