ככה זה לא יבוא הביתה | אנגליה 0 – 0 סלובניה

הקדמה

בשנים האחרונות מתנגנת לנו האמירה “football is coming home”. השירה של דייוויד בדיל ופרנק סקינר מלוות אותנו לא מעט, בתקווה שאולי השנה אנגליה תצליח לעשות זאת ולזכות בגביע, מה שלא קרה מאז 1966. כל טורניר מחדש הנבחרת מצליחה לאכזב את האוהדים, דור הזהב של הנבחרת הוא כאן ועכשיו, האביר הלבן – ג’וד בלינגהאם, פיל פודן, הארי קיין, בוקאיו סאקה, דקלן רייס. זאת רשימה מצומצמת של כוכבים שהגיעו ליורו הנוכחי, סגל שכל מאמן נבחרת היה רק חולם עליו, אבל בטורניר הנוכחי זה נראה שסאות’גייט עושה הכל כדי להאפיר את הנבחרת רווית הכישרונות.

כיצד אפשר להגיד הכדורגל מגיע הביתה לאחר המשחק הכל כך חלש שהציגה החבורה בלבן? כיצד אפשר לקרוא לזה כדורגל? כדורגל הוא משחק שצופים אמורים ליהנות ממנו, במיוחד משחק של נבחרת בסדר גודל של אנגליה. במשחק מול סלובקיה במקום אריה ששואג קיבלנו חתול שמיילל. שבוע שעבר סאות’גייט אמר שהם מנסים להסתגל לחסרנו של קלווין פילפס (כבודו במקומו מונח, רונאלדו הוא לא), והמשחק אמש מול סלובניה הוא בדיוק מראה לאותן מילים של סאות’גייט. לצערם של אוהדי הכדורגל, אנגליה נראית רק כמו אוסף של שחקנים ולא כמו נבחרת, בטח לא כנבחרת שיכולה להתמודד על התואר.

מהצד השני, סלובניה יכולה להיות גאה בעצמה, כשהיא מסיימת את שלב הבתים ללא אף הפסד ועם שלוש נקודות. האמונה הייתה שסלובניה תגיע כדי לשאוף מאוויר הפסגות, אך היא כוונה גבוה יותר, והצליחה במטרה כאשר היא מותירה מאחור את סרביה החזקה, ואפשר להגיד שגם את קרואטיה שהודחה היום באופן רשמי. שמינית הגמר למעשה יהיה הישג השיא של הנבחרת הקטנה, וגם אם היא תסיים את דרכה בסיבוב הזה, אוהדיה יכולים לספר לילדיהם על אותה נבחרת לוחמנית שעשתה את ההישג המדהים הזה.

אחרי הפתיח הארוך, נלך טיפה למה קרה על המגרש בפועל.

הרכבים

האביר הלבן נראה אבוד

ג’וד בלינגהאם הוא אחד משחקני העונה ללא ספק. עם תואר אליפות וליגת אלופות עם ריאל מדריד כאשר הוא סוחב את הקבוצה על גבו במשך חצי שנה. האנגלי בא ליורו רעב, כמו כל שחקן שנמצא בריאל מדריד. רעב לתארים, להצלחות, לכדור זהב. אבל כרגע הוא לא נראה אותו ג’וד בלינגהאם, המשחק מול סלובניה היה אחד החלשים שלו העונה, אם לא החלש ביותר שלו.

ג’וד בלינגהאם שחקן נהדר, אבל הוא לא שחקן כנף. במפת החום ניתן לראות כמה ג’וד היה מרוחק מאיפה שהוא באמת אמור לשחק – ליד הרחבה. ג’וד פרח בריאל כאשר הוא שיחק ליד הרחבה והיה נוכח, בעמדה הנוכחית ג’וד נראה אבוד והוא לא יכול להשפיע על המשחק. את מרבית המשחק ג’וד העביר באגף, כנראה בהוראה של סאות’גייט כדי להעמיס על כנף שמאל, אך המקום של האביר הלבן הוא לא שם, והוא לעולם לא יהיה שם. הניסוי של המאמן האנגלי נכשל, ויתרה מכך הוא נכשל עם השחקן הטוב ביותר שלו.

