מועדים לשמחה | כמה זה כל החיים בבולגרית? חריסטו סטויצ’קוב חוגג 57

יש רגעי ספורט שאומה מתרפקת עליהם לאורך דורות, ישראל מקווה בחודש מרץ להפסיק להיזכר בעלייה למונדיאל 1970, ולהוסיף עוד רגע כזה ולעלות ליורו. נבחרת בולגריה העפילה אמנם שבע פעמים למונדיאל, אך ישנו טורניר אחד שהיא לא תשכח, מונדיאל 1994 בו הגיעה עד לחצי הגמר. אחד מכוכבי הנבחרת הגדולה שבדרך לשם עברה את נבחרת ישראל היה חריסטו סטויצ’קוב שחוגג היום את יום הולדתו ה-58.

חריסטו סטויצ’קוב נולד בעיר פלובדיב בבולגריה הקומוניסטית ב-8 בפברואר 1966. הוא החל לשחק בגיל 11 בקבוצה המקומית מריצה פלובדביב שקבוצתה הבוגרת שיחקה בליגה השנייה הבולגרית. ב-1982 עבר לשחק בחברוס חרמנלי, שם הבקיע 14 שערים ומשך את עיני קבוצת הפאר של המדינה צסק”א מוסקבה, שהייתה מזוהה עם השלטון.

צסק”א סופיה זכתה באליפויות בולגריה בין השנים 1980 ו-1983, ויריבתה העירונית לבסקי סופיה עשתה זאת ב-1984 ו-1985. לצסק”א שכאמור הייתה קבוצתו של הממשל, הייתה הזדמנות לתקן בגמר הגביע מול היריבה העירונית, והמשחק הפך לזירת אגרוף. בדקה ה-26 של המשחק חלוצה של צסק”א גאורגי סלאבקוב השתלט על כדור באופן ברור עם היד, והבקיע שער שאושר באופן תמוה על ידי השופט.

התלונות של שחקני לבסקי שלא עזרו, הביאו לעליית המתח במשחק ולעשרות עבירות אלימות משני הצדדים שהתפתחו בהובלת סטויצ’קוב למכות של ממש בדקה ה-78. הקטטות המשיכו גם אחרי המשחק, והמפלגה הקומוניסטית התכנסה לחרוץ את גורלם, עונשו של סטויצ’קוב היה הרחקה לכל החיים ובזה נגמר סיפורנו או שלא?

המפלגה הקומוניסטית הרחיקה לכת וסגרה את שני מועדני הפאר, בטענה של “ונדליזם והפרת המוסר הסוציאליסטי”, אך חזרו בהם לאחר שהבינו שלכדורגל הבולגרי יהיה קצת קשה להסתדר בלי שני המועדונים הבכירים שלו (תחשבו שמחר מכבי חיפה ומכבי תל אביב סוגרות את שעריהן ולמוקדמות ליגת האלופות תשלח הפועל חיפה). הקבוצות הוקמו מחדש תחת השמות סרדץ (צסק”א) וויטושה(לבסקי), ועונשם של חלק מהשחקנים וביניהם סטויצ’קוב הומתקו.

סטויצ’קוב חזר למגרשים אחרי שנת הרחקה, ונכנס ישר לקצב עם שישה שערים ודאבל עם קבוצתו. הוא הלך ועלה ברמה ובעונת 1988/89 הבקיע 23 שערים ב-36 הופעות בדרך לדאבל נוסף. עונה לאחר מכן כבר התפוצץ עם 38 שערים ב-30 הופעות, וזכה יחד עם הוגו סאנצ’ס מריאל מדריד בנעל הזהב, התואר שמוענק לשחקן שמבקיע הכי שערים באירופה.

העונה המדהימה משכה את עיניהם של מנהלי ברצלונה מחזיקת גביע אירופה למחזיקות גביע שניצחה בדרך לזכייה את סרדץ סופיה, למרות שלושה שערים של סטויצ’קוב, שחרצו את הגורל ואת המעבר לבירת קטלוניה. כבר בעונתו הראשונה בקבוצה הורחק לחצי שנה, לאחר שדרך על רגלו של שופט, אך למרות זאת הבקיע 14 שערים בליגה ושישה בגביע אירופה למחזיקות גביע.

הוא כיכב בברצלונה עד 1995, תחת אימונו של יוהאן קרויף זכתה הקבוצה בארבע אליפויות, והגיע לרגע השיא ב-1992 כשבנוסף לאליפות, זכתה בפעם הראשונה בתולדותיה בליגת האלופות אחרי ניצחון 0:1 קטן גדול על סטיאווה בוקרשט הרומנית. שנתיים מאוחר יותר הגיעו סטויצ’קוב וחבריו לגמר נוסף הפעם מול מילאן. ברצלונה וכל כל העולם חשבו שהניצחון בכיס של ברצלונה שהגיעה כאמור אחרי ארבע אליפויות ואליפות אירופה אחת, אך הוכו בתדהמה כשמילאן ניצחה  0:4 מהדהד.

ברצלונה אולי לא ירצו לזכור את קיץ 1994 אך סטויצ’קוב לא ירצה לשכוח אותו, בגלל מה שעשה עם הנבחרת תחת דימיטר פנב כשבדרך לשם עבר את ראובן עטר ונבחרת ישראל, בשביל זה נחזור כמה חודשים אחורה אל מוקדמות מונדיאל 1994.

במוקדמות מונדיאל 1994 הוגרלה בולגריה יחד עם שלב הבתים עם שוודיה, אוסטריה, צרפת, פינלנד וישראל. במחזור התשיעי מתוך עשרה בולגריה הייתה במקום השלישי, כשצרפת מובילה עליה בארבע נקודות, ושוודיה בנקודה אחת, מה שהביא לכך שהבולגרים לא היו תלויים בעצמם.

