עם כל הכבוד לחזרתה של ליגת העל, מחר (שישי 01.12) ייערך בכפר סבא טורניר הכדורגל החשוב ביותר במזרח התיכון.
טורניר חובבני שמסמל את אחדותה, עוצמתה ויופיה של החברה הישראלית ושל העם היושב בציון.
זהו סיפורו.
טורניר הכדורגל שער הנגב מתנהל כמו דרמה כובשת באצטדיון “שום דה סטדיום”, הבמה העוצמתית כמו ניחוח השום העולה מהמפעל הנודע של קיבוץ דורות.
דמיינו את זה: 11 קיבוצים, 22 שחקנים נמרצים לבושים במדים רשמיים מעוטרים בספונסרים, מתחרים בלהט על צלחת הזהב הנחשקת – סמל החקוק בתפארתם ההיסטורית של הקיבוצים המנצחים.
שהשמש מגיעה לשיאה בימי שישי ושבת, האצטדיון הופך לקלחת של רגשות. כל כדור הופך עדות לתעוזה והמסירות של השחקנים, ושומר לא רק על ניצחון אלא על כבודו של הקיבוץ אותו הם מייצגים.
מהיציע הגדול, הדומה לאמפיתיאטרון אגדי, עולה בכל משחק סימפוניה אדירה של מאות תושבים, כל אחד מהם תומך נלהב, ושם מתפתחת הדרמה.
צעקות, קריאות עידוד ורגשות משתלבים זה בזה, ויוצרים מארג תוסס של גאווה קהילתית.
החודש הזה בקיץ הוא שיאם של האירועים החברתיים בשער הנגב, כאשר מאחורי הקלעים, הקיבוצים עוסקים באימונים , מרכיבים סגל שחקנים ועובדים על טקטיקות (שלא היו מביישות גם את גדולי המאמנים) שבתקווה יובילו לזכייה האגדית. הטורניר, ברמה חובבנית במקרה הטוב, חוצה גבולות וחוקים ומקבל בברכה גברים, נשים וילדים בכל הגילאים, מצעירים שרק חגגו בר מצווה ועד לוותיקי הקיבוצים שנושקים כבר ל70.
חגיגה, מערבולת של צבעים שמטפחת לא רק ספורט אלא קהילה מאוחדת.
בעידן התקשורת המיידית, הטורניר הופך לחגיגת מולטימדיה – סרטונים, פודקאסטים, טקסטים, כתבות טלוויזיה ושידורים חיים מרימים אירוע מקומי למחזה עולמי, ופורצים את גבולות המועצה. טורניר הכדורגל שער הנגב הוא יותר ממשחק; זוהי חגיגה, השתקפות חיה של המארג המורכב שקושר את הקהילה, מתובל בתבלין התחרות ובקורטוב של דרמה לבבית.
בעקבות הטבח ההרסני ב-7 באוקטובר, שבו מועצת שער הנגב התמודדה עם אבדות בלתי נתפסות, עם חיים שנלקחו באכזריות ונוספים שנחטפו, רוחה האיתנה של הקהילה עוררה תגובה יוצאת דופן.
מארגני הטורניר, יצרו מפגש קהילתי מרהיב – אירוע נחוש ומלהיב שמאחד את כלל המועצה.
דמיינו את זה: כל הקיבוצים, עומדים כתף אל כתף, מתכנסים ליום אחד מחשמל של הטורניר המיתולוגי.
זו לא רק תחרות; זוהי פעימת לב קהילתית המשדרת חוסן, אחדות ועוצמה בלתי מתפשרת של מועצה הנחושה לקום מן ההריסות ולהתחיל את הבנייה מחדש.
טורניר יוצא דופן זה הופך לשטיח קיר תוסס, שזור בחוטי זיכרון לנופלים ורצון עז להחזיר את החטופים הביתה. זו חגיגה, לא רק בספורט, אלא של כוח קולקטיבי, חיבור ותמיכה בלתי מעורערת שקושרת את הקהילה חזק יותר מאי פעם.
ככל שהטורניר האגדי נרקם בתקופה זו, הוא הפך לזעקה – סמל לקרב הקשה נגד האבל. כל בעיטה בכדור תהדהד את הנחישות המשותפת לבנות מחדש, להתחבר מחדש ולאמץ את החיים מחדש. המגרש יהפוך לגלעד, המכבד את זכרם של הנופלים ומסמל תקווה לשובם של החטופים.
בעיקרו של דבר, הטורניר הזה הוא לא רק אירוע; זוהי עדות לניצחון הקהילה על החושך, מגדלור של חוסן שמאיר באור בהיר גם לנוכח טרגדיה עמוקה.