הוכחה נוספת לריחוק של בלינגהאם מהמקום הטבעי שלו היא מיקומי הנגיעות של הקשר. מרבית הנגיעות היו מאוד מרוחקות מהאיזור המסוכן, כמעט בלי נגיעות באיזור הhalf space שבהם הוא אוהב להתמקם תחת שרביטו של קרלו אנצ’לוטי. הריחוק הזה גורם לבלינגהאם להיות פחות אפקטיבי, וסאות’גייט שילם מחיר כבד על הניסוי הזה בדמות העילמותו של השחקן הכי טוב שלו בנבחרת.

גם פה ניתן לראות את החולשה של ג’וד במשחק, במפת המסירות ניתן לראות כי הקשר סיים את המשחק עם מסירה אחת בלבד קדימה, ובשאר המשחק הוא מסר מסירות אחורה/למרכז. אף מסירה של ג’וד לא קידמה את המשחק, ולא הייתה אפילו מסירה אחת שיכלה לפתח מצב לשער. אלה דברים שלא אופייניים לקשר האנגלי. ג’וד הוא שחקן שאוהב לקדם את המשחק ולנוע כדי לייצור מצבים, דבר שהוא לא עשה בכלל במשחק הנוכחי.

סטטיסטיקה מהמשחק 

סטטיסטיקה כללית

יש שני מצבים של הנעת כדור:

1. הנעת כדור בסגנון של פפ – אפקטיבית, יעילה שלא נותנת ליריבות לנשום מעבר לשלושים מטר. גם צ’אבי אלונסו משתמש בסגנון הזה, כאשר הוא לא מרפה מאזור ה-30 מטר של היריבה והופך את האזור של היריבה, לחצי שלו.
2. הונאת כדור – זה נראה יפה לעין, 70%+ החזקת כדור, נראה לפי סטטיסטיקה יבשה שבאמת הנעת כדור. אבל זאת הונאה. הנעת הכדור קרתה לרוב בחצי המגרש, הרחק מהשער, ללא סיכוי אמיתי למצב מסוכן מצד הקבוצה התוקפת. לרוב, היריבות הקטנות יאפשרו לקבוצות הגדולות להניע שם כדור.

סאות’גייט בחר באופציה השנייה, 74% של הונאת כדור ללא שום סכנה אמיתית על השער ומשחק באמצע המגרש. אומנם אנגליה הגיעה ל-12 בעיטות לשער, פי שלוש מסלובניה, אך אנגליה בדומה לסרביה רשמה את אותה כמות של מצבים איכותיים מול השער – 0. החזקת הכדור של אנגליה לא נתנה שום דבר מעבר לשליטה אופטית, משעממת ובעיקר מעייפת מצידו של הצופה.

גם במפת האקטיביות של הקבוצות ניתן לראות שרוב המשחק התנהל במרכז המגרש, כ-51% ממנו. אנגליה שלטה זה נכון, אבל השליטה לא הייתה באזורים הנכונים. סלובניה יכלה רק לשמוח מכך שתוכנית המשחק שלה עבדה, לתת לאנגליה את ההרגשה שהיא שולטת, אבל בעצם היא לא, ההפך הגמור היא נמצאת במצב שבו היא לא יכולה להגיע למצבים המסוכנים שהיא רוצה.

הגנה 

מבט נוסף על הגישה של סלובניה הוא כמות ההרחקות, 24 כאלה לעומת 5 בלבד של האנגלים. סלובניה לא רצתה להחזיק בכדור, היא לא ניסתה אפילו, המטרה שלה הייתה לסחוט את התיקו הזה ולהמשיך קדימה לכיוון שמינית הגמר. אומנם זה לא המשחק הכי יפה לעין, אבל עבור נבחרת כמו סלובניה זה המשחק הכי יעיל, וזה שהוציא את אנגליה מאיזון. האנגלים כמעט ולא התאמצו מבחינה הגנתית, אבל השאלה היא מה יקרה אם תגיע קבוצה טובה יותר מסלובניה? כזאת שתחכה מאחור כמו סלובניה, אך הכלים ההתקפים שלה קטלניים? זה נדע בקרוב מאוד.

בעיטות

שתי הקבוצות הציגו משחק חלש מאוד התקפית. מבחינת סלובניה זה מובן, אך כאמור סאות’גייט וחניכיו יצטרכו לשבת לא מעט זמן על המשחק הזה ולהבין כיצד הם צריכים להשתפרבפן ההתקפי.

סלובניה בעטה בעיטה אחת בלבד מתוך רחבת אנגליה, לעומתה נבחרת שלושת האריות בעטה שש כאלה. אך גם אנגליה ניסתה את מזלה מרחוק, כדי להוציא את ההגנה הסלובנית ולאפשר שטחים מתים עבור הארי קיין וג’וד בלינגהאם, אולם הדבר הזה כלל לא קרה, וסלובניה לא חששה מהבעיטות הרחוקות של אנגליה.

מיקומי השחקנים

מרבית המשחק של אנגליה הלך לכיוון צד שמאל של ההתקפה, הודות לטריפייר ופודן שהיו במשחק יחסית טוב. כתוצאה מכך, ניתן לראות את נבחרת סלובניה ממקמת את עצמה באזור השמאלי של המגרש.

מהצד השני, סאות’גייט כנראה רצה להראות לאירופה כיצד ים סוף נחצה לשניים, והוא חצה את הנבחרת שלו לשני גושים, גוש שמאל בראשות פיל פודן וטריפייר וגוש ימין הרכיב את ווקר וסאקה. ללא שחקנים שמשחקים באמצע למעט הארי קיין, נבחרת אנגליה ניסתה להסתמך על הכנפיים אבל בכדורגל כמו בכל דבר בחיים צריך סימטריה, והחוסר במרכז המגרש ובשחקנים שיוכלו לעשות את הכניסות למרכז, היה לאנגליה קשה מאוד להרחיב את המשחק.

דרך אגב, אם תהיתם לעצמכם היכן ג’וד ממוקם, אז הוא ממש על פיל פודן, פיזית על פיל פודן. שניהם שיחקו על אותה משבצת דבר ששוב הפריע לג’וד להתבלט ולהראות את היכולת האמיתית שלו דרך המרכז.

השחקן המצטיין – קירן טריפייר

הבחירה בשחקן המצטיין הייתה קשה מאוד עבורי.

לא בגלל כמות השחקנים שהיו טובים, אלא בגלל כמות השחקנים שלא היו טובים. אפשר לספור על יד אחת את כמות השחקנים שהיו טובים משני הצדדים.

טריפייר הוא אחד מהם. המגן האנגלי של ניוקאסל הוא בין השחקנים היחידים שניסו לקדם את המשחק השבלוני של אנגליה, ואף כמעט סידר שער להארי קיין, שרק חוט השערה הפריד בין החלוץ לכדור.

סטטיסטיקה מהמשחק:

• 113 נגיעות בכדור.
• 94/102 מסירות מוצלחות (92%).
• 4/5 קרוסים מוצלחים.
• 2 מסירות מפתח.
• יצירת מצב גדול.
• 0/2 מאבקי קרקע מוצלחים (בעייתי).
• 2/3 מאבקי אוויר מוצלחים.
• 9 איבודי כדור.
• הרחקת כדור.
• חטיפה.
• פעמים שחקן עבר אותו בדריבל (נתון בעייתי מאוד עבור שחקן הגנה).

סיכום

ההקדמה היא למעשה גם הסיכום של הכל.

משחק חלש מאוד של האנגלים כרגיל, לצד משחק הגנתי מעולה של הסלובנים. הוביל אותנו למשחק משעמם חסר מעוף, ואת אוהדי אנגליה לחשוב בפעם השלישית האם כדאי לשיר “זה בא הביתה” למרות שהנבחרת שלהם מראה להם את הדרך הביתה.

מעכשיו לאנגליה צפויים להיות משחקים לא קלים, וכדי לזכות בגביע, סאות’גייט חייב לשנות את קו המחשבה, אחרת את מונדיאל 2026 הוא יראה מהבית, לבד.