אולי בשלב ההצטלבות, המפגש הזה היה נראה מאוזן בהתחלה, אבל על המגרש אמש הייתה קבוצה אחת בלבד. בעוד ששוויץ עשתה הכול נכון, איטליה עשתה הכול לא נכון, ויש לומר – הודחה בצדק רב.
הכול מתחיל מהקווים:
שני המאמנים, ספאלטי ויאקין, לקחו גישות שונות מאוד למשחק הזה. בעוד המאמן האיטלקי בחר להעמיס את מרכז המגרש ובכוח לתקוף דרך האמצע בהתעלמות מוחלטת מההגנה השוויצרית, יאקין הכין את הקבוצה שלו בחוכמה, וניצל פעם אחר פעם את נקודות התורפה של האיטלקים.
הדוגמא הראשונה לכך היא הג’וקר השוויצרי, מישל אבישר. בטבעו, אבישר משחק בעמדת המגן השמאלי, אך בפועל אבישר שיחק בהאלף ספייס שבצד שמאל יחד עם וארגאס הקיצוני השמאלי במטרה לתקוף את השטח שבין החוליות – והאיטלקים נפלו למלכודת. באסטוני, מאנצ’יני ודי לורנצו שלא רגילים לשחק יחד היו מאוד לא מתואמים, וכך גם נולד השער השוויצרי הראשון:
תמונה אחת שווה אלף מילים. באסטוני ודי לורנצו מסמנים אחד לשני לסגור את אנדוי (שבאופן נקודתי התמקם במקום אבישר) – אך אף אחד לא עושה את התנועה לשם. בזמן שוארגאס ואנדוי משתעשעים עם ההגנה, פרוילר עושה את התנועה לכיוון הרחבה ומנצל את מאנצ’יני שפשוט ישן בשמירה ובסיומת נהדרת מכניע את דונארומה.
השער השני הוא אותה טעות איטלקית בשמירה שחוזרת על עצמה:
לא אחד, לא שניים, שלושה שוויצרים שמחכים בהאלף ספייס לכדור, בזמן שדי לורנצו, באסטוני ומאנצ’יני פשוט צופים בהם. הפעם מי שמקבל את הכדור הוא וארגאס, שבבעיטת אמן מסובב את הכדור לחיבורי השער של דונארומה. בעיטה מושלמת, אבל הרבה יותר קל לבעוט כל כך מדויק כשאתה לבד…
אבישר ווארגאס חגגו על החופש שקיבלו קרוב לרחבה, והאיטלקים נענשו פעם אחרי פעם.
אחד נגד מאה:
אם הייתי צריך לתאר את שיטת המשחק האיטלקית בשלוש מילים, הייתי בוחר להשתמש בשעשועון המוכר ‘אחד נגד מאה’ מסיבה פשוטה – כך הרגיש המשחק אמש. פדריקו קייזה היה נקודת אור בתוך החושך שנפל על האיטלקים. נראה היה לשלבים לא קטנים של המשחק, שהוא היחיד שמנסה להציל את הספינה השוקעת, למרות שהוא לא משחק באגף הטבעי שלו:
- איטליה השלימה 28 מאבקים מוצלחים. עם 8 כאלה, קייזה היה אחראי כמעט ל-30% מתוכם!
- מתוך 7 דריבלים מוצלחים של איטליה, קייזה השלים 4!
- איטליה בעטה לשער 11 פעמים בלבד כל המשחק (כולל בעיטות שנבלמו וכולל בעיטות שהלכו מחוץ למסגרת). קייזה בעט 4 מתוכן!
- ואולי הנתון המטריד ביותר מכולם – בתור הקיצוני הימני, מתוך 12 תאקלים שהשלימה כל נבחרת איטליה, קייזה השלים 3.
מנגד, ניקו בארלה שהיה אמור לנצח על התזמורת האיטלקים היה ביום נוראי, והנתונים שלו מדברים בעד עצמם:
- 33 נגיעות בכדור בלבד.
- 22 מסירות מדויקות בלבד.
- 0 דריבלים.
- מאבק מוצלח אחד.
- 9 איבודי כדור.
לא הגיוני שנבחרת שמתיימרת להיות אלופת אירופה פעמיים ברצף תהיה כל כך תלויה בשחקן אחד בודד.
מעבר ליום החלש של בארלה, ספאלטי ביצע שינויים לא ברורים ולא מאולצים בהרכב הפותח. במחצית היחידה בה שיחק לפני שהוחלף, סטפן אל שרעאווי נגע בכדור 17 פעמים, איבד 5 כדורים ולא השלים אף לו דריבל אחד. אבל האם הוא האשם, בהתחשב שלא ראה דקה אחת כל הטורניר לפני שנזרק להרכב הפותח?
ג’יאנלוקה סקמאקה, שבטבעו חלוץ גב שצריך לקבל כדורים ארוכים, לא התאים למשחק שהתפתח בברלין. בשביל לקבל את הכדור, הוא נאלץ פעם אחר פעם לרדת אחורה, ולהתחיל את ההתקפה עם הפנים לשער כשלפניו שני קשרים ושלושה בלמים שמחכים לו. לא היה יותר מתאים לפתוח עם רטגי הזריז?
הרבה שאלות ומעט מאוד תשובות, שמאוד משקפות את המשחק האיטלקי.
המצטיין: רובן וארגאס.
- שער.
- בישול.
- 2 מסירות מפתח.
- 90% דיוק במסירה.
מעבר לסטטיסטיקה היבשה והמעורבות המשמעותית בשני השערים, וארגאס, לצד אבישר, פשוט התעללו בחולייה האחורית של איטליה שנראתה חסרת אונים מול הרעיונות השוויצריים. יום אדיר לוארגאס, אך באותה מידה זה יכל להיות כל אחד מה-11 של יאקין.
שווים ציון: ג’נלואיג’י דונארומה, שמנע במו ידיו תבוסה הרבה יותר גדולה, ופדריקו קייזה, שלכל הפחות ניסה.
המאכזב: ניקולו בארלה.
על הסטטיסטיקה המחרידה של בארלה מאתמול בערב הרחבנו כבר מקודם, אך מעבר לכך – שחקן בקליבר של בארלה, שמתיימר להיות מהקשרים הטובים בעולם, לא יכול להרשות לעצמו הופעות כאלו. בתקופות הקשות השחקן המוביל צריך להתעלות על עצמו, לא להתפורר תחת הלחץ.
