“אני מרגיש חזק מתמיד ומוכן לשוב למגרשים” | מוריניו בראיון

כשהמיוחד ועיתונאי הספורט הגדול בעולם יושבים לשיחה, תמיד יוצאים סיפורים טובים, הראיון המלא:

מוריניו, שפוטר לפני חודשיים מרומא, יישב לשיחה עם פבריציו רומנו בה הביע רצון לשוב ולעמוד על הקווים במגרשי הכדורגל כשהוא עדיין רעב לתארים.

“אני מוכן להתחיל מחדש, לפעמים כשאתה מסיים לעבוד במועדון אתה מרגיש חשק לנוח לחשוב, אתה יודע לעבד את כל מה שחווית.

במקרה הזה יום אחרי שעזבתי הייתי מוכן להתחיל מחדש, אני מרגיש חזק, אני אוהב את העבודה. אני ממש מוכן, אבל אני לא רוצה למהר ולטעות בבחירה שלי. אני לא יכול להסכים למשהו רק בגלל התחושות, הרגשות והרצון שלי לחזור, אני חייב להיות סבלני.

אנחנו בחודש מרץ, הסיכוי שמשהו יקרה בחודש הזה או באפריל זה סיפור הוא קלוש. המטרה שלי היא להתחיל מחדש בקיץ הקרוב”.

עם זכייתו של מוריניו בקונפרנס ליג לפני שנתיים הפך המיוחד למאמן הראשון בהיסטוריה לזכות בשלושת התארים הגדולים (ליגת האלופות, ליגה אירופית, קונפרנס ליג) במסגרות האירופיות, הזכייה בקונפרנס הייתה התואר האירופי הראשון בה זכתה רומא אי פעם.

בעונה שעברה רומא הגיע שניית לגמר אירופי הפעם של הליגה האירופית, אמנם בפעם ההיא הפסידה רומא את התואר לסביליה בדו-קרב פנדלים מותח. ההגעה הרצופה ההיא לשני הגמרים הפכה את מוריניו למאמן הראשון והיחיד אי פעם להגיע לשני גמרים אירופים בשני מפעלים שונים שנה אחר שנה, ז’וזה נשאל על התחושות שהרגיש עם העפלה ואמר,

“התחושה הראשונה שעולה לראש היא שזה נראה כאילו זה לא באמת קרה, בגלל שרוב האנשים שמסתכלים ומדברים עליי לרוב מדברים על מה שעשיתי לפני 15, 12, 8 שנים, וזה נכון עם כל כך הרבה מאמנים טובים ברחבי אירופה וכשרוב המאמנים הגדולים נמצאים בקבוצות הטובות ביותר שיש להם את הסיכוי הגבוה להגיע לגמר.

בשנים האחרונות הגעתי לשלושה גמרים, אחד עם מנצ’סטר יונייטד ושתיים עם רומא, ואם נסתכל על השנתיים האחרונה אני באמת היחיד עם שני גמרים אירופים. זה קצת משעשע אותי אבל באותו הזמן ממלא אותי בגאווה, כשאתה מגיע למועדון ללא היסטוריה בהישגים באירופה, אתה פתאום מבין כמה מיוחד מה שעשית.

העונה אני לא הולך לאמן בגמר, אני מקווה שבשנה הבאה אני אוכל לראות את עצמי היחיד שעשה שלושה גמרים בארבעת השנים האחרונות”.

מוריניו שאימן 9 מועדונים שונים ברחבי היבשת, בניהם ריאל מדריד, צ’לסי, מנצ’סטר יונייטד ואינטר, עדיין נחשב לאהוב ומוערך על ידי קהלי הקבוצות. מוריניו נשאל על תחושותיו לגבי האהבה אותה הוא מקבל שנים רבות אחרי שעזב.

“אני תמיד אומר שהדבר הכי טוב שיש בכדורגל זה האהודים, בגלל שהם לא מרוויחים כסף מהכדורגל ההפך הם מוציאם את כספם, לפעמים הם מבזבזים כסף שהמשפחה שלהם צריכה ומקריבים הרבה בגלל התשוקה שלהם לכדורגל ובמיוחד למועדונים אותם הם אוהדים.

אני חושב שמה שאוהדים רואים במקרה שלי זה שאני הייתי מחויב אליהם! כמובן שהיה לי המזל לחוות הרבה רגעי אושר בהם האוהדים יכלו לחגוג איתי אבל הם ראו את המחויבות שלי אליהם, לקבוצה. אני תמיד מחויב לאוהדים ולמועדון לא משנה לי מאיזה מדינה לא משנה לי איזה קבוצה. אני חושב שהם מרגישים שאני באמת נותן את הכל.

באישיות שלי אני בסופו של דבר יותר ממאמן, בקבוצות מסוימות יש את המנהל המקצועי והמנהל הטכני והמאמן והאיש שצריך לייצג עכשיו את הקבוצה באיזשהו משבר ולהגן על המועדון ועל השחקנים, והאוהדים הבינו שאני עושה את זה.

בו בזמן זה משהו שמאמן לא כל כך אוהב לעשות, אני בתור מאמן רוצה פשוט להיות מאמן. ברעיון האידילי לקבוצה יש מבנה חזק ובעלי תפקידים שמאפשרים למאמן להיות מאמן על המגרש, באימונים, בחדר ההלבשה ובמסיבות עיתונאים.

אני הייתי המאמן באינטר, הייתי המאמן בריאל מדריד, הייתי המאמן בקדנציה הראשונה שלי בצ’לסי, הייתי המאמן בפורטו. במועדונים אחרים לא הייתי המאמן וזה קשוח לעבוד ככה.

אבל אני חושב שהקשר שלי עם כל מועדון בו אהבו אותי האוהדים, זה כי הם ראו אותי מגיע לובש את החולצה ונלחם עבורם”.

בנוסף נשאל המיוחד האם יסכים או מתישהו סירב להיכנס לעולם כדורגל הנבחרות על כך ענה,

“פעמיים הדלתות היו פתוחות עבורי להגיע ולאמן את נבחרת פורטוגל, בפעם הראשונה הייתי מאמן ריאל מדריד אבל אז פלורנטינו פרז הגיע ואמר לי “ז’וזה זה לא אפשרי”, ההזדמנות השנייה הגיעה כמה חודשים לפני שפוטרתי מרומא ולמען האמת אני לא מתחרט שסירבתי.

לאמן נבחרת עבורי זו מטרה, אם תשאל אותי לפני היורו, המונדיאל, קופה אמריקה או אליפות אפריקה אני אסכים. אבל לחכות שנתיים עד שזה יעבוד אני לא יודע. אולי יום אחד אני עוד יסכים אבל אני לא בטוח שאני אהנה מזה”.

לסיום מוריניו נשאל מה דעתו מה דעתו על כניסת הכדורגל הסעודי למפת הכדורגל העולמית,

“אני חושב שכריסטיאנו הוא זה שפתח את הדלת לאנשים להאמין שאפשר לגור, לחיות ולהנות שם, סעודיה היא מדינה שמקווה להשתנות בזכות הכדורגל. כשהציעו לי לאמן שם, ברור שהסכום הכספי היה מרשים אבל סירבתי כי רומא והמחוייבות אלייה הייתה יותר חשובה עבורי, המטרות שעדיין לא השגתי בכדורגל האירופי היו יותר חשובים לי מהכסף.

בעתיד? ההיסטוריה לימדה אותי לעולם לא לאמר לא”.

1 תגובה
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    מלך מלך מלך מוריניו הזה

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן