נבחרת ישראל עלתה אמש למשחק נגד שוויץ במודל מודרני של דויד מול גוליית. ההרכב החלש והדי מבולבל של אלון חזן אל מול הנבחרת האירופית המרשימה של מוראט יאקין.
גלזר מול זומר. אקנג’י מול שלמה. ג’אקה מול לביא. וארגס מול חלאיילי. על הנייר – לא כוחות. התוצאה הסופית? חלוקת נקודות.
1. זה התחיל רע.
ממש רע. מחצית ראשונה בה נבחרת ישראל כמעט ולא הייתה קיימת על המגרש.
64% שליטה בכדור ו 6 בעיטות למסגרת לשוויצרים אל מול בעיטה אחת בודדת למסגרת מצידנו.
ערימת שוויצרים. כולם על גלזר.
בחודשים שלפני המלחמה הארורה, היינו כולנו בתוך פסטיבל פרץ.
לפתע, כל ישראל אוהדת את באיירן מינכן, ונועה קירל אומרת “דאנקה” בבוקר לשכניה.
פרץ מאניה.
אבל בזמן שכולנו לא מורידים את העיניים מפרץ, עומרי גלזר התפתח לו למפלצת. לא פחות.
את המשחק אמש הוא סיים מבחינתי כמצטיין מובהק מעל כולם – ציון 8 במדד Ballerz.
גלזר רשם אמש 7 עצירות, חלקן מנעו משווייץ לעלות ליתרון גדול במחצית הראשונה, ובעצם אפשר לומר שאת התוצאה האדירה הזו, השגנו בזכות עומרי גלזר.
תנו לו בכבוד.
2. זה המשיך טוב יותר.
במחצית השנייה חזן ביצע את הפעולה אליה ייחלו כל אוהדי נבחרת ישראל והוציא את רמזי ספורי שהיה מפוזר להחריד על הדשא.
במקום ספורי נכנס האיש למשימות מיוחדות, גבי קניקובסקי.
אני לא יודע למה בדיוק, אבל יש משהו צה”לי בקניקובסקי. משהו שגורם לי להאמין שאם הוא יתבקש לכך, אז לבטח יסתער על האויב עם הסכין בין השיניים.
אי אפשר שלא להעריך את מוסר העבודה העצום של קניקובסקי.
הכניסה שלו שינתה את הדינמיקה ואפשר לראות זאת היטב בכל הקשור למומנטום ההתקפי אמש.
אם בחצי הראשון זו הייתה שווייץ לבדה על המגרש, בחצי השני התמונה התהפכה לה.
הכניסה של קניקובסקי הפכה את מרכז הקישור לדינמי ואגרסיבי.
ספורי המפוזר בחוץ, קניקובסקי המפוקס בפנים.
בדקה ה 65 חזן החליט לעשות חילוף משולש, שבצורה מסוימת קצת פגע בשטף של הנבחרת מבחינה התקפית, אך מבחינה רעיונית לטעמי פגע בול בכל המרכיבים.
לביא יצא ובמקומו נכנס דן גלזר, שחקן שהוא יותר גרזן בהוויתו, שחיפה על העובדה שהנבחרת שיחקה ללא מגן ימני (קניקובסקי שיחק במקום דסה).
טוקלומטי האנרגטי יצא וגלוך נכנס במקומו, כשחקן שיכול לשמור על הכדור ולייצר עוד קצת עליונות בפוזשן כשהוא מאייש את ההאלף ספייס השמאלי.
זהבי נכנס במקום דסה ושיחק את תפקיד החלוץ.
ובדקה ה 81, שון וייסמן החליף את חלאילי ובכך קיבלנו נבחרת שהולכת על הכל עם וייסמן בחוד, זהבי לצידו, תורג’מן וגלוך חופשיים מאחוריהם כשקניקובסקי תומך ללא הפסקה בהתקפה.
המהלך הזה לימד אותנו מספר דברים.
א. אם החזרנו את זהבי לנבחרת (מהלך מבורך), עדיף שיהיה חלוץ מלפניו. זו לא הליגה הישראלית בה הוא חכם יותר מכולם בצורה משמעותית וישראל היא לא נבחרת דומיננטית.
זהבי צריך להיות באיזור המסוכן שמחוץ לרחבה, כשיש לו את היכולת להשתלט על ריבאונדים או להתמקם בנקודות מהן הוא יכול לבעוט מרחוק או להגיע עם הפנים לשער.
ב. שוב זהבי, אבל הפעם בסוגיית תורג’מן.
גם נגד קוסובו(ץ) ראינו, כשזהבי ותורג’מן ביחד על הדשא, דברים טובים קורים. זהבי מוצא שטחים ותורג’מן הנפלא עושה כאוס בשליש ההתקפי ועובד כמו משוגע ללא הכדור – הכי רחוק מתדמיתו של שחקן ההתקפה הישראלי.
מה שנקרא – תומך תקיפה משודרג.
ובכלל, אפשר וצריך לתת יותר דק’ לתורג’מן בשמאל וחלאילי בימין.
מה שטוב למונדיאליטו אמור להיות טוב גם לנבחרת הבוגרת.
הטמעתם חשובה.
ג. בהיעדר האפקט הפיזי שאין לנו, הנבחרת זקוקה למספרים ברחבה.
שער השיוויון הגיע אך ורק בגלל מספרים ברחבה.
שישה שחקנים בלבן חיכו ברחבת שוויץ לכדור של דוידזאדה, שעשה דרכו בכלל אל ערן זהבי שפספס את הנגיחה.
אבל בזכות הכמות השגנו את הכדור החוזר ששווה לנו נקודה מאד מאד יקרה.
3. בואו נדבר קצת אלי דסה.
אחזור פה על משהו שאמרתי לאורך השנים האחרונות – אלי דסה פשוט לא מגן טוב.
בדגש על הגנה.
גם בתקופה הנהדרת שלו בויטסה, כשהמנייה שלו הייתה בעלייה עצומה והחלו גם לחשושים על מעבר לספרד (בטיס), אמרתי שזה לא יחזיק מים.
הסיבה? דסה פרח במערך של קו 5 כשהוא משחק לצד 3 בלמים.
זה העניק לו חופש התקפי רב בו הוא הצליח להבליט את האיכויות הטובות שלו עם הכדור, וזה הוריד ממנו משימות הגנתיות בהן הוא לא מצטיין, אך זה לא בלט כי כאמור שיחקו לצידו 3 בלמים.
אם תראו את השער שספגנו אמש, אפשר יהיה ממש לראות איך דסה נקרע בין שמירה על השחקן שלו לבין השמירה על השטח.
זה לא שער באשמתו הישירה, כי בגדול ספורי לא רדף אחרי השחקן שלו, אך אם היה בלם נוסף לצידו של דסה, לא היינו מרגישים יותר מדי בחולשות ההגנתיות שלו.
וללא בלם נוסף לצידו, דסה נלחץ ונזעק בכדי להגן על השטח.
או בלשון יותר ברורה: דסה הימר.
הימר וטעה.
הרי הוא לא באמת הגיע לג’אקה שעשה תנועה לבד אל מרכז הרחבה, והפקיר לחלוטין את השחקן עליו היה אמור לשמור מלכתחילה.
דסה ניסה להציל את המולדת ולהגן על חברו שטעה גם כן, אך בכך כשל בעצם בתפקידו הראשוני שזה שמירה על החלוץ שלו.
הפתרון? כרגע אי אפשר לוותר על דסה.
אין לנו מגן ימני שיכול להכנס לנעליו כעת – אך לאחר שלב המוקדמות, בנבחרת יהיו חייבים לתת צ’אנס נוסף לשחקנים נוספים בעמדה.
4. המצטיין כאמור – גלזר.
אבל גם צל”ש גדול לתורג’מן על לחימה בלתי פוסקת וברק שהוסיף למשחק.
כנ”ל גם שון וייסמן. זה לא רק השער, זה העובדה שהוא רץ כמו משוגע על הדשא בדקות המועטות להן זכה ובכך שהוא מחדיר בחבורה הזו אמונה אדירה.
