ארסנל ממשיכה לדהור בצמרת לצד ליברפול ומנצ’סטר סיטי, כשהפעם הקורבן התורן הייתה שפילד יונייטד האומללה באחד המשחקים היותר חד צדדיים שידעה הפרמיירליג בשנים האחרונות.
שפילד יונייטד נרמסה בביתה – שישייה מהדהדת עם שערים של אודגור (5), בוגל (13 עצמי), מרטינלי (15), האוורץ (25), רייס (39), ווייט (58) אל מול יריבה שלא בחנה אפילו פעם אחת את דויד ראיה בין הקורות של התותחנים.
מה מיוחד בארסנל?
הקבוצה של ארטטה משחקת בעיקר דרך הכנפיים שלה – בימין סאקה ובשמאל מרטינלי, והיא עושה זאת ללא חלוץ מטרה על הדשא, וזה ככל הנראה אחד היתרונות ההתקפיים הגדולים ביותר שלה.
ארטטה דורש מהשחקנים שלו לשחק רחב מאד, לרווח את הגנת היריבה ולתוך הבור הגדול הזה בשליש ההתקפי בין כנף ימין לכנף שמאל, ארסנל דואגת לכך שיהיה לה יתרון מספרי מובהק בבור העצום הזה.
אפשר לראות את עיקרון היתרון המספרי בהתקפה בשני השערים הראשונים שארסנל כבשה אמש.
בשער הראשון רואים 9 שחקנים צהובים בשליש ההתקפי, כשחמישה מהם בתוך רחבת שפילד יונייטד ועם העיניים על הכדור, רק ממתינים למהלך ההתקפי בתוך הרחבה שיגרום להם לשעוט בריצה אל עבר איזור השער.
בשער השני אפשר לראות תמונה דומה.
אם השער הראשון הגיע מכנף שמאל, עכשיו תורו של סאקה בכנף ימין כשהוא מבצע דריבל אל תוך הרחבה.
שוב 5 שחקנים בצהוב בתוך הרחבה של שפילד יונייטד, כשהפעם אפשר לראות נוכחות של 8 שחקני ארסנל בשליש ההתקפי של המגרש.
וכאמור, המחסור בחלוץ הוא בעצם יתרון שארטטה מנצל באמצעות שתי פעולות.
הצל של האוורץ
אחד השחקנים שספג ביקורת קשה על היכולת שלו בתחילת העונה היה קאי האוורץ.
רוב האוהדים לא הבינו מה ארטטה רואה בשחקן ההתקפה הגרמני ולא מעט פרשנים ביקרו את ההחלטה של ארסנל לרכוש אותו בקיץ האחרון תמורת 75 מיליון אירו.
אז הם ביקרו.
את קאי האוורץ צריך למדוד בצורה קצת שונה. הוא לא עושה משחק קלאסי שיפרק הגנות כמו אודגור והוא לא פנטזיסט כמו מרטינלי הוא שד טזמני כמו סאקה.
לא מרגישים אותו לעיתים, נדמה כאילו הוא נעלם במשחקים, וכשהכדור אצלו ישנם רגעים בהם הוא לא מתעלה לרמה הטכנית של חבריו.
אבל האוורץ הוא צל התקפי.
הוא בדיוק השחקן שיתקוף את הרחבה, לא ייגע בכדור בכלל, ממש כמו בשער הראשון, אבל ימשוך מספיק תשומת לב בשביל להשאיר את חבריו לקבוצה בעמדת בעיטה נוחה.
האוורץ הוא בעצם החלוץ המדומה של ארטטה, שמושך בלמים, מעוות הגנות ומייצר מסדרונות.
בשקט בשקט, האוורץ כבר עם 7 שערי פרמיירליג ו 3 בישולים ואת המשחק אמש הוא סיים עם שער ובישול ולטעמי גם עם תואר איש המשחק.
רייס חופשי
“פשוט הוא לא נורמלי, מגיע מאחור…”
אם תסתכלו על לא מעט שערים של ארסנל העונה, כולל שני השערים הראשונים (בתמונות שלמעלה) תוכלו לראות את דקלן רייס במרכז הרחבה, ממש כמו חלוץ מטרה.
זה לא מקרי.
כבר בימיו בווסטהאם רייס התחיל לבלוט כמעין קשר רחבה לרחבה אחורי.
הכושר הגופני שלו אדיר ונדמה שהוא לא מתעייף לרגע, ורייס יודע איך לתקוף את היריבה בגל שני.
ארטטה ראה זאת אצל רייס בווטסהאם ושיכלל את המוצר.
עם ז’ורז’יניו כקשר אחורי עושה משחק, רייס מקבל חופש תנועה קדימה וזה לא פלא שהוא כבש אמש ושבעונה הנוכחית יש לו 5 שערים ו 5 בישולים בפרמיירליג.
“קשר אחורי” עם תרומה של 10 שערי פרמיירליג.
לא תראו את זה קורה יותר מדי.
דקלן רייס הוא ככל הנראה הרכישה הטובה ביותר בעידן המודרני מבחינת ארסנל. 116 מיליון אירו שהושקעו בצורה הנבונה ביותר.
רייס הוא המרכז של ארסנל.
הדינמו. כוח העבודה שמנווט את משחק הלחץ. הג’וקר שמגיח מאחור.
אם ארסנל תסיים כאלופה את העונה, דקלן רייס יהיה חייב להיות השחקן שמקבל את תואר שחקן העונה.
המספרים אמש
81% שליטה בכדור לארסנל, 10 בעיטות למסגרת מול 0.
חד צדדי.
להמחשה, וויליאם סאליבה השלים אמש 169 מסירות מדויקות בזמן שכל שחקני שפילד יונייטד ביחד כולל המחליפים רשמו סך של 142 מסירות מדויקות.
לא כוחות.
כתיבה ברמה של אומנות, סיכום משחק מצויין.
אהבתי במיוחד את הניתוח של התרומה של קאיי האברץ, שספג המון ביקורות לאורך העונה, חלקן מוצדקות.
סוף סוף גם התותחנים מקבלים סיקור אצלכם!
כמה חיכיתי! COYG!
ארטטה החזיר לנו את הגאווה והתקווה וזה חשוב יותר מתארים. אני מניח שגם התארים הם עניין של זמן.