מתחת לכל הציפיות | לא שאגה אלא גרגור

נבחרת אנגליה נראיתה אמש קצת כמו זוכה בתכנית ריאליטי שהרשים את כולם וזכה במיליון, אך ברגע שיצא מההתמודדות, איבד כיוון לחלוטין וכמעט גם את כל כספו.

עד לשער הראשון (בלינגהאם 13) ראינו את אנגליה של כוכבי הפרמיירליג.
האנגלים שיחקו גבוה מאד עם הכדור, כשאפילו הבלמים האנגליים נמצאים בתוך החצי של סרביה, לא נתנו לסרבים אפילו סיכוי לחטוף אותו עם מסירות קצרות מתוחכמות וכמות אדירה של חילופי מקומות.

טרנט אלכסנדר ארנולד שיחק את ה 8 עם החולצה מס’ 8, ולפתע נדד אל כנף ימין ושיחק כווינגר לכל דבר, מה שאיפשר לסאקה הנפלא להיכנס יותר פנימה בתוך ההאלף ספייש הימני, כשפודן עושה את אותו הדבר בשמאל ומאפשר לטריפייר לרוץ גבוה – כל זאת בזמן שג’וד בלינגהאם מרחף לו על המגרש כאילו היה היורש האמיתי של זינדין זידאן, עם נוכחות לא הגיונית לאורך ורוחב המגרש, כשהוא מלטף את הכדור באומנות, מוסר עם העקב, עושה הטעיות גוף ששוב… מזכירות את אותו זידאן, וגם קצת אחרי השער היחיד במשחק, אנגליה עדיין המשיכה לקבוע את הקצב ולהראות נהדר.

ככה במשך כ 25 דק’.

אבל אז, ככל הנראה, סאות’גייט התעורר.

נדמה היה כאילו ברגע אחד, כל הברק והקסם התנקז לו משחקני אנגליה.
קצת כמו בסרט האלמותי Space Jam, כל הכוכבים כבו.

אנגליה הפכה להיות קומקפטית – נבחרת שחוששת לתקוף ולשלוח כדורים או שחקנים קדימה. הכל בכדי לשמור על בלוק צפוף וחסר מעוף בשליש המרכזי.
אנגליה הפכה להיות אנמית – אף שחקן לא לקח יוזמה התקפית. חילופי המקומות כאילו לא היו. כל מסירה הייתה צפויה, והסרבים לפתע הבינו, שהאריה הפך לחתול.

וסרביה היא לא עכבר.

בניגוד לסאות’גייט, דראגן סטויקוביץ’ ניהל נהדר את המשחק של נבחרתו.
אחרי שסרביה התאוששה מהפתיחה הרעה, איבן איליץ’ נכנס בתחילת המחצית השנייה על חשבונו של גודל, משמע שחקן קישור הגנתי בחוץ, קשר עושה משחק בפנים.
בדקה ה 61 נכנסו טאדיץ’ היצירתי ויוביץ’ שנמצא במעין מסלול שיקום קריירה, מה שהכניס עוד כוח התקפי ויצירתי למשחק הסרבי.
האמת היא, שמהדקה ה 25, סרביה השתלטה על הכדור והפכה להיות זו שמסתכלת בלבן של עיניי החתול הלא כל כך מאיים.

שלא תטעו, סרביה התקשתה.
אנגליה הצליחה להגן על השער של פיקפורד.
לראייה, סרביה אמנם הצליחה להיכנס אל השליש ההתקפי אבל לא הצליחה לייצר אפילו מצב הבקעה גדול אחד.

6 בעיטות לסרבים, רק מאחת מתוך הרחבה ולמסגרת וסך של 0.18 שערים צפויים (xG).
הסרבים ניסו בעיקר להרים כדורים מהכנפיים אל צמד החלוצים השונים ששיחקו אמש – ולאחוביץ’, מיטרוביץ’ ויוביץ’, אך מתוך 19 הרמות, רק 2 הגיעו ליעדן.

אנגליה הצליחה להגן על השער שלה.

לראייה – הסרבים רשמו רק 11 נגיעות בכדור ברחבה האנגלית.
הבעייה – אנגליה רשמה רק 12 נגיעות בכדור ברחבה הסרבית, ועם סגל שחקנים שכזה, היא אמורה לעשות הרבה, אבל הרבה יותר.
עד כמה היה נוראי המשחק אמש?
פיקפורד רשם הצלה אחת בלבד.
ראיקוביץ’ רשם 2 הצלות בלבד.

אנגליה הוכיחה אמש, לפחות לפי משחק הפתיחה, שלבן זה האפור החדש.

קצת גישה טקטיקה

רשת המסירות של הנבחרת האנגלית מציגה בפנינו תמונה עגומה – אין כמעט נוכחות בשליש ההתקפי.
סאקה (7) היה השחקן הכי גבוה ואולי אף השחקן היחיד שניסה משהו יצירתי עם 3/7 דריבלים, אך כשמסתכלים על העמדות של קיין (9) ופודן (11), רואים שני שחקני התקפה מפלצתיים שחושבים משום מה שהם קשרים לכל דבר.

