Ballerz
המגזין

כדור הזהב – הזוכים של שנות ה-90

ברוכים השבים לסדרת הכתבות אודות הפרס האישי המכובד ביותר בעולם הכדורגל. לאחר שבחלקים הקודמים בסדרה סקרנו אודות הפרס ואת מגוון הזוכים בעשורים השונים, בחלק הנוכחי נציג את השחקנים שבלטו יותר מכל בשנות ה-90

להב גרוס

תארים אישיים או קבוצתיים, למה מהשניים יש השפעה גדולה יותר על מורשת של שחקני כדורגל? מחד, תאריו האישיים בהם זכה השחקן שמים את הזרקור עליו בלבד, בנפרד מקבוצתו ובעצם משקפים את יכולות הכדורגל האינדיבידואליות שלו. מאידך, שאיפתו של כל כדורגלן היא למלא את ארון הגביעים שלו בכמה שיותר תארים קבוצתיים, לשחק על הבמות הגדולות, להגיע להישגים ולפסגות הגבוהות ביותר כשהוא עוזר לקבוצתו לנצח. האמת נמצאת, כמו בהרבה מקרים אחרים, באמצע. אך אם אנחנו בוחרים לדבר על תארים אישיים, אין פרס גדול יותר מאשר כדור הזהב.

ממשיכים את המסורת של המפעל בה עוד עשור מתחיל ועוד שחקן של גרמניה מניף את כדור הזהב.

לותר מתאוס (1990)

לאחר ששיחק באמצע שנות ה-80 באלופה הנצחית מבוואריה, מתאוס וחברו לקבוצה בבאיירן, אנדראס ברמה, חתמו באינטר ב-1988 וזכו בסקודטו במהלך עונתם הראשונה בקבוצה (88/89). כמו כן, זכו בסופרקאפ האיטלקי באותה שנה. מתאוס המשיך ליהנות מהצלחה נוספת עם אינטר, עימה זכה בגביע אופ”א ב-1991 ונבחר לשחקן השנה בעולם של פיפ”א. בגמר, הוא הבקיע פנדל במשחק הראשון כדי לעזור להם להגיע לניצחון על רומא. בין השנים האלו, בתחילת העשור האחרון של האלף הקודם, זכה הקשר הגרמני לכבוד הרב ביותר כאשר הניף את פרס כדור הזהב היוקרתי. הפרס הוענק לו בעיקר בעקבות טורניר גביע העולם ובו הוביל את נבחרת מערב גרמניה לזכייה.

הצלחתו המיידית בליגת הכדורגל הבכירה של איטליה, הסרייה א’, הייתה בגדר בשורות נהדרות עבור הנבחרת הלאומית, שהצליחה לבסוף לנצח במונדיאל 1990 שנערך בארץ המגף. מתאוס והנבחרת של מערב גרמניה שיחקו את רוב משחקי המונדיאל באצטדיון הביתי של אינטר בסן סירו, אותו הכיר היטב. מערב גרמניה הייתה הנבחרת הטובה בטורניר ואחת הבודדות שבחרה בסגנון משחק התקפי, בניגוד לסגנון ההגנתי יותר של נבחרות גרמניה הקודמות. מתאוס הוביל את הנבחרת שלו ממרכז השדה וכבש ארבעה שערים, כולל שניים מול יוגוסלביה. הוא כבש את השער היחיד ברבע הגמר מול צ’כוסלובקיה בפנדל. מערב גרמניה הגיעה לגמר השלישי שלה ברציפות, בו פגשה את ארגנטינה של מראדונה בשחזור גמר המונדיאל הקודם. הפעם מתאוס וקבוצתו יצאו עם ניצחון 1–0, הודות לחברו של מתאוס אנדראס ברמה שכבש פנדל בדקה ה-85. מאוחר יותר אמר כי לשחק במונדיאל באיטליה זה “כמו לשחק במונדיאל בבית”. כקפטן הנבחרת, הוא הניף את גביע המונדיאל האחרון לפני איחוד גרמניה. מתאוס זכה בכדור הזהב ונבחר לנבחרת הטורניר.

מתאוס היה שחקן השדה הראשון, והשני בסך הכל אחרי אנטוניו קרבחאל, שהופיע בחמישה גביעי עולם של פיפ”א (1982, 1986, 1990, 1994 ו-1998). במשך שנים רבות החזיק בשיא ההופעות (25) במסגרת גביעי העולם, עד אשר עקף אותו ליונל מסי(26) במונדיאל האחרון שנערך בקטאר. כמו כן, הקשר הוא השחקן הגרמני עם הכי הרבה הופעות בינלאומיות בכל הזמנים עם סך של 150 כאלו, 83 מתוכן במדי מערב גרמניה שהתפרסו על פני 20 שנה בהן כבש 23 שערים. בנוסף לזכייתו במונדיאל, היה שותף גם לזכייתה של נבחרתו באליפות אירופה 1980.

