בארסה שוב מפספסת את הרכבת, וחוזרת מצולקת מהסן מאמס

 

1. הרכבת כבר לא אקספרס – אך גם זה לא מספיק עבור הקטלאנים הדועכים

דווקא כשנדמה היה כשנדמה היה שיש עוד תקוה במאבק על תואר האליפות, לאחר המעידה הסופר דרמטית של ריאל מדריד בולנסיה, עם ה 2-2 המשוגע והשער הפסול בצורה הזוייה של בלינגהאם בדקה ה-99, והנצחון המשכנע מאד על חטאפה עם רביעיה – בארסה שוב בעטה בדלי. אוהדי הבלאוגראנה קיבלו רושם שהנה, יש תקוה שהקבוצה חוזרת למסלול, ותוכל לצמק את הפער ל-5 בלבד, ואף לעבור את ג’ירונה הסנסציונית שהפסידה ואיבדה 3 נקודות יקרות, בייחוד כשעוד יש מפגש ראש ראש בין השתיים עם קלאסיקו בברנבאו – אך המציאות שוב טפחה על פניהם: בארסה פשוט לא טובה מספיק.

זה לא השיפוט, המזל, או רק החוזקה של ריאל: הסגל של בארסה פשוט לא מספיק עמוק, לא מספיק איכותי, כדי להתמודד על התואר, בייחוד לאור כל הפציעות שספגה הקבוצה העונה, ולא רק במשחק הזה.

למעשה, לכולם ברור שהכדורגל של ברצלונה פשוט לא מספיק טוב, בייחוד כשההתקפה אנמית ולא אפקטיבית.

 

2. הסטטיסטיקה של המשחק.

בתמצית:

יתרון כרגיל באחזקת הכדור, אך רק 5 בעיטות לשער לבארסה, עם 2 בלבד למסגרת, מול 2 גם כן של בילבאו ואיניאקי וויליאמס הפעלתן. וחוצמזה, עם xG של 0.67 בלבד לבארסה (מול 0.33 חלש עוד יותר של המארחת בסן מאמס) – לא מנצחים משחקים.

המאזן:

הסטטיסטיקה הכללית מראה שבארסה הגיעה רק ל xG  חלש ביותר של 0.67 (בילבאו עם רק 0.33, בעיקר בגלל משחק מאד לא מדוייק של חלוצה החזק איניאקי ווילאימס), ויצרה רק מצב גדול אחד, עם מסירת האומן של גונדואן לפרמין שרץ לעומק, אך החטיא ברשלנות גדולה מול השוער, כשאת הבעיטה הקסומה מכמעט מחצית המגרש של קאנסלו הנהדר- השוער הבאסקי אונאי סימון הצליח לחזור לאחור ולהדוף בקושי.

מפת הבעיטות מראה את חוסר האונים של בארסה מול החומה ההגנתית של הבאסקים: הבעיטה של פליקס שנחסמה, היתה הבעיטה היחידה של הפורטוגלי המוכשר שנכנס כמחליף.

---

הגולים:

גולים? הצחתקתם אותנו. המצב הכי טוב של בארסה היה למרבה הפלא נגיחה הרבה מחוץ למסגרת של כריסטנסן הקשר האחורי, שהוא בכלל בלם במקורו, לאחר הגבהה מכדור חופשי, במה שאפילו לא יכול להקרא חצי מצב.

 

 

 

---

הסטטיסטיקה המתקדמת:

עם כל השליטה של בארסה באחזקת הכדור, עם 60% מול 40%, בסופו של דבר, בארסה כמעט ולא הצליחה להניע את הכדור במחצית של בילבאו, עם רק 153 נגיעות בחצי של היריבה, לעומת 177 של בילבאו (מדהים). שליטה אופטית בלבד, בייחוד כששתי הקבוצות נגעו מס שווה של נגיעות ברחבת היריבה, עם 20. באופן מפתיע, דווקא מול הבאסקים הקשוחים, הקטלאנים זכו ביותר קרבות: 62 לעומת 51, ו-47 על הקרקע עם 57%, לעומת 35, עם 43% של בילבאו.

במלים אחרות, למרות הנעת הכדור ומס הפאסים הקצרים הגבוה משמעותית מיריבתה- ברצלונה לא הצליחה להעביר את כובד המשחק אל החצי של בילבאו, ולהגיע בנוכחות משמעותית אל רחבת הבאסקים. שחמט של ואלורדה על צ’אבי, ולא רק בעקבות הפציעות המצערות של שחקני הקישור הקטלאנים.

עוד עדות לכך, היתה שבארסה לא הצליח כלל לבעוט לשער מתיבת החמש (0%), ובעטה רק 38% מתוך הרחבה של בילבאו, כשרוב הבעיטות בכלל באו מרחוק 63%.

3. בולטים מעל כולם:

השחקן המצטיין – ז’ואאו קאנסלו – ציון 7.8 – המון מעורבות התקפית, מסירת מפתח, עבודה הגנתית פנטסטית

מה עוד נשאר להגיד על שחקן העל קאנסלו, שלאחר שסוף סוף שם מאחוריו את הפציעה המרגיזה בברכו, שהגבילה אותו מאד לאחרונה – בא חד ורעב- ונתן משחק מצויין. ויותר מזה, אלמלא בזבוז הזדמנות כדור עומק פנומנלי שסיפק לרחבה ע”י לבה, היה גם מסיים עם בישול ומכריע את המשחק, ובנוסף אף ביצע כניסה נפלאה לרחבה לאחר שחברו פליקס משך את תשומת לב הבלמים, אך בעט גרוע החוצה, בצורה לא אופיינית ועם המון חוסר מזל, במצב שכמעט ניצח את המשחק עבור הבלאוגראנה.

• 74 נגיעות.
• 0.40 אסיסטים צפויים (חבל, לבה).
• 7 נגיעות ברחבת היריב (מגיני בילבאו עדיין מחפשים אותו)
• 4/5 דריבלים מוצלחים ב-75% (כך עושים זאת נכון, ראפיניה).
• 3 מסירות לשליש השלישי.
• 1/2 קרוסים מוצלחים.
• 1/1 כדורים ארוכים.
• רק 2 איבודים.
• 11 פעולות הגנתיות:
  •   3/4 תאקלים זכה / 4 הרחקות כדור / 1 חטיפה / 3 החזרות-כדור / רק פעם 1 עברו אותו בכדרור.

— מגן על, גם התקפית וגם הגנתית, וגם חרך את קו שמאל, כפי שרואים ממפת החום שלו, וברור לחלוטין שבארסה חייבת לעשות הכל – אבל הכל – להשאיר אותו בשנה הבאה.

---

השחקן המאכזב – ראפיניה – אפס תרומה, במשחק שלילי היסטורי. ציון אפקטיבי 1.5.

לא ברור מדוע הברזילאי הדהוי, שהציג מופע אימים, באחת ההופעות הגרועות ביותר של שחקן בארסה השנה, אם לא הגרועה ביותר- לא הוחלף מוקדם יותר ע”י לאמין, שטוב ממנו בכמה רמות. ועוד יותר מכך, מדוע בכלל פתח על חשבון הסטאר בוי הספרדי הצעיר.

לא הגנה, לא התקפה, לא הנעת כדור- כלום.

בהופעה גרועה בקנה מידה היסטורי, שלא מזכירה במאום את הברזילאים האגדיים ששיחקו במדי הבלאוגראנה, ראפיניה הדהוי הצליח לספק:

• 76 דקות (הרבה יותר מדי)
• 0 בעיטות לשער.
• 0 מסרות מפתח.
• 0 דריבלים (!) (אתה קיצוני כן?)
• 0/2 קרוסים לרחבה. (הזוי)
• 2/4 קרבות ב50%. איפה היה במשחק? ניסה בכלל?
• 13 איבודים (כרגיל).
• 33 נגיעות בלבד, עם 16/23 מסירות מדוייקות ב-70% אחוז בלבד.

