נבחרת איטליה מתחילת שנות האלפיים היא נבחרת שהשמחה תמיד תהיה מהולה אצלה בעצב בכל הקשור לכדורגל. הרי אי אפשר להסביר באמת איך אלופת אירופה מודחת לצפון מקדוניה בפלייאוף העלייה למונדיאל ומחמיצה את אליפות העולם בפעם השנייה ברצף. לשם השוואה, בעשרים הטורנירים הקודמים איטליה לא העפילה רק פעמיים.
“או שאתה מת כגיבור, או שאתה חי מספיק זמן לראות את עצמך הופך לנבל”.
המשפט, שנאמר בסרט “האביר האפל” על ידי הארווי דנט, או בשמו דו-פרצוף אחד הנבלים הגדולים ביותר בהיסטוריה של באטמן, מסמל בצורה מושלמת את הקדנציה של רוברטו מנצ’יני כמאמן נבחרת איטליה. מנצ’יני מונה ישר אחרי הכישלון של המאמן דאז, ג’אמפיירו ונטורה להעפיל למונדיאל ברוסיה והחל לחולל ניסים לאחר שההתאחדות עצמה נקלעה למצב כלכלי קשה. מנצ’יני בא לקראתה והסכים להתפשר בשכרו, הצליח לגבש סגל מפורק וחסר אמונה ולהוביל אותו לזכייה עצומה ביורו 2020, שכאמור שוחק עונה לאחר מכן בעקבות מגפת הקורונה. אך כהרגלה בהיסטוריה, השמחה מהחגיגות לוותה במותו של אחד האנשים החשובים בצוותו של המאמן, ג’יאנלוקה ויאלי שנכנע למחלה הקשה.
ויאלי היה אחד האנשים החשובים בקמפיין היורו ואלסנדרו פלורנצי, מגן מילאן כיום אמר עליו לאחר הזכייה: “הוא הולך לשנוא אותי על זה, אבל אגיד את זה בכל מקרה. הוא דוגמה והוא מראה לנו איך צריך להתנהג בכל זמן ובכל הנסיבות.” לאחר לכתו, הנבחרת לקחה צעד אחורה ולאחר שהרצף ללא ההפסדים נקטע, בפעם השנייה ברצף הנבחרת לא הצליחה להעפיל למונדיאל. אם כל זה לא מספיק, החודש מנצ’יני החליט לשים את המפתחות והלך גם הוא לכסף הגדול בערב הסעודית ואם זה לא מספיק, כל זה קורה שבוע לאחר שהחליט לקחת על עצמו את פיתוח הצעירים מטעם ההתאחדות לאחר שהתלונן לא פעם על כך שאין היצע איטלקי ראוי לנבחרת וצריך לחפש מבחוץ, כך למעשה מתאו רטגי הפך לחלוץ הפותח של הנבחרת לקראת סוף הקדנציה.
“אני מה שגות’האם צריכה שאהיה.”
אז כן, לא מדובר כאן בגות’האם אבל באיטליה התגלה גיבור חדש בעונת המשחקים האחרונה בשם לוצ’יאנו ספאלטי. לראשונה מזה שלושים ושלוש שנים, האליפות חזרה לנאפולי, בעונה בה מרגיש כאילו אלוהי הכדורגל, מראדונה, מכווין בחוטים את ההיסטוריה מהשמיים, כשספאלטי המנצח על התזמורת שתיזכר לעד בהיסטוריה של העיר מדרום איטליה. למעשה, זו הייתה אחת האליפויות המפתיעות בהיסטוריה לאחר שהיה נראה כי נאפולי מבצעת מכירת חיסול ונפטרת מכל הכוכבים שלה, קמו גיבורים חדשים שנכנסו לנעליהם של הקודמים ועשו מה שהם לא הצליחו לעשות – לזכות באליפות.
ספאלטי נמצא בסביבה כבר שנים, כשהחל לאמן עוד באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת, אך נחשב ללוזר הגדול בכדורגל האיטלקי כי מעל עשרים וחמש שנים לא הצליח לזכות באליפות אפילו פעם אחת. הפעם, הוא מגיע ממקום אחר, של הווינר הגדול, מקום אותו הוא מכיר בפעם הראשונה בחייו כמאמן ומסיבת העיתונאים הראשונה הרגישה מלאה באווירה חיובית. אחת התלונות הגדולות ביותר היו הסתמכות על כוכבים שעבר זמנם. אחד הדברים הראשונים אותם המאמן החדש של הנבחרת אמר שהשחקנים שיגיעו לנבחרת יגיעו על סמך הכושר והכישרון שלהם ולא על סמך השם וההיסטוריה שלהם. בשורה מרעננת לאוהדי האזורי שצמאים לדם חדש, בעיקר בחוליית ההגנה. כמו שלבאטמן יש את רובין ולמנצ’יני היה את ויאלי, גם לספאלטי יש את העוזר שלו: אגדת הנבחרת, ג’יאנלואיג’י בופון שיכנס לתפקיד אותו מילא ויאלי עד אשר הלך לעולמו ואת החלום להחזיר את איטליה לגדולה הם ינסו לעשות ביחד.
אז למה אפשר לצפות? המטרה של ספאלטי צריכה להיות קודם כל להחזיר את הביטחון לשחקנים. בארלה התראיין לקראת המשחק הקרוב ואמר שבהדחה לצפון מקדוניה, כל השחקנים הרגישו שלא מגיע להם להיות בסיטואציה הזו והרגישו לחץ כבד. ספאלטי אמר כי ישחק במערך 4-3-3, שיבליט את חוזקות הנבחרת ויגרום לכדורגל מהנה. מבחינתו זו הגשמת חלום שהחל בשנת 1970, לאחר שאמא שלו תפרה דגל איטליה כדי לחגוג את ניצחון הנבחרת על גרמניה בתוצאה 4-3. הוא רוצה לשמוח על ידי השמחה של האחרים – האוהדים והשחקנים. כעת, איטליה פוגשת את מי שהדיחה אותה במוקדמות המונדיאל האחרון, צפון מקדוניה, למבחן הראשון של המאמן החדש במטרה להרים את הראש, להחזיר את הגאווה לנבחרת ואת הצבע הכחול לאוהדים, לאחר החיוורון בשנה וחצי האחרונות.