שחקן רב-תכליתי ושלם, מתאוס נחשב לאחד הקשרים הגדולים והשלמים ביותר בכל הזמנים, והיה ידוע בזכות יכולת המסירה שלו, חוש המיקום, תיקולים מתוזמנים היטב, כמו גם הבעיטה העוצמתית שלו. במהלך הקריירה שלו, הוא שיחק בדרך כלל כקשר שנע מרחבה לרחבה, אך בסוף הקריירה שיחק בתפקיד הסוויפר. העיתונאי ז’אק טיברט, שכתב ב-France Football, שהעניק למתיאוס את כדור הזהב ב-1990, תיאר אותו כשחקן שלמרות שהוא לא נשגב בשום דבר בנפרד, היה טוב בכל היבט של המשחק, מה שאפשר לו להיות רגוע בכל אזור במגרש.

דייגו מראדונה אמר על מתאוס שהוא “היריב הכי טוב שהיה לי אי פעם. אני מניח שזה מספיק כדי להגדיר אותו.”

“אני מעריץ את פלאטיני, אני מעריץ את מראדונה, אבל כדי לנצח, אני צריך את מתאוס.” ג’ובאני טראפטוני, המאמן של מתאוס באינטר ובאיירן מינכן.


משחקן ששיחק בשורותיה של אינטר, נעבור לאחד ששיחק במדי יריבתה העירונית מילאן.

ז’אן פייר פאפן (1991)

לאחר ששיחק במספר מועדונים ברחבי אירופה, הגיע פאפן למארסיי הצרפתית בשנת 1986, בה הוא חווה את שיא הקריירה שלו וזכה עם מארסיי בליגה הצרפתית ארבע פעמים ברציפות (89-92), בגביע הצרפתי ב-1989 והגיע לגמר ליגת האלופות ב-1991. בשנה בה הגיע לגמר ליגת האלופות, היה החלוץ אחד השחקנים הבולטים במפעל, כאשר סחף את מארסיי עד לדו-קרב פנדלים במשחק הגמר וסיים את השנה ככובש השערים המצטיין עם שישה כיבושים. במהלך תקופה זו, כבש 181 שערים ב-279 משחקים והיה מלך השערים של הליגה במשך חמש עונות רצופות (מ-1988 עד 1992). עקב הופעותיו המרשימות עם הקבוצה ברמה המקומית והיבשתית, הוא זכה בפרס כדור הזהב לשנת 1991.

ב-1992 עבר תמורת הסכום הגבוה ביותר בהיסטוריה של הכדורגל באותה העת, כשעזב את המועדון הצרפתי והצטרף למילאן, עימה זכה פעמיים בסקודטו האיטלקי ופעם אחת בליגת האלופות.

ז’אן פייר פאפן ערך 54 הופעות בנבחרת צרפת, מתוכן ענד 11 פעמים את סרט הקפטן. במסגרת הקריירה הבינלאומית שלו זכה במדליית הארד במונדיאל 1986 והשתתף ביורו 1992. פציעות ופריצת דורו של זינדין זידאן דחקו אותו מחוץ לסגל הנבחרת והקריירה הבינלאומית שלו הסתיימה באמצע שנות ה-90. הוא לא היה חלק מהנבחרות הצרפתיות שהגיעו לחצי גמר יורו 1996 וזכו במונדיאל 1998.

פאפן תואר כ”חלוץ מהיר וקטלני, שהפך את מלאכת כיבוש השערים עבור המועדון והמדינה לחתימתו”, כמו גם כשחקן שיכול להבקיע ממגוון מצבים, “מצ’יפים מעל השוער, בעיטות נמוכות לפינת השער, נגיחות ובמיוחד בעיטות וולה.” במהלך הקריירה שלו, המונח Papinade שימש לתיאור בעיטות וולה רבות עוצמה מזוויות קשות.


כעת נעבור לשותפו של פאפן במילאן, שחוזר להופיע בסדרת הכתבות בפעם השלישית.

מרקו ואן באסטן (1992)

את הסיפור על שתי זכיותיו הקודמות של ה”ברבור של אוטרכט” תוכלו למצוא כאן.

בשנת 1991 מילאן לא השכילה לזכות באליפות. לאחר שואן באסטן הסתכסך עם המאמן אריגו סאקי, פאביו קאפלו לקח את המושכות בעונה שלאחר מכן, והקבוצה סיימה את עונת 91/92 ללא הפסד בליגה כדי לזכות בסקודטו. החלוץ ההולנדי כבש 25 שערי ליגה, וזכה שוב בתואר מלך שערי הסרייה א’. מאזן השערים שלו מעונה זו היה הגבוה ביותר ששחקן כבש בעונה אחת בליגה האיטלקית מאז שלואיס ויניצ’יו השיג את אותו מאזן במהלך עונת 65/66.

