מי הם הגדולים ביותר בעידן המודרני?
לקראת טקס כדור הזהב והדיונים הרבים סביבו החלטנו במערכת Ballerz לעשות דירוג משלנו לשחקנים הטובים ביותר בעידן המודרני וכעת אנו שמחים להציג בפניכם את הסקר הטקטי יותר – מי הם 10 המאמנים הגדולים ביותר בעידן המודרני (החל משנות ה 90).
ישנם ברשימה מאמנים אגדיים, כאלו ששינו את המשחק ועדיין ממשיכים לעשות זאת, כאלו שנכנסו אל דפי ההיסטוריה לאחר שהחזירו מועדונים לגדולתם או לאחר שרשמו הישגים כל כך חריגים במקומות כל כך לא צפויים.
אלו הם עשרת הגדולים ביותר לפי בחירת המנהל שמאחורי הקלעים – אל קפיטן.
מקום 10 – דייגו סימאונה
צ’ולו הוא מאמן שהשחקנים היו הולכים אחריו גם בשדה הקרב. איש של כבוד, איש של ערכים, איש של מועדון. היה לי מאוד קשה לשים אותו רק במקום ה 10 אבל לאחר לבטים ארוכים לא הצלחתי לעשות שינוי ברשימה. קצרה היריעה מלהכיל מה “פרגוסון של אתלטיקו” עשה עבור המועדון של חייו בו גם שיחק בעבר. למעשה מהדאבל ההיסטורי בהובלת רדומיר אנטיץ’ אתלטיקו דשדשה לה בין ביקור קצרצר בליגה השניה למרכזי הטבלה הספרדית ואז הגיע צ’ולו, כבר בעונה השניה זכה בגביע הספרדי, בעונה השלישית זו כבר היתה אליפות היסטורית ובלתי נשכחת עם גמר ליגת האלופות, בו ראש הזהב של סרחיו ראמוס ואנצ’לוטי גנזו מסימאונה תהילת עולם על הבאזר.
מעבר ל 2 אליפויות היסטורית וארון תארים מכובד שהוא מילא בעמל רב, דייגו הרים את אחת מקבוצות ההגנה הקשוחות ומאתגרות ביבשת, הסתכל בלבן של העיניים לריאל מדריד וברצלונה בשיא תפארתן, ומעל הכל פשוט שינה DNA של מועדון ומיצב את קבוצתו כטופ 3 בספרד שזה הקרדיט הכי גדול שאפשר לזקוף למאמן. הנהלת אתלטיקו שמה את המפתחות בידיו של דייגו גם בזמנים הקשים, והוא תמיד החזיר עם כל הלב והמחויבות. אחת מהדמויות הגדולות בהיסטוריה של מועדון הפאר הספרדי.
מקום 9 – זינדין זידאן
המנהיג של אחת מקבוצות הכדורגל הגדולות בהיסטוריה ובעל ההישג הייחודי והכביר – 3 אליפויות אירופה ברציפות. האיש שהשלים את המשימה שקיבל מוריניו והחזיר את ריאל מדריד אל מרכז הבמה האירופית והשיב לה את הכבוד בקלאסיקו והפך לאימת היריבה הנצחית מקטאלוניה (והסטטיסטיקה תעיד). ב 5 עונות בלבד ( 4 ובערך 2 חצאים) זידאן זכה ב 13 תארים והנו אחד המאמנים המעוטרים בתולדות המועדון הגדול בעולם. חצי עשור היסטורי וקסום שזיזו העניק למועדון של ליבו.
מקום 8 – מרצ’לו ליפי
5 אליפויות איטליה בעידן בו היתה הליגה הקשה בעולם, הזוכה האחרון בליגת האלופות עם יובנטוס והדובדבן שבקצפת, הרגע בו הביא אור ותהילת עולם לאומה שלו – מונדיאל 2006.
אני אישית מאוד אוהב את ליפי והיתה לי התלבטות להכניס במקומות אחרים לרשימה, למרות שבתקופות מסוימות בקריירה לא הצליח בענק אני חושב שהשיא שלו בדגש על המונדיאל מצדיק את מיקומו ברשימה.
מקום 7 – ויסנטה דל בוסקה
ויסנטה הוא איש של בית ומשפחה, למעט סטוץ קצרצר בבשיקטאש את כל הקריירה הקצרה אך מרשימה שלו כמאמן העביר במועדון של חייו שהוא כמובן ריאל מדריד ובנבחרת ספרד.
הקשר האחורי האגדי של ה “קינטה דל בויטרה” התמנה למאמן ריאל מדריד ב 99′ והוא אחראי לרגעי הקסם הגדולים שלה באירופה מאז הקבוצות הגדולות של שנות ה 50 וה60. דל בוסקה השיג ב 4 עונות 2 אליפויות ו2 אליפויות אירופה, למעשה מלבד הגביע הספרדי ויסנטה (כיאה ל DNA של המועדון) הוא זכה בהכל. דל בוסקה הדריך את אחת מהנבחרות המוכשרות בעידן המודרני במשך 8 שנים בהן זכה ביורו ובמונדיאל הראשון וההיסטורי של ארצו. ב2016 עם הדחתם בשמינית גמר היורו דל בוסקה החליט להתפטר מהנבחרת והשאיר מאחוריו קריירה אגדית ובלתי נשכחת.
מקום 6 – ארסן ונגר
אני יודע שהרבה כאן יחלקו עליי, המורשת של ונגר היא נצחית ומובטחת, 22 שנה הדריך את ארסנל והשפעתו על הכדורגל האנגלי תזכר לעד. ונגר היה טקטיקן חדשני, העלה את רף המקצוענות באנגליה והיה מאתר ומגדל שחקנים צעירים מדופלם, מהמאמנים הראשונים שקידם מדיניות של גיוס כשרונות בינלאומיים ולאו דווקא בריטיים אבל לדעתי 3 אליפויות (אחת מהן מהגדולות ביותר בתולדות התחרות) זה מעט מדי. הכישלונות החוזרים ונשנים בזירה האירופית ובערך שליש מהקדנציה במועדון אחוז ניכר ובולט מאוהדי הקבוצה דרש את ראשו שוב ושוב. כל זאת קצת מאפיל על הישגיו.
מקום 5 – יורגן קלופ
האנדרדוג הנצחי. בתקופתו בדורטמונד היא היתה יריבת שוות כוח לבאיירן הגדולה עם זכיות בדאבל, עוד אליפות והגעה לגמר שבערך כל מי של אוהד באיירן היה בצד שלו. בהגעתו לליברפול הצהיר “שאנחנו צריכים להפוך מספקנים למאמינים” ועמד במשימה. לקחת את מועדון הפאר ליברפול לאליפות היסטורית ועוד כמה קמפיינים אדירים שהוא נלחם באחד הפרויקטים הספורטיבים המוצלחים בתולדות הענף – המכונה המשומנת של פפ גווארדיולה. בנוסף הגיע 3 פעמים לגמר ליגת האלופות.
הערכים והאישיות, הקבוצה שבנה מחדש 3 פעמים, הדומיננטיות באירופה, המיצוב מחדש של ליברפול באנגליה כקבוצת טופ ולא רק מועדון טופ מציבים אותו לדעתי כאחד המצליחים ומיוחדים בעידן הנוכחי.
מקום 4 – קרלו אנצ’לוטי
דון קרלו אנצ’לוטי, האיש שהפך יחסי אנוש לאומנות. האיש שהעיקרון המרכזי שלו הוא פשוט להוציא את המקסימום מכל סיטואציה, מועדון או סגל. הגמישות המחשבתית שלו היא כוחו וחסרונו בעת ובעונה אחת. קרלו השיג בקריירה הכי הרבה אליפויות אירופה בהפרשי זמן כ”כ גדולים (כמה הכדורגל השתנה בין לבין) יש לו אליפות סמלית בכל 1מ 5 הליגות הבכירות, יש לו גם הרבה קלאס וכבוד מהאגדות הגדולות ביותר. “המיסטר” של כל הכוכבים הגדולים. קרלו אף פעם לא פחד מאתגרים, אף פעם לא מתלונן, אף פעם לא מפיל את האחריות. המדריך לג’נטלמן האיטלקי מאת קרלו אנצ’לוטי. 2 השיאים הכבירים של אליפויות אירופה והליגות, המגוון בתחרויות אותן ניצח, השהות הארוכה בטופ והקרדיט שתמיד קיבל מהשחקנים הגדולים ביותר מציבים אותו לדעתי ממש על גבול הפודיום.
מקום 3 – ז’וזה מוריניו
היחיד שזכה בכל התארים האירופאיים למועדונים ומעל הכל אליפות אירופה היסטורית והיסטרית עם פורטו. “המיוחד” כינה את עצמו מוריניו והוא כל כך צדק. 3 אליפויות אנגליה, טראבל שלא ישכח לעולם עם אינטר, אליפות ספרד מהגדולות ודורסניות שנראו. לדעתי למוריניו יש גם מניות רבות בתארים שאנצ’לוטי השיג בקדנציה הראשונה וזידאן בריאל מדריד, הוא החזיר את הרוח, הוא בנה את שלד הסגל, הוא הניח את היסודות. על ארון התארים והישגיו של מוריניו לא ניתן להטיל ספק אך אופיו נתון במחלוקת, אני מאוהדיו ומעריציו של האיש שמעבר להיותו גאון בדרכו שלו, הוא איש של אידיאלים, איש של עקרונות, איש שפיו וליבו שווים או בקיצור, המיוחד.
מקום 2 – גווארדיולה
האיש גאון, אין ספק. יש לו מנה מכובדת מכל מה שמאמן צריך, טקטיקה, אסטרטגיה, עין טובה, איתור שחקנים,כריזמה בכמויות וארון תארים שבונים לו קומה חדשה בכל שנה. אין צורך להוריד מפפ, אבל אני כן חושב שבעוכריו שאף פעם לא היה לו אתגר אמיתי. על מעלליו בברצלונה הגדולה בהיסטוריה אין צורך להרחיב. אך באיירן היתה טובה לפניו ואחריו, למעשה לקחה טראבל ממש לפניו וממש אחריו. ומנצ’סטר סיטי זה פרויקט שפשוט הוא מקבל כל העולה על רוחו על מגש של כסף וגם את זה הוא לא התחיל מהתחלה אלא כבר התגלחו שם פלגריני ומנצ’יני (שאף הביא תארים). יש קורלציה ברורה בין כסף להצלחות ואולי בעצם אחת הגדולות של פפ, שהוא תחרותי בטירוף ללא ספק זה בעצם שהוא בוחר בנוסף לכל את הפרויקטים הנכונים והמתאימים לו. הרי למה ששחקן יודע לנהל קריירה בצורה מוצלחת מחמיאים על כך ואצל מאמן דווקא לא?
בסופו של דבר מדובר טקטיקן בחסד שיודע גם לשדרג את עצמו, כמות הרעיונות שהוא הטמיע במשחק בהצלחה היא מדהימה, הדרך שלו להכניס ולאתר שחקנים לתוך מערכת משומנת זו גדולה של מאמן, ככל וישאר רעב אני מאמין אם נדרג עוד 5 או 10 שנים הוא יכול להעפיל למקום הראשון וכמובן שיש האומרים שכבר היום, אך אצלי הוא מקום 2.
מקום 1 – סר אלכס פרגוסון
קצרה היריעה מלהכיל ולגולל את האגדה הסקוטית.
בגלל ההצלחה המסחררת במנצ’סטר יונייטד לא הרבה שמים זרקור על הקדנציה הסופר מוצלחת באברדין הצנועה אך לא בכך עסקינן.
לסר אלכס יש ארון תארים מפואר שבראשו עומדים 13 אליפויות אנגליה וטרבל 99 ההיסטורי. אבל הגדולה האמיתית שלו זה המורשת שהוא השאיר. אלכס פרגוסון היה מחלקה ניהולית שלמה (ואחת המצליחות) במשך 27 שנים שבסופם הוא השאיר את אחד המותגים הגדולים ביותר בענף. התואר מנג’ר קטן עליו, הוא היה הסקאוט, הפסיכולוג, המאמן המנהל המקצועי ואיש שידו הייתה בכל.
כמות השחקנים שעברו, גדלו וכיכבו אצלו היא בלתי נתפסת, המאמן שבנה 3 קבוצות מפוארות שונות, שלקח מועדון מפואר לשעבר ובינוני בהווה והפך אותו למועדון הגדול באנגליה.
מאז שפרגוסון עזב המועדון פשוט בירידה תלולה ועם כמה שזה עצוב זה רק מסביר כמה גדול היה האיש, האיש שהיה מועדון כדורגל שלם, האיש שהוא המאמן הגדול בהיסטוריה.
סוף סוף מישהו שמבין בכדורגל, בושה שהגולשים שמו את גווארדיולה לפני פאקינג !!!!!!!!!!!!! אלכס פרגוסון.
טופ 3 מושלם, סוף סוף הערכה למוריניו.
אהבתי שלא ניפחת את ונגר האוברייטד.
דירוג מעולה
מדויק