השנה היא 1996. להקת הרוק הבריטית The lightning seeds חברה לצמד הקומיקאים הבריטי דייויד בדיאל ופרנק סקינר, בכדי לכתוב את השיר שילווה את טורניר היורו 1996 שנערך באנגליה.
השיר יצא כחלק מהאלבום שזכה לשם “המשחק היפה” בו השתתפו אמנים מפורסמים כגון ג’מירקוואיי, מאסיב אטאק, סופרגראס ועוד מספר להקות שלבטח מוכרות לקוראים “הותיקים” יותר כאן, אך למרות כל השמות המוזיקליים האדירים, זה היה השיר הפותח של האלבום של הלהקה וצמד הקומיקאים שזכה לשם “שלושת האריות” שהפך להמנון של הטורניר ושל הנבחרת האנגלית, המנון שמלווה את נבחרת שלושת האריות עד היום.
מהרגע הראשון מתמכרים לפזמון – It’s coming home, כשהאנגלים מתכוונים כמובן לכדורגל. הכדורגל חוזר הביתה.
השירה הפכה למעין מנטרה של הממלכה, משאלת לב של מדינה שלמה.
כשהכדורגל יחזור כבר הביתה.
אך האנגלים כמובן לא המציאו את הכדורגל.
הסינים בעטו בכדור במשחק “קוג’ו” כמאתיים שנה לפני הספירה וגם הרומים נהגו לשחק בכדור בצורה די דומה למשחק הכדורגל שנקרא ד’אז הרפסטום.
אבל, לזכות האנגלים ייאמר שהם עיצבו את המשחק.
או יותר נכון, מיסדו אותו, או בכדי לדייק, כתבו את החוקים הראשונים שלו, כשגרסה ראשונית של חוקים אלו נכתבה בשנת 1848 באוניברסיטת קיימברידג’ על ידי נציגים ממספר בתי ספר ואוניברסיטאות באנגליה ונקראה “חוקי קיימברידג'”.
תוסיפו לזה את ההילה האדירה הקיימת סביב הליגה הטובה בעולם – הפרמיירליג, ותקבלו מדינה שלמה שפשוט משוכנעת שהכדורגל שייך לה.
או לפחות, נולד אצלה. שוכן בביתה.
אך האמת היא, שמאז שנת 1966 כאשר אנגליה וג’ף הרסט זכו בגביע העולם ששוחק באנגליה, הכדורגל נודד. רואה עולם. עמים אחרים חגגו אותו לאורך עשרות שנים מאז.
הכדורגל מעולם לא שב הביתה.
בחזרה אל אותו טורניר יורו בשנת 1996.
אנגליה של טדי שרינגהאם, אלן שירר, טוני אדאמס, סטיב מקמנמן ושות’ חזרה בפעם השניה בלבד מאז 1966, למעמד של חצי גמר טורניר בנלאומי, שם פגשה את נבחרת גרמניה.
אלן שירר העלה את אנגליה ליתרון 3 דק’ בלבד משריקת הפתיחה, אך הגרמנים חזרו לחיים במהרה משער שיוויון בדקה ה 16 של סטפן קונץ.
ללא הכרעה ב 90 דק’ ולאחר הארכה, שתי הנבחרות נאלצו לקבוע את גורלן ואת זהות העולה לגמר היורו מהנקודה הלבנה.
5 שחקנים באפור האנגלי ובלבן הגרמני מצאו את הרשת, עד שהגיע זמנה של הדמות הטראגית להכנס למערכה.
גארת’ סאות’גייט ניגש אל הכדור שחיכה לו על הנקודה הלבנה, ובעט אותו בחולשה אל הפינה השמאלית של אנדראס קפקה בין הקורות.
למרות “ההישג” ההיסטורי של הגעה אל 4 האחרונות בטורניר גדול, המארחת הודחה בביתה.
גארת’ סאות’ג’ייט ושות’ ניסו לכפר על אותו הרגע אך ללא הצלחה. לא בגביע העולם ולא באליפות אירופה.
גביע העולם 1998 בצרפת הסתיים מבחינת אנגליה בשלב הבתים, גביעי העולם של 2002 בקוריאה ויפן ו 2006 בגרמניה הסתיימו בשלב רבע הגמר, וגם גביע העולם 2010 דרום אפריקה שהסתיים בשלב שמינית הגמר וגביע העולם הכושל בברזיל ב 2014 שהסתיים לו בשלב הבתים היו לסדרת כתמים שחורים על שלושת האריות בלבן.
כך גם באליפות אירופה:
- 2000 בהולנד ובלגיה – הדחה בשלב הבתים.
- 2004 בפורטוגל – הדחה ברבע הגמר
- 2008 שווייץ – הכישלון הגדול מכל. אנגליה לא העפילה אל הטורניר כלל.
- 2012 בפולין ואוקראינה – רבע הגמר
- 2016 בצרפת – שמינית הגמר
עד שהגיע סאות’גייט
הבלם לשעבר שהחמיץ את הפנדל המכריע בשלב חצי הגמר האחרון של אנגליה אי שם ב 1996, מונה למאמן הראשי של הנבחרת ויצא איתה אל מסעו הראשון כמאמנה הראשי בגביע העולם 2018.
כבר בטורניר הראשון סאות’גייט נכנס אל דפי ההיסטוריה כשהפך למאמן הראשון מאז 1990 שלוקח את אנגליה עד לשלב חצי הגמר של גביע העולם.
אל משחק חצי הגמר הקהל האנגלי המשולהב הגיע לבוש בוֶסְט, אם ברחבי רוסיה המארחת או ברחבי לונדון שהתכוננה למשחק המכריע נגד קרואטיה המפתיע, זאת כאות הזדהות עם סאותג’ייט שנוהג ללבוש וֶסְט אופנתי למשחקיה של הנבחרת האנגלית.
קירן טריפייר העלה את האנגלים ליתרון בדקה ה 5 והרים את הציפיות של האנגלים לשמיים, אך שערים של פרישיץ’ (68) ומנדז’וקיץ’ (109) הורידו את האנגלים בחזרה אל הקרקע ושלחו אותם אל המשחק על המקום השלישי, שם הפסידו לבלגיה משערים של מונייר והזאר.
החגיגות הפכו למפח נפש גדול.
‘Waistcoat Wednesday’ England fans go crazy for Gareth Southgate’s dapper style #WaistcoatWednesday #ENGCRO #EnglandvsCroatiahttps://t.co/yGAHKAxX3E pic.twitter.com/rDJXKZtJL6
— Daily Star (@dailystar) July 11, 2018
לאחר מכן, סאות’גייט יצא עם נבחרת אנגליה אל המסע השני שלו ברחבי אירופה בטורניר יורו 2020 ששוחק תחת מגבלות הקורונה.
למרות שמו, הטורניר שוחק ב 2021 בעקבות התפרצות הוירוס, ובחסות מגבלות הקורונה קיבלנו לראשונה תוספת של שני חילופים נוספים ואת הטמעתה הראשונה של מערכת ה VAR.
יורו 2021 שוחק בין 13 מדינות שונות, ונחשב לאחד הטורנירים הפוריים ביותר עם 2.78 שערים למשחק כשרק שני משחקים הסתיימו בתיקו ללא שערים.
אנגליה כבשה אמנם רק 2 שערים בשלב הבתים, אך סיימה במקום השני אחרי קרואטיה ובשלב הנוקאאוט של הטורניר האנגלים החלו לפצות על הדלות בשערים.
בשמינית הגמר סטרלינג וקיין עזרו לאנגליה להמשיך הלאה על חשבון גרמניה (2-0), קיין (2), מגווייר והנדרסון לקחו את אנגליה לחצי הגמר אחרי 4-0 על אוקראינה, וקיין עצמו כבש גם כן בחצי הגמר ב 2-1 על דנמרק אחרי הארכה, זאת יחד עם שער עצמי של סיימון קייר.
לראשונה מאז אותה זכייה בגביע העולם ב 1966 – אנגליה חוזרת אל מעמד הגמר.
איך זה נגמר? כולם יודעים.
אנגליה פגשה את איטליה בגמר והפסידה בדו קרב פנדלים לאחר החמצות מהנקודה הלבנה של ראשפורד, סאנצ’ו וסאקה.
אולי על אדמת גרמניה?
האנגלים לא אוהבים את הגרמנים יותר מדי. באותו גמר של 1966 אנגליה ניצחה את מערב גרמניה, ובגדול, מאז המאה ה 19 שתי הנבחרות נפגשו 35 פעמים.
הנבחרות נפגשו לראשונה בנובמבר 1899, כשאנגליה ניצחה את גרמניה בארבעה משחקים רצופים. המשחקים הבולטים בין אנגליה לגרמניה (או מערב גרמניה) כוללים את גמר מונדיאל 1966 בו ניצחה אנגליה, את חצי הגמר של מונדיאל 1990 בו ניצחה גרמניה בפנדלים בדרך לזכיה בגביע, ביורו 1996 בו ניצחה גרמניה שוב בפנדלים בחצי הגמר, בשמינית הגמר של מונדיאל 2010 בו ניצחה גרמניה 4-1 בשמינית וביורו 2020 בו ניצחה אנגליה (2-0) בדרך אל הגמר אותו הפסידה בסופו של דבר.
כאמור, האנגלים ממש לא אוהבים את הגרמנים ורואים בהם כיריבים מושבעים, בזמן שהגרמנים עצמם רואים דווקא בהולנדים ובאיטלקים כיריבים המושבעים שלהם.
כך או כך, אנגליה יכולה לייצר לעצמה כמעין סגירת מעגל.
החלום: זכיה באליפות אירופה, דווקא על אדמת גרמניה.
מי יכתבו את הסיפור של אנגליה?
אנגליה יכולה להרגיש מבורכת. עם שחקני התקפה פנסטטיים כגון קול פאלמר, פיל פודן וג’וד בלינגהאם, יש לנבחרת האנגלית חלק התקפי משובח, אבל מעל כולם, נמצא לו הארי קיין, שבצורה קצת טראגית הוא הסמל הבלתי מעורער של האנגלים – מפוצץ כישרון, אבל פשוט לא זוכה בתארים.
המעבר של הארי לבאיירן מינכן היה אמור להסיר את “הקללה”, אך לא רק שזה לא קרה, אלא הקללה אף החמירה כשבאיירן מינכן הצליחה לעבור עונה שלמה ללא תארים בגרמניה, זאת למרות המונופול שלה על הבונדסליגה.
קיין הוא החלוץ השלם ביותר כעת במשחק.
יש לו יכולת קלינית מול השער – בנבחרת הוא עם 63 שערים ב 91 משחקים, ובקריירת המועדונים שלו עד כה הוא רשם 359 שערים ב 559 משחקים, זאת יחד עם 89 בישולים, שמבליטים את יכולות בניית המשחק שלו.
קיין הוא לא רק מכונת שערים אלא גם אחד השחקנים האיכותיים ביותר בכל הקשור לאומנות המסירה, כשהוא עוזב לא פעם את העמדה מספר 9 (החלוץ) ויורד אחורה לשחק את התפקיד של מספר 10 (עושה המשחק).
עם צוות מסייע כל כך איכותי סביבו, הארי קיין יכול לרשום את הטורניר של חייו, ואולי לסייע לאנגליה לחזור שוב שוב אל מעמד הנפת הגביע, ממנו היא נעדרת מאז 1966.
מי שיוכל לעזור לקיין ולאנגליה להגיע עד הסוף הוא טרנט אלכסנדר ארנולד.
אני יודע, זה מוזר לשים שחקן כל כך מוכר ולא כל כך צעיר כ”פוטנציאל”, אך בחרתי בו בכל זאת בעקבות העובדה שבטורניר הקרוב, גארת’ סאות’גייט צפוי להשתמש בטרנט כקשר לכל דבר.
זו לא הייתה העונה הכי מרשימה של המגן של ליברפול, אך סאות’ג’ייט מאמין שדווקא כקשר לצד בלינגהאם ורייס, טרנט אלכסנדר יוכל להבליט את איכויות בניית המשחק הנדירות שלו.
בצורה קצת מוזרה, טרנט יהיה השחקן הכי יצירתי במשולש שבמרכז המגרש של שלושת האריות, וככזה, אנו נזכה לראות כאמור את יכולות המסירה הפנטסטיות שלו כשהוא משחק לראשונה בתפקיד הקשר בטורניר גדול.
מה אפשר לצפות מאנגליה?
אנגליה אוהבת לשמור על הכדור מצד אחד, כשבמוקדמות היורו האנגלים רשמו 62.7% החזקה בכדור בממוצע (מקום 8), כששתי המובילות הן שווייץ (71.2%) וספרד (73.1%), אך מצד שני אנגליה אוהבת לרוץ קדימה ולהיעזר ביכולת המסירה הייחודית של הארי קיין, שיורד אחורה כאמור בכדי לנהל משחק, ובכך יש לו את היכולת לנצל את התנועה ללא כדור של מי שלפניו כגון ג’וד בלינגהאם, בוקאיו סאקה או אנתוני גורדון לדוגמא.
אנגליה משחקת בדרך כלל במערך של 4231 או 433, כשקיין הוא המנוע של הנבחרת ביציאה קדימה, ורייס הוא זה שאחראי על הבנייה מאחורה ביחד עם אלכסנדר ארנולד.
שחקנה של ליברפול יכול להיות הנשק הסודי של סאות’גייט כשהוא יכול לשחק לצד הבלמים כמעין עושה משחק אחורי, וכך לשחרר את אחד המגנים למרכז המגרש ליצירת דאבל פיבוט שיעזור לאנגליה לשלוח יותר שחקנים קדימה ולייצר את ה 3-2-5 המפורסם של גווארדיולה.
למרות הבילדאפ האיטי מאחור שבנוי על מסירות קצרות, ברגע שהכדור מגיע אל השליש ההתקפי, אנגליה מנסה לשחק כדורגל מעט יותר ישיר כשהתנועה קדימה של ג’וד בלינגהאם יכולה להיות לנשק מאד ייחודי שיעזור לאנגליה ברגעים קשים, אם תדע להשתמש בו.
ולסיכום…
לאנגליה יש טונות של כישרון, אך גם היסטוריה של כשלונות.
בנוסף, לאנגלים יש בעיה בעמדת המגן השמאלי עם החולשה הפיזית של לוק שואו, אך ייתכן שקירן טריפייר יהיה המגן השמאלי (עם רגל ימין) הפותח שייכנס פנימה ויעזור לקישור.
חסרונו של הארי מגווייר יהיה משמעותי לנבחרת. למרות מעמדו הלא יציב והיכולת שלעיתים לא שכנעה כלל במנצ’סטר יונייטד, בנבחרת מגווייר הוא בדרך כלל אי של יציבות וגם מנהיג בחלק האחורי ובחדר ההלבשה.
אנגליה לא מושלמת. יש לה נקודות תורפה בהגנה, וכך גם בעמדת השוער, עם שלושה שוערים טובים אך אף אחד מהם אינו שוער TOP ממנו מצפים להתעלות מעל כולם ברגעים הקריטיים.
ישנם כשרונות צעירים מרתקים כגון קובי מאיינו, אנתוני גורדון ואדם וורטון וגם רעש לא קטן סביב אי זימונו של ג’ק גריליש, ונדמה שסך הכל לאנגליה יש סגל מאד איכותי בטורניר הקרוב, ולמרות הציפיות שבשמיים והשירה שתלווה את האנגלים לאורך כל הטורניר, עבדכם הנאמן מאמין שאנגליה תגיע רחוק, אבל שהכדורגל לא יחזור הביתה גם בקיץ הקרוב.
אין לנבחרת הזאת סיכוי
אחלה בילרז
לדעתי אנגליה לוקחת ופספוס שלהם שלא זימנו את לופטוס-צ’יק
אם הם לוקחים אז איך פספוס?