בנובמבר 1992, הפך לשחקן הראשון שכובש ארבעה שערים במשחק בליגת האלופות, כולל מספרת מושלמת. בדצמבר 1992, ואן באסטן נבחר לשחקן השנה בעולם של פיפ”א. בהמשך, מילאן מתחה את ריצתה נטולת ההפסדים גם לעונת 1992/1993, רצף שהתפרס על פני 58 משחקים בשתי עונות לפני שהפסידה במשחק. ההולנדי היה יוצא דופן בחלק המוקדם של העונה. הוא נבחר שוב לשחקן השנה באירופה, והפך לשחקן השלישי אחרי יוהאן קרויף ומישל פלאטיני שזכה בפרס שלוש פעמים.

הפציעה המטרידה שלו בקרסול חזרה על עצמה ואילצה אותו לקחת פסק זמן של שישה חודשים ולעבור סדרה של ניתוחים. הוא חזר למשחקים האחרונים בעונה, לפני שמילאן הפסידה 1–0 למארסיי בגמר ליגת האלופות. המשחק הזה היה משחקו האחרון של ואן באסטן עבור המועדון האיטלקי. הוא ירד לספסל בדקה ה-86 לאחר שספג תיקול קשה אשר גרם לו לעבור את ניתוח הקרסול השלישי בקריירה שלו. הוא קיווה לשחק עבור ארצו במונדיאל 1994 כמו גם עבור המועדון שלו בעונת 1994/95 לאחר שבילה את כל עונת 1993/94 מחוץ לפעילות (החמיץ את הניצחון של מילאן בגביע אירופה כמו גם את זכייתה בתואר הסרייה א’), אך המועדון שלו הורה לו לא להשתתף במונדיאל על רקע חשש ששיקומו ייפגע. לבסוף הוא הודה בתבוסה בקרב שלו להתאוששות ב-17 באוגוסט 1995, כשהודיע ​​על פרישה כשחקן לאחר שנתיים שלמות בחוץ. ואן באסטן הופיע במשחק פרידה כדי להודות לאוהדי מילאן לפני משחק בית בסן סירו, כאשר מאמנו פאביו קאפלו פורץ בבכי.

“מרקו היה החלוץ הגדול ביותר שאימנתי אי פעם. הפרישה המוקדמת שלו הייתה חוסר מזל עבורו, עבור הכדורגל ועבור מילאן”. מאמן מילאן לשעבר, פאביו קאפלו, כשנשאל בשנת 2010 על העבודה עם ואן באסטן ועל פרישתו המוקדמת.

הקריירה של ואן באסטן נחשבת כאחת הגדולות ביותר בכדורגל העולמי, אך גם ככזו שתיזכר לעד כמי שהסתיימה מוקדם מהצפוי.


כעת נעבור אל מי ששיחק ביריבתה של מילאן, יובנטוס, במדיה זכה בפרס היוקרתי.

רוברטו באג’יו (1993)

כאשר מדברים על רוברטו באג’יו, הדבר הראשון שקופץ לכל אוהד כדורגל הוא הפנדל ההוא בגמר מונדיאל 1994, אותו שלח לשמיים. בכתבה זו נתמקד באירוע משמח יותר בקריירה של הפנומן האיטלקי, והוא זכייתו בכדור הזהב לשנת 1993, כמה חודשים לפני אותו פנדל.

הפנומן היה ידוע בזכות כינויו “הקוקו האלוהי”, בשל התסרוקת שלבש במשך רוב הקריירה שלו, בזכות כישרונו ובשל אמונותיו הבודהיסטיות.

באג’יו מונה לקפטן יובנטוס בעונת 1992/1993. הייתה לו עונה דומיננטית, כאשר זכה בגביע אופ”א, מה שהיה התואר היבשתי היחיד בקריירה שלו. הוא סיים את הקמפיין האירופי עם שישה שערים, כאשר בגמר כבש פעמיים ובישל שער נוסף בשני המשחקים והביס את בורוסיה דורטמונד 6–1 בסיכומם. באותה עונה יובנטוס הגיעה גם לחצי גמר הגביע האיטלקי, וסיימה רביעית בליגה. האיטלקי היה שוב סגן מלך שערי הליגה כאשר רשם 21 שערים ו-6 בישולים. הוא כבש שיא אישי של 30 שערים בכל תחרויות המועדונים באותה עונה, בנוסף לחמישה שערים עם נבחרת איטליה. במהלך שנת 1993, באג’יו קבע שיא אישי של 39 שערים בכל המסגרות, ועזר לקבוצתו הלאומית להעפיל למונדיאל. הופעותיו לאורך השנה זיכו אותו הן בפרס כדור הזהב, עם 142 נקודות מתוך 150 אפשריות, והן בפרס שחקן השנה העולמי של פיפ”א.

