הדמיון עולה על כל מציאות | על האופטימיות בגרמניה לקראת היורו

לאחר שנים של כישלונות בטורנירים גדולים, גרמניה מארחת את היורו בביתה עם נבחרת חדשה ורעננה שנותנת תקווה ומציתה את הדמיון של האוהדים הגרמנים. הסיבות של הגרמנים להיות אופטימיים לקראת היורו הקרוב.

7 שניות. מה ניתן לעשות ביחידת זמן כה קטנה? כמעט שום דבר. אבל תאמינו או לא, 7 שניות יכולות לגרום למדינה שלמה להתהפך, להתרגש ולהאמין. 7 שניות עברו משריקת הפתיחה במשחק הידידות בין צרפת לגרמניה בחודש מרץ האחרון, עד שפלוריאן ווירץ הרשית בעוצמה את הרשת של סמבה הצרפתי בסיומו של תרגיל גאוני. 1-0 לגרמניה, הנבחרת שבעיקר לעגו לה בשנים האחרונות, על צרפת – שנחשבת בעיני רבים כנבחרת הטובה בעולם כיום. השער הזה, חסר החשיבות על הנייר מעצם המעמד, היה חשוב ביותר עבור הגרמנים. הוא היה חשוב משום שהוא הפיח בהם מחדש את התקווה שאולי הנבחרת תסב להם גאווה שוב, לאחר שנים מחפירות מאוד.

הגרמנים אינם אופטימיים בכל הנוגע לכדורגל. הם נוטים להיות מחושבים, מציאותיים ובעיקר פסימיים, בטח בשנים האחרונות. בכלל, גרמניה עוברת כעת משבר זהות שלא עברה כמותו שנים רבות – עליית הימין הקיצוני וההגירה ההמונית בשנים האחרונות, בתוספת בעיות כלכליות בהווה שעלולות להשפיע על העתיד הנראה לעין. כל אלו ועוד גורמים לכך שלגרמנים אין סיבות רבות לראות את העולם במשקפיים ורודים. על כן, התושבים הגרמנים, כמו רבים אחרים, עשויים לחפש את הבריחה מהמציאות דרך הכדורגל. אלא שגם הכדורגל בגרמניה מושפע מהמציאות המורכבת במדינה. את שני המונדיאלים הקודמים גרמניה סיימה בשלב הבתים, וביורו האחרון ב-2021 היא נעצרה כבר בשמינית הגמר.

הבוז והציניות סביב הנבחרת הלאומית היו כה חזקים, עד שהפכו את הנבחרת הגרמנית לאנמית ואת האוהדים לאדישים. אדישות הוא הרגש הנורא ביותר שהאנושות יודעת, יותר משנאה. אם בשנאה או אהבה אנו מביאים אכפתיות, גם אם שלילית, אדישות היא מצב בו כבר לא אכפת לנו כלל, וזהו המצב המסוכן מכולם. האנמיות והאדישות ב’מאנשאפט’ התבטאו בהופעות מביכות ביותר במשחקי הידידות בשנים האחרונות, לרבות הפסדים לקולומביה ולפולין ואף הפסד משפיל 4-1 ליפן. הנבחרת הגרמנית נראתה כבויה מתמיד, ולאחר אותו הפסד ליפן האנזי פליק פוטר מהנבחרת והיה למאמן הראשון אי פעם של נבחרת גרמניה שפוטר על ידי ההתאחדות. פליק הוחלף ביוליאן נגלסמן, שחצי שנה מוקדם יותר פוטר במפתיע מבאיירן מינכן. נגלסמן קיבל נבחרת גרמנית מפורקת מאי פעם, נטולת חזון וחסרת מעוף.

