🚨ראדו דראגושין חתם ל- 5 שנים בטוטנהאם תמורת 30 מיליון יורו.
הבלם הרומני בן ה- 21 לא הופיע משום מקום. מגיל צעיר הוא סומן כפוטנציאל, כשהסקאוטים של יובנטוס איתרו אותו עוד בהיותו בן 16.
גם צ’לסי ואתלטיקו מדריד הביעו בו עניין לא מבוטל בתקופה ההיא, ואפשר להבין בקלות מדוע הנער משך תשומת לב כה רבה.
עם אימא כדורסלנית ואבא שחקן כדורעף מקצועני, הוא התברך בגוף אתלטי מושלם, היה גבוה מבני גילו ובלט במהירות ובעוצמה פיזית.
בנוסף, ניחן דרגושין על כל 1.91 הסנטימטרים שלו בהתמדה ובנחישות, הוא התאמן בחדר כושר על בסיס יומי וגם עבד שעות נוספות על המגרש על מנת לשדרג את הטיפול שלו בכדור.
השאיפה הייתה ברורה מזמן, והוא עשה את המקסימום על מנת להשיג אותה.
הנתונים הטהורים היו מופלאים והנער היה משוכנע כי ביובנטוס הוא יוכל ללמוד הכי הרבה על אמנות ההגנה ובאמת כך היה.
בהתחלה הוא שובץ בקבוצת הנוער של הביאנקונרי אך המאמנים הבינו באופן כמעט מיידי שזה בזבוז. הרומני הועבר לקבוצה הצעירה (next jen) ובמקביל החל להתאמן עם הסגל הראשון.
ג’ורג’יו קייליני ולאונרדו בונוצ’י נתנו לו טיפים והוא אף התמודד בכדורי גובה מול כריסטיאנו רונאלדו.
כאשר מונה האיש והאגדה אנדראה פירלו למאמן יובנטוס ב- 2020, מעמדו של דרגושין השתדרג עוד יותר.
תחת פירלו, הבלם ערך את הופעת הכורה במדי הביאנקונרי בליגת האלופות ובאופן מדהים דווקא מול דינמו קייב של מירצ’ה לוצ’סקו, אחד המאמנים הרומנים הגדולים בכל הזמנים.
בחלוף ימים ספורים, הוא שיחק לראשונה כמה דקות גם בליגה האיטלקית כאשר נכנס במקומו של מתייס דה ליכט. ברומניה קיבלו את הבשורות האלה בהתלהבות בלתי מרוסנת – הם מחכים כבר מזמן לשחקן לגיטימי במועדון צמרת.
האופטימיות הזו הייתה מוגזמת בכל זאת, כי דרגושין עדיין לא היה בשל לגמרי.
פירלו המשיך להעניק לו השראה, אך לא השתמש בו יותר בעונה המדוברת ולכן בקיץ 2021 הוחלט כי עדיף לעבור בהשאלה על מנת לצבור ניסיון.
התחנה הראשונה הייתה סמפדוריה, שם לקח אותו החלוץ הוותיק פאביו קוואליארלה תחת חסותו באימונים.
הבחירה נעשתה על מנת לעבוד עם המאמן רוברטו ד’אברזה בעצת צמד שחקנים הרומנים (ולנטין מחיאליה ודניס מאן) שעבדו איתו בפארמה, אבל התברר כי ההשתלבות בשיטתו הייתה קשה וההופעות הראשונות של הבלם הצעיר התאפיינו בחוסר יציבות קיצוני.
ההרפתקה הגיעה, אם כך, לסיום באמצע העונה – ודרגושין נדד לדרום כדי להצטרף לסלרניטנה שנלחמה על חייה בתחתית הסרייה א’ ושם הוא החל להראות מה הוא שווה.
הרומני קיבל מספר הזדמנויות לא מובטל כששותף ב- 20 משחקים (ב- 9 מהם פתח בהרכב) אבל ספג ביקורות לא מחמיאות, במיוחד בתבוסה הצפוייה 5:0 מול אינטר בסן סירו וסופסל במחזורים האחרונים כאשר הקבוצה עם פאולו סוזה על הקווים הבטיחה הישארות על חודה של נקודה.
גם שם לא הייתה נכונות להמשיך בשיתוף הפעולה ויובנטוס חיפשה אופציה שלישית עבורו והפעם, כאשר העבירה אותו לגנואה שירדה לליגת המשנה, זה היה בינגו.
זה מה שנדרש, ככל הנראה, עבור דרגושין בשלב זה של הקריירה.
הליגה השנייה באיטליה קשוחה מאוד פיזית, אבל החלוצים בה איכותיים פחות בכל זאת והחיים קצת קלים יותר בעורף כאשר אתה משתייך לקבוצת צמרת.
הרומני צבר ביטחון והפך לבאנקר האולטימטיבי בהרכב – תחילה אצל המאמן הגרמני אלכסנדר בלסין שדוגל בכדורגל שמרני ואז אצל אלברטו ג’ילארדינו שהכריז באחד ממסיבות העיתונאים:
“משחקים מנצחים באמצעות הגנה טובה ודרגושין הוא העוגן שלנו” (למרות שג’ילארדינו הוא חלוץ לא הייתי מצפה למשפט אחר ממאמן איטלקי).
חלוץ העבר הנערץ של נבחרת איטליה אכן ביסס את הצלחתו המסחררת על ארגון וסדר טקטי שהתאים לגריפוני כמו כפפה ועקב כך הם רצו בצמרת ואף קבעו שיא מועדון עם 10 משחקי בית רצופים ללא ספיגה.
“הנסיקה של דרגושין מרשימה. הוא השאיר מאחור את הקדנציות הבעייתיות…”
ואם זה לא מספיק, בסיבוב השני הוכיח את עצמו הרומני גם כסקורר מחונן עם נגיחות במצבים נייחים.
“הכוח הוא בשיער”, הוא התבדח כאשר נשאל לסיבה לכך, אבל הסביר גם ברצינות:
“אני עובד על זה המון באימונים ומשתפר ביכולת לזהות את המקום הנכון ברחבה”.
גם הכיבושים הניבו נקודות חשובות וגנואה הבטיחה את העליה. ג’ילארדינו הוכתר כאחראי המרכזי לכך, כשגם השחקנים חגגו.
“זו תחושה מדהימה שלא חוויתי עד עכשיו”, הצהיר דראגושין והחל להתכונן לעונה החשובה בה הוא אמור להיות שחקן הרכב ודאי גם בטופ.
את העונה שעברה הוא סיים עם מספר כיבושים מרשים לבלם – 4 (מקום 3 בקבוצה) כשהוא משתתף בכל משחקי הליגה של קבוצתו ועוזר לה לסיים במקום השני בסרייה ב’ ולחזור לסרייה א’ אחרי עונה אחת בלבד.
מגמת הנסיקה בעונה שעברה נמשכה גם ביתר שאת בעונה הנוכחית שכן הוא לא החמיץ דקה ב- 19 המחזורים שהתקיימו עד עכשיו ובכל הפעמים שהגריפוני (הכיוני של גנואה) שמרו על רשת נקייה הוא היה בהרכב ואף כבש העונה שני שערים (מקום 3 בטבלת מלך השערים של הקבוצה ומקום שני בין הבלמים באיטליה אחרי גאטי של יובנטוס) ובישל אחד נוסף.
ראדו משחק לרוב בצד ימין של ההגנה במערך 2-5-3 של ג’ילארדינו, הוא בלם שמכסה לא מעט שטח ובניגוד לעונה שעברה הוא לא מוגבל רק לצד אחד.
העונה הוא כיסה את השטח לפני השוער מה שאיפשר לשחקני הקו של הגריפוני לעלות באופן חופשי לחצי של היריבה.
בנוסף הוא גם מוצלח מאוד בהרחקות (4.6 הרחקות למשחק, מקום 6 בליגה) והנוכחות הפיזית שלו בהחלט מוסיפה לזה.
אבראיון לפני כמה שנים הוא אמר שהוא רוצה להיות כמו ואן דייק ובאמת עם הקוקו שלו זה בהחלט מזכיר את הענק ההולנדי.
בטוטנהאם הוא ישחק באופן קבוע במערך 1-3-2-4 של אנג’ (אישית הייתי רוצה לראות את טוטנהאם משחקת עם 3 בלמים כי הפעם בניגוד לזמן שקונטה אימן, יש לה את הכלים לכך אבל אנג’ בחיים לא יזוז מ- 4 בלמים) כבלם הימני ויהיה הפרטנר של אחד מבין מיקי/רומרו וכרגע נראה שזה יהיה אולי ואן דה ון כי הוא ישב על הספסל מול ברנלי בגביע מה שאומר שנראה שהוא כבר החלים מפציעתו.
אני בטוח שהוא (כמו גם טימו ורנר) יהיה בסגל לקראת יונייטד ביום ראשון, האם הוא ישחק ?
אגב, הרומני האחרון שלבש את מדי טוטנהאם היה גם הוא בלם מדובר על לאד צ’ירצ’יס בן ה- 34.
צ’יריצ’יס הגיע לוויט הארט ליין תמורת 9.5 מיליון יורו בקיץ 2013 מסטיאווה בוקרשט (שם הוא משחק גם היום בשלהי הקריירה שלו) ולא בדיוק היה הצלחה גדולה בשנתיים שלו בלבן שכן הוא היה בלם מחליף ולורטונגן וקאבול.
