קפיצת גדילה | הכירו את אלכסנדר פבלוביץ’, הכישרון הצעיר והמבטיח של באיירן מינכן

גרמניה נמצאת בצומת דרכים קריטי. היסטורית, גרמניה היא אחת המדינות שאליהן הגיעו הכי הרבה מהגרים, וכך נוצר לו מרקם חברתי חדש ורב-גוני. יש כאלו שראו בכך דוגמה ומופת לחברה ליברלית בעלת תרבויות שונות, ויש גם כאלו שלא – שפוחדים שגרמניה האהובה שלהם תיעלם, שהצביון הגרמני ישחק לאט לאט ע”י אותם מהגרים. לטענת אותם מתנגדי הגירה, המהגרים אינם מייצגים את גרמניה כראוי וכלל לא נאמנים לה.

הכדורגל הגרמני הוא מראה מושלמת לתהליכים שעוברים על המדינה האירופית. הנבחרת הלאומית הפכה מנבחרת של שחקנים לבנים, זהובי שיער ותכולי עיניים, לנבחרת שמייצגת יותר מכל את השתלבות המהגרים בחברה הגרמנית. שינוי זה לא התקבל בעין יפה בחברה הגרמנית, בלשון המעטה. כך למשל, לאחר זכייתה של נבחרת גרמניה עד גיל 17 באליפות העולם בשנה שעברה, גרמניה סערה וגעשה על כך שהנבחרת שלהם הפכה מוסלמית מדי ושחורה מדי, במקום לחגוג את הזכייה, שהייתה אמורה להביא מעט נחת לכדורגל הנבחרות הגרמני והמתדרדר.

אלכסנדר פבלוביץ’ הוא חלק מאותה צומת דרכים. הוא נולד לאבא סרבי ולאמא סרבית שנולדה בגרמניה, ועל כן הוא יכול לייצג את סרביה או גרמניה, שרבות על שירותיו של הקשר בן ה-19 (עוד נגיע לזה). הוא עצמו נולד וגדל במינכן – גרמני בכל רמ”ח איבריו. הקשר החל את דרכו בגיל 6 בלבד, בפירסטנפלדברוק, קבוצה מעיירה קטנה בלב בוואריה. כבר אז, הבינו שמדובר בילד מיוחד. שנה לאחר מכן, באיירן מינכן שמה את ידה על השחקן, בהיותו בן 7 בלבד. פבלוביץ’ גדל במחלקת הנוער המפוארת של באיירן מינכן, והיה לילד הפלא של המועדון. באותו זמן, כמו ילדים רבים במחלוקות נוער, הוא שימש גם כמביא הכדורים עבור הקבוצה הבוגרת. הסרטון בו הוא נותן את הכדור לג’ושוע קימיך ב-2018 הפך לויראלי לאחר שפבלוביץ’ כבש את שערו הראשון במדי באיירן מינכן, ומייצג בצורה נהדרת גם כמה פבלוביץ’ גדל לתוך התרבות של באיירן מינכן.

בשנת 2022 הוא חתם על חוזה בקבוצה הבוגרת של המועדון, והחל להתאמן עם הסגל הבוגר. במקביל, הוא החל גם לשחק בקבוצת המילואים של הבווארים, אשר משחקת בליגה הרביעית בגרמניה. כבר בהתחלה ניתן היה להבחין שמדובר בשחקן שמתאים לרמות הגבוהות ביותר. 9 הופעות בלבד הוא ערך בקבוצת המילואים, לפני שמאמן באיירן, יוליאן נגלסמן, מיהר לקדם אותו לקבוצה הבכירה. את אותו קו המשיך גם תומאס טוכל, כאשר האחרון סיפק גם ציטוט מעניין בסוף חלון ההעברות בקיץ 2023, בתשובה לשאלה על כך שבאיירן לא הביאה קשר אחורי חדש לקבוצה: “עוד נצטרך לראות, אולי נעשה משהו. אבל אם לא, יש לנו את פבלוביץ’ מהקבוצה הצעירה”. כבר בקיץ טוכל אותת שהוא ייתן לקשר בן ה-19 את ההזדמנות שמגיעה לו.

Our only sliver of hope for not losing against Arsenal on Tuesday rested in the hands of Pavlovic’s health.

But he still hasn’t recovered from tonsillitis back in mid-March. We’re so fucked… pic.twitter.com/cRy79OtqmG

— 𝙅𝙞𝙡𝙨𝙝𝙞𝙚 (@JilshieFCB) April 7, 2024

את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת הוא ערך ב-28 בספטמבר 2023, בניצחון 8-0 על דרמשטאט. הוא נכנס כמחליף בדקה ה-77, ולא בלט יתר על המידה. ובכל זאת, באיירן הבינה, כפי שהבינה כאשר היה בן 7, שמדובר בילד פלא. שלושה ימים בלבד לאחר הופעת הבכורה, פבלוביץ’ חתם על חוזה ארוך טווח אצל הבווארים, עד 2027. שלושה ימים לאחר מכן הוא כבר בישל את הבישול הראשון שלו בבונדסליגה, כאשר הוא בישל להארי קיין את השער הרביעי בניצחון 4-0 על דורטמונד. הבישול כשלעצמו מראה הרבה על היכולות של הילד בן ה-19 – חטיפת כדור ממסירה לא מוצלחת של דורטמונד, ומשם פאלוביץ’ מצליח לשלוח כדור מעולה לחלוץ האנגלי בעודו מועד – מהירות תגובה נדירה, וחוכמת משחק נפלאה ביחס לשחקן שזוהי הופעתו הרשמית השנייה בלבד בקבוצה הבוגרת.

הצמיחה המטאורית של הגרמני-סרבי נמשכה, כאשר העונה הוא פתח ב-10 משחקים מתוך 14 הופעות בסך הכל. הבווארים רואים בפבלוביץ’ כמי שיוביל את הקישור ההגנתי ביום שלאחר גורצקה וקימיך, וכבר עכשיו נותנים לו את המושכות. פבלוביץ’ לא נרתע מכך, אפילו לא לרגע. הנגיעות שלו בכדור מראות שמדובר בשחקן בוגר ואחראי, כאילו שלא מדובר בילד בן 19. את שערו הראשון הוא כבש בסוף ינואר נגד אאוגסבורג. במשחק שלאחר מכן, הוא שוב כבש, ובכך קטף את תואר שחקן חודש ינואר של באיירן מינכן, כאשר הוא עוקף במירוץ את הארי קיין המצוין. חשבתם שהוא יסיים שם? הוא זכה גם בשחקן חודש פברואר של הקבוצה – שזה הישג חסר תקדים לילד בן 19 שמוקף בכוכבים.

לא בכדי פבלוביץ’ זוכה לאהדה שכזו. מבחינת האוהדים הבווארים, מדובר בהגשמת חלום – יש בידיהם שחקן שגדל במועדון מגיל צעיר, מקבל את המושכות בקבוצה הבוגרת והופך לחלק אינטגרלי ממנה. זה דבר נדיר כשלעצמו. בעולם בו שחקנים צעירים נחטפים במהירות לקבוצות ברחבי היבשת, האוהדים ממינכן מאושרים שיש להם שחקן ביתי, כזה שיקיז דם עבור הקבוצה. מעבר לכישרון המדהים שלו, פבלוביץ’ יכול להפוך לסמל בווארי אמיתי, כזה שיוביל את הקבוצה למשך שנים. בכדי להמחיש את העניין, אספר שהשחקן האחרון שגדל בחממה של באיירן מינכן מגיל צעיר ונשאר בה לשנים ארוכות הוא תומאס מולר, שכבר מתחיל לחוש את סוף הקריירה שלו.

Aleksandar Pavlovic: “We want to reach the semi-finals of the Champions League with our fans behind our back. I want to win every game and I’m convinced that we will make it through. With our qualities as a collective, we are able to beat any opponent. I’m currently enjoying… pic.twitter.com/wBQgFooi3F

— Bayern & Football (@MunichFanpage) April 14, 2024

קריירת הנבחרות של פבלוביץ’ היא סיפור בפני עצמו. הוא זומן בעבר לנבחרת סרביה עד גיל 18, וגם ע”י נבחרת גרמניה עד גיל 20. איך הדבר אפשרי? ע”פ חוקי פיפ”א, עד גיל 21, שחקן בעל אזרחות כפולה יכול לערוך עד 3 הופעות בנבחרת מסוימת, ולהחליף את הנבחרת אותה הוא רוצה לייצג – בתנאי שהמשחקים הללו אינם חלק מטורנירים רשמיים, כגון המונדיאל והיורו. לאחר קרב עיקש בין סרביה לגרמניה על הקשר, פבלוביץ’ החליט שהוא רוצה לייצג את גרמניה, את המקום שבו הוא נולד וגדל. לא מזמן הוא סירב להתייצב נבחרת סרביה עד גיל 21, ובמקביל הוא זומן למשחקי הידידות של נבחרת גרמניה הבוגרת נגד צרפת והולנד.

בראיון שנתן ל”בילד” הגרמני הסביר פבלוביץ’: “אני שמח שזומנתי לנבחרת גרמניה. תכננתי לקבל את ההחלטה בין סרביה וגרמניה לאחר היורו הקרוב, אך הייתי צריך לקבל אותה מיד. אני רוצה להודות גם להתאחדות הסרבית, שהייתה להם השפעה רבה עליי. יש בי שני לבבות שפועמים – אמא שלי גרמנייה ואבא שלי סרבי”.

הסאגה תמה, ופבלוביץ’ יהיה שחקנה של נבחרת גרמניה. הוא נשאר נאמן לארצו, למרות ששורשיו אינם גרמניים. תהליך הרב-גוניות שנבחרת גרמניה עוברת ממשיך ולא עוצר. האם מתנגדי ההגירה מהימין הקיצוני יכעסו ויזעמו גם אם פבלוביץ’ יהיה הכוכב של הנבחרת? עוד נגלה.

לא סתם מכנים את פבלוביץ’ “טוני הקרוס הבא” – כי הוא אכן כזה. פבלוביץ’ הוא קשר אחורי שמשחק בעמדה מס’ 6, כלומר הקשר מאחור שמנווט את ההתקפה בעזרת מסירות חכמות. אמנם הוא לא זה שנותן את המסירה שמובילה לשער, אבל ללא ספק הוא זה שמוביל את ההתקפה. פבלוביץ’ הוא הקשר שמוסר הכי מדוייק בבאיירן מינכן, כאשר הוא מתהדר ב-90% דיוק במסירות שלו. המומחיות העיקרית של הגרמני-סרבי היא בעיקר בכדורים ארוכים, אותם הוא נותן באומנות. הוא מדייק ב-75% במסירות שהן מעל ל-25 מטרים, כמו מי שהוא עתיד לרשת, טוני קרוס. בניצחון האחרון בליגה מול קלן, פבלוביץ’ מסר 10 כדורים ארוכים – ודייק ב-9 (!) מהם. פבלוביץ’ שולט במרכז המגרש, עם ביטחון נדיר לילד בן 19. לא פלא שתומאס טוכל נותן לילד הגרמני-סרבי את המושכות בקישור של באיירן בחודשים האחרונים, כיוון שלא נראה כלל שמדובר בילד שמשחק העונה לראשונה בבוגרים. כמו כן, פבלוביץ’ נישא לגובה של 1.88 מטרים, מה שהופך אותו גם לשחקן פיזי מאוד. יש המשווים אותו גם לבוסקטס, לא רק בשל הגובה הרם שלו, אלא גם בגלל היכולת שלו להיות עמיד ללחץ של היריבה ולא להירתע ממנו.

