על בחירות וגישה מנצחת | ברצלונה 1 – 2 ריאל מדריד

לא סתם הקלאסיקו הספרדי הוא אחד המשחקים הגדולים בכדורגל העולמי. יש שם תשוקה וקצב קטלני, יש שם היסטוריה ארוכת שנים ויריבות שאיכשהו תמיד מתעלה על קודמתה. זה היה משחק “ביתי” לברצלונה בהר היהודים וזה משחק שהיה ברגליים שלה. אך היא מעדה. וכשפוגשים טיטאנים כגון ג’וד בלינגהאם, כל מעידה קטנה עשויה להפוך להתרסקות איומה.

דוקטור צ’אבי

למרות החיסורים הרבים, ברצלונה הגיעה אל המשחק הזה מוכנה טקטית בצורה כמעט מושלמת.
ללא דה יונג ופדרי, צ’אבי התמסר לאופי של שחקניו ונטש במעט את “משחק העמדות” הנוקשה והסתמך יותר על כדורגל שנשען יותר על חילופי מקומות ותנועה ללא כדור, משחק שמזכיר במעט דווקא את הפילוסופיה של קרלו אנצ’לוטי בריאל מדריד.

תכנית המשחק עבדה.
עם משולש קישור של גאבי, גונדואן ופרמין ביחד עם פליקס ופראן שנעים כמעט תמיד ללא הכדור, ריאל מדריד לא ידעה בדיוק ואיך עליה לשמור, וכך גם הגיע לו השער הראשון במשחק מרגליו של גונדואן בדקה ה 6 למשחק.

השער הגיע אמנם מטעויות של צ’ואמני ואלאבה, אך התבנית היא החשובה.
גונדואן וגאבי מעט מאחוריו כמנהלי משחק, בזמן שפליקס (שמאלה) ופרמין (ימינה) לצידם ופראן טורס בשפיץ של הקבוצה.
מהזווית הזו נראה כאילו החמישייה הזו פשוט ביצעה תרגיל של רונדו על צ’ואמני האומלל.
תוסיפו לכך את היציאה קדימה של רודיגר אל “החלוץ” פראן, ותקבלו חור ובור של ממש בהגנה הלבנה.
אלאבה ניסה להושיע, אך המזל ופיזיקת הכדור הלכו עם גונדואן.

צ’אבי ידע שאין לו את היכולת לייצר דומיננטיות על הכדור, ולכן בחר כאמור בגישה יותר גמישה.

מאמנה של ברצלונה ויתר על כנף ימין, נעל את מרכז ההגנה עם שלישיית בלמים, ויצר במחצית הראשונה מערך שמהסתכלות על העמדות הממוצעות אפשר לתאר אותו כמעין 316.
שלישיית בלמים, קשר אחד “אחורי” ורצועת קישור של שישיית שחקנים מלפניו.

אנצ’לוטי הופתע וריאל מדריד נראתה חסרת אונים לאורך כל המחצית הראשונה שהסתיימה עם יתרון 1-0 למארחת, כשריאל מדריד לא מצליחה לבעוט אפילו כדור אחד למסגרת.
נדמה היה שדווקא אנצ’לוטי הוא זה שניסה לשמור על קישור יותר שמרני מבחינת תנועה כשפתח עם קרוס וצ’ואמני הלא בדיוק ניידים, כשלפניהם ואלוורדה ובלינגהאם שנעלמו להם בקו הקישור המעובה מאד של היריבה.

גאבי במשחק טקטי נפלא ניטרל את ג’וד בלינגהאם.
הקשר הצעיר רשם 6 נסיונות תיקולים וניצח בכולם. אף שחקן על הדשא לא עבר את גאבי בדריבל.
ברצלונה ידעה שריאל מדריד תנסה ללכת פעם אחר פעם אל ויניסיוס ובלינגהאם באיזור השמאלי של המגרש, ואפשר לראות ממפת התיקולים איך ברצלונה ריכזה את מירב המאמצים שלה באיזור של בלינגהאם במרכז המגרש לאורך המחצית הראשונה.

מיסטר הרננדס

קרלו אנצ’לוטי חיכה 7 דק’ אחרי השריקה לתחילת המחצית השנייה ואז עם צמד חילופים שינה את כל הגישה של קבוצתו ואת הדינמיקה של המשחק.

תחילה, קאמבינגה נכנס למגרש בדקה ה 52 על חשבון מנדי.ולאחר מכן בדקה ה 63, לוקה מודריץ’ נכנס על חשבון טוני קרוס וחוסלו נכנס על חשבון רודריגו.
החילופים האלו יצרו מציאות חדשה עם עקרונות שונים לחלוטין:

1. במחצית הראשונה טוני קרוס ניהל את המשחק מאחור ופרלן מנדי היה השחקן שלצידו בבילדאפ.
קרוס לא השחקן הכי נייד ולכן נשאר ברוב הזמן מאחור ומנדי לא השחקן הכי טכני ולכן לא קידם יותר מדי את המשחק.

במחצית השנייה קרה ההפך. מודריץ’ הוא קשר בונה משחק נודד. בניגוד לקרוס הוא לא נשאר מאחור, אלא מנהל את המשחק תוך כדי ריצה.
בנוסף, הכניסה של קמבינגה כמגן שמאלי גרמה לכך שלפתע יש ליד ויניסיוס שחקן שעולה על מנדי בכל אספקט של קידום המשחק.

2. חוסלו “הדביק” את קו ההגנה של ברצלונה קצת אחורה. הנוכחות של חלוץ רחבה ואפילו חלוץ מטרה, אילצה את ברצלונה לסגת מעט אחורה וגם לתת יותר פוקוס למספר 14 הגדול ברחבתה.