בנוסף, מילה טובה גם לרז שלמה שלדעתי עשה עבודה נפלאה.
אולי בעתיד הלא רחוק יהיה אפשר לשחק ללא מגן ימני תוקף ועם רז שלמה כמעין בלם שלישי ובכך לשחרר את רביבו בשמאל להתקפות כשאנו עם הכדור, וכשאנו מגנים לשחק בקו של 4 עם שלמה בתפקיד המגן הימני.
נקודה למחשבה.
5. עם הפנים לרומניה.
האמת? אין מה להרחיב פה כרגע.
יוצאים למלחמה.
על אפם וחמתם של האירופאים.
וכן, זה פנדל. למרות הפרשנות שאני מעריך שתגיע בסגנון של “השחקן ניסה לנגוח וזו תנועה טבעית של היד”. זה לא נראה ככה בכלל.
** הערת שוליים:
אני לא יודע אם זו דעה פופולרית או לא, אבל מבחינתי אלון חזן עושה עבודה נהדרת בנבחרת.
תחילה, יש דרך.
רואים שהשחקנים נמצאים בתוך המשכיות אסטרטגית.
מערך ה 4231 שחזן בדרך כלל בוחר בו, מחמיא לנבחרת והגישה היא כמעט תמיד דינמית ואקטיבית.
לראייה – ישראל במקום ה 11 במוקדמות בכל הקשור למשחק השליטה בכדור עם ממוצע של 59.6% שליטה לפני נבחרות בכירות יותר כמו הולנד ואנגליה לדוגמא.
לחזן יש רעיונות התקפיים מעניינים.
הוא מנסה לאורך כל הטורניר למקסם את היכולות הטובות של דסה עם הכדור ומשחק איתו בתפקיד ה”קאנסלו” – המגן שעוזר לקישור.
הוא מאמין בהעמסת הרחבה ושולח לא פעם את דור פרץ אל רחבות היריבה.
הוא פתח כאמור ברוב המשחקים במערך 4231 עם רביעייה יותר התקפית בשליש ההתקפי של המגרש.
ואולי חשוב מכל, הוא מגיב טוב למתרחש על הדשא.
את בלארוס ניצחנו פעמיים בדקות האחרונות אחרי החילופים של חזן.
הציניקנים יאמרו שזה היה צריך להיות ניצחון מובטח גם ככה, אך בנבחרת ללא חלוץ אמיתי לאורך כל הטורניר וגם עם לא מעט פציעות, חזן כן הצליח לשנות משחקים תוך כדי תנועה ולמקסם תוצאות.
אני לא יודע אם הנבחרת תצליח במשימתה האירופית, אך אני כן יודע שיש בחזן את הרוח המתאימה למשימה.
סוף המחצית הראשונה אמרתי זהו לישראל אין סיכוי הולכים לקבל פה בראש, היה נראה שפערי הרמות גבוהים מידי ושאין לנו איך לענות לה. אבל אז ההחלפה של ספורי עשתה פלאים ופתאום קיבלנו נבחרת שוות כוחות לשווייץ.
כאילו עלתה נבחרת אחרת
אם גם היינו מקבלים את הפנדל שנשדד מאיתנו מי יודע מה היה קורה.
האמת התחושה חמוצה מאוד כי גנבו אותנו היה שם פנדל ללא ספק
רביבו צדק !!!
אף פעם לא היה כדורגל בישראל, עד שיש נשמה גם את השופטים מחסלים.
היה פנדל בריבוע, נמאס כבר לצפות בענף הזה שכמעט בכל משחק שאני רואה יש טעויות שיפוט.
אולי הגיע הזמן להטיל עונשים על שופטים שעשו טעות בדיעבד? גודל העונש כגודל השפעת הטעות? המשחק מצולם ובדיעבד יש את כל הזמן שבעולם לנתח אם טעה או לא ואם בתום לב או לא.
ככה לדעתי באופן פלא טעויות השיפוט יצטמצמו פלאים במהירות.