אלא שאז, 7 השניות הללו בליון, שם שוחק המשחק בין צרפת לגרמניה, העלימו ברגע את כל התיאורים השליליים. במקום אלו, הגיעה נבחרת רעננה, צעירה ורעבה לנצח. שחקנים רבים הוחלפו בצעירים מבטיחים, ונבחרת אפורה ומכנית הפכה ב-7 שניות לנבחרת מלהיבה ומרגשת, כזאת שמצליחה אפילו להשכיח את הצרות היומיומיות בגרמניה. המשחק ההוא נגמר בניצחון 2-0 גרמני מעורר השראה. הגרמנים חזרו להיות גאים בנבחרתם והחלו באופן נדיר להאמין שאולי הקיץ גורלם יהיה אחר.

גרמניה תארח את היורו הקרוב בפעם השנייה בהיסטוריה, אחרי שהפעם הראשונה בשנת 1988 הסתיימה בהדחה בחצי הגמר. עצם האירוח נותן לגרמנים המון סיבות לאופטימיות, למרות שההיסטוריה כאן היא דווקא לרעתם: רק 3 פעמים זכתה ביורו המארחת של הטורניר, כאשר הפעם האחרונה שזה קרה התרחשה ב-1984. אבל היסטוריה וסטטיסטיקות אינם מעניינים את הגרמנים – הם מרגישים שהם יכולים לעודד את הנבחרת שלהם מקרוב ולמלא את היציעים באצטדיונים, ושדווקא הקיץ יש להם סיבות טובות להאמין.

את נינה צ’ובה סביר שרובכם לא מכירים. מדובר בזמרת גרמנייה שפרצה בגיל צעיר, קצת כמו בילי אייליש. לנינה צ’ובה אין דבר וחצי דבר עם כדורגל, אך בכל זאת, במהלך הופעה שלה היא הקרינה סרטון ובו למעשה פלוריאן ווירץ קיבל את הזימון לנבחרת גרמניה ליורו הקרוב. כדי שתבינו עד כמה הדבר לא שגרתי, דמיינו את נועה קירל מכריזה על זימונו של אוסקר גלוך לנבחרת. אז איך זה קרה? ההתאחדות הגרמנית הבינה שהסגל ליורו מתחיל להיות מודלף, והחלה לשלוט בהדלפות בעצמה. היא הדליפה כל יום שם של שחקן אחר, בכל מיני צורות מגוונות. פעם זה היה כאמור בהופעה של נינה, פעם אחרת בשדה התעופה בפרנקפורט, פעם נוספת על שקיות נייר ובעוד מגוון צורות. ההדלפות הללו יצרו עניין רב סביב הנבחרת, כאשר הגרמנים רק חיכו לדעת מי הבא שיזומן לקראת אליפות אירופה.

למעשה, ההתאחדות נתנה לכדורגל משקל לאומי, כלומר כל גרמני צריך להתעניין בנבחרת הלאומית שלו, בין אם הוא רואה כדורגל או לאו. הדוגמה של נינה צ’ובה הייתה הדוגמה המושלמת לכך – ההתאחדות הגרמנית לקחה דמות מנותקת לחלוטין מהספורט, ונתנה לה להכריז על שמו של שחקן כדורגל שמגיע לנבחרת הלאומית. הנבחרת אינה נחלתם של אלו שמבינים במשחק, אלא של כל העם הגרמני. הנבחרת הגרמנית לא ידעה זמן רב תמיכה ועניין כה רחבים והדבר אכן עשוי להשפיע עלייה לטובה.

לאחר ההכרזות, קיבלנו סגל צעיר, רענן ובעיקר שונה. ממש שונה. 16 (!) מתוך 26 השחקנים שמרכיבים את סגל הנבחרת לא היו חלק ממנה במונדיאל 2022 (עברו רק שנתיים, כן?). יוליאן נגלסמן בנה נבחרת עם די.אן.איי חדש לחלוטין, ואת הניצוצות ראינו במשחקי הידידות נגד צרפת והולנד. הנבחרת הגרמנית משחקת כדורגל מלהיב, כזה שמצית את הדמיון ופותח את התאבון

ה’מאנשאפט’ הפכה להיות מנבחרת עם כדורגל טכני, נוקשה ולעתים אף מעצבן לנבחרת שמשחקת כדורגל שמח יותר, חי יותר. לג’מאל מוסיאלה ופלוריאן ווירץ יש את היכולות לעשות קסמים בעזרת רגליהם, לטוני קרוס וג’ושוע קימיך יש את היכולת למסור מסירות קסומות, וההגנה עם אנטוניו רודיגר וניקו שלוטרבק יכולה לעולל צרות לכל התקפה יריבה. גרמניה הפכה לנבחרת של דמיון, ולא נבחרת של מציאות. נבחרת שיכולה להקסים ברגע אחד קטן, ולא נבחרת שמתישה את יריבותיה עד כלות הנשמה. כתןצאה מכך הנבחרת גם תפתח את דמיונם של האוהדים הגרמנים, ותגרום להם לשכוח, אפילו במעט, מהמציאות המורכבת שהם חווים.

גרמניה הייתה מאז ומעולם זאת שקשה לאהוד – אולי זו ההיסטוריה הנוראית. אולי כי תמיד הם היו שם להרוס סיפורים יפים עם הכדורגל המכני והמציק שלהם. אבל השנה, יותר מהכל, גרמניה חוזרת לקדמת הבמה כמי שכולנו רוצים בטובתה. הכדורגל הגרמני חווה פריחה משמעותית השנה, עם עונת בונדסליגה סנסציונית שנגעה בליבם של כל אוהדי הכדורגל בעולם ועד להגעה של בורוסיה דורטמונד לגמר ליגת האלופות לאחר קמפיין הירואי במיוחד. לאוהדים הגרמנים יש סיבות להראות את פניהם ולהתגאות בכדורגל שלהם. על כן, הגיע הזמן של העולם כולו לשנות את היחס כלפי נבחרת גרמניה. בגרמניה , הוא כבר השתנה. בתוך קליפת הציניות הטוויטרית הארסית (עם תלונות על כך שליאון גורצקה ויוליאן בראנדט לא בסגל וכו’), מסתתרת אמונה אמיתית ואף תמימה בנבחרת שלהם, יחד עם ציפייה לטורניר שלא יישכח במחוזות המדינה המערב-אירופאית. טורניר שלא יישכח, אך ישכיח את צרות היום-יום.

כאוהד נבחרת גרמניה מושבע – גם אני מאמין. הנבחרת הגרמנית היא איכותית, מאוזנת ומעוררת תיאבון. המאמן נגסלמן בנה חבורה של שחקנים צעירים וותיקים כאחד, שכל אחד מהם הוכיח העונה שהוא יותר מראוי ללבוש את המדים הלאומיים. הפעם, זה יהיה אחרת. אחרי שנים מאכזבות ומלאות השפלות, הגיע הזמן של גרמניה לקדמת הבמה – הפעם לא כזו שמפריעה לכולם, אלא כזו שכולם מנסים להפריע לה. הפעם לא גרמניה שמשחקת כדורגל קשה לצפייה, אלא גרמניה שאנחנו רק מחכים לצפות בה. הגיע הזמן של גרמניה להראות את הכדורגל המודרני במלוא הדרו, ולרגש לבבות של מיליוני אוהדים גרמנים, אשר רק רוצים רגע של נחת בתוך המציאות המורכבת שלהם.

5 תגובות
  1. ראם כותב

    יוני אתה הכתב הכי טוב של בולרז!

  2. מיכאל קוכמן כותב

    כתבה נהדרת ממש, ממש כיף הבמה שאתם נותנים באופן קבוע לכדורגל הגרמני!

    מאז 7 באוקטובר יש לי פינה חמה לכדורגל הגרמני ויש להגיד שהוא גם איכותי מאוד, תרבותי, מלא בתוכן וצבע ורמה גבוהה! אני רוצה שהיא תזכה.

  3. מעיין רוזנשטיין כותב

    כתוב מעניין קולח ומעשיר תודה רבה על זה

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    סבבה יוני שכנעת גם אנחנו בעד הגרמנים

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    הלוואי יזכו

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן