לא לתוצאה הזו ייחלנו. לא להפסד בקוסובו שמרחיק אותנו בצורה משמעותית מחלום היורו. אך צריך לומר את האמת, עשינו אמש כמעט הכל בכדי שהחלום הזה יתרחק מאיתנו.
משטח הדשא
לאורך כל המשחק וגם בשעות ובימים שיבואו אחריו, נדבר על משטח הדשא הנוראי בקוסובו, שנראה כמו מגרש בליגה ג’ ועוד כזה שהוזנח קשות.
איך באופ”א אישרו משחק שכזה? אולי לחיים רביבו, שטען שאופ”א תעשה כל מה שביכולתה שלא נעלה – התשובות.
אך אסור להתייחס אל משטח הדשא כאל תירוץ, כי בסופו של יום, שתי הנבחרות שיחקו על אותו משטח, ולכן אין אנו צריכים להאשים את אופ”א אלא את עצמנו.
הטקטיקה
נבחרת ישראל תמיד הייתה יותר טכנית מאשר פיזית. זה המבנה שלנו. ככה השחקן הישראלי מתפתח.
וההרכב הראשון אמש היה ככל הנראה ההרכב המוכשר ביותר שלנו, אך דווקא בגלל זה, הטענות מופנות אל הצוות המקצועי.
הרי נחתתם בקוסובו ובוודאי פגשתם את הגשם השוטף.
נכנסתם אל המגרש בשעות הערב המוקדמות ובוודאי ראיתם את משטח הדשא הנוראי והזוועתי.
איך לעזאזל בחרתם שלא לעשות התאמות טקטיות לפי טיב המשטח?!
איך לעזאזל בחרתם לעלות למשחק עם גלוך וקינדה, שני שחקנים שנשענים על הטכניקה שלהם במגרש בו הטכניקה הושלכה מהרגע הראשון אל הבוץ הסמיך?!
צריך לומר את האמת – שיחקנו היישר לרגליים של נבחרת קוסובו, והמספרים מאששים זאת:
- ישראל שלטה בכדור 66% מהזמן, אך יצרה רק 9 בעיטות, 2 מהן למסגרת. קוסובו לעומת זאת רשמה 13 בעיטות ו 7 בעיטות למסגרת עם 34% שליטה בכדור.
- ישראל ניסתה פי 3 יותר כדרורים – 30 נסיונות שלנו מול 11 של קוסובו. מי בוחר לכדרר על משטח דשא שכזה בכלל!? (התשובה היא גלוך אגב עם 10 כדרורים – נגיע אליו עוד מעט)
- שחקני קוסובו ידעו שהם באים למלחמה ולכן ניסו פי 4 (!!) יותר תיקולים מהשחקנים שלנו – 32 אל מול 8 בלבד.
נכנסנו אל תוך הבוץ של קוסובו עם המרצדסים שלנו, בזמן שקוסובו הכניסה למגרש טנקים כגון מוריצ’י ודחפורים במרכז המגרש כגון מוסלייה, זיבה ולושאי.
קבלת ההחלטות
נתחיל מגלוך.
מולכם מפת הנגיעות שלו בכדור.
גלוך רחוק מהשער וקרוב מאד לקו שמאל.
כשגלוך רחוק מהשער הוא לא השחקן המסוכן שהוא, וכשהוא קרוב לקו שמאל הוא מפריע לרוי רביבו בעקיפות. שתי החלטות רעות מאד של הצוות המקצועי.
בנוסף, גלוך רשם אמש 10 כדרורים והצליח ב 4 מהם.
זו לא הפעם הראשונה בה אנו רואים איך גלוך נכנס עם הראש בקיר, נשען יתר על המידה על הטכניקה שלו ומנסה את הכדרורים בכוח.
נכון לרגע זה, קבלת ההחלטות שלו, גם בנבחרת אבל גם בזלצבורג, לוקה בחסר ואם ברצונו להשתדרג לשחקן טופ, הוא חייב ללמוד מתי לשחרר את הכדור, איפה לטפל בכדור ולשכלל את קבלת ההחלטות שלו.
נסיים עם זהבי וחזן
זה בעיקר חזן.
הרי כאמור, ראית את משטח הדשא, הבנת שתנאי הלחימה (סליחה על המטאפורות האקטואליות) שונים בצורה מהותית מאלו שאנו רגילים להם, ובכל זאת חזן, בחרת לפתוח בהרכב הכי טכני שלך.
מה לטכניקה וסטייל בתוך הבוץ של קוסובו?
בבחירותיך גרמת לכך שגלוך וקינדה טבעו בבוץ וערן זהבי הופקר לבדו בחוד.
קוסובו אגב הבינה זאת ועלתה לשחק עם חלוץ רחבה (מוריצ’י) ושחקן טכני שיודע לסכן את השער מאחוריו (ראשיקה).
איך לא השכלת חזן, לעלות למשחק הזה אפילו עם שני חלוצים, נניח דוד שעושה תנועה בלתי פוסקת ולחץ אדיר ותורג’מן שיש לו את היכולת לשחק עם הגב לשער, ומאחוריהם זהבי שיבוא עם הפנים לשער ויזנק על הריבאונדים של הכדורים הארוכים (שישראל בקושי ניסתה).
איך לא השכלת חזן לפתוח עם שלישיית קישור פיזית שתכנס לקרב עם סכין בשיניים – נניח לביא, פרץ ואבו פאני ובמקום זאת בחרת לעלות עם קינדה וגלוך שכאמור, לא מצאו את עצמם בשדה הקרב.
הפסדנו אמש נטו בגלל קבלת החלטות רעה מאד של הצוות המקצועי, שראה את גודל הצרה שמולו אך בחר להתעלם באופן מובהק.
כואב עד כמה זה נשמע מוכר אה?
מגיע לנו יותר, ציפינו ליותר, אבל זה רק כדורגל..הכי חשובים כרגע אלה החיילים היקרים שלנו.
אחלה סיקור ניסים, עוקב אחריך שנים ואתה הפרשן המועדף עליי ואני רוצה להוסיף שפשוט תענוג לראות איך אתה מתפתח לאט לאט אבל נכון.
ממש מציע לך לעשות אפליקציה לי אישית זה יגרום להכנס לפה יותר.
חד ומדויק