סיפתח יורו – רשמים ראשוניים

ניסים חליבה עם רשמים ראשוניים ומחשבות על משחקי הפתיחה של היורו עם ראייה קדימה, עם פוקוס על בלינגהאם וכריסטיאנו רונאלדו

יורו 2024 נפתח בסערה.
4 משחקים, 16 שערים, 16 כובשים שונים, ממוצע של 4 שערים למשחק, כשרק קרואטיה לא מוצאת את הרשת.
לפתיחה הזו ייחלנו.

הגדולות לא מאכזבות

קשה להסיק מסקנות על המשך הטורניר, הרי זו רק יריית הפתיחה, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה הדי ברורה שמי שהייתה אמורה לנצח על הנייר – ניצחה.
גרמניה רמסה את סקוטלנד במשחק חד צדדי בו המארחת רשמה 20 נסיונות בעיטה אל מול ניסיון בודד של הסקוטים.
שוויץ שמעה איך רוב הפרשנים, כולל עבדכם הנאמן, מדברים על נבחרת שתתקשה מאד נגד הונגריה ובכלל, וביטלה את הדיבורים האלו עם מחצית אחת נהדרת שהספיקה לשלוש נקודות ראשונות.
ספרד השתיקה גם היא לא מעט מבקרים שהביעו חוסר אמונה ב”לה רוחה” (לא כולל עבדכם הנאמן) עם משחק כדורגל תכליתי בו ספרד וקרואטיה בעטו כל אחת 5 כדורים למסגרת, אך זו הייתה ספרד שניצחה 3-0 , למרות פנדל שנשרק לקרואטים – משחק עם הופעת ענק לפביאן רואיס ומארק קוקורייה שהשתיקו גם הם את להקת המבקרים.
איטליה נקלעה לפיגור המהיר ביותר בתולדות היורו אחרי 23 שניות בלבד משער של בייראמי לזכות אלבניה, אך עם המון תשוקה ואנרגיה, האיטלקים הפכו את התוצאה בדרך ל 2-1 במשחק הפתיחה.

הצעד הראשון הוא לא תמיד החשוב ביותר, תשאלו את ארגנטינה, אך אין ספק שתמיד עדיף לפתוח עם ניצחון.
איטליה ושוויץ עשו את העבודה, גרמניה וספרד עם הצהרת כוונות עוצמתית להמשך הדרך.

הגיוון הפילוסופי

כבר במשחקים הראשונים ראינו מספר תבניות מעניינות מאד, שאולי מספרים על כך שעולם הכדורגל מרשה לעצמו קצת להשתחרר מהדוגמות שאחזו בו, לאחר שהתמכר במשך תקופה ארוכה לכדורגל עמדתי, הסגנון המפורסם של פפ גווארדיולה.

נבחרת גרמניה של נאגלסמן אמנם החזיקה בכדור ברוב שלבי המשחק (73%), אבל פריסת השחקנים על הדשא הייתה מרתקת.

אצל נאגלסמן אין מגנים הפוכים – קימיש ומידלשטאדט שיחקו ממש כמו פעם, כמגנים תוקפים שהופכים לשחקני הכנף האמצעיים, וכך גרמניה קיבלה לעצמה את הלוקסוס לשחק עם כמות עצומה של כישרון וחוכמה במרכז המגרש.

טוני קרוס, אליו נגיע בהמשך, הוא המרכז. המנהל. התמנון. קובע הקצב. האיש שהיה חסר כל כך לגרמניה בטורנירים הכושלים הקודמים. השחקן שהופך כל קבוצה לטובה יותר בצורה משמעותית. בהצלחה בעונה הבאה ריאל מדריד.

אנדריך שלצידו הוא שומר הראש. הרוצח השכיר. האיש למשימות שאף אחד לא רוצה לעשות, והוא כל כך אוהב לעשות.

הגישה הזו העניקה לגרמניה אמצע מגרש התקפי עם שחקנים טכניים בטירוף ודינמיים שנעים ללא הפסקה – האברץ, גונדואן, וירץ, מוסיאלה.
רביעייה תזזיתית שנעה ללא הפסקה בשליש ההתקפי.
המגנים מרווחים ושחקני ההתקפה תוקפים דרך המרכז.
בליצקריג!

מפת מסירות גרמניה
מפת מסירות גרמניה

ספרד לעומתה בחרה בגישה אחרת.
היריבה האיכותית (למרות ה 3-0) הקשתה על הספרדים לשמור על הכדור (47% בלבד), ובניגוד לגרמניה שקידשה את ההתקפה דרך המרכז, בספרד של דה לה פואנטה הולכים אל וויליאמס וימאל בכנפיים.

הרעיון היה להשתמש באלברו מוראטה כחלוץ שיורד אחורה ומושך את הבלמים, ובכך מייצר שטח ריק אליו ספרד תוכל לרוץ קדימה בכל הכוח.
אם הנבחרת של אנריקה זכתה לכינוי “הלה רוחב” בעקבות המסירות הבלתי פוסקות ימינה ושמאלה, לנבחרת של דה לה פואנטה אפשר לקרוא “הלה עומק”.
דוחפים כדורים קדימה לשחקנים היצירתיים, זאת בזמן ששני שחקני הכנף מרווחים את המגרש ובכך מייצרים את המסדרונות הפנויים – ככה הגיע למשל השער הראשון של מוראטה.

מפת מסירות ספרד
מפת מסירות ספרד

איטליה של ספאלטי לעומת זאת הלכה עם הגישה היותר גווארדיולית, ולמרות 433 על הנייר, זכינו לראות מערך של 3241, כשדי מארקו משחק ככנף שמאל וקייזה ככנף ימין.
האיטלקים הלכו ברוב שלבי המשחק אל קייזה בימין, שזכה גם בתואר איש המשחק, דבר שמעלה תהיות לגבי הדיווחים האחרונים על עזיבתו האפשרית מיובנטוס.
גם איטליה שלטה בכדור ברוב הזמן (68%), אך נדמה שמה שמניע את האיטלקים הוא בעיקר הרצון לשעוט קדימה דרך הכנפיים, זאת למרות שספאלטי פתח עם שחקן כנף אחד התקפי אמיתי בלבד.

איטליה מפת מסירות
איטליה מפת מסירות

העולם שייך לקשרים

למרות פתיחת טורניר חלומית לצעירים הייחודיים שהם פלוריאן וירץ, ג’מאל מוסיאלה ולאמין ימאל, כשהשניים האחרונים הם לטעמי מהמוכשרים ביותר בטורניר הזה, הפוקוס העיקרי שלי עד כה הוא על קשרי האמצע.
הם אלו שאחראים ליכולות הנפלאות של הנבחרות שלהם עד כה.

ניקולו בארלה אמנם לא זכה בתואר איש המשחק, אך לטעמי הוא היה הראוי ביותר.

117 נגיעות בכדור, 105/108 מסירות (97% דיוק), מסירת מפתח, 6/6 כדורים ארוכים וכמובן שער הניצחון.
בארלה הוא הבוכנה הראשית של איטליה.
הכל עובר דרכו. השחקן הראשי במירוץ של איטליה.

פביאן רואיס כבש ובישל, וניהל את המשחק של ספרד במרכז המגרש במשחק בו רודרי לא הרשים ואף נפצע, ופדרי אמנם בישל והיה טוב, אך לא היה מספיק מעורב במשחק עם 25 נגיעות בכדור בלבד.
רואיס רשם 64 נגיעות בכדור, 4/5 כדורים ארוכים וכאמור, כבש את אחד השערים היפים של ימי הפתיחה, והיו לא מעט כאלה.

ומעל כולם – אחד בשם טוני קרוס.

המספרים לא הגיוניים.
אלו הם מספרים של חוליית קישור שלמה.

108 נגיעות בכדור, 101/102 מסירות (99% דיוק), 4 מסירות מפתח, 8/8 כדורים ארוכים (100%).
זה טוני קרוס בטורניר האחרון שלו, עושה עונת פריים על הדרך לפני שהוא אומר להתראות. זה מגוחך.

המסירה שלו בשער הראשון לקימיש נראית כמו עוד מסירת רוחב ארוכה, אך המשמעות שלה היא אדירה.
קרוס בעצם מעביר את כל כובד המשחק מכנף לכנף, וזה קורה במסירה אחת, מה שמכריח את ההגנה לשנות כיוון בתוך 2-3 שניות.
זה מהלך שיכול להוציא את ההגנות הטובות ביותר מאיזון, אז כמובן שסקוטלנד התבלבלה לחלוטין בשמירה.

טוני קרוס הוא מנהל המשחק הטוב בעולם כעת. אין על כך עוררין.
זה נדמה שהוא פשוט לא מסוגל לטעות. תמיד יודע איפה ואיך לעמוד, ולאן ומתי למסור.
מפרק קווי ההגנות המשובח מכולם.

