סקודטו ראשון מאז 2010/11.
חזרתם לפסגה של הרוסונרי.
הישארותה מאחור של האחות הקטנה.
היציאה מהצל הגדול של הגברת הזקנה.
נקרא לילד בשמו – רנאסנס.
לידה מחדש.
ולידה, למי שחווה זאת, זה לא מחזה יפה.
מרגש. משנה מציאות. מפרק את הפרספקטיבה של האגו. הכל נכון, אבל יפה, זה לא.
זה תהליך מייגע ומייסר אותו מלווים ללא הפסקה חששות, חרדות, חוסר ודאות.
תהליך שאתה רוצה כל כך שהוא ייגמר בכדי שיתחיל המשהו החדש הזה.
הולדתו של עולם אחר.
לפני כשנתיים וחצי, כשקרן אליוט השתלטה לה על מילאן הבינו מנהליה שאי אפשר יהיה לשקם את מילאן, סליחה… ליצור חיים חדשים במילאן ללא דמות היסטורית ועוצמתית בפסגה.
לכן, זה היה כל כך טבעי שאת הלידה מחדש של מילאן ליווה ראש המשפחה.
כשפאולו מלדיני קיבל את שיחת הטלפון הראשונה התחיל לו המסע אל חדר הלידה.
קרן אליוט הבהירה היטב למנהל הטכני החדש של מילאן – עליך להתחשב היטב בכלכלת הבית.
אין לך שיק פתוח.
אין לך מקום לטעויות.
עליך לבנות בית חדש באיטליה שיכיל חיים חדשים ועליו להיות מפואר אך לא מנקר עיניים, עליך לבנות אותו בסבלנות כלכלית, עם תוספות קטנות אך עוצמתיות.
לאט ובטוח תבנה את היסודות.
מלדיני הקשיב, הפנים ויישם.
בעונתו הראשונה במועדון גייס את פרנק קסי (32 מיליון אירו), רפאל לאאו (29.5 מיליון אירו), תאו הרננדז (21.5 מיליון אירו), איסמעיל בנאסר (17.2 מיליון אירו), אלכסיס סלאמייקרס (5.25 מיליון אירו) ואת סימון קיאר (3.68 מיליון אירו)
בעונה שעברה רכש את סנדרו טונאלי (17 מיליון אירו), אנטה רביץ’ (6.7 מיליון אירו) ופייר קאלולו (1.19 מיליון אירו).
הפאל הושלם העונה.
פיקאיו “רכש השנה” טומורי הגיע תמורת 28.8 מיליון אירו ואליו הצטרפו מייק מאניין (14.4 מיליון אירו), ג’וניור מסיאס (2.6 מיליון אירו בהשאלה) ואוליביה ז’ירו (מיליון אירו בלבד).
הפאל? התכוונתי פאזל.
הפאזל הושלם.
ולא, לא שכחתי את זלאטן. לכן האות ז’ בנפרד.
פאולו מלדיני הבין היטב שהוא אמנם מסוגל להיות האבא של מילאן החדשה אבל הוא יושב במשרדים, מתהלך במסדרונות, סוגר עסקאות ומנווט את המועדון לדרך חדשה.
אך הוא לא באמת חלק מהקבוצה.
לא עם השחקנים יום יום על הדשא.
לא נושם את חדר ההלבשה.
מילאן קיבלה את פאולו מלדיני כאבא של המועדון ואת זלאטן איברהימוביץ’ כאבא של הקבוצה.
כשצוות האימון והשאר המנהלים מסתכלים על פאולו בהערצה בעקבות עבודתו האדירה בבניה מחדש, כך גם כל השחקנים מסתכלים על זלאטן בחדר ההלבשה.
בתוך המיקרו כלכלה של שיטת המלדיניבול, זו שמודדת כל שחקן לא לפי שווי השוק שלו אלא לפי מה שהוא יכול לתרום לקבוצה, זלאטן הוא הנפש החיה בתוך ערימת הסטטיסטיקה.
הרוח הקדושה במפרשיה של ספינת המספרים של מלדיני.
פאולו מלדיני גרם לכל מי שקשור למילאן להבין שאפשר לחזור לחיים.
זלאטן איברהימוביץ’ גרם לכל מי שקשור למילאן – אם זה מאמנים, שחקנים, מנהלים ואוהדים – פשוט להאמין.
להאמין למרות שמילאן לא הבריקה לאורך כל העונה.
להאמין למרות שכמעט כל אנשי התקשורת צלבו את פיולי מהשנייה הראשונה.
להאמין למרות שאף שחקן של מילאן לא התקרב אפילו לעשרת הכובשים המובילים של הליגה.
להאמין למרות שהסגל של מילאן הוא רק הרביעי בליגה מבחינת שווי השוק שלו.
להאמין למרות שאינטר האיכותית יותר רדפה עד הסוף.
“אם אתה שונה או שאין לך אפשרויות מולך, אתה עדיין יכול להצליח. אני הוכחה חיה לכך” – זלאטן איברהימוביץ’.
מילאן של מלדיני היא אלופה שונה.
היא לא נשענה על כוכבים אדירים ויקרים אלא על מערכת אורגנית וזולה. כזו שנבנתה בדיוק של מנתח.
מילאן של מלדיני היא אלופה ללא הרבה אפשרויות.
עם שני חלוצים מזדקנים, עם סגל קצר שכולל שחקנים שלא היו פותחים כלל אצל היריבות בצמרת, עם שוער חדש שהגיע ואחד גדול שעזב.
אתם קולטים שאלכסיס סלאמייקרס, ג’וניור מסיאס וראדה קרוניץ’ הם אלופי איטליה?
מילאן של מלדיני היא אלופה ראויה שנבנתה בצורה מעוררת השראה.
מילאן של זלאטן היא אלופה קשוחה. כזו שלא נבהלת בקלות. כזו שרק חיכתה למלחמה.
מילאן, היא יפה כשמעליה ערפל, כמו אישה עם רעלה.
