Ballerz
הליגה הספרדיתהמגזיןליגת האלופות

הלה דסימה – רוח השינוי של ריאל מדריד

ירדן שגרמן

ב-23 שנה האחרונות, ההיסטוריה של ריאל מדריד בליגת האלופות היא סאגה של הישגים היסטוריים וכישלונות בלתי צפויים, המסומנים במסע הבלתי פוסק של המועדון אחר “לה דסימה”, הזכייה העשירית שלהם במפעל.

האהבה של המדרידיסטים למפעל הנחשק באירופה החל עם הדומיננטיות ההיסטורית של ריאל מדריד בשנים הראשונות של גביע אירופה, כאשר זכתה בחמש המהדורות הראשונות (1956-1960) והוסיפה שישית ב-1966. עם זאת, לאחר הזכייה התשיעית שלה ב-2002, ריאל מדריד נכנסה לתקופה מאתגרת שהעמידה במבחן את נחישות המועדון ואת סבלנותם של אוהדיה המסורים.

בין 2002 ל-2014, הניסיון של ריאל מדריד להבטיח את התואר האירופי העשירי החמקמק שלה התאפיין בתסכולים חוזרים ונשנים.

המסע של המועדון בתקופה זו לא היה רק מאמץ ספורטיבי אלא גם נרטיב של השקעה רגשית וכספית אינטנסיבית.

פלורנטינו פרס, שחזר לתפקיד הנשיא ב-2009, יזם אסטרטגיית רכישה בפרופיל גבוה, והוציא יותר מ-200 מיליון אירו על כוכבים כמו כריסטיאנו רונאלדו, קאקה, בנזמה וצ’אבי אלונסו. השחקנים האלה הובאו לא רק בגלל היכולת שלהם על המגרש (מדובר ב-3 זוכי כדור זהב), אלא גם כדי להגשים את הציפיות המרקיעות שחקים של כיבוש “לה דסימה”.

עם זאת, למרות ההשקעות הללו, המועדון התמודד עם אכזבות רצופות. הדחות מוקדמות מליגת האלופות בשלב שמינית הגמר הפכו למוטיב חוזר, עם 6 הדחות רצופות כאלה בין 2004-2010, מה שהוביל לשינויים ניהוליים תכופים ולביקורת בלתי פוסקת.

הלחץ היה מוחשי, במיוחד במהלך המשחקים בברנבאו, שם החרדה של האוהדים שיקפה לא פעם את הביצועים המתוחים של השחקנים על כר הדשא עם שריקות בוז צורמות במיוחד.

מינויו של ז’וזה מוריניו ב-2010 סימן שינוי מכריע. הקדנציה שלו ראתה את הקבוצה חוזרת לתחרותיות באירופה.

הגישה והניסיון של מוריניו במפעל עם 2 זכיות קירבה אותם לגביע עם האוזניים הגדולות, ותחתיו הבלאנקוס הגיעו שלוש פעמים לחצי הגמר, אבל “לה דסימה” נותרה מחוץ להישג ידם.

עזיבתו הכשירה את הקרקע לקרלו אנצ’לוטי, שהגעתו ב-2013 הוסיפה דחיפה נחושה יותר לתואר.

אנצ’לוטי, עם התנהגותו הרגועה על הקווים והחוש הטקטי הנפלא שלו, הוביל את המועדון לאורך קמפיין ליגת האלופות 2013/14 עם שילוב של הברקה אסטרטגית וקצת מזל.

ניצחונות חשובים על יריבות חזקות כמו באיירן מינכן ובורוסיה דורטמונד, תוך מיצוי יכולותיו של הכוכב הבלתי מעורער של המועדון, כריסטיאנו רונאלדו, הראו את היכולת של ריאל לשלוט על הבמה הגדולה באירופה, וסידרו גמר דרמטי מול היריבה העירונית אתלטיקו מדריד.

הגמר בליסבון היה מיקרוקוסמוס של המרדף בן העשור של ריאל מדריד.

המשחק היה מותח ורצוף טעויות, מה ששיקף את הלחץ העצום של שתי הקבוצות. אתלטיקו הובילה לאורך רוב המשחק בזכות שער מטעות של איקר קסיאס, עד שהשוויון של סרחיו ראמוס בתוספת הזמן החיה את התקוות של ריאל.

הרגע הזה היה נקודת מפנה של ריאל מדריד כמועדון, מעין רגע אשר סימל את החוסן של המועדון, והפך את הקערה לטובת שחקניו של אנצ’לוטי.

