מכה קלה בכנף | ווסטאהם 1-1 טוטנהאם

טוטנהאם במשחק לא טוב, נכשלה לעלות באופן זמני למקום הרביעי על חשבונה של אסטון וילה. הקבוצה של פוסטקוגלו התחילה את המשחק עם שער מהיר, אבל מאותו שער לא הצליחה הקבוצה להתמודד מול הצפיפות של ווסטהאם. במשחקו ה400 במדי טוטנהאם, יונג מין-סון לא הצליח להביא את עצמו לידי ביטוי, והזכיר לכולם את המחסור של ה’תרנגולים’ בחלוץ תשע טבעי. מהצד השני, מויס התכונן בצורה מושלמת לטקטיקה של פוסטקוגלו, וצופף את האמצע. הקבוצה שלו לא נתנה למדיסון וסון את החופשיות במרכז המגרש, וגרמה לטוטנהאם להיתקע בשליש האחרון של המשחק. לקראת הסוף השחקנים של מויס התעייפו, אולם הסקוטי לא טרח לעשות חילוף שיכניס כוחות חדשים לקבוצה.

1. הקדמה

טוטנהאם הגיע למשחק לאחר ניצחון דחוק מאוד 2-1 על לוטון בבית. ה’תרנגולים’ יצאו לדרבי הקטן במחשבה שניצחון יעלה אותם לפחות זמנית למקום רביעי בליגה, לפחות עד המשחק של אסטון וילה מול מנצ’סטר סיטי. לטוטנהאם מצפה חודש מאוד קשה לפניה, כאשר לקבוצה יש משחקים נגד הטופ שלוש בליגה ומשחק נוסף מול ניוקאסל. בשביל לעבור את אסטון וילה, הקבוצה הייתה חייבת לנצח את ה’פטישים’ של דויד מויס. משחק זה היה משחק מאוד מרגש עבור יונג מין-סון, שכן זאת הייתה ההופעה ה400 של הקוריאני במדי ה’תרנגולים’, בהחלט הישג מדהים עבור הקפטן של טוטנהאם.

מהצד השני, לאחר הפסד 4-3 במשחק המשוגע מול ניוקאסל, הקבוצה של מויס ראתה את ניוקאסל מצמצמת את הפער לנקודה אחת בלבד. כמו טוטנהאם, גם ווסטהאם הגיעה למשחק במלחמה מול ניוקאסל על הכרטיס לקונפרס ליג בשנה הבאה. לווסטהאם זאת הדרך הראשונה להגיע לאירופה בעונה הבאה, כאשר לקבוצה יש אפשרות גם לזכות בכרטיס לליגת האלופות בעזרת הליגה האירופאית בה הקבוצה עדיין משתתפת.

2. הרכבים 

2. מהלך המשחק

טוטנהאם פתחו את המשחק בסערה עם שער של ג’ונסון הנפלא, ו-ווסטהאם, שכנראה עדיין לא יצאה מההלם מהמשחק מול ניוקאסל, המשיכה להיראות מוכת תדהמה. אבל, מאותו רגע ווסטהאם סגרה הרמטית אני שני היוצרים הטובים ביותר של טוטנהאם העונה, יונג מין-סון וג’יימס מדיסון, הקבוצה של מויס הצליחה לצופף את האמצע ועמדת הכנף הימני. טוטנהאם היו חסרי אונים מול ההגנה החזקה של דיוויד מויס, ובמהלך כדור קרן ווסטהאם הצליחה להשיג את השוויון משער של זומה. השער של זומה היה שערו השלישי העונה.

לאחר ה1-1, מויס ניסה לעשות את מה שווסטהאם הכי טובה בו – התקפות מעבר. עד כמה החזקת הכדור של טוטנהאם הייתה קיצונית בחצי הראשון? ב15 דקות שלאחר השער, טוטנהאם החזיקה 80% בכדור. אך זה בדיוק מה שווסטהאם קיוותה שיקרה, שטוטנהאם תחזיק בכדור והם יוכלו לעקוץ בהתקפות מעבר עם בואן וקודוס המצוינים.

