חבל.
המשחק הבטיח כל כך הרבה וקיים כל כך מעט, והאוהדים שציפו להופעה מהיציעים יחזרו הביתה בידיים ריקות. אבל דווקא בגלל התוצאה החלשה, המסקנות שילמדו שתי הנבחרות מהמשחק אמש ישליכו על כל המשך הטורניר.
החמצות, החמצות, החמצות
סיכום המחצית הראשונה במילה אחת (או שלוש אם תרצו).
הזדמנויות היו לשתי הנבחרות בשפע, אך אחד הגורמים המרכזיים לתוצאה המאופסת הוא פשוט – חוסר חדות מול השער.
ראשון זה היה ג’רמי פרימפונג שפתח כקיצוני ימני על חשבון צ’אבי סימונס שהלך למרכז, שמצא את עצמו במרדף אחרי הכדור לכיוון השער אחרי פחות מדקה, אך הרגליים פעלו מהר מהראש ונגיעה ראשונה רעה מנעה מפרימפונג לשחרר בעיטה טובה והקלה מאוד על מנייאן למנוע מהכדור לפגוש את הרשת.
אחרי 13 דקות, היה תורה של צרפת להחמיץ מקרוב. מסירת עקב אדירה של תוראם מצאה את אדריאן ראביו באחד על אחד, אבל ראביו ניסה לפרגן ובפס מיותר לחלוטין לא רק שלא כבש בעצמו, אלא גם מנע מגריזמן לגלגל פנימה.
הדפוס הזה המשיך לאורך כל המשחק, כשבסך הכול שתי הנבחרות רושמות יחד 1.8 שערים צפויים, 3 מצבים גדולים ו-23 בעיטות אך 0 שערים, והראש לשועלים היה אנטואן גריזמן שהחמיץ לא פעם ולא פעמיים מצבים קורצים.
אותה גברת בשינוי אדרת
אתחיל במילה טובה לרונלד קומאן, שעם סגל פצוע וחיסרון איכותי הציג כדורגל נהדר שאיתגר את הצרפתים, במיוחד באגף הימני עם ‘המגן הכפול’ בדמותם של פרימפונג ודמפריס. עם זאת, אילו לדידייה דשאן היו את הכישורים החברתיים של גארת’ סאות’גייט, לא היינו רואים הבדל בין השניים.
הבעיה התחילה מחוסר מודעות ליריבה שעומדת מולו.
כשהחיסרון הענק של אמבפה מרחף מעליו, דשאן היה צריך למצוא תחליף ראוי לכוכב הגדול שלו – אך במקום זה, הוא התעלם מהמציאות והעלה גרסה דומה להרכב שעלה נגד אוסטריה עם שינויים נקודתיים בלבד ביניהם אורליאן טשואמני שחזר מפציעה, ותוראם שעזב את עמדת הקיצוני ונכנס לעמדת ה-9 כשאותו מחליף ראביו.
מהרגע הראשון, ההרכב הזה נועד להיכשל.
תיאו הרננדז אמנם חלש יותר הגנתית, אך הוא פורח כשהוא מקבל שטח, ואת השטח הזה הוא מקבל באמצעות הקיצוני השמאלי שפותח עוד נתיב מסירה ששחקני ההגנה נאלצים לסגור. כשאדריאן ראביו, שבטבעו משחק בקישור, נשלח לעמדה הזו, תיאו מאבד לחלוטין כל תועלת התקפית והוא נותר נטל מוחלט על נבחרת צרפת, במיוחד כשמנגד יש צמד התקפי מאוד ומסוכן מאוד כמו פרימפונג ודמפריס.
צרפת שיחקה כאילו יש לה שני אגפים אך בפועל אחד מהם היה מנוטרל לחלוטין לאורך כל המשחק והולנד ידעה את זה, ולכן תמיד העמיסה שחקנים על צד ימין של דמבלה וקונדה:
לסיטואציה בה הייתה צרפת היו שני פתרונות:
הראשון והפחות קונבנציונלי – להכניס את פרלאן מנדי על חשבון תיאו הרננדז. למרות שהחילוף הזה נראה כמו חילוף בנאלי של עמדה, מה שהוא יעשה בפועל זה לדחוף את כל המשחק לכיוון אגף ימין של צרפת, אך באופן מודע בניגוד למה שקרה עד עכשיו.
כשהמשחק ממוקד בצד ימין צרפת יכולה לשחק באופן דומה לריאל מדריד, ולהעמיס עם המון שחקנים על אותו צד כשגם גריזמן וגם תוראם מושכים ימינה ואיתם מושכים גם את חוליית ההגנה.
בפן ההגנתי, מנדי יותר פיזי ויותר מהיר ולכן יכל להתמודד טוב יותר עם הגיחות של פרימפונג.
הפתרון השני והפשוט יותר של צרפת – להכניס קיצוני שמאלי טבעי על חשבון אחד הקשרים.
מי היה משלם את המחיר מבין חוליית הקישור היה מינורי, שכן גם טשואמני, גם קאנטה וגם ראביו היו במשחק טוב, וחילוף כזה היה מעיר לחיים את תיאו הרננדז. למרות ששניהם מהירים, לא דמפריס ולא פרימפונג עילויים במשחק הגנה ועם כוח כפול באגף שמאל שיכל לבוא לידי ביטוי גם עם קומאן, גם עם בארקולה ואילו היה כשיר – גם עם אמבפה, צרפת הייתה יכולה שוב ושוב לתפוס את הולנד לא מוכנה מצד שמאל.
אך לא סתם אני מכנה את דשאן סאות’גייט. כי מה עשה דשאן בחילוף הראשון שלו, שהגיע בדקה ה-75?
עשה שני חילופים שטחיים של עמדה על עמדה, כשז’ירו מחליף את תוראם כחלוץ וקומאן מחליף את דמבלה ככנף ימין.
באופן מפתיע, החילוף לא עשה שום שינוי וצרפת נותרה מוגבלת התקפית ומסורסת באגף שמאל. פלא שלא הצליחו לכבוש?
משחק גדול, אנתוני טיילור עם המשרוקית. חשבתם שלא יהיה אירוע שנוי במחלוקת?
איך אומרים, מי שלא כובש – סופג.
ואחרי דקות אדירות בהן צרפת לא כבשה, ריינדרס הניע מתפרצת הולנדית אדירה. כדור הרוחב הראשון נבלם, הריבאונד של ממפיס נעצר על ידי מנייאן אך בפעם השלישית חץ של צ’אבי סימונס חדר את הרשת. צהלה ביציע הכתום, אך פתאום מונף הדגל לנבדל. מדוע?
בואו נסתכל לעומק:
חוק הנבדל היבש קובע כי שחקן נמצא בעמדת נבדל פאסיבי כאשר הוא:
- מונע מהיריב (השוער) להגיע לכדור בעודו חוסם לו את שדה הראייה.
- נאבק על הכדור עם היריב.
- עושה פעולה שמשפיעה בבירור על היכולת של היריב לשחק בכדור.
באופן טבעי הסעיף התקף כאן הוא סעיף מספר 3. ברגע הבעיטה של סימונס, דנזל דמפריס נמצא בעמדת נבדל (ברורה), ועומד קרוב מאוד למייק מנייאן השוער.
הבעיטה של סימונס עוברת מאחורי המגן ונכנסת לשער, וזה חשוב מאוד – על פי פירוש השופט במשחק, ברגע שהבעיטה עוברת מאחורי דמפריס, למעשה, למרות שהוא עדיין לא עומד אחרי ההצלה מהבעיטה של ממפיס, מנייאן לא יכול להגיע לכדור כי דמפריס עומד בדרכו ולמעשה מממש את סעיף 3.
האם זו הייתה ההחלטה הנכונה? זה אתם תחליטו.
המצטיין: טיאני ריינדרס
- 97% דיוק במסירה
- מסירת מפתח
- 2 כדורים ארוכים מדוייקים
אולי זה לא מתבטא הכי טוב בסטטיסטיקה במיוחד כשהולנד התגוננה רוב המשחק, אבל ריינדרס היה הלב הפועם של הולנד היום. כל פעולה מסוכנת שיצרה הולנד (כולל השער הפסול) התחילה מסחיבת כדור קדימה או ממסירה מדויקת של הקשר. יום נהדר לריינדרס.
המאכזב: תיאו הרננדז
אולי זה לא היה באשמתו שכן המאמן שלו שיחק בניגוד מוחלט ליכולות שלו, אבל זה עדיין לא תירוץ להופעה כל כך חלשה מצד אחד המגינים הטובים בעולם. 8 איבודי כדור, 0 מסירות לתוך השליש ההתקפי, 21 מתוך 51 מסירות אחורה, זה ממש לא מספיק על הבמה הגדולה בעולם.
שדדו את ההולנדים בצורה פושעת
לצערי החלטה נכונה של השופט. דמפריס היה חייב לזוז משם.
קאנטה מאכזב גדול, כבר שנים שהוא לא ברמה.. איבד המון כדורים מסוכנים. מזכיר את האיבודים שלו בצ’לסי מול ריאל לפני שנתיים, עליו צ’לסי הודחו
סיכום מעולה ירדן!
מסכים אותך בהכל כולל הכל.
צרפת העלובה מעפילה ללא שער זכות אחד שכבשה, איכס עאלק פייבוריטית. סיכום משחק איכותי מאוד שלכם כרגיל!