— הופעה זוועתית ביותר, וזאת דווקא לאחר תצוגה לא רעה מול חטאפה עת סיפק מספרים.

בוב הבנאי? רפאל ההורס

אם נשווה אותו ללאמין ברדאר הביצועים, שביצע פריצה מטאורית השנה מבחינה התקפית, ואתמול גם היה נהדר הגנתית, נראה שלאמין טוב ממנו לאין ערוך בדריבלים (מתי אתם זוכרים את הברזילאי החיוור עובר שחקן בכדרור העונה?), וגם בסחיבות כדור ופעולות התקפיות. האלמנטים היחידים שבהם ראפיניה כיבכול עובר את ימאל, הם אסיסטים ושערים, וזאת מכיוון שהוא שיחק יותר והתחיל את העונה כשחקן הרכב כאשר לאמין רץ התרומם לגבהים לאחרונה כשקיבל יותר הזדמנויות ממאמנו. אין ספק, שלאורך טווח- הפערים הללו יצטמצמו, והסטאר בוי הספרדי יצילח לעקוף את הברזילאי גם בפרמטרים הללו.

ואם זה לא מספיק- ניתן לראות מהשוואה ישירה בין שני הקיצונים של הבלאוגארנה בדיגארמת העכביש, שלאמין (כחול) הרבה הרבה יותר טוב מראפיניה (ירוק, במקרה של אתמול, היה אמור להיות אדום) באספקטים של בניית המשחק:

• xGBuildup90
• xGChain90

— והדבר מדגיש ביתר שאת את הטעות הקשה שביצע צ’אבי מאמן ברצלונה בהעדפתו של ראפיניה על לאמין בהרכב הראשון.

---

עוד בלטו במיוחד:

• רונאלד אראוחו:  נדמה שלאחר תקופה מעט קשה, עם טעויות לא אופייניות, חזר להיות הבלם האימתני שהוא: ניקה הכל מתוך הרחבה, הרחיק, חסם ושמר היטב על כל שחקן התקפה שבא מולו, ניצח כמעט בכל הקרבות, בגובה ובקרקע, ובעיקר, היווה חומה בצורה ברחבה. ואן דייק- מאחוריך.
• אילקאי גונדואן:  היה מאד דינמי בעיקר בחצי הראשון, שוב מסר מסירות מפתח יעילות (3, שזה נהדר), כולל מסירה אחת קסומה למצב הגדול הנהדר של פרמיןף שהחמיץ ברשלנות לבד מול סיון היוצא אליו לקצה הרחבה.
• פאו קובארסי:  נראה מעט יותר טוב מבחינה הגנתית, כששחקני ההתקפה הבאסקים התקשו לעבור אותו, חסם אף מס’ בעיטות, אם כי עדיין המקיום שלו טעון שיפור, וכך גם משחק הגובה,ובכל זאת, שוב סיפק תרומה אדירה לבילדאפ, עם משחק הרגל המשובח שלו, עם פאסים חדים וטובים והמון מעורבות.

• אונאי סימון:  הציל את הבעיטה מרחוק של קאנסלו, שיכלה להיות שער העונה.
• איניאקי ווילאימס:  היה מאד פעלתן ומסוכן, דירבל, ובעט, אך היה מאד לא מדוייק ולא חד.
• אלכס ברנגר:  הטוב בשחקני בילבאו בהתקפה- היה מאד פעיל על הקו, עשה סחררחורת לקונדה שוב ושוב, וכמעט הצליח לתרגם את הפעולות ההתקפיות הטובות שלו לשער עבוד הבאסקים. אבל רק כמעט.

4. התייצבות ההגנה, לפחות בינתיים

לאחר המשחק הקודם בין השתיים בקופה דל ריי- בו בארסה ספגה רביעיה בתקופה הגנתית שחורה, בהפסד המשפיל 4-2, בו בילבאו היו דומיננטיים מעליהם בכמה רמות, עווד לפני ההודעה של צ’אבי על עזיבתו את הקבוצה- היה חשש גדול מאד מהמשחק נגד בילבאו החזקה במבצרה הביתי, הסן מאמס. פחד ששוב בארסה תספוג בצרורות. בייחוד לאור העובדה שבילבאו הגיעה בתקופה טובה מאד עם כדורגל התקפי, כשרמסה את אתלטיקו מדריד 0-3, עם הצגה של האחים וויליאמס.

אך למזלה של בארסה, זה לא קרה: השחקנים באו יחסית מחוייבים, עם הרבה מוטיבציה, ובמשחק הגנתי נפלא של רונאלד אראוחו, שניקה כמעט כל דבר: באוויר ובקרקע, וחיפה לא מעט על מס’ טעויות של קונדה, כשגם קובארסי הצעיר סה”כ היה בהופעה הגנתית סולידית.

ללא ספק נקודה חיובית עבור הבלאוגראנה, שסיימו עם רשת נקיה, לא דבר של מה בכך העונה.

5.קשר אחורי גרזן? רכות ופריכות.

שימו לב למפת המסירות של גונדואן “השף הגרמני-טורקי”: מעורב המון, בנה המון התקפות מסוכנות, מסר גם מסירות מפתח (3). ואולם, לצערה של בארסה גם נדרש לשחק יותר מאוחר הפעם, עקב פציעתו המוקדמת של הקשר המרכזי פרנקי דה יונג, ולכן היה פחות אפקטיבי מהרגיל, מה שאולי מנע ממנו לסייע לבארסה להכריע את המשחק.

לעומת זאת, כריסטנסן הבלם שמשחק כקשר אחורי באלתור המפורסם של צ’אבי: נוגע מעט מאד בכדור, איבד המון כדורים, בייחוד בצד ימין, ובכללי לא מסר כמעט אף כדור קדימה להתקפה.

ומה מבחינה הגנתית אתם שואלים?

• 3 הרחקות כדור (מתוך הרחבה כמובן, מרגיש עדיין בלם).
• 2 חטיפות בלבד (!).
• 1 תאקל בלבד (במשחק שלם! איי איי איי).
• 2 החזרות כדור (מעט מאד).

— בקיצור, תרומה הגנתית מאד מאד דלה כקשר אחורי, בייחוד מבחינה הגנתית, אך גם מבחינה התקפית, ולדעתי, בהחלט שווה לבארסה לשקול להחליף בינו לבין איניגו מרטינז (כריס יהיה בלם, איניגו קשר אחורי).. שכן, הבאסקי הקשוח הוכיח שהוא מצויין בבילדאפ של המשחק, וגם בדחיפת הכדור קדימה, עם המסירות שוברות הקווים הנהדרות שלו.

 

6. חבולים והרוסים גם מוראלית -לקראת הגומלין מול הנאפוליטנים שצוברים תאוצה

 

אוסימהן וקווארצ’חליה שוב על ההייוואי:

לאחר הפציעות המאד מתסכלות ומעציבות מבחינת אוהדי בארסה של שני קשרי הזהב שלה, פרנקי ופדרי, עם הסגל הגם כך קצר שלה – ברור לחלוטין שעל אליפות הלה ליגה אין על מה לדבר. כלומר, על בארסה להתרכז בניסיון לסיים במקום ה-3 לפחות, ואם המצב אף יתדרדר עוד יותר – לפחות עשות הכל כדי להישאר בטופ 4. כן, עד כדי כך יכול להיות האימפאקט של היעדרות של חודש של היהלום הקנארי ודה יונג המנוע. יתירה מזאת, בארסה הפכה מפייבוריטית ברורה במפגש הגומלים בצ’אמפיונס מול נאפולי בבית, לאנדרדוגית חד משמעית.

ללא פרנקי ופדרי, ועם גאבי הפצוע, מרחב התמרון של צ’אבי בקישור הצטמצם כמעט לאפס, והוא יכול להעלות רק את רומיאו האסוני, סרג’י רוברטו החלש, או את פרמין הצעיר והמוכשר – אך שאיכזב בענק היום – במקומם. אנחנו מאד נתפלא אם במצב הנוכחי, ועם הקבעון של צ’אבי על ה-4-3-3 שלו, בארסה בכלל תהיה מסוגלת לעבור את הפרטנופיי המתאוששים, שנכנסו לכושר טוב לאחר המחיצה של ססואלו האומללה בנצחון רב שערים, וגם עם ה1-2 הווינרי וההצהרתי מול יובנטוס, כשגם אוסימהן וגם קווראצ’חליה מראים ניצוצות ומתחילים לחזור לכושר שיא. שני האסים נראים מסוכנים מתמיד, ולפיכך, ולארו מצבת הפצועים הרבה של הקטלאנים – ישנו סיכוי לא גבוה שבארסה החבולה תוכל להעפיל לרבע גמר ליגת האלופות.

לכן, בעיני, בארסה פשוט זקוקה לשינוי משמעותי.

שינוי קונספציה.

אין לה מה להפסיד יותר. אני חושב שצ’אבי צריך לחשוב גם על העונה הבאה, למרות שתהיה בלעדיו.

משחק נכון בחימר:

מה שלטעמי בארסה צריכה לעשות במצב הקשה הנוכחי, הוא לחשוב מחוץ לקופסא: לשנות מערך לחלוטין, תוך ניצול הכלים שכן יש לה בסגל, שלא פצועים: הבלמים, והעובדה שפליקס ורוקה בכשירות מלאה (דקרה לפני שפראן חוזר גם הוא).

במלים אחרות, אני חושב שהכי טוב עבור בארסה הוא לשנות למערך של:  3-4-1-2, עם שלושה בלמים.

אם צ’אבי אלונסו יכול לעשות זאת עם לברקוזן הדורסנית- מדוע לא צ’אבי?

בעצם, הפריסה במצב כזה תהיה:

• 3 בלמים, כשאראוחו הנהדר בלם מרכזי, וקונדה יהיה בלם ימני (סה”כ עבודה הגנתית סבירה כמגן ימני), וכריסטנסן שמאלי.
• מרטינז הבלם כקשר אחורי (יש לו פוטנציאל יותר מכריסטנסן בעיני), וגונדואן לידו, כאשר ככמגינים/קיצונים על כל הקו, סטייל מה שעושה אינטר האיטלקית עם די-מרקו ודרמיאן (או דאמפריס), ישחקו קאנסלו הנהדר בשמאל שם הוא מצטיין, ולאמין בימין, שהוכיח שהוא נהדר גם הגנתית.
• מלפניהם, כקשר התקפי (ולא באגף צ’אבי, פשוט לא)- ישחק ז’ואאו פליקס הפנטזיסט, שיבוא מאד רעב להוכיח בצ’אמפיונס, שם הוא גם מלך השערים של בארסה עם 3.
• ובחוד, סוף סוף שני חלוצים: עם לבנדובסקי הדועך אך בעל הניסיון שיודע רק לקבל כדור לרגל, כשלידו ויטור רוקה הצעיר והאנרגטי, שאוהב לקבל כדור גם לעומק, כאשר מארק גויו הגבוה והפיזי יחליף את לבה במידה והאחרון שוב נעלם מהמשחק ומתקשה להשפיע.

— זכיה בצ’אמפיונס – ללא ספק ההרכב הזה לא יביא. אבל מה שבטוח, הוא בהחלט יכול לעזור לבארסה להיות רובסטית הגנתית, לאפשר לימאל וקאנסלו לזהור באגפים מבחינה התקפית, ייתן צ’אנס לרוקה על הבמה הגדולה מכולם, גם כהכנה לעונה הבאה, יעזור גם ללבה כשתהיה עוד נוכחות של שחקן ברחבה לידו, כשגם פליקס הנהדר שאשף במסירות עומק יחכה מאחוריהם.

אבל יותר מהכל, ההרכב הזה ישתמש במה שכן קיים בסגל של בארסה, ויעזור לה להתגבר על החסרון של שני קשרי הזהב שלה: פרנקי האנרג’ייזר הבלונדיני ופדרי היהלום הקנארי עם רגלי הזכוכית, שכל כך יחסרו לה בשלבי ההכרעה של העונה.