בתוך תוספת הזמן, שערים של גארת’ בייל, מרסלו וכריסטיאנו רונאלדו חתמו ניצחון 1:4 והשיגו סוף סוף את “לה דסימה”.

הניצחון בליסבון היה יותר מסתם ניצחון במשחק כדורגל. אבן במשקל 12 שנה נגולה מהלב עבור מועדון שהציפיות האדירות ממנו הכבידו עליו במשך הרבה שנים.

היא הגדירה מחדש את זהותה של ריאל מדריד בכדורגל האירופי, והפכה מנרטיב של “לא מנצחת” לנרטיב של “בלתי מנוצחת”, כפי שמעידים שלוש זכיות רצופות בליגת האלופות בארבע השנים הבאות תחת זינדין זידאן ואולי בדרך לזכייה 6 ב-10 השנים האחרונות.

ההצלחה גם חיזקה את האסטרטגיה של המועדון לשלב החתמות של כוכבים וילדי פלא בכירים.

שחקנים כמו רונאלדו וראמוס הפכו לסמלים, וגילמו את הרוח והנחישות שהגדירו את הקמפיינים האירופיים של ריאל מדריד בעשר שנים האחרונות.

החתמות חדשות ורעננות יותר, כמו של ויניסיוס, רודיגר, בלינגהאם ורודריגו המשיכו את המורשת, ושמרו על היתרון התחרותי של המועדון באירופה, וכיום המועדון נחשב ליריבה המפחידה מכולן, מעין בוס גדול במשחק מחשב בדרך לזכות בגביע המוזהב (מוכסף במקרה שלנו)

(ההמנון המפורסם של המועדון, שנכתב במיוחד לאחר הזכייה ב”לה דסימה” והוטמע כהמנון הרשמי של המועדון)

המסע של ריאל מדריד ל”לה דסימה” ממחיש את המורכבות של הכדורגל המודרני, שבו שרירים פיננסיים ותכנון אסטרטגי משחקים כולם תפקיד מכריע אך לא מכריע כמו החוסן מנטלי להתמודד עם משברים שוב ושוב עד שמגיעה ההצלחה.

עבור ריאל מדריד, המסע היה של התגברות על מחסומים פסיכולוגיים לא פחות מאשר על עליונות טקטית או טכנית. סאגה זו לא רק העשירה את ההיסטוריה המפוארת של המועדון, אלא גם הציעה לעולם הכדורגל מבט על איך נראית תוכנית לניהול ציפיות והגעה לגדולה תחת לחץ.

בעוד ריאל מדריד ממשיכה תתמודד בשבת הקרוב על זכייה בגביע ליגת האלופות ה-15 שלה, הסיפור של “לה דסימה” נותר פרק מכונן במורשתם המפוארת, ומזכיר לנו שבכדורגל, כמו בחיים, התמדה חשובה לא פחות מכל אסטרטגיה אחרת.

אולי תאהב גם עוד מהמחבר
7 תגובות
  1. עילאי גרוברמן התותחן כותב

    הכנסתם אותי למצב גמר בצורה הכי טובה שיש, אני כמו כדור שמחכה לצאת מלוע של תותח…יאללה שיגיע הגמר!

    השב
  2. אלפסי כותב

    ירדן אני מאוד אוהב לקרוא את הכתבות שלך, יכול לחשוף את מי אתה אוהד? אני סקרן חח

    השב
    1. ירדן כותב

      אני אוהד הדוק של 2 קבוצות ואוהד עוקב של קבוצה נוספת. אף אחד מהן לא תשחק בעונה הבאה בליגת האלופות.

      השב
  3. חולה על כדורגל כותב

    הסיפור שגוללת כאן בהצלחה היה מספיק למועדונים שלמים, אבל בריאל מדריד זו רק אנקדוטה בהיסטוריה העצומה שלה. איזה מועדון!

    השב
  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    מרגש פשוט מועדון מרגש

    השב
  5. מדרידיסטה כותב

    מלכת אירופה!

    השב
  6. CR7 כותב

    2 האנשים שאחראים להצלחה של ריאל מדריד בעידן המודרני הם פלרונטינו פרז כמו שניסים כתב בגישתו של הבוס וכמובן המלך השחקן הגדול בכל הזמנים המלך של אירופה הרודן של 3 הליגות הכי גדולות ספרד אנגליה ואיטליה והספורטאי הכי מטורף בכל הזמנים כריסטיאנו רונאלדו דוס סנטוס אביירו.

    השב
השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן