עם חלומות כאלה | ישראל 1 – 4 איסלנד
המשחק של נבחרת ישראל מול איסלנד הוכיח לנו דבר אחד: הכל אשליה. הדרך לא דרך והשינוי הוא למעשה עוד מאותו הדבר ועדיין, לא הכל אבוד.
נבחרת ישראל סיימה אמש (חמישי) את דרכה בניסיון להעפיל ליורו הקרוב, שייערך בברלין עם בוא הקיץ, כשהובסה 4-1 מול איסלנד במשחק “הביתי” בבודפשט. אחרי קמפיין ליגת אומות מצוין שהוביל למשחקי הפלייאוף ששוחקו אמש, בנבחרת ישראל בנו, ובצדק, חלומות גדולים על ההעפלה לראשונה לטורניר היורו, בעקבות הגרלת הבית במוקדמות. אך כמו שדודו טסה שר, “עם חלומות כאלה – מי בכלל רוצה לחלום?”. הרי במקום שבו יש לנו את כל הסיבות להצליח, אנחנו מצליחים תמיד למצוא את הדרך להיכשל.
אתמול, מול איסלנד, זה היה יותר מסתם כישלון. זו הייתה תבוסה. הרי למרות אמירותיו של מאמן הנבחרת אלון חזן, איסלנד לא באמת טובה מאיתנו. למעשה, האיסלנדים אתמול עלו לשחק עם חלוץ שלא כבש מנובמבר, שוער שעבר בינואר לפרמייר ליג אבל בפועל לא שיחק עדיין משחק אחד במדי קבוצה, גם כן מסוף נובמבר, והגנה מבוגרת ללא הצלחות משמעותיות בקריירה.
בעיה מבפנים
אבל למה להסתכל החוצה כשאנחנו אשמים? הרי פגשנו את איסלנד ממש לא מזמן, תחת אלון חזן בליגת האומות. למרות שתי תוצאות תיקו שנגמרו בתוצאה 2-2, ישראל הייתה טובה יותר בשני המקרים. אז מה עבד אז שלא עבד הפעם?
קודם כל, כישלון המערך. הרבה גבות הורמו לגבי העובדה שאוסקר גלוך לא פותח בהרכב הנבחרת. למעשה, במשחק אחד, על כל הקופה, שבו ישראל צריכה לנצל את יתרון “הביתיות” כדי להעפיל לגמר, הורגש שדווקא הכלי הכי יצירתי בסגל נשאר על הספסל, כמעין החלטה להפתיע את הסקנדינבים. האם הבעיה הייתה באמת אי שילובו של גלוך בהרכב? הפער נוצר בעקבות הבעייתיות בכך שאין קשר ‘6’ על הדשא. במצב הכושר הנוכחי של אבו פאני בפרנצוורוש, ושל נטע לביא בגמבה אוסקה, אין סיבה שאחד מהם לא יפתח בהרכב על חשבון אחד משלושת קשרי ה-‘8’ ששיחקו אתמול.
האיזון נשבר ביציאה להתקפות. דור פרץ אולץ להיות הקשר האחורי מבין שלישיית פרץ-קניקובסקי-קינדה, כשלמעשה הוא הכלי ההתקפי הטוב מבין השלושה, ויכול להוות עוד סכנה ברחבת היריבה. במקום זאת, פרץ נאלץ להישאר מאחור ולהיכנס למשבצת בין שון גולדברג לרוי רביבו.
בהתחלה זה עבד. חצי שעה שבה ישראל הייתה מסוכנת יותר, תקפה ואפילו הגיעה ליותר כדורי גובה ברחבת היריבה. למרות יתרון הגובה המשמעותי של הסקנדינבים, הם הסתבכו עם כל הגבהה, ולבסוף גם באנו על שכרנו. תרגיל חוץ נפלא של ענאן חלאיילי מצא את זהבי לבדו ברחבה. החלוץ הוותיק הוכשל, וכבש את הפנדל.
גוווווווווול! ⚽
היה לכם ספק?!
פיו פיו בבודפשט!!!
🇮🇱1️⃣🆚0️⃣ pic.twitter.com/PEkJrufgc7— ISRAEL FA (@ISRAELFA) March 21, 2024
כדורגל משחקים 30 דקות
באופן סמלי, השער של זהבי שנכבש בדקה ה-31, היה גם המהלך הנכון האחרון של הנבחרת עד לסיום המחצית. מאז, התחילה רבע שעה שבה איסלנד הייתה זו שיצאה קדימה. תורג’מן וחלאיילי נמשכו לאחור, ובעקבות עבירות לא מחוייבות של שלישיית הקישור, הגיעה עבירה של קניקובסקי שהובילה לשוויון בזכות בעיטה חופשית של גודמונדסון, שחווה עונה אישית נפלאה בגנואה. מכאן, כמעין מקבילה למשחקה של מכבי תל אביב מול אולימפיאקוס, המפולת החלה להגיע. שלוש דקות אחרי שער השוויון, דור תורג’מן, שלא הפסיק לעבוד הגנתית, סגר התקפה מהאגף שלו. ההרחקה של תורג’מן הובילה לקרן לזכות האיסלנדים. השמירה האזורית של הנבחרת בקרן לקתה בחסר, והספיקה תזוזה אחת מקרית של הכדור כדי ששני שחקנים סקנדינבים ימצאו את עצמם לבד ללא שומרים ברחבת ה-16. המחצית נגמרת בתוצאה 2-1 לרעת הישראלים.
למרות ששני הגולים באו ממצבים נייחים, וככל הנראה הכנה לקויה בעמידה הטקטית לדברים האלו, היה אפשר אולי לחסוך את העבירה של קניקובסקי אם היה שם קשר אחורי במקומו. כמו גם האפשרות לשחרר את תורג’מן ופרץ קדימה, מאחר ושניהם שיחקו מאוד רחוק מהשער.
במחצית השנייה אוסקר גלוך נכנס. למעט מצב אחד של חלאיילי שנבעט לידי שוער ברנטפורד, ולדימארסון, ומצב נוסף של ספורי מחוץ לרחבה שהלך אל מעל המסגרת,ישראל לא באה לידי ביטוי. הנבחרת נראתה לחוצה, נסוגה לאחור ונתנה לאיסלנדים את האפשרויות לכבוש שוב ושוב.
המעגל נסגר
חזן בחר לשלוח אל המערכה את רמזי ספורי, מוחמד אבו פאני וליאל עבדה. בעוד אבו פאני נמצא בכושר נהדר בקבוצתו, ספורי, על אף הופעה טובה מול בשיקטאש במשחק האחרון לפני שהגיע למחנה הנבחרת, לא יציב. ליאל עבדה עדיין לא שיחק משחק אחד מאז שחתם בשארלוט מארצות הברית. החילופים האלו, בנוסף להחלטה להחליף דווקא את ענאן חלאיילי, השחקן הכי התקפי בשיטה של חזן, ולנסות לשנות את ההחלטות והשיטות עימן פתח את המשחק, אומרות בין השורות שחזן מודה כי הוא טעה. אבל טעות על טעות לא רק שאינה מתקנת, אלא היא גם מוסיפה חטא על פשע.
שלא ישתמע לרגע שאני אומר שחזן פושע, אבל יש לו חלק בלתי נפרד מההפסד הזה, החל מקבלת ההחלטות בנוגע לזימון הסגל ועד לבחירת ההרכב והחילופים. האדום של רוי רביבו שהגיע בדקה ה-72 היה אמור לסתום את הגולל על החלום של הנבחרת, שבמצב של פיגור אמרה לעצמה: “או שנתקוף ונכבוש, או שנתקוף וניכבש”. אז היא בחרה לתקוף ולנסות לכבוש, יהיו ההשלכות אשר יהיו. בהתקפה הראשונה אחרי ההרחקה, זהבי הצליח להרוויח פנדל נוסף לאחר נגיעת יד של שחקן איסלנד, ושוב להחזיר לישראלים את התקווה לראות את הנבחרת ביורו, או לכל הפחות בשלב הגמר של הפלייאוף.
הפנדל של זהבי אמנם שלח את שוער היריבה לפינה הנגדית, אך הכדור פספס את המסגרת ולמעשה סגר את המעגל שנפתח בפנדל הראשון, 45 דקות קודם לכן. מכאן, ההתפרקות החלה רשמית וצמד בזק של גודמונדסון, שהשלים שלושער, הכריע כי ישראל תיאלץ לראות גם את היורו הקרוב מהבית.
ההופעה של הנבחרת הייתה רעה, ללא שחקן אחד שפעל לכל הפחות ברמה המצופה ממנו. בזמן ששחקנים כמו רועי גורדנה נשארים בבית, ועיליי פיינגולד ואלעד מדמון משחקים בנבחרת הצעירה, עידו שחר מקבל זימון על סמך שני משחקים וחצי. בזמן שרמזי ספורי ותאי בריבו ממוסמרים לרוטציה ללא קשר לדקות המשחק ולאיך הם משחקים – זה אומר דרשני.
סיום קמפיין בבודפשט. pic.twitter.com/MSpB9aFFvE
— ISRAEL FA (@ISRAELFA) March 21, 2024
טיפה של אור
שלא תטעו לרגע. תמכתי בדרכו של חזן עד הסוף המר. תחילת הדרך הייתה נראית מבטיחה וזוהרת, הנבחרת אף הראתה אופי, ניצחה משחקים בדקות הסיום והוכיחה שאסור להספיד אותה. עכשיו, עם הזמן שעובר, העקומה התיישרה ומצאנו את עצמנו שוב פעם רק מחכים לקמפיין הבא, שאולי יראה טוב יותר. ולא רק אנחנו מחכים.
שוב פעם נבחרת ישראל תיאלץ להתחיל מחדש בהכנות לקראת המונדיאל בשנת 2026, או אולי אפילו ליורו שיערך בבריטניה בקיץ 2028. עם מאמן חדש, אולי גם מנהל מקצועי חדש, וככל הנראה ללא ערן זהבי ומיגל ויטור, וישנה גם אפשרות של ללא אלי דסה. עם זאת, העתיד עדיין מאיר. אתמול בהרכב, על אף ההפסד, לקחו חלק ארבעה שחקנים (דור תורג’מן, רוי רביבו, ענאן חלאיילי ואוסקר גלוך) מתחת לגיל 20, שלושה מהם פתחו בהרכב, ועל הרביעי נוצר כאוס בעקבות כך שלא פתח. לנבחרת הישראלית יש עתיד. עתיד גדול ומוכשר. הרביעייה (הנהדרת) הזו היא רק סנונית מדור זהב, דור של שחקנים רעבים וחסרי פחד שיכולים להוליך את הנבחרת הישראלית להישגים. כל שנותר הוא למצוא מי יצליח לעשות זאת מהקווים.
