אנגליה 2 – 1 סלובקיה: ג’וד בשירות הממלכה | האביר הלבן מכה שוב

פתיח מוסיקלי

מחילה מהביטלס אבל אנו נאלצים לשים בצד את “היי ג’וד” כי אחרי מה שקרה אמש, זה פשוט לא מתאים.
שוב חזינו באנגליה של סאות’גייט האפור.
שוב חזינו בנבחרת המוכשרת ביותר בעולם נראית כמו כלום ושום דבר.
עד שהגיע ג’וד עם רגע אייקוני שאולי אף יהפוך ללוגו של מותג בתקופה הקרובה.
אז אנחנו נאלצים את הביטלס ושירם החביב בצד, כי אמש החלפנו בצד בתקליט, ובדיוק כמו שאלוהים הציל את המלכה, אז אמש, ג’וד הציל את הממלכה.

ואת המאמן שלו

בואו לא נכבס מילים. לא בשביל זה אנחנו כאן, אלא למען האמת, גם אם היא קשה לשמיעה.
גארת’ סאות’גייט הוא מאמן כדורגל רע. נוראי. מיושן. אפור. מרדים. מסרס.
גם אם אנגליה הזו תלך עד הסוף, זה יהיה למרות גארת’ ולא בזכותו.
יורו בלי מאמן.

וגארת’ קיבל אמש מתנה, אבל לא ידע איך להשתמש בה.
שער היתרון המוקדם (25) של איבן שראנץ השאיר לגארת’ המון זמן להגיב, ואולי אף לראשונה, הזדמנות אמיתית להשתחרר קצת. לשחרר את המושכות. להתנסות בדברים חדשים ולא להסתפק בשינוי אחד (מבורך) של קובי מאיינו בהרכב הראשון.
הזדמנות לעשות משהו מהפכני!

אבל אנו מדברים על סאות’גייט האפור.

למרות שהנבחרת שלו נכנסה לפיגור, את המחצית הראשונה אנגליה העבירה כאילו הייתה קבוצת כדוריד עם 77% החזקה בכדור שהונע לו מצד לצד סביב הרחבה.
מימין לשמאל ומשמאל לימין. משחק מקדים משעמם. אין אפילו ניסיון חדירה (סליחה).
6 בעיטות סך הכל במחצית הראשונה, אף אחת מהן לא פגשה את המסגרת – סך של 0.25 שערים צפויים.
איום ונורא.

הדבר היחיד היצירתי שניסה לעשות סאותג’ייט זה לשנות מדי פעם עמידה, כשפודן ובלינגהאם הפכו לשני מספרי 10 ומאיינו (הנפלא) ורייס בונים מאחורה את המשחק. קישור מרובע כשמימין סאקה (לא יכול לשחק עוד בעמדה הזו בהרכב הראשון) ובשמאל קירן טריפייר, שלא נראה בדיוק כמו מי שיושיע את אנגליה מהכנף השמאלית.

אל המחצית השנייה אנגליה עלתה ללא שינוי בהרכב. כאילו סאותג’ייט מרוצה ממה שראה.
במשך 20 דק’ שלמות המשוואה לא השתנתה.
אנגליה בעטה עוד 3 בעיטות סך הכל ואף אחת מהן לא פגשה את המסגרת. יותר משעה של כדורגל ודוברובקה בין הקורות של סלובקיה נותר מחוסר עבודה.

ישועה פרק א’

בשלב מסוים ניגש עוזר המאמן האנגלי אל סאותג’ייט ושאל אותו כשהוא יושב עמוק עמוק בתוך הספסל: “גארת’ באדי. אתה ער בנאדם?”. טוב לא באמת, אבל זו הייתה התחושה. שגארת’ נרדם.

אבל גארת’ התעורר סוף סוף. ייתכן שהרגיש את הלולאה מתהדקת סביב צווארו. ייתכן שהרגיש את הלהב החד של החרב מתקרבת אל גרונו.
אבל גארת’ סוף סוף שינה משהו ובדקה ה 66 המגן השמאלי קירן טריפייר יצא ואל הדשא עלה קול פאלמר.

השינוי הזה הביא עימו בשורה. פאלמר קיבל את כנף ימין כשקייל ווקר הפך לשחק כבלם לצד גואהי וסטונס. בוקאיו סאקה קיבל את כנף שמאל, ובעצם אנגליה עברה לשחק במעין מערך של 3 בלמים, 2 קשרי אמצע (מאיינו ורייס), 2 קשרים התקפיים (פודן ובלינגהאם) כשלצידם שני שחקני כנף (פאלמר וסאקה) ובחוד קיין.
סוג של 3241.

שלא תטעו. פאלמר לא היה מדהים, אבל בניגוד לסאקה, פאלמר חושב לעומק. ולאו דווקא עם הכדור.
אם סאקה הוא יותר שחקן של דריבל והחזקת כדור עם רגל על הקו, פאלמר פשוט מחפש לדחוף את הכדור לרחבה.
לצורך ההשוואה – סאקה ששיחק את כל 120 הדק’ ניסה 3 הרמות כדור לרחבה.
פאלמר שנכנס בדקה ה 66′ ניסה 4 הרמות לרחבה.

אנגליה החלה לשנות צורה אך אולי הכי חשוב, אנגליה שינתה גישה.

ישועה פרק ב’

השער לא הגיע וסאות’גייט לבטח עצם לרגע אחד עיניים וראה איך התקשורת האנגלית שוחטת אותו מכל כיוון. משהו חייב לקרות.
בדקה ה 84 (למה כ”כ מאוחר גארת’?) נכנס אברצ’י אזה על חשבון מאיינו. איזה אזה זה.
בדקה ה 90 נכנס למשחק איבן טוני (עוד חילוף מאוחר) על חשבון פודן בעוד משחק מאד רע.

תחילה בואו נבין משהו – הארי קיין לא מתאים לסגנון המשחק של סאותג’ייט. הוא אבוד שם כמעט לחלוטין.
במחצית הראשונה קיין רשם 9 נגיעות בכדור. במחצית השנייה 16.
סה”כ 28 נגיעות בכדור להארי קיין ב 106 דק’ משחק ו 5 בעיטות – אחת במחצית הראשונה, 3 במחצית השנייה ואחת סופר קריטית בהארכה.

אבל כאמור, קיין לא יודע מה הוא אמור לעשות.
הארי קיין הוא חלוץ שאוהב לבנות משחק, לרדת אחורה, לייצר שטחים לשחקני ההתקפה שסביבו. סוג של חלוץ ופליימייקר בגוף אחד.
אבל באנגליה אין שחקנים שרצים לעומק.
בלינגהאם עסוק במשימות קישור, פודן לא עושה תנועה וגם לא סאקה. היכולת האדירה של קיין כבונה משחק אבודה לחלוטין.
בעצם, אנגליה מניעה כדור סביב הרחבה ומחפשת פירצה וזו לא המומחיות של קיין.
הוא לא פואצ’ר סטייל ג’יימי וארדי – חלוץ שחי על תנועה דרך קו ההגנה והוא לא חלוץ רחבה עצום סטייל טוני שאפשר להרים אליו כדורים מהכנפיים.

חומר למחשבה לסאותג’ייט למשחק הבא.

אבל תחילה – אותה ישועה.

אנגליה איבדה צורה לחלוטין וזה מה שהציל אותה.
לא עוד כדורגל עמדתי בו כל אחד שומר על העמדה ולוקחים את המינימום הנדרש של הסיכונים, אלא כדורגל של תקווה.
מרימים כדור לרחבה, דואגים שיהיו כמה שיותר שחקנים ברחבה, מייצרים כאוס ומתפללים. מקווים שהכדור ינחת על ראש של מישהו או על השפיץ של הנעל.

ג’וד = האחד

השתעשעתי לי קצת וגיליתי שג’וד בגימטריה שווה המספר 13. והמספר 13 שווה “אחד”. האחד.
אנגליה יצרה כאוס, ומתוכו התרומם “האחד” אל האוויר.
כדור חוץ עמוק אל הרחבה של קייל ווקר, נגיחה אחורה של מארק גוהאי ורגע אחד שיכול להיות זה ששינה את משק כנפי ההיסטוריה.
אם אנגליה תלך עד הסוף, ההתעלות המנטלית והפיזית הזו של בלינגהאם תיזכר לדורות הבאים, תקועקע על גבם של אלפים ותצוייר על עשרות קירות רחוב.

בלינגהאם אמנם חתום באדידס, אבל כמו ג’ורדן בנייק, זה חייב להיות הלוגו על הנעל הבאה של ג’וד בלינגהאם. pic.twitter.com/VzLzHC2LQ6

— Nisim Haliva✍️🎙 (@HalNisim) June 30, 2024

אבל איש המשחק שלי הוא דקלן רייס.

במשך 120 דק’ ארוכות ומפרכות, דקלן רייס היה שם בשביל אנגליה.
הוא שמר על החלק האחורי. הוא ניהל את המשחק מאחור. הוא ניסה לעיתים אף לחדור אל השליש ההתקפי וכמעט כבש שער אדיר מחוץ לרחבה.
מפת הנגיעות בכדור שלו מספרת על שחקן שפשוט מכסה את כל המגרש.

לסיכום

זו הייתה קריאת השכמה לסאות’גייט שאולי צריך לחשוב על גיוון ולא מעט שינויים למשחק הבא.
הראשון – פאלמר על חשבון סאקה. זה חייב לקרות.
השני – אולי לעבור לקו 3 בהגנה עם סאקה כמגן שמאלי, זה עבד לא רע אמש וזה גם יאפשר לאנגליה לרדת לקו 4 כשהיא רוצה עם ווקר כמגן ימין.
השלישי – ויתור על פודן ולמקם חלוץ נוסף ליד הארי קיין. לעבור לשחק עם שני חלוצים ולתת לקיין לנהל משחק כמו שהוא יודע, ולהשתמש בטוני נניח כחלוץ מטרה.

הסגל האנגלי כל כך איכותי ויחד עם זאת, התוצר הסופי הוא כל כך רע.
קשה לי להאמין שסאותג’ייט ישנו את דרכיו, ולכן, אולי נראה שוב את אנגליה המסוכנת, שפועלת קצת כמו הוריקן חסר מעצורים, רק כשהחרב שוב תונח על צווארו של האיש האפור על הספסל.