- דירוג פיפ”א: 48
- מאמן: פרנצ’סקו קלצונה
- קפטן: מילאן שקריניאר
- השתתפויות: 3 (2016, 2020, 2024)
- שיא: 2016 – שמינית גמר
הסיפור שלנו מתחיל…
באופן די חריג, הסיפור של סלובקיה לא התחיל בתור סלובקיה. הסיפור של סלובקיה התחיל בשנת 1976, בתור צ’כוסלובקיה.
אחרי מלחמת העולם הראשונה והתפרקות האימפריה האוסטרו הונגרית, התאחדו להן צ’כיה וסלובקיה למדינה אחת ותחת מדינה אחת, גם נבחרת אחת.
לנבחרת הצ’כוסלובקית הייתה היסטוריה מפוארת בימי הזוהר שלה, כשמעל כולם התעלה יורו 76′.
ליורו 76′ ביוגוסלביה הגיעה צ’כוסלובקיה אחרי שנכשלה להגיע להישגים בכל שלושת הטורנירים שקדמו לו, והציפיות לא היו בשמיים.
אחרי שצ’כוסלובקיה העפילה לטורניר הגמר (בו היו 4 נבחרות אז), היא פגשה בחצי את נבחרת הולנד, סגנית אלופת העולם. אחרי מופע אדיר של כוכב הקבוצה זנדק נהודה, היא גברה על הצבא הכתום 3-1 ועלתה לגמר שם פגשה את אלופת העולם המכהנת, גרמניה המערבית.
למרות שאיש לא האמין שאותה קבוצה שלא העפילה למונדיאל הקודם תצליח בכלל להחזיק מול האלופה, צ’כוסלובקיה הציגה מפגן אופי ושלחה את המשחק לדו קרב מהנקודה הלבנה, שם עשתה את הבלתי יאומן וזכתה בתואר הראשון והיחיד בהיסטוריה שלה – בסטייל.
במשחק גמר מותח, בו הגרמנים הצליחו לבטל יתרון כפול של צ’כוסלובקיה נכפה על השתיים דו קרב מהנקודה הלבנה.
אחרי 7 בעיטות מוצלחות לכל צד, גרמניה ואולי הנס נכשלו והחמיצו את הפנדל הרביעי, ומי עלה לקחת את הפנדל החמישי של צ’כוסלובקיה? לא אחר מאשר אנטונין פננקה. כן כן, פננקה.
פננקה שברגע אחד של גאונות לא רק הביא לצ’כוסלובקיה את התואר, אלא גם שינה את עתיד הכדורגל.
נריץ קדימה 40 שנה, ל-2016, ולהופעת הבכורה (המחודשת) של נבחרת סלובקיה בטורניר היורו.
סלובקיה הוגרלה לבית מאוזן מאוד שכלל בתוכו את וויילס ורוסיה אך גם ענקית אחת בדמות אנגליה.
אחרי המשחק הראשון נראה היה שאין כל כך עתיד בטורניר לנבחרת שנכנעה 2-1 לווילס, אך התקווה הוצתה מחדש עם ניצחון מפתיע על רוסיה. כשסלובקיה עם 3 נקודות ומשחק אחד בקופה, זה היה הכול או כלום מול שלושת האריות – והסלאביים סיפקו את הסחורה.
0-0 הביא נקודה יקרה מפז שלח את נבחרת סלובקיה לשלב שמינית הגמר, לראשונה בתור נבחרת עצמאית.
בשמינית הגמר פגשה סלובקיה באלופת העולם דאז, גרמניה לה נכנעה 3-0 אך בכל זאת, הראשים היו מורמים במדינה הקטנה שעשתה חיל בהופעת הבכורה שלה.
אז מי יכתוב את הסיפור של סלובקיה?
אולי בניגוד לדעה הרווחת, איש המפתח שלי הוא סטאניסלב לובוטקה.
למרות שהשם המתבקש הוא מילאן שקריניאר, בעיניי חשיבותו של הקשר האחורי מנאפולי היא קריטית עבור נבחרת סלובקיה.
בפן ההגנתי לובוטקה הוא האחורי ביותר מתוך קו של שלושה קשרים משמע הוא השחקן האחרון לפני חוליית ההגנה והאחריות כשהתקפת היריבה יוצאת מן המרכז היא עליו.
בפן ההתקפי לצד דודה הוא מנהל המשחק העיקרי ועליו החובה לספק כדורים קדימה.
בנוסף הוא דמות קריטית במשחק הלחץ הסלובקי, שכן הוא מנהל קו של 5 קשרים (עליו נרחיב בהמשך) שלוחצים את מניעי הכדור היריבים.
באופן חריג, לנבחרת סלובקיה אין אף וונדרקיד שהיא יכולה להציג ועל כן, נבחר בשחקן שינצל את הטורניר הקרוב לפרוץ לתודעה.
דויד האנקו, מגנה השמאלי של פיינורד הוא בורג מרכזי ברביעיית ההגנה הסלובקית.
האנקו מגן שמאלי התקפי מאוד באופיו, ואוהב להצטרף לחולייה הקדמית ביציאות מהירות קדימה של הנבחרת. כמו כן, הוא חזק מאוד באחד על אחד (בשני חצאי המגרש).
כוכב ששווה לפקוח עליו את העין בגרמניה בקיץ הקרוב.
אז מה אפשר לצפות מסלובקיה?
אם הייתי צריך לתאר את נבחרת סלובקיה הייתי אומר – חסרת ברק. אין לה את הקסם שישנו אצל חלק מהנבחרות הגדולות או אצל האנדרדוגים ההיסטוריים, ועל כן הציפייה שלי מסלובקיה היא מערך 4-3-3 – ללא הפתעות.
סלובקיה לא אוהבת להחזיק בכדור, אלא לתת ליריבה שלה לשלוט במרכז השדה ובקצב המגרש.
כשהכדור כן נופל לרגליה, היא נוטה לשלוח את הקיצוניים שלה לכדורים ארוכים.
כאשר היריבה מחזיקה את הכדור בחצי שלה, סלובקיה מעמידה משחק לחץ בו משתתפים 6 שחקנים – שלישיית ההתקפה ושלישיית הקישור. ככה זה נראה על המגרש:
השלב היחיד במשחק בו סלובקיה משתחררת ממערך ה-4-3-3 הוא משחק הלחץ. כשסלובקיה לוחצת היא הופכת למעין 4-5-1 בו הקיצוניים עוברים לקו הקישור, ובוז’ניק החלוץ נותר לבד בקו הקדמי.
השישייה הזו נעה עם הכדור, וכשצצה הזדמנות לתקוף שני שחקנים משתחררים מקו החמישה ועושים לחץ כפול על מניע הכדור במטרה לחלץ אותו. היחיד שלא משתחרר מקו הקישור הוא לובוטקה שמנהל את הלחץ מהמרכז ועליו נשענת הטקטיקה. במידה ולובוטקה יצא מהקו יווצר חור באמצא שיקל מאוד על היריבה לתקוף את סלובקיה הפרוצה.
כשסלובקיה מתגוננת היא מתגוננת ב-4-3-3, כששלישיית ההתקפה (החלוץ ושני הקיצוניים) ‘מחבקת’ את שלישיית הקישור, כדי לעבות את האגפים –
בעזרת המחויבות של שני שחקני הכנף הם נמנעים מדאבל אפ של היריבה על המגן, ובאותה עת לא מפקירים את האמצע.
ולסיכום
למרות שהיא נבחרת מאוד מסודרת וממושמעת, סלובקיה היא נבחרת חסרת חיים. אין בה ברק, היא לא באה לטרוף את הדשא ולדעתי בגלל זה אנחנו ניפרד מהם כבר בשלב הבתים.
שאפו מחכים לקרוא על הגדולות