כל אלו נתונים מדהימים, בטח כשמדברים על ילד בן 19, אבל הדבר המשמעותי ביותר שיש לקשר להציע הוא הביטחון המדהים שלו. בפבלוביץ’ יש בגרות שלא אופיינית לשחקן שרק עכשיו עלה לבוגרים. אין זה מפתיע שההתקדמות שלו מהנוער אל קבוצת המילואים ומשם היישר להרכב של באיירן מינכן הייתה כל כך מהירה. בנוסף, לפבלוביץ’ יש גם השפעה חיובית מאוד על באיירן עצמה. במשחקים שהוא משחק, באיירן לוקחת בממוצע 2.64 נקודות – הכי הרבה בבאיירן מינכן מבין השחקנים ששיחקו לפחות 10 משחקים. פבלוביץ’ מביא רוח מרעננת ומשפיע על באיירן לטובה, גם אם הוא עצמו אינו בולט בכל משחק. עדות לכך היא שלאחר המשחק מול שטוטגרט בחודש דצמבר האחרון, בו פבלוביץ’ בישל את אחד השערים, תומאס מולר סיכם בצורה מושלמת, כמו שרק הוא יודע, כיצד הוא רואה את פבלוביץ’: “אני מעריץ שלו”. בינינו, איך אפשר שלא?

Pavlovic & Müller 🔴⚪️ pic.twitter.com/bzNMimMy38

— Bayern & Football (@MunichFanpage) April 13, 2024

צריך לזכור, מדובר בעונה הראשונה שלו בבוגרים, ועל כן גם לא סביר שנראה אותו מקבל את המושכות בנבחרת ביורו הקרוב. טוני קרוס ואילקאי גונדואן ינהיגו כנראה את הקישור של ה”מאנשאפט”. אף על פי כן, לא מן הנמנע שנראה את פבלוביץ’ הופך לשחקן משמעותי הרבה יותר בבאיירן בפרט ובגרמניה בכלל בשנים הקרובות. אין ספק שעל באיירן עוברת עונה נוראית, אך היא יכולה לצאת מעודדת משום שהיא גילתה שיש לה כישרון גדול בידיים. הגרמני-סרבי חתום בקבוצה עד 2027, ולא סביר שבאיירן תוותר עליו כל כך בקלות.

צומת הדרכים של גרמניה עובר בעיקר ביורו הקרוב ובעתיד הנראה לעין. שחקנים כמו מוסיאלה ופבלוביץ’, ששניהם בנים למהגרים, יובילו את הנבחרת הגרמנית בשנים הקרובות, כחלק מתהליך ה”ברלינזציה” שהיא עוברת. אם פעם היינו רגילים לנבחרת שמרנית ובווארית, גם במשחק וגם בהרכב שחקניה, הרי שהיום ה”מאנשאפט” הופכים לנבחרת ברלינאית – נבחרת ליברלית שמקבלת לשורותיה את בני המהגרים, מבלי להבדילם מהגרמנים שאינם כאלה. בסופו של דבר, גם בני המהגרים הם גרמנים שנולדו בגרמניה, כמו גם פבלוביץ’ עצמו. האומה הגרמנית צריכה להכיל זאת ולהבין שגם היא, כמו מדינות רבות בעולם, עוברת שינוי בהרכבה האתני ואין זה משנה ולו במעט את ה”גרמניות” שלה. פבלוביץ’ מסמן יותר מכל את התהליך המדובר – הוא מוכתר כיורש של טוני קרוס, ששייך לאותם גרמנים “קלאסיים”, שאינם צאצאים של מהגרים.  הירושה תביא עמה גם צורך אמיתי שהגרמנים השמרנים יבינו שהנבחרת שלהם היא שונה מזאת שהייתה, אך היא עדיין הנבחרת הכי גרמנית שיש.