סאות’גייט סירס אמש את אנגליה במישור ההתקפי ובעיקר בפעולות היצירתיות. גם החילופים המאוחרים והמוזרים לא תרמו דבר.
קונור גלאגר נכנס בדקה ה 69 על חשבון ארנולד שדווקא היה יחסית דינמי וניסה מדי פעם לדחוף קדימה. חילוף רע.
ג’ארד בואן נכנס בדקה ה 76 על חשבון סאקה, מה שגרם לי לתהות – למה לא אנתוני גורדון, שהוא שחקן מושלם להתקפות מעבר בזמן שאנגליה מגנה על השער בחירוף נפש. עוד חילוף רע.
קובי מאיינו קיבל את הופעת הבכורה שלו בטורניר גדול בדקה ה 86 על חשבון ג’וד בלינגהאם. חילוף שמטרתו רענון השורות בלבד. אפס תרומה למשחק.

וכשמסתכלים על מפת המסירות רואים עד כמה אנגליה פשוט לא מעוניינת להגיע אל השליש ההתקפי.
בחצי הראשון רוב הכדורים נמסרו הצידה או אחורה וב 91% דיוק כללי, מה שמראה על גישה שמרנית ועל מעט מאד ניסיונות להפתיע את הסרבים בכדורי עומק.

החצי השני לא היה שונה כלל.

מרגע שאנגליה כבשה את השער שלה, אפשר היה לראות את חזון סאות’גייט.
קבוצה קומפקטית הגנתית שכמעט ולא מנסה לייצר התקפות מעבר, כזו שנשענת על בלוק מרכזי מאד צפוף, ובעיקר, כזו שלא יודעת איך לנצל את האיכות האדירה שברשותה.

סאקה לא תרם מספיק, פודן לא תרם כלל והארי קיין התחפש לארלינג האלאנד עם 24 נגיעות בכדור בלבד ו 9/12 מסירות מדויקות.
סאותג’ייט הצליח לשנמך משמעותית את אחד החלוצים השלמים במשחק, ולנטרל אותו ממשחק הבילדאפ הנפלא שלו ומיכולות ניהול המשחק האדירות שלו.

הרי – איך קיין יוכל לרדת אחורה ולנהל את המשחק ולחפש את השחקנים ההתקפיים לפניו, כשאין כאלו ושכל השחקנים האנגליים בקישור ובהתקפה מצמצמים לאמצע ורוצים את הכדור לרגל.

כדורגל רע מאד מצד אנגליה.

איש המשחק – היחיד שבא למשחק.

לפחות ברמה ההתקפית, כי שחקני ההגנה של אנגליה עשו את העבודה ושמרו על השער.
אך כמובן שמעל כולם, ג’וד בלינגהאם.
הילד נראה כמו שילוב של זינדין זידאן ומוחמד עלי.

גדול, רחב כתפיים, גבוה, חזק, עצום, ויחד עם זאת, נע באלגנטיות עם טכניקה אדירה ויכולת פנטסטית לשמור על הכדור.
מרחף כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה.

לעיתים נדמה היה שבלינגהאם פשוט נמצא בכל נקודה על המגרש.
וזה נכון.

בלינגהאם הוכיח אמש (שוב) שהוא יכול לשחק כ 6 שהוא גם 8 שהוא גם 10 שהוא גם 9 כובש שערים.
הקשר ההיברידי השלם.

בלינגהאם סיים את המשחק עם:

• שער
• 0.24 שערים צפויים
• 0.20 בישולים צפויים
• 94 נגיעות בכדור (הכי הרבה על הדשא)
• 67/70 מסירות (96%)
• 0 מסירות מפתח (נתון רע אך זה לא באשמתו – נטו סאות’גייט)
• 0/1 הרמות כדור (אנגליה לא בנתה על הסגנון הזה כלל)
• 4/4 כדורים ארוכים
• 1 בעיטה למסגרת (100%)
• 2/5 דריבלים מוצלחים

סה”כ הופעה טובה לבלינגהאם שמעניקה לו את 8 במדד Ballerz.

“השער שלי?” הסביר בסוף המשחק בלינגהאם, “זה הרגל שיש לי מריאל מדריד.”

בלינגהאם הפך אמש גם לשחקן האירופי הראשון שמשחק בשלושה טורנירים בינלאומיים גדולים כשהוא עוד לא בן 21 – יורו 2020, מונדיאל 2022, יורו 2024.
כישרון דורי שהופך להיות אחד מהגדולים במשחק כעת.

היכולות שם, אבל זה בעיקר הגישה.
בלינגהאם נהנה מהמשחק בכל רגע, אבל לא מוריד את העין אפילו לשניה אחת מהמטרה החשובה מכל – הניצחון.

בסוף המשחק התראיין דושאן טאדיץ’ ואמר:

“לאנגליה יש שמות גדולים, אבל הם נותנים ליריבה הרבה שטחים. יכולנו לפגוע בהם.”

יכלו בהחלט, אך לא עשו זאת.

אנגליה הרוויחה 3 נק’ ראשונות, ואולי זה מה שחשוב, התחלה טובה.
אבל הכדורגל, אוי הכדורגל, הוא ממש לא עמד אמש בציפיות.

Good start. pic.twitter.com/7TnCQNT92K

— Jude Bellingham (@BellinghamJude) June 16, 2024