גם בנבחרת יודעים – יכולנו לעשות פה יותר

1. בואו נוציא את זה רגע מהמערכת.
זה משחק שיכול היה להיגמר אחרת. יותר מתמיד התקבעה ההבנה שנבחרת כדורגל היא לא חוג במתנ”ס הקהילתי או איזה קורס נישתי של מבוכים ודרקונים.
לנבחרת כדורגל יש מטרה אחת מולה: לנצח משחקי כדורגל.
לרשום כמה שיותר הישגים ספורטיביים ולשאוף להגיע כמה שיותר רחוק.

זה לא יכול לקרות בנבחרת ישראל.

הנבחרת הזו לא תגיע לשום מקום אם היא תמשיך להישען על יסודות ניהוליים שלא קשורים לכדורגל.
אני יודע שאיש לא רוצה לדבר על פרשת אצילי, אבל אין מה לעשות, זה שווה דיון ספורטיבי.
אני יודע שפרשת זהבי והחדר נראית רע מהצד של השחקן, אך אפשר וצריך היה לפתור את סוגיית החדר במשרד של בניון.
אני יודע שיש דם רע בין הנבחרת לבין סבע, לכן הייתה צריכה לצאת משלחת ניהולית אל בית השחקן בכדי לגרום לו להרגיש שהוא רצוי.

איש לא ינצח במשחקי העסקנות והאגו.
זה יכול להביא לשתי תוצאות בלבד: ריגרסיה במקרה הרע, או עמידה במקום במקרה הטוב.

2. המשחק הזה זעק “שמישהו יעזור לסולומון”.

קודם כל בכנף השמאלית.
הרומנים למדו היטב את נבחרת ישראל הדי שבלונית צריך להגיד, ועברו די מהר למערך של 3 בלמים.
מהרגע הזה מנור נכנס אל תוך מלכודת.
תחילה פגש את המגן הימני מנאה, לאחר מכן את הבלם הנפלא דרגוסין ואם שניהם לא עזרו, אז נקרא למשימה מרין הקשר המרכזי.

מנור עבר מהר מאד ממצב משחק למצב תסכול.

אפשר לראות זאת היטב במפת הנגיעות שלו בכדור במהלך המחצית הראשונה.

מחצית שלמה בה מנור סולומון משחק רחוק מאד מהשער.
מחצית שלמה בה מנור לא נוגע בכדור אפילו פעם אחת באיזור הגבוה של ההאלף ספייס השמאלי.
מנור סולומון נדחק אל הקו או נדחף אחורה למרחק של 40-50 מטר מהשער הרומני.

מחצית אותה מנור סולומון סיים עם: 0 בעיטות, 0 מסירות מפתח, 2/2 דריבלים (רחוקים מהשער). משחק בינוני. יש היאמרו חלש.

בחצי השני ראינו מנור סולומון אחר.

אפשר לזהות זאת מהסתכלות במפת הנגיעות שלו בכדור במחצית השנייה.

שימו לב עד כמה מנור קרוב יותר לרחבה הרומנית.
4 נגיעות ברחבה, 3 נגיעות על קצה הרחבה.
במחצית השנייה ראינו את מנור בגישה הרבה יותר חיובית ואמיצה, ובעיקר עם חשיבה אל כיוון ההאלף ספייס והרחבה הרומנית ולא על קבלת כדור כשהוא עם רגל על הקו או במרחק של 50 מטר משער היריבה.

את המחצית השנייה מנור סולומון סיים עם: 1 ניסיון בעיטה, 1 מסירת מפתח, 2/4 דריבלים וכאמור חשוב מכל, נוכחות סביב הרחבה.

3. דוקטור אוסקר ומיסטר גלוך.

עד אותו שער נפלא, אוסקר גלוך היה מהשחקנים הרעים במגרש.
לא פחות.
השער שספגה הנבחרת התחיל מאיבוד כדור שלו בחלק ההתקפי.
זה היה איבוד כדור שלישי ברציפות.
לפני אותו איבוד קריטי, ישראל יצאה פעמיים להתקפת מעבר מהירה.
בפעם הראשונה גלוך מסר חלש מדי, בפעם השנייה גלוך מסר ישר לרגלי היריבה.
בפעם השלישית כאמור, רומניה כבשה.

גם אצל גלוך קיבלנו שתי מחציות שונות לחלוטין.
תראו את ההבדל במפת הנגיעות בין המחצית הראשונה לשנייה.

בחצי הראשון גלוך לא נגע כלל בכדור בתוך הרצועה ההתקפית.

מה שכן, אלון חזן האמין בגלוך.
אם יש עמדה רוויית שחקנים בסגל היא עמדת הקשר ההתקפי.

חזן יכול היה להכניס את סאפורי או קניקובסקי או קינדה על חשבון גלוך.
הוא לא עשה זאת, אולי אף דיבר עם העילוי הצעיר בכדי להרגיע אותו.
“תנשום אוסקר, תנשום. יש לך את זה ברגליים. אתה יכול”.

אפשר לראות זאת היטב במפת הנגיעות של גלוך במחצית השנייה.
פחות נגיעות סתמיות בשליש המרכזי ונוכחות מוגברת בשליש ההתקפי של המגרש.

או אולי, “פחות להסתבך אוסקר, פחות. הרמת את הראש וראית את השער? אל תסתבך, פשוט מאד תצווה על הרגליים לבעוט”.

זה מה שאוסקר עשה בשער השיוויון ובעיקר במחצית השנייה.
הוא קיבל את הכדור מנטע לביא (הנהדר) בכניסה לשליש ההתקפי, המשיך להתקדם וזיהה שאיש לא באמת מזנק עליו, ובהזדמנות הראשונה בעט כדור אלכסוני מבריק לפינה הרחוקה.
פחות לחשוב, יותר לעשות.

לכו תדעו, אולי אם אוסקר היה חושב קצת יותר פשוט בדריבל ההוא ברחבה הרומנית, הוא היה יוצא מהמשחק הזה עם צמד שערים ואנחנו עם שלוש הנקודות.

4. אני גדול ביפן.

ברגע שנטע לביא עזב לו ליפן, אפשר לומר שהכדורגל הישראלי קצת התנתק ממנו.
זו הרי לא אירופה הקרובה אותה אפשר לסקר, זו ארץ השמש העולה.
מה שנקרא, רחוק מהעין – רחוק מהלב.

את נטע זה לא מעניין.
לביא היה השחקן הטוב ביותר על כר הדשא כשהוא השתלט לחלוטין על השליש המרכזי.

המספרים שלו נהדרים:

• 87 נגיעות בכדור
• בישול
• 2 מסירות מפתח
• 4/5 כדורים ארוכים
• 67/74 מסירות (91%)
• 6/9 מאבקי קרקע מוצלחים
• 1/3 מאבקי אוויר מוצלחים
• 2 הרחקות כדור
• 1 חטיפה
• 4 תיקולים מוצלחים

אותו נטע לביא ששלט בעמדתו בליגה הישראלית, חזר אלינו בגרסתו האולטימטיבית.
איש המשחק ללא ספק.

5. עכשיו לחשוב קדימה

• דור פרץ לא תרם יותר מדי למשחק. הוא לא היה רע, אבל לא היה השחקן שיביא עימו בשורה מקו שני, כפי שהוא עושה בליגה.
  לו זה היה תלוי בי, הקישור האחורי צריך להיות מורכב מנטע לביא ומוחמד אבו פאני.
  יש ביניהם הבנה וכימיה טובה ויש לאבו פאני מה שאין לאף שחקן בישראל – שזו רגל ימין אדירה. חייבים להשתמש בו יותר.
• שגיב יחזקאל ניסה. באמת שכן, היה פעיל, שרף את כנף ימין אבל בסופו של משחק, לא ניפק את ה”תכלס” הנדרש.
  ענאן חלאילי לא קיבל זימון למשחק הזה אבל חייב לקבל צ’אנס במשחקים הבאים.
  יש לו איכויות פיזיות טובות יותר מכל השחקנים הישראלים בעמדתו, ולמרות שהוא עדיין לא הגרסה שקרובה להיות הטובה ביותר שלו, יש פה עם מה לעבוד.ה.
• איזה כיף לראות את מיגל ויטור. כבר בן 34 אבל הניסיון נוטף ממנו בכל פעולה. מגיע לו כל הקרדיט שבעולם.
• דור תורג’מן הרגיש מנותק לחלוטין על הדשא. רחוק מחבריו ובעיקר – רחוק מהכדור.
  סך של 14 נגיעות בכדור, 0 בעיטות, 6/6 מסירות ומסירת מפתח אחת.
  זה לא שהוא לא שחקן טוב, הוא פשוט לא הופעל בצורה הנכונה.
  הנבחרת הזו זקוקה לחלוץ רחבה חייתי – ובמהרה.
• אך החלוץ החייתי הזה לא יגיע. פרשת החדר כמובן.
  לכן, בכל מה שקשור לחוליית ההתקפה, הנבחרת הזו תקום או תיפול לפי היכולת של הצמד גלוך את סולומון.

תוצאת סיום.
רומניה 1 (דניס אליבק 27)
ישראל 1 (אוסקר גלוך 53)

מוקדמות יורו 2024 מחזור משחקים 5