בין פפ לקרלו | כדורגל עמדתי מול כדורגל עקרוני

בימים אלו, בין כסה לעשור האתוס היהודי בשיאו, הישראלים, על כל גווניהם חוגגים את יום הכיפורים בצורה זו או אחרת.
אם מדובר בתפילה המסורתית או ברכיבה על אופניים עם הילדים, נהוג לקחת את הזמן הזה לרפלקציה על החיים, להתקרבות אחד לשני במעגלי החיים, המשפחה, החברים והקהילה. זמן זה קורא לנו לעשות חושבים, לרפא פצעים ישנים ולקבל החלטות חדשות. ההחלטה שלי לשנה הקרובה היא להוציא טור קבוע על כדורגל.

בטור זה אציג את מחשבותיי על המשחק, באופן אקטואלי מחד ובהעשרת הידע בכדורגל מאידך. כל טור יסוב סביב דמות אחת במועדון ריאל מדריד, אך אין זה אומר שרק אוהדי ריאל מדריד יהנו מטור זה. בעיקרו אסביר, דרך האתוס המדרידאי, את משחק הכדורגל, על טקטיקותיו העדכניות ועל עברו ההיסטורי.

אז בין אם הנכם מנויים בין אוהדי מדריד או אף אם סתם אתם חובבים של המשחק הנפלא הזה ברמה כזו שתסכימו לקרוא ניתוח טקטי מעמיק, בשפה קצת פלצנית ועם הרבה מודעות עצמית – הטור הזה הוא בשבילכם.

היום אנסה להתחיל לענות על השאלה המתבקשת: מדוע בחר קרלו אנצ’לוטי בשיטת היהלום?

ראשית, ראוי לציין כי הקבוצה ניצחה את כל משחקיה הרשמיים העונה, ואצא מעט כפוי טובה אם  אתלונן על מערך המשחק, אבל הנה אני מעלה את הגיגי על כתב. חשוב לומר את זה – חרף הניצחונות, ריאל מדריד נראית רע. הקבוצה מתקשה להבקיע, וסופגת שערים מיותרים מוקדם. לו היה נכנס שער בדקות הראשונות של אוניון ברלין – הבעיות שאני עומד להציף כאן היו עולות במקומות נוספים. 

הבה נצא למסע בו ננסה להבין מדוע, אחד המאמנים המצליחים ביותר בכל הזמנים, דובק באופן כמעט דתי, במערך מאוד מסוים שנראה כי עובד רק בנס.

המערך המדובר הוא 442 יהלום. אותו מערך שבו פתחה ריאל ב 2 גמרים של ליגת האלופות תחת זינדין זידאן, ומיטיבי לכת גם מודעים לכך שמדובר בהָ-מערך, בה’ הידיעה, של הדון קרלו ממילאן הגדולה.

לפני שאתחיל לפרוט את המערך על מעלותיו ועל ליקוייו, כדאי שאבהיר משהו שרוב האנשים שמים אליו לב, אך לא מצליחים לשים עליו את האצבע.

בהשוואה לארסנל או סיטי, ואפילו בהשוואה ליריבתה המרה של ריאל, ברצלונה, – נראה כי ריאל מדריד תחת קרלו אנצ’לוטי בשנים האחרונות אינה קבוצה מאומנת – מרגיש כאילו הוא עדיין מאמן שהגיע לקבוצה זה עתה ומלאתר מערך.
השחקנים לא משתמשים בתבניות קבועות, הבלאנקוס נתפסים כחסרי טקטיקה. המצב הזה אינו בדיעבד, הוא לכתחילה.

וכאן אנו מגיעים לעקרון חשוב בכדורגל: אפשר לחלק את ההוראות שהמאמנים נותנים לשחקניהם לשני סגנונות

“כדורגל עמדתי” (Positional Play)
ו”כדורגל עקרוני” (Functional Play)
כן, לא תרגמתי מילולית, sue me.

בתמונה: חלוקת המגרש לשטחים בכדרוגל עמדתי.

כדורגל עמדתי מחלק את המגרש לשטחים קטנים ואפילו ממספר אותם, בשיטה זו השחקנים מתרגלים תבניות משחק שחוזרות על עצמן כמו מהלכים קבועים בשחמט, הם מתרגלים כיצד להשתחרר מלחץ לפרטי פרטים וכיצד לעקוף שחקן באגף בעשרות מקרים שונים. היתרון המובן מאליו הוא, שהמאמן שולט באופן מוחלט בשחקניו. כולם שמעו את הסיפורים על ההכנות הטקטיות המסובכת של פפ וראו את הסרטון שלו עם הלוח והמגנטים. גם החיסרון מובן מאליו – מדובר בתרגול קשוח שדורש משמעת מוחלטת מהשחקנים, ואם המאמן של הקבוצה היריבה הצליח לחשוב על מהלכים חדשים – קבוצה שתנקוט בכדורגל עמידתי תהיה בצרות צרורות.

כדורגל עקרוני לא מבוסס על תבניות חוזרות ומתורגלות היטב. הוא מבוסס על עקרונות אותם השחקנים צריכים ליישם על מנת להתקדם, לשחקנים אין צורך לחשוב על התבנית הספציפית ולהיזכר בה כמו חומר במבחן, מספיק לדעת כיצד המערכת עובדת על מנת לבצע כראוי את עבודתך. השחקנים יכולים להרגיש יותר חופשיים, ולהביא לידי ביטוי רב יותר את היצירתיות שלהם ואת כישרונם. משכך, כדורגל עקרוני דורש מעט יותר סבלנות מצד אחד, מאחר שהמהלכים על המגרש זורמים פחות ואקראיים יותר, מצד שני הוא שם דגש על חיבור בין השחקנים [link up] ולכן מהלכים נפלאים, בעיקר של פסים קצרים ומהירים, עלולים להיווצר. כך נוצר הצמד הקטלני כרים – ויני.

בזכות הכדורגל העקרוני, כמה דאבל פאסים באגף, תנועה חכמה של שחקן נוסף והופ, הובקע השער. אם פפ מיצג את האסכולה העמדתית וקרלו את האסכולה העקרונית – ניתן לומר כי פפ מתמקד במשחק, וקרלו מתמקד בשחקנים.

אך בנזמה עזב, וריאל מדריד לא הביא מחליף טופ, אמנם חוסלו הוא חלוץ ליגה מעולה אך הוא לא אמור לפתוח בריאל מדריד. בשל משטר הצנע שמנהיג פלורנטינו פרז בכל הקשור להעברות, אנצ’לוטי נאלץ להשתמש בכלים שניתנו לו, והיה עליו לפתוח עונה ללא חלוץ בכיר [אם כי אני בכנות מסוגל לחשוב על כמה אופציות ראליות מועטות שהיו מתאימות לריאל מדריד, ובהינתן ה”עובדה” שאמבפה מגיע בקיץ הבא בחינם… להביא חלוץ בכיר בהון תועפות לעונה אחת בלבד, זה די מיותר].

“תסתדר עם מה שיש” בטח אמרו לקרלו מאחורי הפרגוד.

אז קרלו פתח את העונה עם שיטה חדשה לחלוטין, אולי נתרגל אליה בסופו של דבר, אולי לא, אך לבינתיים נראה – שהיהלום כאן כדי להישאר, והוא כדי להביא לידי ביטוי את היהלום של ריאל מדריד – ג’וד בלינגהאם. 

על זאת ועוד, כולל ניתוח טקטי של המערך עצמו בשבוע הבא. גמר חתימה טובה.