לא קלאס בהרבה מאמץ | צרפת 0-1 בלגיה

הבעיה הראשית – מאמנים

צרפת ובלגיה מציגות סגלים מגוונים מאוד.
סגלים בעלי עוצמות וכוח, סגלים מאוד התקפיים עם לא מעט כישרונות. ולמרות זאת, שני המאמנים הציגו במהלך כל הקמפיין פחדנות מסיבות שאינן ידועות לנו.

שתי הקבוצות עלו במערך מאוד מבוקר, שגם דידיה דשאן שעלה במערך 4-3-3 החליט להוסיף את גריזמן לכנף וליצור 4 קשרים.
טדסקו בא לשחק כדורגל הגנתי.
לא יצרתי, ללא מעוף, אך ורק ניסיון לצאת על המהירות של דוקו. אולם בהתחלה זה היה נראה טוב, ושבלגיה כן נמצאת בעניינים, אך בהמשך המשחק זה היה נראה שבלגיה מעוניינים להגיע להארכה.
רצינו לראות כדורגל אחר מבלגיה מתחילת הטורניר, רצינו לראות את בקאיוקו משחק לצד דוקו.
אך בסוף קיבלנו את בלגיה כבויה, איטית, לא יצירתית. ולא זה לא אשמתו של לוקאקו או קווין דה ברוינה, אלא רק כתוצאה ממאמן שלא מאמין בהתקפה של הקבוצה שלו.

רק 18% מהמזמן המשחק שוחק על השליש ההגנתי של צרפת, שחלקו היה נבחרת צרפת שהניע את הכדור מאוחרה.
בלגיה שיחקה במערך 4-4-2 קווים, דבר שלא מאפשר הנעת כדור.
ויתרה מכך, מדובר בשני שחקני קישור מול שלושה שחקני קישור של צרפת, שוב דבר שלא מאפשר הנעת כדור בלגית בגלל עליונות הקישור הצרפתי.

מהצד השני, קיבלנו את נבחרת צרפת בשיא פחדנותה, במקום לשחק עם גריזמן בקישור ואוסמן דמבלה בהתקפה. דשאן החליט כי הוא רוצה לשחק עם גריזמן בכנף, מהלך שיאפשר לו להחזיק יותר בכדור. אבל זה לא החזקת כדור אופיינית ולגיטימית.
זאת החזקת כדור משמימה, מסורבלת ובעיקר צפויה.
הגנת בלגיה כלל לא התקשתה מול החבורה הצרפתית, שהייתה חלשה ואפרורית.
אומנם על פי מפת הבעיטות נראה כי צרפת הצליחה להגיע למצבים מתוך הרחבה, אך רובם נחסמו על ידי שחקני ההגנה של בלגיה או שנשלחו מחוץ למסגרת ממצבים קורצים.

רק שתי בעיטות שאף הן היו מחוץ לרחבה, הגיעו למסגרת השער של קסטייה.
דרך אגב, שתי הבעיטות למסגרת הגיעו מהקשר האחורי אורליאן צ’ואמני.
לבעוט מרחוק זה נדרש. רצוי, במיוחד אם משחקים מול הגנה צפופה, אך כאשר הבעיטות היחידיות שלך למסגרת הגיעו מבעיטות מרחוק של הקשר האחורי, זה מהווה בעיה מאוד גדולה, משהו שדשאן יצטרך לתקן אם ירצה לזכות ביורו.

איפה אתה קווין דה בריינה?

נתחיל ממה שנאמר לעיל, קווין דה בריינה לא אשם, הוא רק נקלע לסיטואציה

אולם, אפשר לצפות מהשחקן הכי טוב של הנבחרת, ואחד הקשרים הטובים בעולם, לטיפה יותר מזה.
קווין דה בריינה, עם בעיטה אחת למסגרת, ומסירת מפתח אחד, אני באופן אישי מעולם לא ראיתי את הבלגי במצב כל כך חסר אונים. עוד נגד אוקראינה ראינו כי הקשר לא היה שמח בלשון המעטה מהמשחק של נבחרתו. וגם הפעם אני מאמין שהוא רצה לראות את בלגיה טיפה אחרת.

מפת נגיעות קווין דה ברוינה

דה בריינה היה מאוד מרוחק מהשער, וזאת תוצאה של המערך.
כאשר המשחק מתנהל עם שני קשרים בלבד, שניהם יהיו חייבים לבצע את פעולות ההגנה.
בניגוד לתפקודו אצל טדסקו במשחק אתמול (שני), אצל פפ דה ברוינה יותר קרוב לשער ומנהל את המשחק בצד ההתקפי של מנצ’סטר סיטי.

ורטונגן הציל מעוד 30 דקות של שעמום

הבלם הבלגי מצד אחד הוא הדמות הטראגית של המשחק.
אך מצד שני הוא הגיבור, האחד שהציל את כולנו מעוד 30 דקות משמימות וחסרות תכלית.
לא מדובר בטעות של הבלם הבלגי, שבא לסגור ועמד כמו שצריך לבעיטה של קולו מואני. מדובר על חוסר מזל, או אפשר להגיד מזל יתר של הנבחרת הצרפתית ובעיקר של דידיה דשאן, שאתמול יכל לגמור את הסיפור שלו כמאמן נבחרת צרפת, אילולא ורטונגן לא היה כובש את השער העצמי.

אז ורטונגן לא רק הצליח אותנו מ-30 דקות משמימות, אלא גם הציל לפחות בכמה ימים את משרתו של דידיה דשאן כמאמן נבחרת צרפת.
כמה כואב זה עבור אחד הבלמים הגדולים בהיסטורית בלגיה.
הבלם שכנראה זה הטורניר האחרון שלו כשחקן פעיל, הוא המראה לדור הזהב הבלגי.
דור כל כך כישרוני, שלא הצליח אפילו בקצת להוכיח את שמו “דור הזהב הבלגי”. ללא אף זכיה, ורטונגן ושאר חבריו לדור, יזכרו כדור זהב שהבטיח ונכשל.

סטטיסטיקה 

 

הסטטיסטיקה לרוב היא ההוכחה שאנחנו צריכים למה שהעין שלנו ראתה.
והפעם הסטטיסטיקה פגעה בול במה שאנחנו ראינו, שתי נבחרות אפורות, שלא הצליחו להגיע למצבים גדולים כלל. טוב נו, כמעט כלל, צרפת הגיעה להזדמנות גדולה אחת וזהו.
צרפת ניצחה בזכות הכישרון של שחקניה, ובזכות מזל, אך ללא יכולת התקפית אמיתית, ללא בילד אפ מהיר. ללא קיליאן אמבפה הנועז.

24 בעיטות נבעטו לעבר השער של שתי הקבוצות, רק 4 מהן הגיעו למסגרת.
שישית אחוז מהבעיטות הגיעו למסגרת, ורק אחת מהן הייתה מתוך הרחבה. 1/24 – זה נתון עגום שרק מוכיח את מה שראינו, שתי הנבחרות היו ללא מוצא אמיתי, וללא יצירתיות.
להבדיל מקרלו אנצ’לוטי אשר מאפשר לשחקניו את החופש היצרתי של שחקניו, דידיה דשאן וטדסקו החליטו לסרס את שחקני ההתקפה שלהם (סאות’גייט כבר אמרנו?).
קיליאן אמבפה, נראה כמו הצל של מי שאמור להיות השחקן הטוב בעולם, ושחקן שמועמד לכדור הזהב.

הוכחה נוספת לנתון העגום שאמרתי לעיל היא הxGOT.

מה זה אומר הנתון לעיל?
מדובר על כמות השערים שהיו אמורים להיכנס מבעיטות למסגרת.
0.38 זה מה שהצליחו ליצור שתי הנבחרות שאמורות להיות הנבחרות הטובות בעולם.

אתמול חזינו בתופעה מיוחדת.
משחקים שאנחנו רק מחכים שהם יקרו, מציגים לנו כדורגל רע, רע מאוד עד כה.
בין אם זה איטליה נגד ספרד שרק קבוצה אחת עמדה על כר הדשא.
או צרפת נגד הולנד שלא הצליחו ליצור ולו שער אחד למרות ההתקפות הרב גוניות.
וגם כאן, הכדורגל לא התעלה לרמות גבוהות, ואף לא קרוב לכך.

אם להיות כנה, זה הרגיש כמו משחק בין אנדורה וליכנשטיין יותר מאשר משחק בין צרפת לבלגיה.
מובן הכדורגל המבוקר, הפחד מלעשות טעות שעלולה לגרום להדחה.
אך יש הבדל בין כדורגל מבוקר לכדורגל מפוחד, כדורגל שבו מאמני הנבחרות לא מעוניינות להראות לנו את העוצמות שיש לשחקניה, אלא רק לנסות לעלות, גם אם זה יעלה על חווית הצפייה של אוהד הכדורגל המסור.

השחקן המצטיין – אורליאן צ’ואמני

העוגן של ריאל מדריד נראה נהדר אתמול, והיה בין השחקנים הבודדים שהראו רצון לשחק כדורגל.
הוא ניסה, על אף שהוא קשר אחורי, הוא יצא. בעט. היה בעל תעוזה. בעל אומץ.
צ’ואמני הוא לא קשר אחורי קלאסי, הוא טכני, בעל יכולות בעיטה נהדרות, ניהול משחק מעולה.

הוא בעצם הקשר האחורי המודרני, מה שהנחיל קרויף בהצלחה לפפ וכך עבר בתורשה. כיום הקשר האחורי צריך לדעת לעשות הרבה יותר מחילוצים, הוא צריך לדעת לנהל משחק, לבעוט, להיות יצירתי.
לשמש כקשר התקפי רק יותר אחורי.

מפת מסירות אורליאן טשואמני

צ’ואמני ניהל את המשחק בצורה מופתית.
כאשר אתה משחק לצד אומן כמו טוני קרוס, אתה לוקח אפילו במעט את הידע שלו למשחק שלך.
כמובן שהצרפתי ידע לעשות זאת עוד לפני כאשר הוא היה במונאקו.
אך ללא ספק הוא שיפר את המעמד שלו כאשר הגיע לריאל מדריד, ושיחק לא מעט לצד טוני.

טשואמני היה בכל מקום על המגרש

סטטיסטיקה שלו במשחק:

• 116 נגיעות
• 90/98 מסירות מדויקות (92%)
• 3 מסירות מפתח
• 2/4 קרוסים
• 6/8 כדורים ארוכים
• 4 בעיטות לשער
• 3/5 מאבקי קרקע מוצלחים
• 11 איבודי כדור
• 3 הרחקות
• 2 חטיפות
• 3 תיקולים
• 8.5 במדד בולרז

סיכום

זאת הייתה ההזדמנות האחרונה של דור הזהב הישן של בלגיה לזכות בתואר בינלאומי, אך לצערם של שחקני הדור זה לא קרה, והם יפרשו בקרוב מהנבחרת עם תחושת חמיצות ענקית שיכלו לעשות יותר.

מהעבר השני, נמצאים צרפת עם דור הזהב הנוכחי, ועוד איזה דור זהב. סגל שכל מאמן היה חולם עליו, הגנה. התקפה. קישור.
שחקנים כמו קאמבינגה, ברקולה, קונטה ודמבלה ישבו היום על הספסל, שחקנים פותחים בקבוצות הטובות בעולם.

מה משותף לכולם אתם שואלים?

הם קיבלו 0 דקות במצטבר במשחק הנוכחי, למרות שצרפת התקשתה מאוד במהלך המשחק. אחד מהם בוודאות יכל לעזור לדשאן לצאת מהבנאליות והעובדה היא שהמחליף קולו מואני הוא זה שהצליח ליצור את המצב לשער.
אם דשאן ימשיך בדעות המיושנות שלו, ובחוסר האמונה בסגל שלו, גם הוא ימצא את עצמו בקרוב מאוד מחוץ ליורו.
דבר שיגרום לו בסוף לאבד את משרת האימון של הנבחרת.