כחלק מעבודה עם ספורטאים נתקלים עם שחקנים צעירים, בוגרים, מקשת רחבה של ליגות, קבוצות וענפים. אחת לכמה זמן מגיע שחקן כדורגל כאוב שנופלות עליו השמיים כשהוא שומע שהוא קרע את הרצועה הצולבת הקדמית, שהוא צריך ניתוח לשחזר אותה, ולרוב החזרה למגרש מתרחשת רק לאחר 10-12 חודשים.
כתגובה, כמעט כל שחקן ישאל “האם אני חייב ניתוח?”
התשובה שלי? אפשר לשחק בלי, אבל רק אם אתה זלאטן איברהימוביץ’.
לשוודי ממוצא סרבי היה רומן לא קצר כשזה נוגע לקרעים ברצועה הצולבת, כשהשיא היה בעונת האליפות של מילאן בשנת 2021/22 בו הוא הודה שהוא שיחק כחצי שנה בלי רצועה צולבת קדמית בברך שמאל. הוא אומנם לא הספורטאי היחיד איי פעם שעשה את זה (רוב ספורטאי העילית שהסתדרו ללא צולבת הגיעו דווקא מה NFL), אבל בכדורגל מדובר בגדול רק עליו ועל אלו דיארה מווסטהאם שהצליחו להמשיך לשחק ללא ניתוח.
“מה זה רצועה צולבת?”
נתחיל מהחלק הפשוט יותר. בברך ישנן ארבע רצועות עיקריות:
1. ACL – הרצועה הצולבת הקדמית.
2. PCL – רצועה צולבת אחורית, חזקה פי 4 מהרצועה הקדמית ופחות מוטה לפציעות.
3. MCL – הרצועה האמצעית. נוטה להימתח כשהברכיים נמצאות במנך של איקס (ואלגוס).
4. LCL – הרצועה החיצונית. נוטה להימתח ברגלי O (וארוס).
הרצועה הצולבת הקדמית הנקראת בקיצור “צולבת” או ACL (Anterior Cruciate Ligament), היא רצועה המחברת בין עצם הירך (femur) לבין עצם השוק (tibia). תפקיד הרצועה הצולבת הקדמית הוא בייצוב הברך ומניעת תנועה קדמית של עצם השוק ביחס לעצם הירך. בנוסף ברצועה ישנם מרכיבים סיבובים אשר מגבילים תנועה סיבובית של הברך בכל שלב בכיפוף הברך.
“השיקום לאחר שיחזור צולבת כל כך ארוך?”
בעבר, נטען ששיקום של חצי שנה מספיק לכדורגלנים, כיום חלק מהסקירות מעידות שחזרה של שחקן לפני שמונה חודשים מעמידה את השחקן בסיכון של 40% לקרע חוזר ברצועה הצולבת, וככל שמאריכים את פרק זמן החזרה עד כשנה הסיכויים לקרע חוזר הולכים ופוחתים. כיום ניתן לראות ששיותר ויותר שחקנים בטופ האירופי נוטים לחזור בטווח זמן של 10-12 חודשים מזמן ניתוח. דוגמא לכך היא טיבו קורטואה שנפצע באוגוסט והצהיר מראש שלא יקח חלק ביורו עם נבחרת בלגיה במטרה לחזור טוב יותר לעונה הבאה.
“שיחקתי בחצי שנה האחרונה ללא הרצועה הצולבת” (מפוסט האליפות של איברהימוביץ’ באינסטגרם)
קשה להגיד באיזה רגע הפציעה קרתה, כי בגדול היא לא הוכרזה מעולם.
מבדיקה קצרה בהסטוריית הפציעות של השוודי, נראה שבסוף עונת 20/21 זלאטן סבל מפציעת ברך מסתורית ברגל שמאל שככל הנראה קרתה באימון בין המשחקים מול ורונה ואטאלנטה. זלאטן לא המשיך לשחק עם מילאן באותה עונה, וגם לא במחנה האימונים בקיץ, ועלה לדשא שוב רק 4 חודשים אחרי ב 12.9.21 מול לאציו, שם נכנס בדקה ה- 60 ואפילו כבש.
Zlatan Ibrahimovic no tiene goles feos en su carrerapic.twitter.com/vQNXaPDCIw
— Secta Deportiva (@SectaDeporOk) January 5, 2024
“מעולם לא סבלתי ככה בתוך ומחוץ למגרש” (מתוך פוסט האליפות של זלאטן)
אומנם זלאטן בחר להימנע מניתוח ושיקום ארוך, אבל זה לא מנע ממנו לחוות כאבים בזמן משחק ולאחר המשחקים. כחלק מאותו פוסט הוא מספר על כך שהברך שלו הייתה כאובה ומנופחת עד כדי צורך במספר ניקוזי נוזלים מהברך במהלך העונה. גם השינה שלו הייתה לא פשוטה כשהוא מתאר צורך מתמיד במשככי כאבים.
בהיעדר רצועה צולבת, ובזמן חשיפה לעומסים ושינויי כיוון מרובים, מבנים אחרים בברך צריכים לעזור ביציבות הברך. המבנים שחווים עומסים מתגברים הינם מייצבי ברך שריריים (בעיקר המסטרינגס), מניסקוסים, רצועות הברך הנוספות ועוד. חלק מאותם מבנים יכולים להיקרע גם הם ולהביא למצב בו יש עוד כאב, נפיחות חולשה והגבלה, וכל זה מבלי להזכיר את הסיכון שנוצר לרגל השניה בגלל האסימטריה בין הרגליים. במקרה של זלאטן, בעונת 21/22 הוא סבל מעוד פרקי זמן (35 יום במצטבר) מחוץ למגרשים בגלל כאבים בברך שהמשיכו להטריד אותו במהלך העונה. לטענת השוודי, הוא לקח חלק בעשרה אימונים מתוך אותה חצי שנה.
“בראשי הייתה רק מטרה אחת, להפוך את חברי לקבוצה והמאמן לאלופי איטליה. כי הבטחתי להם” (מתוך פוסט האליפות של זלאטן)
אפשר לתהות למה זלאטן בחר להתעקש על הדרך הזאת. הרי ניתן להבין שגם בסטנדרטים המאוד גבוהים של איברהימוביץ’, השיקום היה מאוד כואב ולא פשוט בכלל. זלאטן בגדול רצה לעמוד לרשות קבוצתו דאז מילאן, והוא הבין מראש במה כרוך השיקום מהניתוח. השוודי, בעונתו הראשונה עם מנצ’סטר יונייטד ב 2017 (בעודו בן 35), קרע את הרצועה הצולבת ברגל ימין, ועבר ניתוח בברך וחווה תהליך שיקום של כ-8 חודשים, כשכבר אז תהו האם “איברה קדברה” יוכל חזור למגרשים או שיתלה את הנעליים. לצורך העיניין, דויד סילבה בגיל 36 נאלץ לפרוש בקיץ בגלל אותה פציעה.
זלאטן הראה לכולם שהוא לא מתכוון לוותר בקלות כשסיים את השיקום בהצלחה, אך הוא הבין שהוא לא יכול להרשות לעצמו להיות מחוץ למגרשים כמעט כל העונה אם הוא רוצה לעזור למילאן לזכות בסקודטו הראשון שלה מזה 11 שנה. זלאטן שיחק בסרייה א’ 1009 דקות שהתפרסו על 23 משחקים סה”כ, ומתוכם שיחק ב-7 משחקים 90 דקות מלאות. הוא כבש 8 שערים ובישל שלושה. הוא סיים כמבקיע השלישי בטיבו בקבוצה בכל המסגרות רק אחרי רפאל לאאו ואוליבייה ג’ירו (14 שערים כ”א) ששיחקו יותר מפי 2 ממספר הדקות בהן שותף השוודי בן ה-40 באותה עונה.
“הפכתי משהו בלתי אפשרי לאפשרי” (מפוסט האליפות של זלאטן)
השאלה המתבקשת כאן היא האם זה נכון להגיד שזה אפשרי ולמרות ההמלצות אפשר לשחק ברמה מקצוענית בלי רצועה צולבת. אפשר כיום למצוא כמה סקירות ומחקרים שמצביעים על הצלחה בתהליך שיקום שמרני, אך זה מצריך שאותו אדם יהיה “Coper” , אדם שמשתף פעולה בתהליך באופן מלא. מתוך אותם משתפי פעולה נצפו אחוזי הצלחה מאוד משתנים ביכולת החזרה של השחקנים להמשיך בספורט מקצועני (הנחקרים היו מתחום הכדורסל והכדוריד בעיקר ללא נבדקים מענף הכדורגל) שנעו בין 40% ל- 72% וחלקם אף המשיכו לשחק שנים קדימה ברמה גבוהה. על כן, התשובה הכנה היא שתיאורטית זה כן אפשרי, אבל אתה צריך שיהיה לך אופי ומחוייבות כמו של זלאטן איברהימוביץ’. חשוב לציין שב-23.5.22 יום אחרי המשחק האחרון לאותה עונה בליגה, איברה החליט לעבור את הניתוח לשחזור הצולבת.
“היום יש לי ACL חדש ותואר נוסף” (משפט הסיום של זלאטן מתוך פוסט האליפות)
View this post on Instagram
נדב ♥️
אין על התחום שלך ממש נהנה מהכתבות הרפואיות האלה שלפעמים מתובלות קצת יותר מרק מקצועי ואין כמו זלאטן כדי שיהיה מתובלן!
איזו כתבה מטורפת, סיפור עם אלמנט רפואי והכל כל כך מעניין ובמקום. אלוף נדב.