לוחם במחתרות ובמלחמות ישראל, מככב על גבי הניו יורק טיימס וזוכה לכינוי “הציפור המעופפת”. מככב במכבי והפועל ראשון לציון אבל לא בכדוריד ומתנדב בכלא מעשיהו. אלא הם רק חלק מפרטי החיים של אגדת הכדורגל הישראלי, והסמל של הפועל רמת גן והפועל תל אביב – השוער יעקב חודורוב.
יעקב חודורוב נולד ב-16 ביוני 1927 בראשון לציון להורים שעלו מרוסיה בעלייה השלישית שהתקיימה בין 1918 ל-1923. ראשון ידועה דווקא בעיקר בגלל קבוצות הכדוריד שלה, שהן המוצלחות בישראל עם 35 אליפויות משותפות. חודורוב נולד עם נכות ברגליו, והרופאים המליצו על התרופה הטובה ביותר ספורט.
יעקב חודורוב בוחר בכדורגל
חודורוב ניסה מספר ענפים בהם אתלטיקה אבל בסופו של דבר התאהב בכדור שבועטים בו ולא מוסרים עם היד. אבל כמחווה לספורט הפופולארי בעירו, חודרוב החליט לעמוד בין הקורות, העמדה היחידה בה משחקים גם עם היד.
הוא התחיל את דרכו בעולם הכדורגל במכבי ראשון לציון, ובגיל 13 בלבד ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת. אחרי חמש שנים במועדון הוא חצה את הכביש אל היריבה העירונית הפועל ראשון לציון, שם היה שותף להישג השיא של הקבוצה בכל הזמנים. הקבוצה העפילה לרבע גמר גביע ארץ ישראל, בו היא פגשה את אלופת מחוז צפון (באותה עונה לא נערכה אליפות ארצית) – הפועל תל אביב. חודורוב הצליח לנעול את השער באופן מוחלט, ראשון ניצחה 0:2 בסיכום שני המשחקים והעפילה לחצי הגמר, שם הדיחה את הפועל ירושלים ועלתה לגמר הראשון בתולדותיה (מתוך שניים), שם פגשה תל-אביבית אחרת, מכבי תל אביב, שלא ריחמה עליה והביסה אותה 1:6.
לוחם במלחמות ישראל
הפועל תל אביב שראתה אותו נועל את השער מולה, החליטה ללכת על “אם אתה לא יכול לנצח אותו תצטרף אליו”, והחתימה אותו לקראת עונת 1946/47. באותו קיץ יצאו האדומים וחודורוב לסדרת משחקים בארצות הברית, שם משך חודורוב את עיני המקומיים עם הופעות מציונות וזכה בניו יורק טיימס לכינוי “הציפור המעופפת”.
בשנים שלאחר מכן חודרוב עצר את הקריירה מספר פעמים למען המולדת. הוא הצטרף למשטרת היישובים העבריים, כוח משטרתי יהודי שפעל בחסות הבריטים וניצל את מעמדו כדי להבריח נשק לארגון ההגנה. עם פרוץ מלחמת השחרור הצטרף חודרוב לחטיבת גבעתי, ובמהלך המלחמה הוא היה נצור חמישה חודשים בכפר אוריה, מושב בשפלת יהודה שהיה חלק מרכזי בקרבות, כשאספקת האוכל שלהם הוצנחה שלוש פעמים בשבוע ממטוס.
חודורוב גם היה מעורב בפיצוץ מפקדת חסן סלאמה, כשהוא מצויד בטומיגן (סוג של תת מקלע). הפיצוץ שבוצע בהצלחה הייתה אחת המשימות החשיבות של חטיבת גבעתי במבצע נחשון, מבצע שמטרתו הייתה פריצה דרך לירושלים.
יעקב חודורוב: “שיחקתי בשביל הסמל”
חודורוב חזר לשחק כדורגל וב-1949 ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ישראל, במשחק ידידות מול קפריסין. ההופעות המרשימות באדום ובכחול-לבן, משכו את עיניהן של קבוצות פאר באירופה שבראשון ארסנל, אך חודרוב הצהיר: “לא העליתי על דעתי לתת את שירותיי לזרים. שיחקתי בשביל הסמל ובשביל הגאווה הלאומית, לא בשביל כסף”.
חודורוב הוכיח את נאמנותו לסמל ולמדינה בספורט ומחוצה לו, הוא נלחם בעוד שלוש מלחמות ישראל לאורך השנים (מבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה) והתנדב בכלא מעשיהו דרך אביו, שמחה חודרוב, שהיה פעיל למען האסירים וכונה בעיתון מעריב “אב האסירים”.
גם בספורט עצמו הראה חודרוב נחישות מדהימה. ב-1956 נסעה נבחרת ישראל למשחק היסטורי, משחק על עלייה לאולימפיאדה שנערכה במלבורן באותו קיץ, אבל ליריבה ולמיקום הייתה משמעות הרבה יותר גדולה מסתם משחק. היריבה הייתה ברית המועצות, שבאותם שנים הייתה מעבר למסך הברזל.
נבחרת ישראל מעבר למסך הברזל
ארבעה מיליון יהודים היו מעבר למסך הברזל, יותר מפי שתיים מכל אוכלוסיית ישראל הקטנה, שמנתה אז 1.5 מיליון. כניסת ישראלים לברית המועצות נאסרה, מה שהפך את ביקור נבחרת ישראל למשמעותי מאוד. יהודים ישראלים יוצאי ברית המועצות הגניבו עם הנבחרת פתקים לבני משפחתם הכלואים מעבר למסך הברזל.
רוב שחקני הנבחרת עברתו את שמות משפחתם לפני הטיסה בהוראת ראש הממשלה דוד בן גוריון, ואת הטיסה ליווה שופט בית המשפט העליון, ד”ר יוסף לם, שעמד בראש המשלחת. השחקנים סיירו במוסקבה, ביקרו בבית הכנסת הגדול של העיר, והעבירו את הפתקים שהופקדו בידם.
במשחק עצמו נאם ד”ר לם בעברית, והתזמורת הרוסית ניגנה לצד ההמנון הסובייטי גם את התקוו. במשחק עצמו, הנבחרת הסובייטית שבשערה עמד לב יאשין, אחד מגדולי השוערים בהיסטוריה, מחצה את זו הישראלית 0:5, אך הרגע הגדול של חודורוב יגיע במשחק הגומלין.
70,00 איש באצטדיון רמת גן
בגומלין, שהיה לפרוטוקול בלבד, הגיעו 70,000 צופים לאצטדיון רמת גן וצפו בנחום סטלמך מכניע את לב יאשין. יעקב חודורוב נפצע בדקה השלישית ושבר אצבע, אך חזר למגרש 22 דקות אחרי שנפצע והצליח להדוף פעם אחר פעם את הסובייטים, כשהוא נכנע רק פעמיים בדרך להפסד 2:1, שהשאיר את ישראל חודורוב וסטלמך רק עם המחמאות.
בעונה שלאחר מכן זכו חודורוב והפועל תל אביב באליפות ישראל, מה שהייתה האליפות היחידה שלו במדי האדומים. באותם שנים ישראל השתתפה במוקדמות מונדיאל 1958 והייתה על סף העפלה אוטומטית למונדיאל, לאחר שטורקיה, אינדונזיה, מצריים וסודאן שהיו אמורות לשחק נגדה פרשו – וישראל הייתה אמורה להעפיל אוטומטית.
פיפ”א החליטה שלא יתכן שנבחרת תעפיל למונדיאל בלי לשחק משחק אחד, וקבעה פליאוף בין ישראל לאחת מסגניות הבתים באירופה. מי שזכתה לכבוד הייתה נבחרת ווילס. ישראל אמנם הפסידה 2:0 פעמיים ולא העפילה, אך שוב חודורוב גנב את ההצגה.
יעקב חודורוב משחק פצוע ומביא תארים
במשחק הגומלין בקארדיף, שבר השוער את אפו ונקע את כתפו. אך כמו במשחק שנתיים לפני כן מול ברית המועצות, חודרוב התעקש להמשיך לשחק וכמו אז הוא שוב חסם את רוב הכדורים שנבעטו לעברו, אך כאמור הוא ספג שני שערים. ההופעה המרשימה מול ווילס זיכתה אותו בתואר אחד מחמשת השוערים הטובים בעולם.