המחצית השנייה התחילה עם לחץ מאסיבי של שחקני ווסטהאם על טוטנהאם, וזה היה נראה שהשער השני של ווסטהאם באוויר. אבל כמו שהשער היה באוויר, ככה אותו אוויר בריאות של שחקני ווסטהאם אזל, והקבוצה של מויס חזרה אחורה ולא הצליחה לייצר מצב מדקה 60 עד דקה 90. למרות העייפות של קבוצתו, המאמן הסקוטי לא עשה חילוף אחד כל המשחק. הקבוצה שיחקה רק ביום שבת משחק קשה מאוד מול ניוקאסל, שבו השחקנים השקיעו את כל כוחם. כאשר אתה משחק משחק שני בשלושה ימים, החילופים חייבים להגיע, אבל מויס החליט שהוא לא מעונין בחילופים. מהצד השני, פוסטוקוגלו ניסה לשנות את המשחק עם חילופים, אבל במהלך תמוה הוא הוציא את אחד היוצרים הטובים שלו בקבוצה, ג’יימס מדיסון. ה’תרנגולים’ המשיכו להתקשות בהגעה למצבים, ולא הצליחו לסכן באמת את השער של פאבינסקי.

3. סטטיסטיקה

• טוטנהאם החזיקה 68% מהזמן בכדור, לעומת 32% של ווסטהאם. עד כמה השליטה של טוטנהאם בכדור הייתה ברורה? טוטנהאם מסרה 590 מסירות לעומת 238 בלבד של ווסטהאם, כמעט פי 3 יותר. דבר זה הוא חלק מהשיטה של מויס, ‘הפטישים’ היא הקבוצה שכבשה הכי הרבה שערים דרך התקפות מעבר בפרמייר ליג עם תשעה כאלה. ווסטהאם מעדיפה לתת את הכדור ליריבות, ולשחק דרך התקפות מעבר. במקרה הזה, טוטנהאם כן התכוננה לשיטה הזאת, כאשר ווסטהאם הגיעה רק לבעיטה אחת מהתקפות המעבר.
• על אף החזקת הכדור הגבוהה של טוטנהאם, ו-13 הבעיטות שהיא בעטה, ווסטהאם הגיע ל-xG גבוה יותר – 1.49 לעומת 0.96 של טוטנהאם. סך הכל מדובר במשחק מאוד שוויוני, שהתוצאה שלו משקפת מאוד את הנעשה במגרש. ווסטהאם הגיעה לשני מצבים מסוכנים, הראשון זה השער של זומה, והשני הגיע בדקה ה-60 כאשר אנטוניו רץ מקו החצי והגיע מול השער, אבל הוא בעט חלש על הגוף של ויקאריו.
• מבחינת קרנות, במחצית הראשונה טוטנהאם עד הדקה ה-45 עמדה על קרן אחת בלבד, אבל בדקה ה45 הגיעו שלוש קרנות ברצף. המחצית השנייה טוטנהאם סחטה קרן אחת בלבד. נתון זה מראה את החוסר יעילות של טוטנהאם בשליש האחרון של המגרש. לעומתה, ווסטהאם הגיעה לתשע קרנות במהלך המשחק, הקבוצה של מויס הייתה מאוד מסוכנת, למרות החזקת הכדור הנמוכה. נתון זה שוב מראה כמה החזקת כדור היא לפעמים לא טובה ואף מזיקה לקבוצה.

4. סטטיסטיקה מתקדמת

ההרמות של טוטנהאם

מתוך 20 הרמות שהרימה טוטנהאם במשחק, רק אחד הגיע ליעד, ויש לכך שתי סיבות מרכזיות:

1. מול קבוצה שמצטופפת ברחבה יותר קשה להכניס כדורי גובה. לרוב, קבוצה שמצטופפת שולחת יותר שחקני הגנה לרחבה שלה, ובכך חוסמת את האפשרות להגיע למצבים בכדורי גובה. טוטנהאם ניסתה במהלך המשחק להגביה כדורים שלא באמת סיכנו את שערו של פביאנסקי. הרמות צריכות להתבצע בסיטואציה אחת, כאשר יש רוב התקפי על הגנת היריב, וזה בדרך כלל קורה במשחק מעבר.
2. היעדר חלוץ ה-9 בטוטנהאם, משפיע מאוד על הקבוצה בהרמות. הקבוצה של פוסטוקוגלו מאוד נמוכה, ולכן מאוד קשה לה להתמודד במאבקים אוויריים. אומנם, סון הוא שחקן מצויין, אך הוא לא מרבה לכבוש שערים בנגיחה. ניתן לראות זאת בתמונה הבאה:במהלך הקריירה שלו, סון כבש רק 4 שערים בנגיחה מתוך 118 השערים שכבש בפרמייר ליג, מעט מאוד עבור שחקן התקפה. זה לא נתון מפתיע היות וסון הוא לא שחקן גבוה ולא אתלט יוצא דופן. לכן, בקיץ הקרוב הקבוצה תצטרך להתחזק בחלוץ טוב שיוכל להוסיף לה מימד נוסף בהתקפה. ל’תרנגולים’ יש שחקנים שיודעים לייצר עבור חלוצי רחבה כמו הארי קיין בעונה שעברה. על מנת לקחת צעד קדימה את הקבוצה, ראשי טוטנהאם צריכים להביא חלוץ שיוסיף ערך עבור הקבוצה.

הנה דוגמא נוספת שתמחיש עד כמה הרמות בטוטנהאם הן משהו לא מספיק חזק העונה:

בתמונה העליונה ניתן לראות את כמות ההרמות המוצלחות של טוטנהאם העונה. 3.4 הרמות מוצלחות, מקום 16 בלבד בליגה האנגלית. לעומת זאת, בתמונה התחתונה ניתן לראות את ההרמות המוצלחות של טוטנהאם בעונה שעברה, כמעט 5 הרמות מוצלחות למשחק. מה ההבדל בין העונה שעברה לעונה הזאת? הארי קיין. לחלוץ האנגלי שעזב את טוטנהאם לא הובא מחליף, וכתוצאה מכך, נותרה טוטנהאם ללא חלוץ טבעי מלבד רישרליסון, שלא מספק את הסחורה. לכן, פוסטוקוגלו מנסה לאלתר חלוץ שיוכל לשחק עם סון. הקוריאני הוא שחקן נהדר, שיצליח בכל עמדה בה הוא יהיה, אבל כחלוץ בודד זה בעייתי.

חוסר היעילות של טוטנהאם בשליש האחרון

46 נגיעות בכדור ברחבה של ווסטהאם,זה נתון מטורף עבור טוטנהאם. להגיע לכל כך הרבה נגיעות בכדור בשטח היריבה זה לא דבר קל בכלל, במיוחד כשמדובר בקבוצה צפופה כמו ווסטהאם. אבל, הנגיעות בכדור לא היו אפקטיביות בכלל, עוד מסירה, עוד השתהות עם הכדור, כל זה הוביל לכך שטוטנהאם בקושי סיכנה את השער של פביאנסיקי. באחד המצבים, שחקני טוטנהאם מסרו ארבע פעמים בתוך הרחבה של ווסטהאם, אבל אף אחד מהם לא השכיל לבעוט לשער, ועד שסון כבר רצה לבעוט – זומה הצליח לבלום אותו.

מפת מומנטום

מפת המומנטום מוכיחה שהמשחק היה מאוד תנודתי, ואף קבוצה לא שלטה באופן מובהק במשחק. הבה נתמקד בשני מקרים: המקרה הראשון זה השליטה של טוטנהאם. החל מהדקה 30-40, הקבוצה של פוסטוקוגלו החזיקה בכדור כ-80% מהזמן. אבל מה זה ייצר?

• 0 בעיטות לעבר השער של ווסטהאם.
• 0 קרנות לטוטנהאם.
• 0 מצבים מסוכנים.

החזקת הכדור של טוטנהאם באותן דקות הייתה מאוד אנמית וחסרת מעוף, בדיוק מה שמויס קיווה שיקרה במשחק. לפעמים, החזקת כדור נוטה להטעות את הצופים שכן הקבוצה משחקת טוב, אבל כפי שניתן לראות כאן, לפעמים היא משמימה ואף צפויה.

מהצד השני, בחץ האדום השני ניתן לראות את המומנטום הכי טוב שהיה לווסטהאם. במהלך חמש הדקות מפתיחת המחצית השנייה, הקבוצה הגיעה לשני מצבים שרק בזכות יכולת טובה של ויקאריו בשער נמנע המהפך של ווסטהאם. ושוב, אומנם החזקת הכדור הייתה בצד של טוטנהאם, אבל המהלכים היותר טובים הגיעו מהצד של ווסטהאם.

מפת הבעיטות

אומנם ניתן לראות שטוטנהאם כן הגיעה להזדמנויות ברחבה ולבעיטות מתוך ה-16, אבל מהגול שהיה בדקה החמישית עד לבעיטה של סאר בדקה ה-90, טוטנהאם לא הגיעה לבעיטה שעברה את ה-0.15 xG, נתון מאוד נמוך ומראה כמה הבעיטות של טוטנהאם לא בהכרח היו טובות.

ושוב, כמו בתמונה הקודמת, גם כאן ניתן לראות שכ-69% מהבעיטות הגיעו מאיזור הרחבה (5-16). במבט ראשוני אפשר להגיד שמדובר בנתון מדהים, אבל כשמסתכלים יותר לעומק ורואים את האיכות של הבעיטה (ה-xG), ניתן להבין שאלה היו בעיטות של ברירת מחדל ולא באמת איכותיות.

הצד השמאלי של טוטנהאם

בסיכום המשחק של נאפולי נגד אטלאנטה, הרחבתי על השימוש של ראספדורי ככנף שמאל, וכמה זה הזיק לקבוצה ולא סייע לה להגיע למצבים. גם במשחק של טוטנהאם, פוסטוקוגלו עשה בדיוק מה שקלצ’ונה עשה נגד אטלאנטה, הפעם עם טימו ורנר. אומנם, ורנר שחקן מהיר ויש לו דריבל בסדר גמור, אבל הוא לא יוצר. אין לו דריבל שיכול להתאים לאיזור הזה של המשחק (wild area). למרות הבישול, ורנר היה במשחק חלש מאוד, לא הורגש ולא סייע לקבוצה בשום שלב של המשחק.

רק ב-27% מהזמן טוטנהאם הלכה דרך כנף שמאל, רוב הפעולות היו אצל ג’ונסון ומדיסון שהגיע יותר לכיוון של ורנר. כשיש לך שחקן כמו קולוסבסקי, לשחק עם ורנר כנף זה שיגעון. אם אתה רוצה לשלב את ורנר, שים אותו חלוץ, או שתשים את סון בעמדה שלו. שינוי המיקומים האלה צריך להגיע במידה ואין ברירה אחרת, ופה יש ברירה. לעומתה, ניתן לראות את ווסטהאם משתמשת בשני צידי המגרש, 44% מהזמן מצד שמאל של קודוס הנהדר ו36% מצד ימין של בואן.

והנה עוד הוכחה לכך שהקבוצה פשוט לא השתמשה בצד שמאל. רק 8% מהבעיטות הגיעו דרך כנף שמאל. משמע ההתקפה התחילה והסתיימה דרך צד ימין/אמצע של טוטנהאם, וככה למעשה אי אפשר לשבור צפיפות.

לעומת זאת, אצל ווסטהאם ניתן לראות דבר מעניין, למרות שהמשחק שוחק לרוב בצד שמאל של קודוס, הקבוצה בעטה 0% מהזמן מצד שמאל. הדבר הזה נקרא התקפה נכונה. לרוב, ההתקפות של ווסטהאם התחילו בצד שמאל, אבל כאשר התקפה מתחילה בצד אחד – היא צריכה להסתיים בצד שני, במקרים מעטים הקבוצה תקפה מצד אחד והכניסה מאותו צד מבלי לשנות אפילו פעם אחת כיוון. שוב, התקפות טובות של ווסטהאם, שאם לא הייתה עייפה יכלה להשיג יותר מהמשחק.

אז בדיוק כמו ראספדורי במשחק של נאפולי נגד אטלאנטה, גם כאן ורנר לא ביצע שום דריבל במהלך המשחק. אם ניקח קיצונים אחרים: ג’ונסון (3), קודוס (11), בואן (7). שחקני הכנף האלה הם בעלי דריבל ויכולת לייצר מצבים, לעומת ורנר שהוא חלוץ שבהחלט יש לו דריבל טוב, אבל לא מספיק טוב בשביל לפרוץ הגנות דרך הקו.

5. השחקן המצטיין – ברנן ג’ונסון

זה לא המשחק הכי טוב של ברנן ג’ונסון העונה, אבל כן רציתי לתת לו את הקרדיט על עונת פריצה שהוא חווה עד כה ונותן מספרים יפים מאוד. 5 שערים ו-7 בישולים, ללא ספק מתפתח פה שחקן נהדר שיכול לסחוב את נבחרת ווילס בהמשך הקריירה שלו. הוא לא השחקן הכי נוצץ כמו סון, או הכי חכם כמו מדיסון, אבל הוא עובד קשה. תורם הגנתית וגם דריבליסט לא קטן, לא הרבה מזכירים אותו ולכן זה הופך אותו לאנדרייטד שחייב לקבל יותר הערכה.

הנתונים של ג’ונסון מהמשחק:

• 89 דקות
• שער אחד
• 50 נגיעות
• 26/35 מסירות מדויקות (74%)
• מסירת מפתח אחת
• 0/4 הרמות (יש שחקן בטוטנהאם שכן הצליח להרים במשחק הזה).
• 3 דריבלים מוצלחים
• 2/6 מאבקי קרקע (מנסה אבל עדיין לא מדויק)
• 17 איבודי כדור

כמו שנאמר לא המשחק הכי טוב שלו העונה אבל מבחינתי מגיע לו האיזכור הזה.

6. ומה עם החילופים דיוויד?

בשביל לדעת מה קרה למויס, אני אחזיר אותכם ליום שבת האחרון, במשחק מול ניוקאסל. בדקה ה-62, בתוצאה של 3-1 לטובת ה’פטישים’, דיוויד מויס הכניס את קווין פיליפס למשחק. האנגלי נתן לו בתמורה טעות ומשחק חלש מאוד, והמשחק נגמר במהפך של ניוקאסל בעשרה שחקנים 4-3. בחזרה למשחק מול טוטנהאם, המאמן הסקוטי החליט לא לעשות אף חילוף ונשאר עם אותם 11 שחקני 90 דקות. אולי מויס פחד לאבד את מה שהשיג, אולי הייתה זו הטראומה, אבל דבר אחד בטוח – השחקנים שלו כבר לא יכלו לעמוד על הרגלים. הקבוצה עמדה כל כך מאחור החל מדקה 60, וזה היה נראה שהיא רק מחכה שהזמן יסתיים. צריך לציין, שעד דקה 60 ווסטהאם הייתה מסוכנת יותר ואף הגיעה למצב ענק של אנטוניו שהחמיץ, אבל כאשר אתה משחק ביום שבת ואז ביום שלישי, זה מאוד קשה לשמור על אינטנסיביות כזאת. במיוחד בפריימר ליג. ולכן באה השאלה, איפה החילופים? למה לא לנסות לנצח את המשחק? הקבוצה הייתה במומנטום חיובי, ןאם היה מגיע חילוף שיכל לרענן את השורות אולי ווסטהאם הייתה מנצחת את המשחק.

7. סיכום

כמו שנכתב בכותרת, מדובר במכה קלה בכנף, שכן עדיין טוטנהאם תלויה בעצמה ויכולה להשיג את המקום הרביעי. אבל ניצחון על ווסטהאם יכל לתרום לקבוצה במאבקיה, במיוחד שאסטון וילה הפסידה למנצ’סטר סיטי. צריך להזכיר שאסטון וילה משחק בשני מפעלים, בעוד שטוטנהאם משחקת במפעל אחד בלבד. בנוסף לכך, לפי החוק החדש שנוצר בליגת אלופות, בעונה הבאה יש סיכוי טוב שאנגליה תקבל חמישה מקומות לליגת אלופות, וזה אומר שגם מקום חמישי יוכל להיות בצ’מפיונס, ושם לקבוצה יש תחרות עם מנצ’סטר יונייטד.

מצד שני, ווסטהאם תמשיך לנסות ולדחוק את ניוקאסל מחוץ לטופ 7, על אף שזה כבר לא תלוי בה היות ולניוקאסל יש משחק חסר, אבל גם ה’פטישים’ לא יוותרו על מקום באירופה גם בעונה הבאה.