כמה שעות לפני שכל העולם שמע שלאו מסי החליט לחתום סופית באינטר מיאמי, הסעודים היו אופטימיים.
כל כך אופטימיים, עד ששלחו מטוס פרטי בכדי לאסוף את האבא חורחה, ולהטיס אותו אליהם ואל המסמכים שרק מחכים לחתימה הסופית.
האופטימיות נבעה מהעובדה שהסעודים ידעו על מצבה הכלכלי המורכב של ברצלונה שנמצאת בתוך כאוס כלכלי שקיבלו בירושה.
אופטימיות שנבעה מהידיעה שראשי הלה ליגה לא יעגלו פינות למענה של ברצלונה ושהקסם והכריזמה של לאפורטה לא יעבדו הפעם.
אופטימיות שנבעה מההצעה המפלצתית שהגישו ללאו מסי ומשפחתו – 600 מיליון אירו לעונה, זאת בתוספת ל 33 המיליון אירו שהוא מקבל בכל שנה בעקבות חוזה השגרירות שחתם איתם.
או בכדי לסכם את תחושותיהם של הסעודים במשפט אחד: “הוא שגריר שלנו, הוא בכיס שלנו, אין סיכוי שהוא יגיד לנו לא”.
אבל מסי ומשפחתו קיבלו את ההחלטה שהשאירה את הסעודים הלומים, מאוכזבים ולבטח זועמים.
מהרגע בו עולם הכדורגל הבין שלאו מסי ופריז סן ז’רמן לא ימשיכו ביחד, נחשפנו ל 3 מועדונים שניהלו ביניהם מרוץ להחתמת אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק – יש שיגידו הגדול מכולם:
- ברצלונה
- אל-הילאל
- אינטר מיאמי
נדמה היה שזהו מרוץ בין 3 מועדונים אך למען האמת זה היה מרוץ בין יבשתי: אירופה, אסיה ואמריקה.
לברצלונה שייצגה את אירופה היה את כוח הרומנטיקה.
לאל-הילאל שייצגה את אסיה והמזרח התיכון היה את כוח הכסף והנפט.
למיאמי שייצגה את אמריקה וארה”ב היה את כוח המינוף העסקי.
ברצלונה לא הציעה ללאו מסי הרבה כסף.
בשיחות בין הצדדים דובר על שכר של 25 מיליון אירו אך הכסף לא היה הנושא העיקרי בשיחות – רק ההתכנות להחתימו. בכל מחיר. לכן יצאה לפועל תכנית ההתכנות.
אך למרות האישורים שהגיעו אחרי מאמצים רבים, ברצלונה לא יכלה להגיש ללאו מסי את הערבויות שהוא דרש.
מסי אוהב את ברצלונה. המועדון והעיר. את רוב חייו העביר בברצלונה והרצון שלו ומשפחתו היה ברור – אנחנו רוצים לחזור הביתה, אך לרומנטיקה אין מקום בעולם הכלכלי וכאמור, ללא ערבויות, כל מה שברצלונה יכלה להציג ללאו מסי זה את רצונם ההדדי ואת ההבטחה שיעשו הכל בכדי שהוא יחזור.
מילים ריקות מתוכן.
הסעודים לא חסכו בכסף. למילים שלהם יש כוח כלכלי אדיר ומהרגע הראשון המסמכים הונחו על השולחן.
הצעה של 600 מיליון אירו נטו לשנה למשך השנתיים הקרובות.
לצורך ההשוואה – לאו מסי הכניס לאורך כל הקריירה סכום של 218,692,178 אירו נטו.
החוזה השנתי הכי גבוה של מסי עמד על 35 מיליון אירו נטו לעונה.
אין מיסים. אין רשויות שרודפות אחריך. נטו כסף לכיס.
תבוא כמיליונר ותעזוב כמיליארדר.
זו הצעה שאי אפשר לסרב לה.
אך לאו מסי סירב להצעה, בעיקר כי הוא ומשפחתו לא היו מוכנים לסגנון החיים שנהוג בערב הסעודית.
המעבר מאירופה למזרח התיכון הוא לא פשוט כלל ובסופו של דבר, לאו מסי סירב לגור במדינה שהוא השגריר שלה.
– הכסף באינטר מיאמי קטן יותר. משמעותית.
לפי פרסומים מדובר על חוזה של 50 מיליון דולר לעונה.
מסי לא חתם במיאמי בגלל שכר הבסיס.
הוא ומשפחתו, ובעיקר אביו, מסתכלים קדימה ורואים ב MLS כשותפים עסקיים ובאופציות אדירות למינוף כלכלי.
זה מתחיל עם שיתוף הפעולה עם APPLE שהפכה לשותפה בכירה של הליגה כשהיא מחזיקה בזכויות הסטרימינג של ה MLS לעשור הקרוב – חוזה בגובה של 2.5 מיליארד דולר.
לאו מסי יקבל אחוזים מכל ההכנסות על משתמשים חדשים שיירשמו לשירותי הסטרימינג של אפל.
רק השבוע APPLE חשפה שהיא תשחרר סדרה תיעודית שמלווה את חמשת גביעי העולם של מסי.
השותפה העסקית הנוספת היא ADIDAS.
חברת ההלבשה היא שותפה בכירה של ה MLS ולאו מסי עצמו חתם על חוזה בלעדיות איתם ב 2006 ובשנת 2017 חוזה זה שודרג לשיתוף פעולה בו מסי ינעל את נעלי החברה לאורך כל חייו.
ליגת ה MLS ו ADIDAS משתפות פעולה משנת 1996 ולאחרונה נחתם בין הצדדים הסכם בגובה של 830 מיליון דולר שיסתיים ב 2030.
כל קבוצות הליגה משחקות עם נעלי החברה ומשחקות בכדור הרשמי של החברה.
בנוסף, כשלאו מסי יסיים לשחק בליגה הוא יקבל אופציה לרכוש אחוזי החזקה באחד מהמועדונים השונים בליגה.
זה הסכם דומה מאד לחוזה שדיוויד בקהאם קיבל כשחקן ובזכותו הוא מחזיק היום בקבוצת הכדורגל אינטר מיאמי.
בגיל 35, ממש אוטוטו 36, לאו מסי, אלוף עולם טרי, קיבל החלטה.
הוא הסתכל אחורה על השנתיים שלו בפריז סן ז’רמן.
שנתיים בהם רשם 32 שערים ו 35 בישולים ב 75 משחקים ובכל זאת, אם נסתכל על כך בראייה מפוכחת, אפשר לומר שזה ניסוי שכשל.
פריז סן ז’רמן לא התקדמה עם לאו מסי בליגת האלופות ולאו עצמו לא נהנה מהחיים בפריז.
העיר לא דומה לברצלונה והקהל הסתכסך איתו לא פעם.
נדמה שדווקא השנתיים האלו גרמו למסי להבין משהו מאד ברור: באירופה זה רק ברצלונה.
וכך הבחירה שלו לא התמקדה במועדון כזה או אחר.
זו לא הייתה בחירה מקצועית לפי איכות או רמת הכדורגל אלא בחירה בין יבשתית.
או לחזור הביתה לברצלונה, למען סגירת המעגל, הרומנטיקה והאהבה לעיר – וזו האפשרות היחידה שקיימת באירופה או ללכת על הבחירה העסקית, זו שתמנף את עסקיהם העתידיים של משפחת מסי, במקום בו הם ירצו לעשות עסקים.
וזו העיר מיאמי.
לפי מחקר של בנק ההשקעות UBS, מיאמי היא העיר השלישית העשירה ביותר בארה”ב והשלישית העשירה בעולם בכוח הקנייה.
בנוסף, מיאמי היא עיר עם אוכלוסיה היספאנית ולטינית של 310,472 אנשים, או 70.2 אחוז מאוכלוסיית העיר.
החופים, השפה, הקהילה – כולם תואמים בצורה מושלמת למשפחה.
למשפחה יש משקל גדול מאד בכל החלטותיו השונות וכאמור, האבא חורחה הוא גם הסוכן שמנהל את כל הפעילות.
ולאו מסי הוא איש משפחה.
איש עם שלוש משפחות.
משפחת מסי, משפחת ברצלונה ומשפחת ארגנטינה.
אם לאו בחר שלא להמתין לברצלונה בידיעה שהמצב הכלכלי שלה מאד מסובך, ייתכן מאד שהפוקוס המקצועי שלו מושקע כולו במשפחת ארגנטינה.
טורניר הקופה אמריקה 2024 ייערך בארה”ב.
גביע העולם 2026 ייערך בארה”ב, קנדה ומקסיקו.
הקופה אמריקה ממש מעבר לפינה ולא מין הנמנע שמסי ירצה לקחת חלק גם בגביע העולם המתקרב.
עם הבחירה במיאמי, מסי יזכה להכיר את כל הערים, את כל האצטדיונים.
הוא לא יגיע אל טורניר במדינה זרה אלא אל טורניר בביתו החדש.
אלו הם שיקולים מקצועיים שלבטח נמצאו אצל בראש סדר העדיפויות.
לאו מסי קיבל את ההחלטה.
זו החלטה שלא תתקבל בהבנה רבה אצל רוב אוהדי הכדורגל.
יהיו את אלו שיתמכו בהחלטתו, יסבירו שלאו זכה בכל תואר אפשרי ואם לא ברצלונה, הוא מעדיף להוריד הילוך, לחשוב על הנבחרת ועל העסקים קדימה ובעיקר – להיות מוקף בחברים (בוסקטס, אלבה, אולי סוארס) ולהנות מהחיים.
אך חלק לא קטן מאוהדי הכדורגל ומסי יסתובבו עם תחושה חמוצה.
עם תחושת אכזבה.
עם כאב קטן בלב.
הרי רק לפני כמה חודשים לאו זכה בגביע העולמי.
ורק בעונה האחרונה לאו הציג יכולת נפלאה בליגה הצרפתית.
אז אם לא ברצלונה, הייתה הציפייה שלאו מסי יישאר איתנו באירופה ובעיקר יבחר לשחק בפרמיירליג.
ואם לא – אז בליגה האיטלקית.
העיקר שיישאר ברמות הגבוהות ביותר של המשחק ולא בליגה שלא באמת מהווה אתגר מקצועי.
שלא יבחר בדרך הקלה מבחינה מקצועית.
שלא יבהיר לנו שזה באמת הסוף.
לפחות בכדורגל המועדונים.
אבל לאו מסי קיבל החלטה.
בראשון למאי 2005 הוא כבש את שערו הראשון במדי ברצלונה, ואחרי 18 שנים של כדורגל ברמה הגבוהה ביותר, לאו מסי בחר לעזוב.