מאיר תירגע!

שוודיה ניצחה את הפינים, ובולגריה הייתה חייבת איבוד נקודות של הצרפתים מול נבחרת ישראל הקטנה. עד הדקה ה-83 זה לא היה נראה טוב, בולגריה אמנם עשתה את עבודתה כשהובילה 3:1 על האוסטרים אך צרפת הובילה 2:1 על ישראל. בדקה ה-83 הבשורה הגיעה, אייל ברקוביץ השווה, והוריד את הפער בטבלה לפער שאפשר לסגור במפגש הישיר במחזור האחרון.

בדקה ה-90 ראובן עטר שלח את הבולגרים לחגוג כשהבקיע את שער הניצחון על הצרפתים במה שהיה הניצחון היחיד של ישראל בטורניר. מאיר איינשטיין כמעט איבד את קולו, וקולות “מאיר תרגע” של אבי רצון חקוקות בזיכרון הלאומי.

במחזור האחרון נפגשו הצרפתים והבולגרים בקרב ישיר על העלייה, לפני תחילת המשחק הצרפתיים הובילו בשתי נקודות, וגם עלו ליתרון בדקה ה-31 משער של אריק קאנטונה, הבולגרים השוו שש דקות מאוחר יותר והיו זקוקים לעוד שער אחד בשביל לעלות. השער הזה הגיע עמוק בסיום המשחק, כשאמיל קוסטדינוב השלים צמד והעלה את בולגריה למונדיאל.

המסע המופלא של נבחרת בולגריה וחריסטו סטויצ’קוב

במונדיאל עצמו שהתקיים בארצות הברית הוגרלה בולגריה לבית עם סגנית אלופת העולם ארגנטינה, עם אלופת אפריקה ניגריה ועם נבחרת יוון. במשחק הראשון הובסו הבולגרים 3:0 על ידי נבחרת ניגריה. הם התאוששו במחזור השני עם 0:4 על היוונים האומללים שסיימו את הקמפיין ללא נקודות וללא שערים, כשסטויצ’קוב מסיים עם צמד ומבקיע את שעריו הראשונים בטורניר.

במחזור האחרון שוב נפגשו לקרב הישיר על המקום השני, הפעם מול נבחרת ארגנטינה ללא דייגו מראדונה שהורחק בגלל שימוש בסמים. הבולגרים ניצחו 2-0, ולראשונה בתולדותיהם עברו את השלב הראשון. הארגנטינאים עצמם עלו לשמינית כקבוצה הטובה ביותר במקום השלישי.

בשמינית הגמר פגשו פנב וחניכיו את מקסיקו ועלו ליתרון מהיר בדקה השישית משער של סטויצ’קוב. מקסיקו השוו בדקה ה-18 ואחרי 120 דקות ללא הכרעה המשחק נגרר לדו קרב פנדלים, שם ניצחה בולגריה ועלתה לרבע הגמר.

עוזב את ברצלונה ומככב בנבחרת

ברבע הגמר מול אלופת העולם גרמניה שוב נכנסו הבולגרים לפיגור אך בתוך שלוש דקות בדקה ה-75 וה-78 השלימו הבולגרים מהפך מהיר משערים של סטויצ’קוב מלך שערי הטורניר, המהפך העלה את בולגריה לחצי הגמר מה שעד היום הוא הישג השיא של הנבחרת בכל הזמנים.

בחצי הגמר מסע הקסם נגמר מול נבחרת איטליה החזקה. שער מצמק של סטויצ’קוב לא עזר והם הפסידו 2:1 לאיטלקים, בקרב על המקום השלישי הובסו 4:0 על ידי נבחרת שוודיה וסיימו את המונדיאל המופלא במקום הרביעי.

בסיום עונת 1994/95 בה ברצלונה איבדה את האליפות אחרי ארבע שנים ליריבה המרה ריאל מדריד, והחלה לאבד את נכסיה גם סטויצ’קוב שסבל מעונת שפל אישית בה הבקיע תשעה שערים בלבד עזב את הקבוצה וחתם בפארמה האיטלקית.

במקביל הוא המשיך לפרוח בנבחרת כשהוא מבקיע עשרה שערים במוקדמות יורו 1996, ושלושה בטורניר עצמו, שהביאו את בולגריה עד לרבע הגמר. הוא ניסה את מזלו שנה בפארמה לפני שחזר לברצלונה שם שיחק עד 1998, זכה עם הקבוצה בגביע המחזיקות בהובלת הכישרון הברזילאי הצעיר רונאלדו.

חריסטו סטויצ’קוב מסיים את הקריירה עם עוד שערורייה

משם החל לנדוד בין קבוצות כולל חזרה לצסק”א סופיה, ביקור באל נאסר קפיצה לקאשיווה רייסול היפנית, וסיום המסע בארצות הברית בשיקגו פייר ודי.סי יונייטד שם פרש בשנת 2003. בארצות הברית כמיטב המסורת הסתבך בעוד שערוריה, כששבר רגל לשחקן בתיקול חריף למדי.

שנה לאחר פרישתו התחיל קריירת אימון בנבחרת הלאומית, שם אימן עד 2007, אך נכשל במשימותיו והסתכסך עם מספר שחקנים. הוא נדד בין קבוצות ללא הצלחה מרובה עד שפרש מאימון ב-2013 בצסק”א סופיה.

האם נבחרת בולגריה תצליח לשחזר אי פעם את ההישג הגדול? האם נבחרת ישראל תצליח לייצר לעצמה עוד הישג? וכמה זה בדיוק זה כל החיים בבולגרית?

1 תגובה
  1. הראל כותב

    שחקן גדול אדם קטן

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן