בכל יום זיכרון כל המדינה עוצרת את נשימתה ומתאחדת אל מול הכאב שהותירו הגיבורים שלנו, אלו שנפלו בקרבות על הגנת המולדת.
25,040 חללים. 766 חללים שנוספו רק השנה.
מאחורי המספרים הללו ישנם חיים , מאחורי כל ספרה עומד גיבור, ויש סיפור לכל אחד.
הסיפור של רועי דאוי מתחיל בשכונת קטמון בירושלים. רועי נולד וגדל בשכונה, והתגורר בה עם משפחתו – ההורים אריה ובטי ועם אחיו הגדולים עדן ותומר.
מגיל קטן רועי אהב ספורט, הוא התאמן והתחרה בג׳ודו, ספורט שבו נחל הצלחות רבות. האהבה של רועי לספורט לא נגמרה על המזרן, הוא שיחקן כדורגל וכדורסל להנאתו, והיה משתתף בליגת השכונות של הפועל ירושלים בשני הענפים, דבר שחיבר את האהדה שלו למועדון, בעיקר לקבוצת הכדורסל. רועי היה צופה בכל ערוצי הספורט והיה עוקב אחרי שחקנים רבים גם מעולם הכדורגל וגם מעולם הכדורסל. רועי למד במגמת תקשורת וחלם להיות עיתונאי ספורט.
אחותו עדן מספרת שהוא היה מתעורר במיוחד באמצע הלילה כדי לצפות במשחקי NBA, בזמנים של אולימפיאדה ומונדיאל כל הבית עבר למשרת אם, המשפחה הייתה מסיימת את היום מוקדם מהרגיל כדי לשבת בבית ולצפות בספורט, לא משנה הענף העיקר התחרות והרוח.
האהבה הגדולה של רועי ללא ספק הייתה הפועל ירושלים בכדורסל. רועי ומשפחתו ליוו את הפועל לכל מגרש בארץ. המשחקים בארנה הפכו לבילוי המשפחתי, ופריט הלבוש השמיש ביותר היה הצעיף האדום.
רועי התגייס כלוחם לחטיבת גבעתי בעקבות בוגר בית ספרו ליאל גדעוני ז”ל שנפל במבצע צוק איתן. רועי וליאל נולדו באותו היום, גרו באותה השכונה, למדו באותו בית הספר ואהדו את אותה הקבוצה. רועי שימש כמפקד בגדוד צבר של החטיבה, והיה אמור לצאת לחופשת השחרור שלו ב-8 באוקטובר, אך נאלץ לשוב לבסיס ולהילחם עם חבריו. לפני שהתגייס לצבא, רועי עשה מכינה קדם צבאית בה הוא הכיר את ניצן, בת זוגו בשלוש השנים האחרונות לחייו, שגם היא שירתה כלוחמת בגדוד החילוץ וההצלה של פיקוד העורף.
רועי נפל ב-31/10/23 בקרב בצפון רצועת עזה. הוא נהרג באסון הנמר יחד עם עוד עשרה מלוחמיו, כמה ימים בלבד לפני שמלאו לו 21.
במכתב שהשאיר רועי למשפחתו הוא כתב : “אמא, אבא, ניצני, עדן ותומר, אני אוהב אתכם הייתם הכי טובים שיש. אם למות אז רק ככה, מקווה ששיטחנו את עזה לפני שזה מגיע אליכם. אני לא מתחרט על כלום, היה לי את השירות הכי טוב שאפשר לבקש עם הסוף הכי מתוק שיש. יש לי לוחמים אריות, זכות לפקד עליהם, דרכו של ליאל איתנו גם פה, החיוך עולה בכל רגע אפשרי. לראות את כל מי שנמצא פה זו ארץ ישראל שלמענה אני עושה את זה. שימשיכו לסרב למילואים, בינתיים אנחנו ניכנס לעזה. ניצני אהובה שלי את המלאך הקטן שלי. תודה על הזמן איתך ועל כל מה שלימדת אותי, את אלופה, תאמיני בעצמך. תהיי חזקה בשבילי. את תהיי הצורפת הכי טובה בעולם. לחברים שלי תודה על מי שאתם, אני מי שאני בזכותכם. אמא ואבא, שלא רוצים לשגע אותי אז הם לא מתקשרים, הייתם כל מה שאני יכול לאחל לעצמי ויותר. תבטיחו לי דבר אחד: שאמא תמשיך ללכת למשחקים של הפועל, אבל איתך הפעם! עדן ותומר אהובים שלי לא קיימים הרבה קשרים כמו שלנו, הייתם לי מקום בטוח להכל, דוגמה ומופת לאחים גדולים, תעשו לכולם בית ספר ורק תתחזקו מהכל”.
לפני מותו, שחקני הפועל ירושלים עוז בלייזר, יובל זוסמן ואור קורנליוס צילמו לו סרטון ובו הם בירכו אותו ליום ההולדת הקרב ובא. הם איחלו לו יום הולדת שמח ושישמור על עצמו. את הסרטון רועי לא זכה לראות ולא זכה לחגוג את יום הולדתו ה-21.
סמ”ר רועי דאוי היה אמור לחגוג השבוע יום הולדת 21. לעוז, יובל ואור היה חשוב לברך אותו. למחרת הוא מת כגיבור בהגנה על הבית של כולנו. את הברכה הוא לא הספיק לראות. הכאב גדול מנשוא. ליבנו עם משפחת דאוי היקרה 🖤🇮🇱 pic.twitter.com/4XrHbyuFse
— Hapoel Jerusalem BC (@JerusalemBasket) November 1, 2023
איינאו פרדה, שחקן הפועל ירושלים בכדורגל, הנציח את רועי באחד מהופעותיו בחו”ל עם נבחרת ישראל, שם ציטט את המשפט שרועי היה כל כך מזוהה איתו: “חייכו, כי חיוך זה שמחה ושמחה זה הכח להמשיך” .
איינאו שהיה חבר של רועי לספסל הלימודים מספר: “הזיכרון הכי חזק שלי מרועי שרק מראה את האישיות והאדם שהוא היה. היינו רגילים לשחק כדורסל בבית הספר, בעיקר אחד על אחד. הייתי גבוה ממנו בראש, ובכל פעם שהכדור היה אצלי הוא היה שומר עליי ומבטל את היתרון הפיזי שהיה לי עליו. הוא היה פייטר לא נורמלי , ווינר אמיתי. ”
רועי, בחור חייכן עם רוח אדירה שאינה ניתנת לשבירה, כתב במכתבו האחרון למשפחה: “ורק תתחזקו מהכל”. זהו גם המסר של משפחתו לעם ישראל: “לקום מהשבר שפקד אותנו כעם, לצמוח ממנו ולהתחזק למען מי שהקריב את חייו בכדי שנוכל להיות עם חופשי בארצנו.”
יהי זכרו ברוך.
איזה עצוב 🥀
💔
גיבור ישראל!
גיבור יקר ואהוב