באג’יו שיחק עבור איטליה ב-56 משחקים, בהם כבש 27 שערים והוא ממוקם במקום הרביעי בכמות השערים עבור נבחרתו, לצד אלסנדרו דל פיירו. הוא כיכב בנבחרת איטליה שסיימה במקום השלישי במונדיאל 1990, כשהבקיע פעמיים. במונדיאל 1994 הוא הוביל את איטליה לגמר, כבש חמישה שערים, קיבל את כדור הזהב בעקבות הופעותיו המרשימות ונבחר לנבחרת האולסטאר של גביע העולם. במונדיאל האחרון של שנות ה-90 הוא כבש פעמיים לפני שאיטליה הודחה על ידי האלופה צרפת ברבע הגמר. באג’יו הוא האיטלקי היחיד שהבקיע בשלושה גביעי עולם, ועם תשעה שערים מחזיק בשיא השערים שהובקעו בטורנירי גביע העולם עבור איטליה, יחד עם פאולו רוסי וכריסטיאן ויירי.

באג’יו תואר רבות כפנטזיסט בתקשורת האיטלקית, בשל תפקידו על המגרש וסגנון המשחק היצירתי. הוא היה פליימייקר ברמה עולמית עם עין לכיבוש שערים, אשר היה ידוע בחזון שלו, ביצירתיות וביכולת לקרוא את המשחק. כמו כן, נחשב לאחד הדריבליסטים הגדולים ביותר אי פעם וכאחד השחקנים הגדולים ביותר בתולדות המשחק, באג’יו היה בעל נגיעה ראשונה מעולה והיה ידוע בזכות בקרת הכדור ובשיווי המשקל שלו, כמו גם במודעות המרחבית שלו, מהירות המחשבה והביצוע.

“המלאכים שרים ברגליו.” אמר עליו מאמנו לשעבר בפיורנטינה.

“רוברטו באג’יו היה הפנטזיסט האיטלקי הטוב ביותר. הוא היה טוב יותר ממאצ’ה ובוניפרטי, והוא היה אחד מהגדולים בכל הזמנים, ממש מאחורי מראדונה, פלה ואולי קרויף. בלי בעיית הפציעות והקשיים עם הברכיים, הוא היה היה השחקן הכי טוב בהיסטוריה.” קרלו מזונה, מאמנו של באג’יו בברשיה.


משחקן שירצה לשכוח את מונדיאל 1994 נעבור אל אחד שזה היה רגע השיא בקריירה שלו.

חריסטו סטויצ’קוב(1994)

סטויצ’קוב פרץ לתודעה של אוהדי הכדורגל בתקופתו בצסק”א סופיה, במדיה הפך למלך השערים המוביל באירופה ב-1990, כאשר קיבל את נעל הזהב האירופית. לאחר חמש שנים בצסק”א, עבר סטויצ’קוב לברצלונה, בשורותיה הוא היה חלק מ”נבחרת החלומות” של המאמן יוהאן קרויף ועזר לברצלונה להגיע לאחת התקופות המצליחות ביותר של המועדון. הוא זכה עימה בלה ליגה ארבע שנים ברציפות בין 1991 ל-1994 ובליגת האלופות ב-1992. במהלך שהותו בברצלונה, הוא הפך לאליל עבור אוהדי המועדון, ושיחק יחד עם רומאריו בהתקפה. סטויצ’קוב היה סגן שחקן השנה בעולם של פיפ”א ב-1992 וזכה בתואר ב-1994, השנה בה זכה גם בכדור הזהב לאחר שהוביל את נבחרתו למקום הרביעי בגביע העולם 1994.

בטורניר סטויצ’קוב היה מדהים, הוא סיים ככובש המצטיין וזכה בתואר נעל הזהב של גביע העולם כשכבש 6 שערים. עם אותם כיבושים הוא הוביל את בולגריה על פני גרמניה ברבע הגמר כשהבקיע פעמיים בניצחון 2–1, תוצאה סנסציונית מכיוון שגרמניה הייתה האלופה המכהנת. בעלייתם לחצי הגמר קבעו הבולגרים את הישג השיא שלהם ברמה הבינלאומית, הישג שנשמר עד לימינו. בחצי הגמר הפסידה בולגריה 2–1 לאיטליה ולאחר מכן הם הפסידו את המשחק על המקום השלישי לשוודיה, 4–0.  שני ההפסדים האחרונים לא גרעו במהומה מהטורניר האדיר אותו הציג סטויצ’קוב והוא דורג כשחקן השלישי הטוב ביותר במונדיאל, אחרי רומאריו ורוברטו באג’יו, קיבל את כדור הארד של גביע העולם ונכלל בנבחרת הטורניר.