שני האלמנטים האלו שינו כאמור את המשחק.

לפתע ריאל מדריד נראית דומה יותר לעצמה. קבוצה אלסטית עם שחקנים שרצים קדימה עם הפנים לשער.

התמונה שמולכם היא שניות לפני שער השיוויון (68) של ג’וד בלינגהאם.
ישנם אלו שיתמקדו בבעיטה של האנגלי, ישנם אלו שיתמקדו בכך שטר שטגן נגע בכדור ואולי אף יכול היה למנוע את השער, אך הדבר הבולט ביותר מבחינתי היה כאמור השינוי שקרלו עשה.

הכניסה של מודריץ’ וקאמבינגה הפעילה את מה שאני קורא לו – מחולל הכאוס.
אם תלכו למהלך שלפני השער, תראו את ויניסיוס, קאמבינגה וצ’ואמני מתקתקים את הכדור ביניהם, עד שהקשר האחורי מחליט לבעוט כדור אדיר אל השער.
הפעם טר שטגן הדף.
ריאל מדריד ניסתה תרגיל של קרן קצרה, כשלה בתרגיל הזה, אבל השחקנים שלה נשארו מחויבים למהלך ובעיקר מחויבים ליצירת כאוס ברחבה.
אלאבה היה שם, רודיגר היה שם, גם קרבאחל וחוסלו.
מחולל הכאוס התחיל לייצר פאניקה.

ויניסיוס הרים כדור לא טוב לרחבה, אבל דווקא גאבי, השומר האישי של בלינגהאם חטא פעמיים.
בפעם הראשונה הוא הרחיק כדור רע, ובפעם השנייה, או שמא זו הפעם הראשונה בכלל… הוא השאיר את בלינגהאם לבד. ממש לבד.

אחד לא משאיר את ג’וד בלינגהאם לבד אל מול השער.

אם אני צריך לתאר בקצרה את המצב מאז הכניסה של מודריץ’ וקאמבינגה הייתי מתאר זאת בצמד מילים.

צ’אבי נבהל.

בדקה ה 72 אוריול רומאו נכנס על חשבון פרמין לופס.
ובדקה ה 77 יצאו פליקס וקאנסלו ובמקומם נכנסו יאמאל וראפיניה.

מצד אחד, צ’אבי רצה שחקן עם אוריינטציה יותר הגנתית שישמור על בלינגהאם, אבל למרות שפרמין לא היה במשחק גדול, צ’אבי ביטל פה את אפקט התזזיתיות.
כך גם עם הכניסה הכפולה של יאמאל, שנכנס ממש על המשבצת של פליקס כמעין קשר התקפי וראפיניה על חשבונו של קאנסלו.

ברצלונה איבדה את המומנטום.
רומאו לא עזר יותר מדי במרכז המגרש, יאמאל נאבד לו בין קרבחאל ורודיגר ולבנדובסקי לא זז קדימה ואחורה כמו שפראן אוהב לעשות.

זוכרים את מפת התיקולים של ברצלונה לאורך המחצית הראשונה(למעלה)?

ובכן, זאת מפת התיקולים של ברצלונה לאורך המחצית השנייה.

לפתע ברצלונה נאלצת להילחם על הכדור באיזורים המסוכנים ביותר.
באיזורים בהם היא הצליחה למנוע מריאל מדריד גישה עם הכדור במחצית הראשונה.
החילופים של אנצ’לוטי יצרו ריאל מדריד שהרימה את הקצב בצורה משמעותית בזמן שהחילופים של צ’אבי לא עזרו לקבוצה הגנתית והחלישו מבחינה התקפית את הקבוצה ובגדול – אנצ’לוטי קיבל בדיוק את מה שהוא רצה – משחק בקצב גבוה שמתנהל מרחבה לרחבה.
השחקנים שלו מורגלים לגישה האלסטית שמסתמכת יותר על כישורים אישיים ויש להם יתרון ב”אפקט הרנדומליות”.

אם במחצית הראשונה כל קבוצה רשמה סך של 5 נסיונות בעיטה (0 למסגרת ריאל, 1 למסגרת ברצלונה), במחצית השנייה ברצלונה רשמה 8 נסיונות (2 למסגרת) וריאל מדריד סך של 10 נסיונות בעיטה (4 למסגרת).

המשחק נפתח.

דקה 92. נדמה שכל ההחלטות השונות של המשחק התנקזו לרגע הזה.

קרבחאל עם הכדור בצד ימין. איש לא שומר עליו. יאמאל משמאלו צופה עליו מרחוק.
ריאל מדריד מתנהלת די בקלות עם הכדור מול ברצלונה קצת עייפה.

קרבחאל מרים את הראש ורואה את חוסלו ובלינגהאם רצים לרחבה.
איכשהו, הכדור של קרבחאל פוגע בשפיץ הנעל של מודריץ’, מקפץ לו לכיוונו של בלינגהאם שתמיד יודע לאן לרוץ, בזמן שרומאו ששמר עליו בתחילת המהלך, נמצא במרחק של מספר מטרים ממנו כעבור שתי שניות של משחק.

מודריץ’ וחוסלו – שני מחליפים של ריאל מדריד.
רומאו ויאמאל – שני מחליפים של ברצלונה.

החילופים ששינו את כל הדינמיקה ועוד משחק שבו בלינגהאם פשוט מעל כולם.
האביר הלבן של מדריד מנצח לה את הקלאסיקו.

המשחק נגמר.