חודורוב המשיך באדומים מתל אביב עד 1962, אז עזב את הקבוצה אחרי 16 שנים עם אליפות אחת וגביע אחד בו זכה בעונת 1960/61 אחרי ניצחון 1:2 בגמר על הפועל פ”ת. מתל אביב עבר חודרוב אל האדומים מרמת גן, ששיחקו אז בליגה השנייה, ובמדיהם הוא המשיך בכושרו המדהים.
בעונתו הראשונה בקבוצה הוא היה חלק משמעותי בעליית הקבוצה לליגה הלאומית – הראשונה באותם ימים. הוא נבחר לשחקן העונה בישראל, לצד גדעון טיש מהפועל תל אביב, למרות ששיחק בליגה השנייה. במחזור החמישי של עונת 1963/64, פגש חודורוב לראשונה את הקבוצה בה שיחק 16 שנים. במהלך המשחק קיבלה הפועל רמת גן פנדל, וחודורוב היה זה שניגש לבעוט. השוער האגדי בעט בעיטה חזקה שחלפה מעל השער, והמשחק נגמר בחלוקת נקודות.
אליפות היסטורית עם הפועל ר”ג
התיקון הגיע בדקה ה-61 של המחזור ה-19, אז אירחה הפועל רמת גן את הפועל טבריה באצטדיון המכתש. בדקה ה-61 קיבלה הפועל רמת גן בעיטה חופשית כעשרים מטר מהשער. שוב חודורוב ניגש לבעוט, אך לעומת הפנדל 14 מחזורים קודם, הפעם הכדור נכנס והביא את הנקודות לרמת גן.
הניצחון ההוא נחשב לאחת מנקודות המפנה בדרך לאליפות היסטורית של הפועל רמת גן, הקבוצה הראשונה בישראל שעלתה ליגה וזכתה באליפות. בית”ר ירושלים תעשה זאת 29 שנה מאוחר יותר. חודורוב המשיך ברמת גן עד 1964, אז הסתכסך עם הקבוצה ועבר לאאן לשנה אחת את הפועל רעננה.
ב-1965 חזר חודרוב לתל אביב, לא לקבוצת נעוריו אלא לשמשון תל אביב, איתה הוא הגיע עד לגמר גביע המדינה של עונת 1965/66, כשהוא מדיח בדרך את האקסית מרמת גן. הוא שיחק בשמשון עד 1968, אז פרש ממשחק והחל לכתוב לעיתון ‘מעריב’.
1955 – בועז קופמן מול שוער הפועל ת”א, יעקב חודרוב. קופמן כבש שער ניצחון (0:1), והפועל פ”ת השלימה 11 ניצחונות רצופים. pic.twitter.com/KCvJni6vOR
— מוזיאון הפועל פ”ת (@HptMuseum) January 10, 2019
קריירת אימון קצרה
לחודרוב היו מספר גיחות לאימון, כאשר ב-1968 הוא אימן לשנה את הפועל רמלה מליגה ב, שם נקלע לקטטה במשחק מול מכבי רחובות ונעצר, אך שוחרר באותו לילה. בעונת 1969/1970 הוא אימן את הפועל חולון, ועלה אתה לליגה הלאומית. שנה לאחר מכן הוא הדרים אל הפועל אשקלון, שם הוא גם עמד בשער מספר משחקים.
חודרוב עבד במספר עבודות שונות ומגוונות עד יום מותו והתנדב רבות, לצד הרצאות לבני נוער על כדורגל מקצועני. בשנת 2006 הוא זכה בפרס ישראל, אך בנו עופר קיבל את הפרס במקומו בגלל אירוע מוחי שעבר מספר ימים קודם. ב-31 בדצמבר 2006, צום עשרה בטבת, נפטר חודרוב בגיל 79 וחצי. בניו עופר ותמיר הלכו אחריו לספורט, אך הם בחרו דווקא בספורט הפופולארי בעיר ראשון לציון – כששיחקו כדוריד במכבי ראשון לציון.
לאן היה מגיע יעקב חודורוב אם היה בוחר לעבור לארסנל?
לפי התמונה זו כתבה מהמרתף של באלרז אבל לפי הכתיבה זה כרגיל בטופ האפשרי