נתחיל מהכותרת הראשית: צרפת נראיתה רע.
צרפת נאלצה לעבוד קשה מאד נגד נבחרת אוסטרית שנמצאת בכושר נפלא כבר כמה חודשים, ולמען האמת, בלא מעט רגעים במשחק אמש, נדמה היה שאוסטריה היא הנבחרת האמיצה יותר.
אומץ טקטי שהתאפיין בגישה אגרסיבית מאד עם סך של 27 תיקולים מוצלחים של האוסטרים, הכי הרבה בטורניר עד כה, ואף אחד שבור של קיליאן אמבפה, שככל הנראה לא יעבור ניתוח, אך ייאלץ לשחק עם מסיכה החל משלב הנוקאאוט – אם וכאשר.
לנבחרת צרפת יש טונות של כישרון בסגל.
אמבפה, דמבלה, גריזמן, תוראם, ז’ירו, קאמבינגה, צ’ואמני, הרננדז… הרשימה ארוכה. ארוכה מאד.
אך נדמה היה אמש, שמשקל הכישרון העצום הזה רק הכביד על המאמן דידייה דשאן, שלא הצליח להביא אל המגרש שום הברקה טקטית, וכך עומס הכישרון הזה לא נוצל כראוי, וצרפת נשארה עם האף השבור של אמבפה ונבחרת חסרת מעוף וגב עקום.
אוסטריה לעומתה עשתה משחק נפלא – בעיקר ברמה הטקטית, כי אין מה להשוות אפילו בכל הקשור לרמות האיכות.
אף שחקן אוסטרי לא נכנס אפילו לסגל של הצרפתים, אך הגישה של רנגניק הייתה מרתקת ונדמה היה שהוא צפה מראש עד כמה צרפת תהיה צפויה, והתכונן לזה היטב.
אוסטריה התגוננה ב 442 עם סאביצר בשמאל ולאיימר בימין, אך זו הייתה מגננה התקפית עם לחץ גבוה ובלתי פוסק שהקשה מאד על הצרפתים מצד אחד לצאת בבילדאפ מסודר, אך ברגע שצרפת כן הצליחה להגיע אל השליש ההתקפי, סאביצר בשמאל עזר בהגנה על דמבלה, ולאיימר שהוא אחד מהקשרים הלוחצים הטובים באירופה, לא פחות, עזר בהגנה בקו ימין שלו על קיליאן אמבפה.
בנגיעה הראשונה של אמבפה בכדור הוא פגש את לאיימר וסיים על הרצפה.
השבלוניות ההתקפית של צרפת ביטלה לחלוטין את כמות הכישרון העצומה, ובפעם היחידה שהשבלוניות הזו איכשהו נשברה, קיליאן אמבפה מצא עצמו לפתע על כנף ימין, חדר פנימה אל הרחבה והרים כדור טוב למרכז הרחבה שננגח פנימה על ידי וובר האומלל.
המזל שיחק למען צרפת פעמיים, כשאוסטריה מצידה החמיצה מצב גדול דקה אחת לפני השער העצמי, כשבאומגרטנר בעט את הכדור על מניאן הנפלא.
ולמרות הסטטיסטיקה שמספרת על 2.13 שערים צפויים של צרפת ו 14 בעיטות שרובן המוחלט מתוך הרחבה האוסטרית, בסופו של יום, שתי הנבחרות רשמו כמות זהה של בעיטות לשער (3) ושל מצבי הבקעה גדולים (2), ודווקא ראשו של וובר היה זה שקבע – 3 נקודות לצרפתים.
הקוף על הגב של הצב
עם אף שבור שככל הנראה ימנע מאמבפה לשחק בשלב הבתים, הצרפתי לא רק הורס פוטנציאלית למיליוני מהמרים שבחרו בו כמלך השערים את התחזית שלהם, אלא אמבפה ממשיך את הבצורת שלו באליפות אירופה בה מעולם לא זכה ומעולם לא הבקיע שער.
ביורו הקודם צרפת פגשה את שוויץ בשלב שמינית הגמר, רקדה איתה ב 3-3 מטורף שהסתיים בדו קרב פנדלים, כשקיליאן אמבפה היה זה שלקח את הבעיטה האחרונה אותה עצר יאן זומר, אחד השוערים האדירים ביותר במשחק כיום.
באחד מהראיונות הרבים שקיים לפני פתיחת המשחקים, אמר קיליאן אמבפה ש“היורו הוא טורניר מורכב. לזכות ביורו, עבורי, זה יותר קשה מלזכות במונדיאל – גם אם יש עליך יותר לחץ בקשר למונדיאל”.
מילת המפתח פה היא כמובן “עבורי” – הרי קיליאן אמפבה זכה בגיל צעיר מאד בתואר “אלוף העולם”, ואחרי הכשלון עם נבחרת צרפת ביורו הקודם, אמבפה כאמור בא להסיר את הקוף מהגב.
אחרי המשחק אמש, התמונה של אמבפה בטורנירי היורו לא נראית מחמיאה יותר מדי.
חמישה משחקים וכמובן גם הארכה אחת, 18 בעיטות, 2.5 שערים צפויים ו 0 שערים בתכלס ביחד עם בישול אחד בטורניר הקודם.
תוסיפו לכך את העובדה שלאמבפה אין גם את גביע האלופות בארון.
קצת כמו נבחרת צרפת אמש, גם לאמבפה יש גב עקום בתחרויות האירופיות.
ייתכן מאד שהמשקל של כל הדברים שנאמרו וקרו, גרמו לכך שאמבפה החמיץ אמש ברשלנות ממצב ממנו הוא כובש בקלילות בליגה הצרפתית.
פלא שהוא אומר שזה טורניר יותר קשה?
המנצחים של צרפת
עם נוכחות התקפית מינימליסטית מצד אמבפה, דמבלה וגריזמן – וגם מרקוס תוראם שהיה אולי הטוב ביותר מכל הרביעייה אך לא היה טוב מספיק, צריך לציין לטובה את אלו שעזרו לנבחרת הצרפתית לשמור על היתרון ולהיאבק במרכז המגרש.
מדובר כמובן בצמד שאיש לא באמת הבין למה דשאן פתח עימם, במיוחד כשעל הספסל יושב הצמד צ’ואמנינגה.
אדריאן ראביו הוא נשק בלתי מוערך.
שחקן חכם, אחד שלא אוהב יותר מדי את הכדור, כזה שברגע שהכדור נמסר לכיוונו הוא כבר חושב על המסירה הבאה.
מנהל עבודה שקט שאף פעם לא קיבל את הקרדיט הראוי – חוץ מהמאמן שלו כמובן.
לצידו – אנגולו קאנטה.
כבר כמה שנים שהוא לא נמצא בטופ האירופי והעולמי.
אמנם בקבוצתו הסעודית אל איתיחאד, קאנטה הראה יכולות נהדרות בתקופה האחרונה, אך כאמור עם שחקנים כמו צ’ואמני וקאמבינגה על הספסל, לא מעט ביקורות הושמעו כלפי דשאן על בחירתו בקאנטה.
אבל זה דשאן. טיפוס נאמן.
כזה שזוכר חסד לבחוריו שלקחו אותו כה גבוה עם הנבחרת, ולכן קאנטה בן ה 33 שנטש את אירופה למען הכסף הגדול הסעודי, קיבל את המפתחות לקישור, והחזיר עם משחק קאנטה טיפוסי בו היה כמעט בכל נקודה על המגרש ורשם:
- יצירת 2 מצבים
- 3 תיקולים
- תיקול על שחקן אחרון לשער (הצלת מצב הבקעה גדול)
- 2 חטיפות
- 6 החזרות כדור
- 5 נצחונות במאבקי קרקע
- תואר איש המשחק הרשמי
- ציון 8 במדד Ballerz
לאחר המשחק אמר קאנטה עם החיוך המעט תמים שלו: “תודה לכולם. אני מאושר לחזור, זה נחמד! אני אוהב להיות בנבחרת. אהבתי שהאוהדים התחילו לקרוא בשמי, תודה רבה!”
מה הלאה צרפת?
עם הפציעה של אמבפה, ייתכן מאד שנראה את קולו מואני משחק בכנף, אך לטעמי הבחירה הטובה ביותר תהיה בראדלי ברקולה.
הצרפתי הצעיר הוכיח שיש לו איכויות אדירות על כנף שמאל במדי פריז סן ז’רמן, ואם ברקולה ירשים במשחק או כנראה שני המשחקים הקרובים ללא אמבפה, ייתכן שזה מה שיגרום לדשאן לשנות את מבנה ההתקפה שלו ולשחק עם התקפה פריזאית לכל דבר – דמבלה, אמבפה ובראקולה.
אמבפה צריך להיות קרוב לשער, ודשאן חייב למצוא את הנוסחה הטובה לכך.
לכו תדעו, ייתכן מאד ששבירת האף של הצב היא זו שתגרום למאמן שלו לשנות גישה, דבר שיוכל לעזור בסופו של דבר למיקסום הכוח ההתקפי של הנבחרת הצרפתית.
צרפת מאכזבת במשחק הפתיחה, מאבדת את אמבפה אך מרוויחה את 3 הנקודות הראשונות הכל כך קריטיות.
יכולת כזו לא תספיק במשחקי הנוקאאוט, אך כמובן שצרפת צריכה תחילה להגיע לשם.
על הנייר – זה קל וצרפת צריכה לחשוב על איך היא תהיה הרבה יותר עוצמתית בשלב הבא.