סטויצ’קוב היה שחקן חזק פיזית ובעל כישרון טכני, ונודע במהירותו הנפיצה וביכולת הכדרור שלו, כמו גם בנטייתו לבעיטות חזקות ובלתי צפויות לעבר השער. בנוסף, היה בולט גם בזכות הבעיטות החופשיות והפנדלים אותם בעט.

https://x.com/bosmanviewing/status/1572197341675016192?s=20

כעת, לראשונה מאז החלה חלוקת הפרס, על ראש הפודיום עומד שחקן שאזרחותו היא לא אירופאית.

ג’ורג וואה(1995)

שנת 1995 הייתה שנה היסטורית במפעל כדור הזהב.  בשנה זו הפרס הורחב והחל לכלול שחקנים מכל מדינה בעולם ששיחקו במדיהם של מועדונים אירופאים. הראשון שפרץ את תקרת הזכוכית הזו הוא הליברי ג’ורג וואה. בנוסף לכך שהוא השחקן הלא – אירופאי הראשון שזוכה בתואר, הוא השחקן היחיד מיבשת אפריקה שזכה לכבוד להניף את הפרס, הישג השמור עד היום.

וואה זכה בתואר בעקבות הופעותיו במדי פריז סן ז’רמן ומילאן. עם הקבוצה מעיר האורות הוא זכה בשני גביעים מקומיים באותה שנה, ובנוסף לכך הגיע עימה לחצי גמר של המפעל הבכיר ביבשת, בו סיים כמלך השערים. לאחר עונת שיא עם פריז עבר הליברי למילאן, ולפי רבים מילא את החלל שהשאיר מרקו ואן באסטן הגדול בהצלחה. במדי מילאן הציג יכולת נהדרת שהתבטאה בכיבוש שערים רבים, כאשר הוא מסיים כמבקיע הבולט שלה וזוכה עימה בסקודטו האיטלקי. בנוסף לכדור הזהב, זכה גם בתואר שחקן השנה העולמי של פיפ”א. הוא השחקן האפריקאי הראשון, וכרגע היחיד שזכה בפרסים אלה, והשחקן השני יליד אפריקה שעושה זאת אחרי אאוזביו. וואה הקדיש את זכייתו של שחקן השנה בעולם בפיפ”א למאמנו לשעבר, ארסן ונגר, והצהיר כי בזכותו הצליח להתפתח לשחקן ברמה עולמית. באותה שנה, זכה גם בפרס שחקן השנה באפריקה. כמו כן, הוא גם זכה בפרס פיפ”א המוענק לשחקן הוגן, ונבחר לשחקן המאה של יבשת אפריקה על ידי עיתונאי ספורט מרחבי העולם.

“המלך ג’ורג”, כפי שכונה, נתפס יחד עם רונאלדו ורומאריו כחלוץ מודרני וחדש בסביבת חלוצי שנות ה-90 האחרים. כזה שפעל גם מחוץ לרחבה ושילב דריבל עם הכדור לעבר השער, בתקופה שבה חלוצים פעלו בעיקר בתוך הרחבה. נחשב לאחד החלוצים הטובים בעולם וזכה לשבחים על מהירותו, קצב המשחק שלו, כמו גם תכונותיו הפיזיות והאתלטיות, אותן שילב עם סיומת קטלנית, יכולת טכנית גבוהה והיצירתיות שלו.

לצד הפופולריות שצבר ככדורגלן, וואה נודע גם בזכות מעשיו מחוץ לכר הדשא, הן בהיותו שחקן פעיל והן לאחר פרישתו, בעיקר במדינתו ליבריה שסועת המלחמה. הוא בלט לאורך הקריירה שלו ביוזמותיו להילחם נגד גזענות במשחק. כמו כן, ניסה להשתמש בכדורגל כדרך להביא אושר ולקדם חינוך לילדים במדינה, ויישם את הרעיון בכך שהקים אקדמיות לכדורגל ברחבי המדינה והעולם. לאחר פרישתו, החל להיות מעורב בפוליטיקה, ואף ניסה להתמודד מספר פעמים לתפקיד הנשיא אך נותר עם הידיים ריקות. וואה לא ויתר, ובבחירות שהתקיימו לקראת סוף העשור הקודם ניצח והושבע לנשיא המדינה. בטקס ההשבעה נכחו גם דידייה דרוגבה וסמואל אטו, ובכך הפך לכדורגלן המקצועי הראשון שהפך לנשיאה של מדינה.

לאחר שנה אחת של הפסקה, אנו חוזרים אל זוכה אירופי.

מתיאס זאמר(1996)

לאחר שעבר במספר קבוצות, הגיע זאמר אל בורוסיה דורטמונד בפגרת החורף של עונת 92/93. הגרמני שיחק רוב הקריירה שלו כקשר אחורי, אך בעונתו השנייה במדים הצהובים-שחורים החליט המאמן להסב אותו לתפקיד הליברו. מהלך זה הוכיח את עצמו כמוצלח כאשר זאמר הוביל את הקבוצה לזכייה בשני תארי בונדסליגה רצופים בשנים 1994/95 ו-1995/96, אליהם הוסיף גם שתי זכיות בסופר-קאפ הגרמני באותן שנים. זאמר עצמו נבחר לכדורגלן השנה בגרמניה בשנתיים המדוברות ונבחר לכדורגלן השנה בעולם ב-1996, מה שהפך אותו למגן הראשון שזוכה בכדור הזהב מאז פרנץ בקנבאואר ב-1976.

בתחילת הקריירה הבינלאומית שלו ייצג את מזרח גרמניה, בה הפך לקפטן וכבש את השער האחרון לזכותה לפני איחודה השלם של גרמניה. במדי הנבחרת המאוחדת, כיכב זאמר בעיקר ביורו 1996, מה שנתן לו נקודות זכות רבות בזכייתו בתואר כדור הזהב. בטורניר הוא שיחק בתפקיד הליברו שאליו הומר בבורוסיה דורטמונד, וממנו כבש את שער הפתיחה במשחק השני של גרמניה מול רוסיה ואת שער הניצחון מול קרואטיה ברבע הגמר. לאחר שגרמניה ניצחה את צ’כיה בגמר, זאמר נבחר לשחקן הטורניר וכמובן נכלל בנבחרת הטורניר.

זאמר פרש עם 74 הופעות בינלאומיות בסך הכל, מתוכן 23 עבור מזרח גרמניה ו-51 עבור הצד המאוחד. זאמר היה ידוע בזכות כישורי ההגנה יוצאי הדופן שלו, כולל יכולתו לקרוא את המשחק, לבצע יירוטים ולתאקל ביעילות והוא נחשב לאחד משחקני ההגנה הגדולים בכל הזמנים.

למרות תפקידו ההגנתי יותר, יכל לשחק גם בעמדות קדמיות יותר ובשלב מוקדם של הקריירה שלו אף הוצב בהן. היה שחקן מוכשר ואנרגטי, שנודע בחוש שלו לשערים, כמו גם בזכות האתלטיות, האלגנטיות והעדינות שלו, והייתה לו נטייה לצאת לריצות במעלה המגרש עם הכדור לעבר היריב. מעבר לכישוריו ככדורגלן, הוא נודע גם כשחקן משפיע בעל נוכחות דומיננטית על המגרש, שבלט בתכונות המנהיגות והכריזמטיות שלו, הנחישות, האומץ וקור הרוח ברגעי לחץ.

כעת נעבור אל הזוכה הראשון ממדינת הסמבה.

רונאלדו (1997)

לאחר תקופה נהדרת במדי פ.ס.וו, עבר החלוץ תמורת שיא עולמי דאז והצטרף לברצלונה בקיץ 1996. במהלך עונת 1996/1997, רונאלדו כבש 47 שערים ב-49 משחקים בכל המסגרות. הוא עזר לקבוצה לזכות בגביע אופ”א למחזיקות גביע , כשהוא חותם את העונה האירופית עם שער הניצחון בגמר, והוביל אותה לזכייה בגביע המלך הספרדי. פנומנו זכה בפרס מלך השערים של לה ליגה לאותה עונה עם 34 שערים ב-37 משחקים, ובנעל הזהב האירופית.

בעונתו היחידה בברצלונה נחשב R9 לגדול השחקנים בעולם. הוא היה בשיאו הפיזי בבירת קטאלניה, ורבים מ-47 השערים שלו כללו אותו מקיף את השוער לפני שהכניס את הכדור לרשת. בגיל 20 בלבד הוכרז כדבר הגדול הבא בכדורגל, כשהוא נתפס כיורש של פלה, מראדונה, קרויף וואן באסטן. מגזין ‘World Soccer’ הציג את רונאלדו על השער שלו באותה שנה תחת הכותרת ‘הטוב ביותר אי פעם?’. אוסקר גארסיה, חברו לקבוצה באותה עונה, הצהיר, “אז, הוא היה כולו סיבים ושרירים. הוא היה דגימה פיזית מושלמת. כוח פיזי מדהים שתואם לכישורים הטכניים שלו הפך אותו לבלתי ניתן לעצירה. “חוסה מוריניו, שעבד כמתורגמן בברצלונה, התייחס אליו כ”השחקן הגדול ביותר שראיתי בחיי”, והוסיף, “אין לי ספקות. רונאלדו הוא הטוב ביותר שראו עיניי”.

בקיץ של אותה שנה אינטר החתימה אותו תמורת סכום שיא עולמי שהגיע ל-27 מיליון דולר, מה שהפך אותו לשחקן השני אחרי דייגו מראדונה ששבר את שיא ההעברות העולמי פעמיים. רונאלדו הסתגל לסגנון המשחק האיטלקי בעונתו הראשונה, וסיים עם 25 שערים בסרייה א’, בה נבחר לכדורגלן השנה. הברזילאי החל להתפתח לחלוץ שלם, שכן הוא בישל יותר שערים לחבריו והפך לבועט הפנדלים והבעיטות החופשיות של קבוצתו. באמצע עונתו הראשונה הוא זכה בשחקן השנה בעולם של פיפ”א בפעם השנייה(הפעם הראשונה הייתה שנה קודם לכן), ואסף את כדור הזהב בפעם הראשונה בקריירה שלו.

במדי נבחרת הסמבה, רונאלדו כיכב לצד רומאריו בגביע הקונפדרציות של פיפ”א בשנת זכייתו בכדור הזהב, ועזר לברזיל לזכות בתואר זה לראשונה. הוא סיים ככובש השלישי בטיבו עם 4 שערים, וכבש שלושער מול אוסטרליה בגמר. כמו כן, באותו קיץ שותף גם בטורניר הקופה אמריקה, בו סחף את ברזיל לזכייה לגביע, כשהוא מסיים כשחקן המצטיין של הטורניר וכובש בגמר נגד בוליביה.

“הגרסה של רונאלדו בשנות ה-90 עשתה הכל נהדר. בשיאו, עבור פ.ס.וו, ברצלונה ואינטר, הוא היה ללא ספק החלוץ המסוכן ביותר שהעולם ראה אי פעם”. – רוב סמית’, הגרדיאן. באותה תקופה R9 היה ידוע בעיקר בזכות המהירות המסחררת שלו עם הכדור, יכולת שינויי הכיוון המפורסמת שלו, כמו גם היכולות הפיזיות והאתלטיות המופלאות בהן ניחן. לא היה אספקט של משחק ההתקפה אותו לא ביצע ברמה הגבוהה ביותר.

את סיפורו המלא של אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק תוכלו למצוא כאן.

עתה נעבור ליריבו של רונאלדו בגמר מונדיאל 1998.

זינדין זידאן (1998) 

לאחר סדרה של הופעות בולטות הן בבורדו והן בנבחרת הלאומית, לזידאן היו הצעות להצטרף למועדונים המובילים באירופה באביב 1996, והוא החליט על מעבר ליובנטוס, זוכת ליגת האלופות באותה עונה. ההשפעה של זידאן באיטליה הייתה מיידית. הוא הוביל את המועדון לזכייה בתואר הסרייה א’ ובגביע הבין יבשתי בעונתו הראשונה, בה נבחר לכדורגלן הזר של השנה באיטליה. בעונה שלאחריה, שנת זכייתו בכדור הזהב, הוא עזר ליובה להגן על תואר הסקודטו שלה והעפיל עימה למשחק הגמר של ליגת האלופות בפעם השנייה ברציפות.

לצד הצלחותיו באותה שנה עם הגברת הזקנה, מה שהביא לזיזו את הפרס היוקרתי ביותר הוא תרומתו לזכייתה של צרפת בגביע העולם בקיץ 1998. זהו היה המונדיאל הראשון בו השתתף הקשר, כאשר הטורניר נערך על אדמת צרפת. בשלב הבתים,  נבחרתו ניצחה את כל שלושת משחקיה, כאשר זידאן בישל את השער במשחק הפתיחה ותרם לשער של תיירי הנרי במשחק השני. הוא הורחק במשחק האחרון ובכך הפך לשחקן הצרפתי הראשון שספג כרטיס אדום במשחק בגביע העולם. כפי שכולנו יודעים, זו לא הייתה הפעם האחרונה. ככל שהטורניר התקדם, הצרפתי היה חלק משמעותי יותר ויותר מסך הנבחרת, עד אשר הגיעו לגמר. זידאן וצרפת התמודדו מול האלופה המכהנת והפייבוריטית ברזיל. צרפת שלטה במשחק מהפתיחה, כשזיזו הבקיע שני שערים דומים, שניהם נגיחות מבעיטות קרן. בסופו של דבר, ניצחה צרפת 3-0 וזכתה במונדיאל הראשון שלה. זידאן, שנבחר לאיש המשחק, הפך ברגע לגיבור לאומי וקיבל את לגיון הכבוד מאוחר יותר באותה שנה. יותר ממיליון אנשים עמדו בשדרות השאנז אליזה בפריז, עם חגיגות במרכז שער הניצחון. הוא נבחר לנבחרת הטורניר וזוהי הייתה אחת מהופעותיו הזכורות ביותר מכל 108 משחקיו במדי הנבחרת.

בעקבות תצוגתו הנהדרת בגביע העולם , המאמן האיטלקי צ’זארה מלדיני אמר, “הייתי רוצה לוותר על חמישה שחקנים כדי שיהיה לי את זידאן בסגל שלי.”

זידאן נחשב לאחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים, פליימייקר הידוע באלגנטיות, חזון, מסירה, שליטה בכדור והטכניקה שלו. הוא זכה לשבחים אישיים רבים כשחקן, כולל בחירות לשחקן השנה העולמי של פיפ”א ב-1998, 2000 ו-2003, וזכייה בכדור הזהב של 1998. כמו כן, החזיק בנגיעה ראשונה יוצאת דופן, ונודע גם בכישורי הכדרור שלו, בשימוש בהטעיות וביצירתיות. הטכניקה והקואורדינציה שלו אפשרו לו לבעוט ולכדרר בעוצמה ובדיוק מופלאים, במיוחד מחוץ לרחבה. בנוסף, הוא היה מומחה לבעיטות חופשיות ולפנדלים. בסיכומו של דבר, זידאן היה פליימייקר התקפי ברמה עולמית, שעמדתו הטבעית הייתה בתפקיד חופשי כמספר 10 קלאסי מאחורי החלוצים. הוא אחד מתשעה שחקנים שזכו במונדיאל, ליגת האלופות וכדור הזהב.

 

נעבור עתה אל מי שסוגר לנו את רשימת הזוכים של המילניום הקודם והוא השחקן הברזילאי השני שזכה בתואר, ריבלאדו.

ריבאלדו (1999)

שחקן ההתקפה הברזילאי הגיע אל הקבוצה מקטאלוניה בקיץ 1997. הוא פתח את תקופתו במדי בארסה בצורה פשוט מופלאה, והכוכב שהגיע אחרי עזיבתו של רונאלדו השכיח אותו מהר מאוד כבר בעונתו הראשונה בה הוביל אותה לתואר הלה ליגה. בעונה שלאחר מכן, 98/99, ריבאלדו כבר הפך לשם הכי גדול ביבשת. המספר 11 הוחלף ב-10 והברזילאי היה למלך החדש של הקאמפ נואו. החלוץ המוכשר להט והוביל את בארסה לאליפות שנייה ברצף כששוב סיים כסגן מלך השערים עם 24 כאלו.

בקיץ של אותה שנה נערך טורניר הקופה אמריקה וריבאלדו הוביל את נבחרת ברזיל לזכייה בגביע הגדול של היבשת. הכוכב של בארסה הבקיע בכל שלבי הטורניר כולל צמד ובישול בגמר בניצחון של 3-0 על אורוגוואי. הוא סיים את הטורניר כמלך השערים בצוותא עם רונאלדו עם 5 כיבושים וזכה בתואר השחקן המצטיין של הקופה אמריקה.

ריבאלדו נחשב לאחד השחקנים הגדולים, המיומנים והיצירתיים ביותר בכל הזמנים. הוא נודע בזכות הבעיטות החופשיות שלו, המספרות המופלאות אותן הבקיע, היכולת להבקיע ממרחק וגם ליצור שערים לחבריו. למרות שלא היה חלוץ אמיתי, הוא היה כובש שערים פורה, המסוגל לשחק בכמה עמדות יצירתיות והתקפיות. במהלך שיא הקריירה שלו, תקופה שבה זכה בכדור הזהב ונבחר לשחקן השנה בעולם של פיפ”א, הוצב לעתים קרובות בתפקיד עושה משחק התקפי כמספר 10 קלאסי, בשל ראיית המשחק ויכולת המסירה שלו, שהפכו אותו לספק בישולים מצוין.

עם הצלחה הן ברמת המועדון והן ברמה הבינלאומית, הוא אחד מתשעה שחקנים שזכו בגביע העולם, בליגת האלופות ובכדור הזהב.

עשור זה סוגר לנו את המאה הקודמת של כדור הזהב. כעת, פנינו אל מילניום חדש, בו זוכים חדשים ומרגשים אשר יסחפו אותנו לגבהים חדשים עם הסיפורים המרתקים שלהם.

אולי תאהב גם עוד מהמחבר
5 תגובות
  1. אבי כותב

    תענוג של סדרת כתבות, קוסס את הציפורניים לקראת החלק של מסי ורונאלדו

    השב
  2. נועם שטיין כותב

    נהדר

    השב
  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    מעניין מאוד

    השב
  4. דן כותב

    הכתבה הכי טובה בסדרה עד עכשיו, אוהבים אותך להב.

    השב
  5. גל הוכנר כותב

    איזה שחקן מדהים היה מתאוס

    השב
השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן