ספורט כחול-לבן | מצעד רגעי הספורט הגדולים של ישראל

מטל ברודי, דרך יעל ארד ועד אנדיוני. הצצה לרגעי הספורט הגדולים של ישראל

אם תשאל את האדם הממוצע ברחוב על הספורט הישראלי לאורך ההיסטוריה, סביר להניח כי הוא יגיד שזה לא התחום הבולט ביותר שבו יכולה המדינה להתגאות. עם זאת, לאורך 76 שנות קיומה של המדינה, הספורט הישראלי, על שלל ענפיו, צבר מספר רב של הישגים יוצאי דופן. רגעים נבחרים ביניהם מובאים בפניכם כאן.

“אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה – לא רק בספורט, בהכל”.

על המשפט האייקוני הזה חתום אחד הכדורסלנים הגדולים בתולדות מכבי תל אביב, טל ברודי. לישראל הוא הגיע בקיץ 1965 כחבר משלחת ארצות הברית למכביה השביעית, וקבוצתו זכתה במדליית זהב בטורניר. באותה שנה הוא נבחר בדראפט ה-NBA במקום ה-12 על ידי קבוצת בולטימור בולטס. למרות זאת, החליט ב-1966 לעלות לישראל ולהצטרף לקבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב.

רגע השיא של ברודי ושל כדורסל המועדונים בישראל הגיע בשנת 1977. מכבי תל אביב סיימה את הבית המוקדם בגביע אירופה במקום הראשון והעפילה לבית הגמר. את שלב הגמר היא סיימה במקום השני והעפילה לראשונה בהיסטוריה למשחק בו תיקבע אלופת אירופה. בהתמודדות היא פגשה את מובילג’ירג’י וארזה, במשחק שנערך בבלגרד. המשחק היה צמוד ובסופו של דבר נגמר בתוצאה 78-77 האייקונית לטובת הצהובים, שקבעה כי מכבי תל אביב הפכה לאלופת אירופה בפעם הראשונה בתולדותיה. היה זה אחד ההישגים הספורטיביים הבולטים ביותר לקבוצה ישראלית עד לאותה עת. מכבי תמשיך ותהפוך ל”קבוצה של המדינה” ותוסיף לארון הגביעים שלה חמש זכיות נוספות בגביע היוקרתי ביותר ביבשת.

מלבד ברודי, בסגל הקבוצה היה ניתן למצוא בין השאר את אולסי פרי, מיקי ברקוביץ’, ג’ים בוטרייט, לו סילבר ומוטי ארואסטי.

טניס, מה תגידו

אנדי רם ויוני ארליך (המכונים גם “אנדיוני”), הם טניסאים ישראלים ששיתפו פעולה יחדיו בתחרויות טניס זוגות. הם הצמד המצליח ביותר בתולדות הטניס הישראלי לדורותיו.

השניים גדלו יחד במגרשי הטניס ובגיל צעיר נחשבו, בעיקר אנדי רם, להבטחות טניס גדולות כספורטאים יחידים. עד שנת 2003 נראה היה שהם אינם מצליחים לממש את הציפיות מהם כשחקנים בודדים, כאשר כל אחד מהם בנפרד מעולם לא הצליח להיכנס למאה הראשונה בדירוג הטניס העולמי. בשנת 2003 שיתוף פעולה מקרי ביניהם בטורניר הזוגות בווימבלדון הצליח מעל הצפוי: השניים הצליחו להעפיל לחצי הגמר. הישג זה דחף את השניים להשקיע את מירב המאמץ שלהם בטורנירי הזוגות, החלטה שעתידה להפוך אותם לאחד הזוגות הטובים בעולם הטניס.

בינואר 2008 הגיעו להישג השיא שלהם ושל הטניס הישראלי בכל הזמנים, כאשר זכו לראשונה כצמד בטורניר גראנד סלאם, עם ניצחון בגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה. הישג זה הביא כבוד רב לטניס בפרט ולספורט הכחול לבן בכלל, ושם את הזרקור על ענף שלעיתים לא מקבל את תשומת הלב הראויה לו.

שנה אחת לאחר מכן, ביולי 2009, הגיע ההישג המשמעותי ביותר של נבחרת הדייוויס בטניס. זה קרה כאן בארץ בהיכל יד אליהו, שם בהובלת השניים הצליחה הנבחרת להעפיל לחצי הגמר בטורניר. הם עשו זאת עם 3:0 חלק על רוסיה, שנחשבה למעצמה בענף. המסע הסתיים על החימר בספרד, אך עדיין היה מדובר ברגע מדהים בו 11 אלף אוהדים ישראלים דחפו את הנבחרת לניצחון דרמטי.

על הבמה האולימפית

מדינתנו משתתפת באופן קבוע במשחקים האולימפיים החל משנת 1952, אז המשחקים נערכו בהלסינקי, פינלנד. לאחר שלא צלחה לזכות במדליה במשך ארבעה עשורים, הגיעה אולימפיאדת ברצלונה 1992 בה ישראל הטביעה את חותמה בבמה הגדולה בעולם.

ב-30 ביולי 1992 נפרצה תקרת הזכוכית. הג’ודאית יעל ארד זכתה במדליית כסף היסטורית עבור המדינה. כעבור יום אחד, הצטרף אליה עמיתה למקצוע אורן סמדג’ה. הוא הפך לגבר הראשון שזוכה במדליה אולימפית, לאחר שסיים עם מדליית הארד בידו.

הג’ודו הוא אחד הענפים האהובים ביותר במדינה, אשר מושך את עיניהם של חובבי הספורט הישראלים בכל תחרות גדולה ובמיוחד באולימפיאדות. לראיה, הוא אחד הענפים המוצלחים בתולדות המדינה, בו נציגנו מגיעים להישגים באופן תדיר תחרות אחרי תחרות.

ענף מוצלח נוסף בגזרה המקומית הוא השיט, ובזכותו קטפנו את מדליית הזהב הראשונה של המדינה בתולדות המשחקים האולימפיים. גל פרידמן זכה לתהילת העולם הזו במשחקי אתונה 2004 והפך לספורטאי הישראלי הראשון שקיבל את התואר אלוף אולימפי. זו הייתה המדליה האולימפית השנייה שלו, לאחר שהשיג את מדליית הארד באולימפיאדת אטלנטה שמונה שנים קודם לכן. פרידמן סיים את כל השיוטים שלו בעשירייה הראשונה וסחף אחריו את כל אוהבי הספורט במדינה לרגע מאושר אחד בו נוגן ההמנון ביוון.

למדליית הזהב של פרידמן מאתונה מתווספות שתי מדליות זהובות נוספות ממשחקי טוקיו שנערכו בשנת 2021, בהם ארטיום דולגופיאט ולינוי אשרם עמדו על המקום הגבוה ביותר בפודיום והביאו גאווה עצומה לכל עם ישראל.

בריכה אולימפית

בשנת 2012, במסגרת המשחקים האולימפיים שנערכו בלונדון, קבע השחיין יעקב טומרקין את הישג השיא לגברים בבריכת השחייה, כשסיים במקום השביעי במקצה ל-200 מטר גב. אמנם נבחרת השחייה חזרה ללא מדליה, אך זה נחשב לאחד ההישגים המשמעותיים והמשפיעים ביותר במסגרת השחייה המקומית.

בנשים, במשחקים האולימפיים האחרונים העפילה אנסטסיה גורבנקו לגמר ה-100 מטר גב, שם סיימה במקום האחרון, אך זהו הישג השיא של השחייה הנשית. באשר לשחיינית הצעירה, אין ספק שהיא אחת הספורטאיות המובילות כיום במדינה ואחת התקוות הגדולות שלנו להישג משמעותי במשחקים. גורבנקו שחיינית ברמה עולמית ושמה מוזכר לצד הגדולות ביותר, כשלזכותה מדליות זהב באליפויות אירופה בבריכות קצרות וארוכות, ובאליפויות עולם בבריכות קצרות. היא מחזיקה בשיא ישראל במספר רב של משחים, והיא השחיינית הראשונה שהעפילה לגמר אולימפי.

לסיכום, למרות שלעיתים קרובות זה נראה כי אין תקווה לספורט הישראלי, יש להסתכל על התמונה הרחבה ולהבין שיש לנו פוטנציאל לעשות דברים חסרי תקדים בקנה מידה עולמי. בשנים האחרונות הציבור נחשף יותר ויותר לענפים שפחות מקבלים את אור הזרקורים, אך הם מביאים המון גאווה וכבוד בגזרת הספורט העולמי.

השאירו תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם, היא חסויה.

דילוג לתוכן