חזון 2030 | הגל הסעודי

לסעודים יש שאיפות גדולות. שאיפות גדולות וכסף גדול.

בטור הזה אצלול אל תוך הפרויקט הסעודי במטרה להסתכל על התמונה הגדולה משלל זוויות כשבמרכז כל הסיפור הזה מספר שאלות:

  • מהי התכנית הסעודית בכל הקשור לכדורגל?
  • מה המניעים של התכנית הזו?
  • באילו כלים משתמשת ערב הסעודית?
  • מה הפוטנציאל של הפרויקט הסעודי?

כשמדברים על הליגה הסעודית, ישר מגיעה ההשוואה הבלתי נמנעת לליגה הבכירה בסין.
פרויקט שאפתני שניסה למשוך אליו שחקנים מרחבי אירופה ובסופו של דבר התגלה כחור שחור שקרס אל תוך עצמו.

ליגה שנוסדה ב  1951 ברמה החובבנית, שינתה מודל ב 2004 והפכה לסופרליג הסינית, נחשפה לשחיתות מקומית בעונותיה הראשונות ולאחר ניקוי אורוות ניהולי ב 2011 החלה הליגה להשקיע סכומי כסף גדולים בכוכבים שונים כגון דידייה דרוגבה, ניקולאס אנלקה, סיידו קייטה ובהמשך גם גייסה את דיוויד בקהאם ופאבל נדבד כשגרירים ולקראת סוף העשור הקודם שיחקו בליגה שחקנים כמו אוסקר, קרלוס טבז, פאטו, ריקארדו קרבאליו וערן זהבי אחד.

הקורונה שינתה הכל.
הכלכלה הסינית חוותה תקופה קשה מאד וההתאחדות הבינה שהכסף הגדול שפוזר לכל עבר לא יהיה עוד.
ההתאחדות הכניסה חוקי מיסוי חדשים על הקבוצות, הטמיעה מערכת של תקרת שכר ואף הכניסה חוק מיוחד בו נקבע שאם מועדון משלם מעל 20 מיליון ין על שחקן סיני או מעל 45 מיליון ין על שחקן זר, הוא יהיה מחוייב לשלם את אותו הסכום בדיוק לקרן מיוחדת לפיתוח שחקנים צעירים שהוקמה על ידי ההתאחדות עצמה.

אבל אנחנו לא פה בשביל לדבר על סין. בערך.

מספר לא מבוטל של עיתונאים ופרשנים משוכנעים שהליגה הסעודית תהפוך לליגה הסינית החדשה.
אבל, כשצוללים עמוק אל תוך הפרויקט הסעודי, אפשר לראות עתיד אחר.

במשך תקופה ארוכה הסעודים ישבו בצד והסתכלו על קטאר ואיחוד האמירויות שעשו עסקים עם אירופה.
זה התחיל ברכישתן של פריז סן ז’רמן ומנצ’סטר סיטי והמשיך עם גולת הכותרת: אירוח גביע העולם 2022.
ערב הסעודית היא מדינה שמנוהלת על ידי אדם אחד – יורש העצר מוחמד בן סלמן.

איש עם חזון מאד ברור – לשנות את הדרך בה העולם המערבי מסתכל על ערב הסעודית.

מדינה הידועה לשמצה בכל הקשור להפרות זכויות אדם, הגבלות חמורות על חופש הביטוי וזכויות נשים ורצח ג’מאל חשוגי – עיתונאי מקומי שביקר בחריפות את שלטונו של בן סלמן.
במאבק במוניטין הזה, ובנוסף לפייס אוכלוסייה שגדלה במהירות וצעירה, בן סלמאן פנה לספורט – הוא רואה בזה קריטי לפתרון המשוואה הזו.

הדגש הוא על ספורט. לא רק כדורגל.
ערב הסעוית מתכוונת לארח כ 25 טורנירים בינלאומיים עד שנת 2030.
אבל שוב, גביע העולם 2030 הוא החלום הסעודי הגדול מכולם.

בפומבי, ממשלת סעודיה מתעקשת שהסיבה להתרחבות ספורטיבית זו היא יצירת הזדמנויות השקעה, שיפור בריאות הציבור ופיתוח תשתיות ספורט.

אחרי גביע העולם בקטאר, החליטו בערב הסעודית כאמור שזמנם הגיע והצעד הראשון בתכנית הגרנדיוזית היה החתמת כריסטיאנו רונאלדו.
זה צעד שתפס את עולם הכדורגל בתדהמה.
איש לא חשב שאחד הכדורגלנים הגדולים בהיסטוריה יחליט להעביר את שנותיו האחרונות בקריירה דווקא במדבר הסעודי.
העולם המערבי החל להפנות עיניו לכיוונה של אסיה, הקהל החל להגיע בהמוניו למשחקיה של אל-נאסר וכך בעצם מוחמד בן סלמן קיבל את האישור שלו – מבחן כריסטיאנו עבר בהצלחה. 

 

בתחילת חודש יוני הוטלה הפצצה האמיתית:
ב-5 ביוני, רשות הידיעות המלכותית בסעודיה הודיעה על תכנית גרדניוזית להשקעה בכדורגל המקומי. הודעה שהרעידה את עולם הכדורגל. “יורש העצר החליט להשקיע במועדוני הספורט, ואחרי השלמת השלב הראשון של הצעדים הביצועיים, אנחנו שמחים להכריז על ‘חזון סעודיה לשנת 2030’ במגזר הספורטיבי”, היתה לשון ההודעה.

במסגרת התכנית, ה-PIF, קרן ההשקעות הציבורית של סעודיה שמחזיקה גם בניוקאסל יונייטד מהפרמיירליג, תשקיע מיליארדי יורו (באופן מוצהר כ-20 מיליארד, ממקורות המקורבים לוועדה המבצעת של הקרן מדובר בהרבה יותר) בליגה הסעודית המקצוענית, כשבמקביל ולראשונה בתולדות הממלכה ובאופן די ייחודי בעולם הערבי, מועדונים יעברו הפרטה חלקית – כאשר לראשונה תהיה בעלות משותפת של המדינה, וידיים פרטיות.

4 הגדולות של ערב הסעודית: אל נאסר, אל הילאל, אל אתיחאד ואל אהלי – יהיו במרכזה של התכנית החדשה.

ההודעה הזו הייתה יריית הפתיחה.

אחרי כריסטיאנו רונאלדו, הגיע תורו של זוכה כדור הזהב כרים בנזמה שחתם באל-איתיחאד ואליו הצטרף גם אנגולו קאנטה.

ההצעות וההכרזות ממשיכות לזרום – וככה נראות היום 4 הגדולות של הליגה הסעודית.

1. אל-הילאל 🔵⚪
שווי שוק: 259 מיליון אירו
מאמן: ז’ורז’ה ז’סוש הפורטוגלי הותיק

רכשים בולטים:
– ניימאר: 90 מיליון אירו מפ.ס.ז’
– מלקום: 60 מיליון אירו מזניט
– רובן נבש: 55 מיליון אירו מוולבס
– אלכסנדר מיטרוביץ’: 53 מיליון אירו מפולהאם
– סרגיי מילנקוביץ’ סאביץ’: 40 מיליון אירו מלאציו
– קאלידו קוליבאלי: 23 מיליון אירו מצ’לסי
– בונו: 12 מיליון אירו מסביליה

2. אל-אהלי 🟢⚪
שווי שוק: 201 מיליון אירו
מאמן: מתיאס יאייסלה הגרמני (בן 35)

רכשים בולטים:
– גברי וייגה: 40 מיליון אירו מסלטה ויגו
– ריאז מחרז: 30 מיליון אירו ממנצ’סטר סיטי
– רוג’ר איבנז: 30 מיליון אירו מרומא
– אלאן סנט מקסימין: 27 מיליון אירו מניוקאסל
– מריח דמיראל: 20 מיליון אירו מאטאלנטה
– אדוארד מנדי ב 18.5 מיליון אירו מצ’לסי
– פרנק קסי: 12.5 מיליון אירו מברצלונה
– רוברטו פירמינו בהעברה חופשית מליברפול

3. אל-נאסר 🔵🟡
שווי שוק: 196 מיליון אירו
מאמן: לואיס קסטרו הפורטוגלי

רכשים בולטים:
– אוטביו: 60 מיליון אירו מפורטו
– סאדיו מאנה: 30 מיליון אירו מבאיירן מינכן
– איימריק לאפורט: 27.5 מיליון אירו
– סקו פופאנה ב 25 מיליון אירו מלנס
– מרסלו ברוזוביץ’ ב 18 מיליון אירו מאינטר
– אלכס טלס ב 7 מיליון אירו ממנצ’סטר יונייטד

4. אל-איתיחאד 🟡⚫
שווי שוק: 119 מיליון אירו
מאמן: נונו אספריטו סנטוס הפורטוגלי

רכשים בולטים:
– פאביניו: 47 מיליון אירו מליברפול
– ג’טה ב 29 מיליון אירו מסלטיק
– חסאן קאדש: 10 מיליון אירו מאל-טאעוון
– כרים בנזמה בהעברה חופשית מריאל מדריד
– אנגולו קאנטה בהעברה חופשית מצ’לסי

ישנה גם אל-איתיפאק שמנסה להיכנס למירוץ 🟢🔴
שווי שוק: 47 מיליון אירו
מאמן: סטיבן ג’רארד

רכשים בולטים:
– ג’ורדן הנדרסון: 14 מיליון אירו מליברפול
– ג’יאורג’ינו ויינאלדם: 8 מיליון אירו מפ.ס.ז’
– ג’ק הנדרי ב 6.9 מיליון אירו מקלאב ברוז’
– מוסא דמבלה בהעברה חופשית מליון

הסעודים ניסו כמובן לפתות גם את לאו מסי עם הצעה גרנדיוזית של מיליארד אירו לעונה, אך לאו בחר בארה”ב. מי שרוצה להבין את בחירתו של לאו אגב, מוזמן לקרוא כאן.


זה לא רק להביא שחקנים לקראת סוף הקריירה, אלא גם כאלו בשיאם, כגון רובן נבש, ועל הדרך ישנה גם תכנית ענקית כשהיעד העיקרי שלה הוא להגדיל את כמות השחקנים הפעילים במדינה פי 10 – מ 21,000 כרגע לכרבע מיליון שחקנים פעילים לערך.

המטרה היא לשלש את שווי הליגה לסביבות ה-2.5 מיליארד דולר, דרך שילוב בין רווחים מסחריים והשקעות מהמגזר הפרטי ולהפוך את הליגה הסעודית לאחת מ-10 הליגות הטובות והחזקות בעולם תוך שבע שנים.
אם לשפוט על פי השחקנים שהצטרפו לחגיגה הסעודית, יש סיכוי שזה יקרה הרבה יותר מהר.

אגב, זה לא רק כדורגל. באותו היום שבו הסעודים הכריזו על התכנית הגרנדיוזית לכדורגל, הסעודים הרעידו גם את עולם הגולף.
סבב ה-PGA האמריקאי הנחשב וסבב ה-LIV הממומן על ידי סעודיה הכריזו על מיזוג היסטורי במימון הקרן, שלמעשה העביר את עולם הגולף כולו לבעלות סעודית.

כשמחברים את שני המהלכים האלו לרכישת ניוקאסל וההצלחה המקצועית שלה באנגליה, לאירוח של פורמולה 1 ואירועי היאבקות כמו Crown Jewel ועוד עשרות אליפויות עולם בענפי ספורט שונים שהתקיימו בסעודיה בשנים האחרונות ועתידים להערך בה בשנים הקרובות, התמונה מתחילה להתבהר.


סעודיה כאן כדי להישאר. בכדורגל, בעולם הספורט, ובכל הכח.
לראשונה בהיסטוריה, גביע העולם לקבוצות יכלול 32 קבוצות מרחבי לעולם.

הוא ייערך בשיטת גביע העולם שכולנו מכירים והגרסה הראשונה של הטורניר תהיה בארה”ב ב 2025. ממש בין הקופה אמריקה ב 2024 לגביע העולם ב 2026.

חלוקת ההקצאות:

🌎 12 מקומות לאופ”א 

🌎 6 מקומות לדרום אמריקה 

🌏 4 מקומות לאסיה

🌍 4 מקומות לאפריקה 

🌎 4 מקומות לצפון ומרכז אמריקה 

🌎 מקום אחד לאוקאיניה

🌎 מקום אחד למארחת ארה”ב 

בנוסף, ישנם מועדונים שכבר העפילו בעקבות הישיגיהם במפעלי היבשתיים וייקחו מקום בהקצאות הקיימות:

🟣 ריאל מדריד 

🟣 צ’לסי 

🟣 מנצ’סטר סיטי 

🟣 אל-הילאל (סעודיה)

🟣 אוראווה רד דיאמונדס (יפן)

🟣 אל-אהלי (מצרים)

🟣 ווידאד קזבלנקה (מרוקו)

🟣 מונטריי (מקסיקו)

🟣 לאון (מקסיקו)

🟣 סיאטל סאונדרס (ארה”ב)

🟣 פלמייראס (ברזיל)

🟣 פלמנגו (ברזיל)

 

אז מה בעצם המניעים של התכנית הזו?

חשוב לדעת שני דברים על סעודיה.
1. היא מדינה צעירה – 70 אחוז מהאוכלוסייה הם מתחת לגיל 35.

ישנה אובססיה לכדוגרל. מאז שרונאלדו הצטרף, הנוכחות במשחקי אל-נאסר עלתה ב-143%. זה אמור להתרחב לשאר הליגה.

פרסום גלובלי הוא חלק מרכזי בתוכנית הסעודית. לדברי בן סלמאן, “יעד אסטרטגי” מרכזי אחד הוא “יצירת הזדמנויות איכותיות וסביבה אטרקטיבית להשקעה במגזר הספורט”. מוטיבציה מרכזית אחת מאחורי תוכנית האב שלו Vision 2030 היא להסיט את הכלכלה הסעודית הרחק מנפט. המטרה היא לשלש את שווי השוק של הליגה ל-8 מיליארד לירה סעודית (1.7 מיליארד ליש”ט; 2.1 מיליארד דולר) באמצעות שילוב של הכנסות מסחריות והשקעות במגזר הפרטי. מאז שרונאלדו הצטרף, מחירי הכרטיסים עלו ל-SAR 150 (30 פאונד), לאחר שבעבר היו סביב 10 SAR.

2. השפעה אפשרית נוספת, המתודרכת רבות על ידי מארגני התחרות, היא יתרונות פוטנציאליים לבריאות הציבור. הממשלה מעוניינת לשפר את הנתון לפיו כ-60% מהאוכלוסייה סובלים מעודף משקל או השמנת יתר. אחת המטרות, שנתן יאסר אל-מיסהל, נשיא התאחדות הכדורגל של ערב הסעודית, היא להגדיל את מספר השחקנים הרשומים מ-21,000 ליותר מ-200,000. הוא לא הזכיר יעד לשחקניות.

סעודיה רואה את עצמה כמרכזו של סדר עולמי חדש

התוכניות שלהם שאפתניות באותה מידה כשזה מגיע לכדורגל. המטרה של המדינה היא להפוך לאחת מ-10 הליגות המובילות בעולם עד 2030 – אבל נכון לחודש אוגוסט האחרון, הליגה הסעודית נמצאת במקום ה 36 בעולם על פי מדד האיכות המאד איכותי של Opta.
ה MLS אגב נמצאת במקום ה 29.

חזון 2030 עוסק לא רק איך סעודיה מציגה את עצמה לעולם, אלא איך היא מציגה את עצמה בפני תושביה.

“מה שמוחמד בן סלמאן ויועציו לא רוצים זה כנופיות של בחורים בני 26 שיוצאים לרחוב ומתכננים את הפלת משפחת המלוכה כי הם צריכים לחיות את חייהם אחרת משאר העולם”, אומר סיימון צ’דוויק, פרופסור לספורט וכלכלה גיאופוליטית בבית הספר לעסקים סקמה. “בעיקרון, מה שהממשלה עושה עכשיו זה לומר: ‘ובכן, אם אתה רוצה את כריסטיאנו רונאלדו ואת ליונל מסי, אנחנו ניתן אותם לך”.

אירוח מונדיאל הוא יעד מרכזי. יתכן מאוד שסעודיה תארח את הטורניר של 2030 או 2034. יש לציין כי תוכנית הפעולה הפנימית של ה-FA הסעודית מסתיימת ב-2034.

לסעודים יש מזכר הבנות שנחתם עם CAF (הקונפדרציה של הכדורגל האפריקאי) מוקדם יותר השנה וישפר את הסבירות לקבל תמיכה במונדיאל מגוש ההצבעה האפריקאי.

בנוסף, הסעודים מבצעים משא ומתן על עסקאות בעלות ערך גבוה עם גופי שידור אירופיים, שיובילו לשיפור במתקנים המסחריים.
אחת הביקורות על הכדורגל הסעודי מבחינה היסטורית הייתה מחסור במתקנים מחוץ למתחם מפתח אחד או שניים – הזרם הזה של כישרונות עשוי להגביר את ההתפתחות הזו. עם הגיבוי של PIF, ההוצאות צפויות להתייעל.

רונאלדו ופמלייתו “מכוונים באופן אישי” את פיתוח המתקנים של אל-נאסר.

הסעודים משתמשים כאמור בכסף הגדול ובתדמית המחודשת בכדי למשוך שחקנים נוספים.

“יורש העצר עצמו אמר למועדונים שהוא רוצה להביא שחקנים כדי למשוך תיירות ודברים כאלה”, אומר מקורב להנהגה. “הוא אמר, ‘אני אשים כסף בחשבון שלך, לך תביא כל שחקן שתרצה’. הוא עשה את זה לכל המועדונים, גם הקטנים. כשהם הולכים להחתים שחקן, הם פשוט מנסים לשים מספר שאי אפשר לסרב לו. הם עשו את זה בשביל בנזמה”.

 

מה הפוטנציאל של הפרויקט הסעודי?

אם לא הליגה הסינית, אולי אפשר להסתכל על הליגה הסעודית, לפחות מבחינת פוטנציאל עם השוואה לליגת הקריקט ההודית. זה המודל אליו הם מכוונים.

ה-IPL, שנוסדה בשנת 2007, היא תחרות של 10 קבוצות שמתקיימת בדרך כלל במרץ ומאי. 

זוהי ליגת הקריקט הפופולרית ביותר על פני כדור הארץ ואירוע הספורט הגדול ביותר במדינה השנייה בגודלה בעולם.
הגמר של 2023 בין צ’נאי סופר קינגס לגוג’אראט טיטאנס הועבר בשידור חי על ידי 32 מיליון איש, שיא עולמי.

זכויות המדיה של הליגה שוות 6.4 מיליארד דולר (5 מיליארד ליש”ט) בארבע השנים הבאות, מה שמסתכם ב-13.4 מיליון דולר למשחק. רק ליגת הפוטבול הלאומית (NFL) לפניה.
השחקנים בעלי השכר הגבוה ביותר מרוויחים יותר מ-2 מיליון דולר עבור עבודה של חודשיים והשווי הכולל של הליגה מוערך בכמעט 11 מיליארד דולר, לא רחוק מ-9 מיליארד ליש”ט.
זה הופך את ה-IPL ל”דקקורן”, שכן “חד קרן” היא כל חברת סטארט-אפ פרטית שמגיעה לאבן הדרך של מיליארד דולר.

מה שאנו רואים בכדורגל הסעודי – ובערב הסעודית, באופן כללי יותר – הוא תוכנית פיתוח לאומית ללא מגבלת הוצאות.

למרות שיש קווי דמיון בין השניים, תהיתי לא פעם מדוע קטאר עשתה חלק מהדברים שהיא עשתה בספורט – אבל זה לא המקרה עם סעודיה. מה שהם עושים הגיוני ויש קהל מקומי מאוד קליט לזה.

אם אתה הולך למשחק גדול בג’דה או בריאד, אתה תראה כמה פופולרי הכדורגל בסעודיה. ברור שזה הספורט מספר 1 ויש תרבות מעריצים, עם הרבה דיונים ברחבי הרשתות החברתיות.

הסעודים הולכים לפי המודל הישן של ‘אם תבנה את זה, הם יבואו’, ולא רק בספורט. אולי הם יעשו זאת, אבל אין ערבויות ולא צריך להתרחק יותר מדי מהערים הגדולות כדי לראות כמה רחוק עוד צריכה סעודיה להגיע מבחינת תשתיות.

המדינה הסעודית רוצה למקם את המדינה כאחד השחקנים מהדרג השני החשובים ביותר בפוליטיקה העולמית, כאשר ארה”ב, סין וכנראה הודו, בשלב מסוים, יהיו בדרג הראשון.

 

אז מה הקטע עם ההשוואה לקריקט ההודי?

אז, זה משאיר את הדבר השלישי שה-IPL עושה: להשיג את כל החבר’ה המובילים בתחרות אחת.
עם זאת, יש בעיה פוטנציאלית אחת: שחקני קריקט הם זולים יחסית; כדורגלנים לא. ללא מעט שחקנים, 25,000 פאונד בשבוע היה סכום ששינה חיים עבור השחקנים והם יכלו להרוויח את זה תוך 60 יום.

אבל כמה כסף צריך בכדי לגרום לארלינג האלנד או לקיליאן אמבפה להגיע לסעודיה? שכר של 400 מיליון דולר, או מה שזה לא יהיה, לא הספיקו בכדי להביא את לאו מסי למשל.

 

ההצלחה של כל תחרות מסתכמת בשלושה יסודות.

1. איכות
יש לך מספיק כישרון? האם הספורטאים שלך מסוגלים להופיע במיטבם? האם הטובים ביותר משחקים בצורה הטובה ביותר על בסיס קבוע?
ליגת המקצוענים הסעודית בהחלט התחילה להחתים שמות גדולים אבל האם היצע הכישרונות המקומי מספיק טוב?

2. העניין
חוסר הוודאות של התוצאה שמניעה עניין.
אתה צריך לחשוב על המאזן התחרותי של הליגה שלך ואיך אתה נמנע ממשחקים חסרי ערך. אפשר להשיג זאת עם שיטת הפלייאוף לדוגמא ועלייה.

3. חיבור
למעריצים שלך צריך להיות אכפת.
בפרמיירליג יש את זה בגדול.
יש לך את ההיסטוריה העשירה של הכדורגל האנגלי, המותגים של המועדונים והמון כוכבים – קשה לשחזר את זה בחיפזון.
האם למישהו מחוץ לסעודיה באמת אכפת מהמועדונים שלו?

ה – MLS הוא מקרה בוחן טוב שכן הם עבדו קשה מאוד כדי לבנות את המותג של הליגה והמועדונים שלהם, והם עשו עבודה די טובה בשוק תחרותי. אבל אני חושד שאם הייתם מבצעים סקר אוהדים באירופה, היה אכפת להם יותר מקבוצות דרום אמריקאיות כמו פלמייראס או ריבר פלייט מאשר מקולומבוס קרו או ספורטינג קנזס סיטי.
זו לא אשמתו של אף אחד, זה רק משקלה של ההיסטוריה.

 

מה עשו הסינים?

ראשית, סין לא ראתה את פיתוח הליגה שלה במונחים של ‘Sport Washing'”.
הם רצו להשתמש בכדורגל כדי לעורר צריכה, פנאי, בידור סביב תעשיית הספורט המקומית.
לא הייתה שאיפה להשתמש בליגה כמכשיר ‘כוח רך’ או ככיסוי להפרות של זכויות אדם.

שנית, המדינה הסינית לא שלחה את מועדוניה להוציא כסף מטורף. כל זה היה בגלל היזמים הפרטיים שנכנסו לכדורגל כי הם רצו להראות נאמנות למדיניות הרפורמה של שי ו/או להשיג יתרונות לאינטרסים העסקיים שלהם. המדינה למעשה הייתה מזועזעת מסכומי הכסף ששולמו ודאגה – עם סיבה טובה – שאנשים השתמשו בעסקאות העברה למטבעות חוץ בחו”ל, תוך הימנעות מפיקוח הון.
כשהמדינה הבינה את חוסר ההיגיון של מירוץ החימוש, היא התערבה עם כל מיני תקנות.

שלישית, הליגה הסינית תוכננה במפורש כדי להוות כר גידול לכישרון סיני.
כן, המדינה רצתה שמאמנים בינלאומיים טובים וכמה שחקנים יעלו את הסטנדרטים, אבל תמיד הייתה כוונה להגביל את מספר הזרים. חשוב יותר עבור סין שכל זר שנכנס יהיה “אזרח טוב”, כזה שמתנהג היטב ומכבד את התרבות הסינית ואת הגבולות הפוליטיים.

רביעית, רמת הכסף שמציעים הסעודים היא במישור אחר.קרלוס טבס למשל הרוויח 40 מיליון דולר בשנה בשנחאי, אבל הוא היה חריג.
אפשר לומר שזו אינפלציה, או שהאיכות של השחקן שהולך לסעודיה גבוהה יותר, אבל זה גם משקף את העובדה שמועדונים סעודיים משחקים עם כסף של בלתי מוגבל.

הליגה הסעודית מנוהלת על ידי השליטים הסעודים והמועדונים הם רק צינור למרדף שלהם לבניית תדמית.
אני לא משוכנע שיש להם כוונה אמיתית לבנות ליגה בת קיימא.

הם עושים את זה בשביל התדמית הבינלאומית שלהם.

עם זאת, יש תרבות אוהדים חיובית בסעודיה, ומועדונים סעודיים והנבחרת הלאומית היו חזקים באסיה במשך זמן רב. אז אולי זה תהיה פההתאמה טבעית יותר ממה שהייתה סין, ואולי הליגה כן תמשיך לשגשג.

 

ואולי נצטרך לחכות עד 2040 כדי לדעת את התשובה.
קיליאן אמבפה יהיה אז בן 41 וארלינג בראוט האלאנד יהיה בן 39.

אם יבחרו להעביר את שנותיהם האחרונות בקריירה בערב הסעודית, בדיוק כפי שעשה כריסטיאנו רונאלדו, אולי זו תהיה התשובה הסופית לכך שהחזון הסעודית הצליח ובגדול.

2 תגובות
  1. שון כותב

    כתבה נפלאה, עושה חשק לעקוב אחר המתרחש בסעודיה והעומק שמאחורי המהלכים שלהם מעניין מאוד.

    מזרח תיכון חדש, בהובלת כריסטיאנו…לדעתי מהוז הצורך שקיבל בינואר כשעבר לשם זה הפך לעוד פרק מאוד מעניין בקריירה של הפנומן הפורטוגלי.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    מעניין מאוד

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן