מגן ישראל – בין ימין ושמאל

פשפשתי קצת בדפי ההיסטוריה בכדי לראות מי הם המגנים השמאליים הגדולים ביותר שהצמחנו פה במדינתנו הקטנטונת.
נאלצתי ללכת לא מעט אחורה בזמן.

ואלו הם שמות: משה גלאם, משה ליאון, מנחם בלו, אדורם קייסי, יעקב כהן, ציון מרילי, דוד פיזנטי, דדי בן דיין, יעקב הלל, דוד אמסלם, יגאל אנטבי, נג’ואן גרייב.

ולא, אני לא אומר שרוי רביבו מתקרב בכלל אל כניסה אל תוך הרשימה הזו.
ממש לא.
הילד רק בן 20.
הילד רק מתחיל את קריירת הבוגרים שלו.
הילד רק רשם את הופעתו השנייה במדי הנבחרת הבוגרת.

זו רק ההתחלה.

אבל, יש כאן פוטנציאל.
פוטנציאל המתממש אל מול עינינו.

בצורה קצת אבסורדית, חזינו אמש בתופעה הפוכה.
בכנף ימין של ההגנה “זכינו” לראות הופעה מפוזרת ומבולבלת מצידו של אלי דסה – הקפטן הותיק והמנוסה.
בכנף שמאל של ההגנה זכינו לראות הופעה מלאת ביטחון ושקט נפשי מצידו של רוי רביבו – הילד שרק מתחיל לרוץ על הדשא.

תחילה דסה.
השילוב שלו עם יחזקאל על הכנף לא עבד.
התבנית של אלון חזן הייתה ברורה מהרגע הראשון כששניהם מתחלפים ביניהם לעיתים וכשיחזקאל נכנס לא פעם פנימה ומשאיר לדסה את כנף ימין.

אבל דסה היה מפוזר ועם הופעה פושרת לרמתו:

• 62 נגיעות בכדור
• 25/36 מסירות (69%)
• 1/3 כדורים ארוכים
• 0 מסירות מפתח
• 2 תיקולים מוצלחים
• 2/5 במאבקי קרקע
• 2/2 במאבקי אוויר
• 0 חסימת בעיטה
• 0 דריבלים
• 18 איבודי כדור

ובעיקר, חזרה לא טובה להגנה בשער שהנבחרת ספגה.
בשער שספגנו דסה שגה פעמיים!

ולאחר מכן, דסה כשל בכל הקשור לעירנות שלו.

הנבחרת שלנו צריכה את הקפטן שלה מפוקס. זה לא המצב.

אך כאמור, דווקא רביבו בכנף שמאל עשה עבודה טובה מאד!

• 61 נגיעות בכדור
• 36/46 מסירות (78%)
• 2/5 כדורים ארוכים
• 2 מסירות מפתח
• 1 תיקולים מוצלחים
• 3/5 במאבקי קרקע
• 5/6 במאבקי אוויר (!!)
• 1 חסימת בעיטה
• 1/1 בדריבלים
• 12 איבודי כדור

וכאמור עוד לא, רביבו עוד לא קרוב כלל להיכנס אל אותה רשימה מפוארת.
אבל גדל פה מגן שמאלי טוב.
כזה שלא חושש ממאבקים.
כזה שלא חושש לתמוך בהתקפה כשצריך.
כזה שמראה יסודות טכניים והגנתיים כמעט שווים.

יש לנבחרת שלנו, סוף סוף, מגן שמאלי איכותי שרק נמצא בתחילת דרכו.