בבוקר שאחרי, אי אפשר שלא לדבר על האליפות הרביעית ברציפות של מנצ’סטר סיטי.
הקבוצה של פפ גווארדיולה נכנסה אל דפי ההיסטוריה כקבוצה היחידה שרשמה את ההישג הבלתי נתפס הזה, זאת למרות העובדה שמעל המועדון מרחפת עננת 135 האישומים שפוטנציאלית יוכלו לשנות את מסלול ההיסטוריה.
אך כל עוד המועדון לא נמצא אשם בעבירות אלו, אין להטיל ספק כלל בהישג זה כמובן.
האליפות הרביעית ברציפות אמנם נמצאת במוקד השיחה, אך האמת היא, שעלינו לעשות ZOOM OUT ולהסתכל על התמונה הגדולה שיותר, שנראית לפתע קצת כמו אותם ציורים פסיכודליים משנות ה 90 – אלו שבמבט ראשון לא יכולת לראות דבר, אך אם התעמקת מספיק ומצאת את זווית הראייה הנכונה, לפתע נגלתה מולך התמונה במלואה.
באוגוסט 2008 מנצ’סטר סיטי נרכשה על ידי השייח מנסור בין זאיד דרך קבוצת ההשקעות של אבו דאבי, ו 4 שנים לאחר מכן, בשנת 2012, מנצ’סטר סיטי זכתה באליפות הפרמיירליג הראשונה שלה, ותואר אליפות שלישי אם מחשיבים את הכדורגל האנגלי שלפני הפרמיירליג, אז סיטי זכתה פעמיים בתואר האלופה (1936/37, 1967/68).
מאותו תואר אליפות ב 2012, הסיטיזנס רשמו סך של 8 אליפויות.
מנצ’סטר יונייטד הגיחה לה בפעם האחרונה עם פרגוסון אי שם ב 2012/13.
צ’לסי של מוריניו הצליחה לחזור אל כס המלכות ב 2014/15.
לסטר של ראניירי הדהימה את העולם ב 2015/16.
צ’לסי של קונטה זכתה בעוד תואר אליפות ב 2016/17.
ואז הגיע פפ גווארדיולה.
לפניו, מאז האליפות של סיטי ב 2012, אף קבוצה לא הצליחה לזכות בתואר שתי עונות ברציפות.
אחריו, סיטי זכתה בתואר פעמיים ברציפות, ליברפול של קלופ עצרה את הסחף ב 2019/20, ומאותו רגע, סיטי יצאה אל מסע 4 האליפויות הרצוף שלה.
הליגה הטובה בעולם?
לפני הכל, הפרמיירליג היא מאסטרקלאס בשיווק. זהו מוצר ארוז בצורה מושלמת שנמכר בהצלחה לכל העולם.
כבר בתחילת דרכה, הליגה העלתה את הסיקור של המשחק לרמה אחרת לגמרי ובו בזמן הגדיל את ההכנסה של המועדונים, וביחד עם השלטונות באנגליה, החלה לה גם המלחמה בחוליגנים שהיו כמחלה בכדורגל האנגלי.
לקחים נלמדו גם מטרגדיית הילסבורו, שאחריה החלו לשנות את הדרך בה כל יום המשחק התנהל בצורה שונה לחלוטין.
התוצאה היא אצטדיונים מודרניים וידידותיים למשפחות, אשר תמיד עמוסים עד אפס מקום, מה שיצר תרבות ואווירה שאין ברוב הליגות המתחרות.
השינוי העצום שהחל עם הקמת הפרמיירליג גרם לכך שכסף גדול החל לזרום אל הליגה. כסף גדול מאד.
הפרמיירליג תמיד הצליחה למשוך את קהלי הטלוויזיה הגדולים ביותר. עסקת זכויות השידור המקומית החדשה (2025/26 עד 2029/30) שווה 6.7 מיליארד ליש”ט; מכירת זכויות השידור האחרונה לגורמים מחוץ לאנגליה הגיעה ל-5.05 מיליארד ליש”ט – נתון שצפוי לעלות עם חידוש ההתקשרות.
עם הכסף הזה נוצר מצב בו לקבוצת מרכז טבלה באנגליה יש יותר כסף להשקיע בחלון ההעברות מאשר קבוצות צמרת אחרות בליגות הבכירות השונות.
המשמעות: השחקנים הטובים ביותר בעולם, או יותר נכון, השחקנים היקרים ביותר בעולם, נמשכו באופן טבעי אל אנגליה.
אך כאמור, למרות הכסף הגדול והאיכות האדירה של השחקנים אשר הגיעו אל הפרמיירליג, בעשור וקצת האחרונים המשוואה השתנתה.
מנצ’סטר סיטי מצד אחד השתלטה לה כמעט בצורה מוחלטת על הליגה המקומית.
אם במשך שנים אוהדי כדורגל רבים נהגו ללעוג לליגה הצרפתית שנשלטת על ידי פריז סן ז’רמן, או לליגה הגרמנית שנשלטת על ידי באיירן מינכן, לפתע אותם אלו שלעגו מוצאים עצמם בוהים בטבלת התארים של הפרמיירליג כשהם רואים תמונה מאד דומה.
הכינוי המוכר: “ליגת חקלאים”.
Prem fans will look at you death in the eyes and tell you every other league is a farmers league but theirs😭 pic.twitter.com/zzTDjTYZ5P
— Kiko Suarez (@imkikosuarez) May 20, 2024
אם בין 2013 ל-2017 היו ארבע זוכות שונות בתואר האליפות, מאז רק ליברפול הצליחה לסיים לפני מנצ’סטר סיטי – כשהיא עשתה זאת בעונת שיא של 99 נקודות. סיטי העלתה את הרף כל כך גבוה שאפילו 97 נקודות של ליברפול בעונה שלפני לא הבטיחו לה את המקום הראשון.
גם העונה האירופית החולפת לא הוסיפה המון נקודות קרדיט לפרמיירליג.
ארסנל המופלאה של ארטטה הודחה על באיירן מינכן בעונתה החלשה ביותר בעשור האחרון.
ליברפול הדורסנית של קלופ נעצרה על ידי החבורה הלא מוערכת של גספריני.
מנצ’סטר יונייטד וניוקאסל לא הצליחו לעבור את שלב הבתים בליגת האלופות.
אסטון וילה של אונאי אמרי, שעשתה קמפיין מדהים בליגה, הודחה בבושת פנים על ידי אולימפיאקוס בליגה האזורית.
רק ווסטהאם וברייטון הצליחו לייצר קמפיינים טובים באירופה, אך גם הן לא הצליחו להגיע אל משחק גמר אירופי כלשהו.
שלושה גמרים אירופיים, אפס קבוצות אנגליות.
האשליה?
ישנם אלו שטוענים כאמור שמדובר במוצר טוב יחסית שמשווק באופן מדהים.
העובדה שמנצ’סטר סיטי ממשיכה לשלוט בליגה האנגלית לא תורמת לטענות הנגד השונות, וכך גם לא העובדה שהאישומים נגד סיטי עדיין מרחפים מעל הליגה, אך בראייה יותר נרחבת צריך לזכור שאיכות התחרות לא תמיד מתבטאת רק בזהות המנצחת, וגם לאו דווקא במה שמתרחש קרוב אל קו הסיום, אלא גם לאיכות התחרות בבטן הליגה, וגם כמובן בתחתיתה.
למרות שאין באמת כרגע טופ 6 קבוצות שנלחמות על התואר באנגליה, או אפילו טופ 4 למען האמת, זו טענה שאפשר לומר בגדול על כמעט כל ליגה בכירה.
ריאל מדריד דרסה את הליגה הספרדית ללא תחרות. ברצלונה, ג’ירונה ואתלטיקו מדריד לא קרובות כלל אל הכתר.
באייר לברקוזן תפסה את מקומה של באיירן מינכן העונה כשהיא זוכה באליפות “הבלתי מנוצחים” ובפער של 17 נקודות משטוטגארט השניה.
אינטר השאירה את כל איטליה מאחור וכעת היא כמובן האלופה המכהנת בפער של 19 נק’ מאחותה האדומה.
פריז סן ז’רמן לא הייתה דורסנית כמו כל חברותיה לכתר, עם פער של 9 נק’ מהמקום השני, אך האליפות שלה לא הייתה באמת בסכנה.
משמע, האם מנצ’סטר סיטי דומיננטית כמעט בצורה מושלמת? אין ספק בכך.
אך כאמור, בכל ליגה ישנן הדומיננטיות מאד שבדרך כלל מוצאות עצמן קרוב מאד אל הכתר.
למרות השליטה של סיטי, הליגה האנגלית ממשיכה להציג בפנינו משחקים אדירים ולייצר דרמות גדולות, כגון העפלתה של אסטון וילה אל ליגת האלופות העונה, על חשבון צ’לסי ומנצ’סטר יונייטד לדוגמא.
אז כן, לא בכל שנה נקבל סיפור סינדרלה סטייל לסטר, אך בהסתכלות רחבה יותר וכשמסתכלים על כל המשתנים השונים כגון הנגשת המשחק, הקצב המהיר, המשחקים המותחים, איכות וטיב השחקנים, עדיין מדובר בליגה הטובה מכולם, במיוחד כשמבינים שאת טיב הליגה מודדים לא רק לפי זהות הזוכה, אלא בעיקר בזכות הדרך בה הצופים והאוהדים זוכים לקבל את החוויה והמוצר הטובים ביותר לאורך 38 המחזורים.
אוהב מאוד את מה שאתה כותב
מתחבר מאוד למה שכתבת