הריקוד של בלינגהאם

הלילה – תור אנגליה.
או יותר נכון, תור בלינגהאם.
רק בן 20, כבר אלוף אירופה עם ריאל מדריד ומועמד לזכייה בכדור הזהב.
טורניר עצום עם אנגליה יקרב אותו אל אותו כדור מוזהב.

לא הרבה זוכרים, אבל זה בעצם הטורניר הבינלאומי השני של בלינגהאם.
במונדיאל 2022 הוא פתח את שלב הבתים עם שער במשחק הראשון נגד אירן, ואף בישל בניצחון בשמינית הגמר על סנגל, זאת בכדי לפתוח ולהפסיד בשלב רבע הגמר לפיינליסטית צרפת.

בלינגהאם הראה כבר אז את האופי האדיר שבו, כשהיה היחיד שהלך לנחם את הארי קיין שהחמיץ פנדל באותו משחק.

אנגליה ההיא דומה מאד לאנגליה הנוכחית.
מאותו רבע גמר בגביע העולם אפשר למצוא בהרכב הצפוי נגד סרביה את הארי קיין, סאקה, פודן, בלינגהאם, רייס, ווקר, סטונס ופיקפורד.
מדובר באחד הסגלים האיכותיים ביותר בטורניר, אך כאמור, כל העיניים על בלינגהאם.

זה הריקוד הראשון האמיתי שלו על הבמה הבינלאומית, כשמצפים ממנו להעניק לאנגליה את העוקץ שהיה חסר לה בטורנירים הקודמים עם סאות’גייט.
אנגליה לא זכתה באף תואר מאז גביע העולם 1966, ובלינגהאם הוא זה שיכול לסחוב את האנגלים עד לפסגת ההר.
האנגלים מסתכלים עליו ורואים טיטאן.

רק שלא יהיה לאטלס הבריטי.

הריקוד האחרון?

באופן אישי, אני מרגיש מאוד שמח, למען האמת. זו הייתה אחת העונות הטובות בקריירה שלי גם מבחינת שערים ובישולים.

כריסטיאנו מגיע אל הטורניר הזה שמח.
וחד.

35 שערים ו 11 בישולים העונה ב 31 משחקים במדי אל נאסר.
ולא, את כריסטיאנו זה לא מעניין אם זו הליגה הסעודית או האיטלקית לצורך העניין.
הוא לא מכיר את המונח “עצירה”.
הוא תמיד דורש את המקסימום מעצמו.

תראו, ראיתי לא מעט משחקים של כריסטיאנו רונאלדו העונה, אם זה באל נאסר או בפורטוגל, ובתחושותיי, הוא מגיע במיינדסט פסיכוטי. אני מאמין אישית שלו היה משחק באחת הקבוצות הבכירות בטופ 5 ליגות, המספרים שלו היו מרשימים באותה המידה. הוא עדיין שחקן TOP. עדיין שחקן שיכול להשפיע על קבוצה שלמה.
הוא רואה מולו רק ניצחון ויש סביבו נבחרת מגובשת, בשונה מטורנירים קודמים בהנהגתו של פרננדו סנטוס האפור.

המאמן הנוכחי רוברטו מרטינז מעריך מאד את כריסטיאנו ומכיר בחשיבותו העצומה, והדבר הזה גורם לשאר הסגל להרגיש גם כן בצורה דומה.
מרטינז שיחק עם לא מעט מערכים בקדנציה שלו בפורטוגל, מה שמראה על יכולת גיוון אדירה ובעיקר על חשיבה מחוץ לקופסא.

פורטוגל יכולה להיכנס אל מעין “מוד ארגנטינה” בו נבחרת שלמה שיחקה תחילה למען הגדול ביותר שלה – לאו מסי.
אם ישכילו הפורטוגלים לעשות זאת, גמר יורו הוא לא מילה גסה.

סיפור אהבה פורטוגלי על אדמת גרמניה?
סיפור אהבה פורטוגלי על אדמת גרמניה?
5 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) כותב

    אל
    תפסיק
    לעולם

  2. רז לביא כותב

    אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך….אנחנו אוהבים אותך!!

    לחן: שיר אוהדים עממי

    1. ניסים חליבה כותב

      חחחח תודה ידידי

      1. רז לביא כותב

        תודה לך מאסטר

  3. אלון פיאלקוב כותב

    הכתבה הכי מדהימה שראיתי מזה זמן רב. תענוג, תודה

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן