מי הם הגדולים ביותר בעידן המודרני?
לקראת טקס כדור הזהב והדיונים הרבים סביבו החלטנו במערכת Ballerz לעשות דירוג משלנו לשחקנים הטובים ביותר בעידן המודרני וכעת אנו שמחים להציג בפניכם את הסקר הטקטי יותר – מי הם 10 המאמנים הגדולים ביותר בעידן המודרני (החל משנות ה 90).
ישנם ברשימה מאמנים אגדיים, כאלו ששינו את המשחק ועדיין ממשיכים לעשות זאת, כאלו שנכנסו אל דפי ההיסטוריה לאחר שהחזירו מועדונים לגדולתם או לאחר שרשמו הישגים כל כך חריגים במקומות כל כך לא צפויים.
אלו הם עשרת הגדולים ביותר לפי בחירת העורך הראשי – ניסים חליבה.
מקום 10 – פאביו קאפלו
מילאן של פאביו קאפלו הייתה אחת מקבוצות הכדורגל היפות ביותר שידע המשחק. על הדרך היא גם הייתה קבוצת כדורגל דורסנית. שמותם של בובאן וסביסביץ’ לא ידברו יותר מדי אל הדור הצעיר, אך ממש בתחילתו של העידן המודרני, הטהור יותר והתשוקתי יותר (לטעמי), קבוצות פחדו ממילאן.
ממרסל דסאיי ופאולו מלדיני. בין היתר, קאפלו החזיר לריאל מדריד את הכתר אחרי 4 עונות בלעדיו.
מילאן. ריאל מדריד, יובנטוס. נבחרת אנגליה. את כולן אימן “דון פאביו” הקשוח. מאמן היסטורי ואגדה של המשחק.
מקום 9 – מרצ’לו ליפי
אלוף עולם עם איטליה. לפני הכל, אלוף עולם עם איטליה. אך לא רק. לפני הגגנפרסינג המפורסם של יורגן קלופ, היה ה 433 של ליפי. כדורגל מהיר, לוחץ ואינטנסיבי.
יובנטוס שלו עם רבאנלי, ויאלי ודל-פיירו הייתה שילוב טהור של יופי ועוצמה. הקישור של פאולו סוזה, אנטוניו קונטה ודידייה דשאן היה הטכניקה והאלגנטיות בשיאן. וזו רק הקדנציה הראשונה בה זכה ב 3 אליפויות עם יובנטוס ולאחר מכן חזר אליה ב 2001 לעוד 2 אליפויות עם נדבד, דל פיירו וקבוצה היסטורית שזכתה בשתי אליפויות רצופות, וכמובן – איטליה במונדיאל. הנבחרת שניצחה בגמר את צרפת של תיירי הנרי, פרנק ריברי וזינדין זידאן.
מקום 8 – ויסנטה דל בוסקה
ככל הנראה המאמן הכי לא מוערך ברשימה. ייתכן שמקומו אף גבוה יותר. האיש שזכה בליגת האלופות עם ריאל מדריד בשתי קדנציות שונות, ובעיקר האיש והשפם שרשם את העידן הגדול ביותר שידעה נבחרת ספרד – אלופת העולם ב 2010 ואלופת אירופה ב 2012.
דל בוסקה הוא המאמן היחיד שזכה בשלושת התארים הנחשבים ביותר באירופה ובעולם – ליגת האלופות, אליפות אירופה ובמונדיאל.
מקום 7 – יורגן קלופ
המאמן העל היחיד בהיסטוריה שרשם יותר ניצחונות מהפסדים נגד פפ גווארדיולה.
בדרכו המיוחדת, יורגן קלופ שינה את עולם הכדורגל. אל התודעה יורגן פרץ אל מול הקיר הצהוב של דורטמונד, ומאותו הרגע עולם הכדורגל התאהב ברוקסטאר החדש שיצא מגרמניה. קלופ הוא מאמן מהפכני.
הדרך בה הוא מטפל בשחקניו, הכדורגל המהיר והלחץ הבלתי פוסק, וההבנה שגם כדורגל בעידן המודרני והמחושב יכול להיות פראי אך מחושב.
יורגן קלופ החזיר את ליברפול אל גדולתה אחרי 3 עשורים ואולי הדבר המרתק ביותר כרגע בקריירה של קלופ זו בחירתו בתחנה הבאה.
מקום 6 – יוהאן קרויף
כמעט כל מאמן ברחבי העולם מסתכל על פפ גווארדיולה כמודל לחיקוי, אך ללא קרויף, לא היה גווארדיולה.
ככל הנראה גם לא הייתה הברצלונה אותה אנו מכירים.
יוהאן קרויף הסתכל האקט הכה פשוט של מסירת הכדור כאומנות לכל דבר, וסביב הפעולה הזו הוא בנה יקום שלם ואת ה”דרים טים” הראשונה של ברצלונה.
מקום 5 – ארסן ונגר
בעידן הקדום יותר, זה היה הכדורגל הסקסי של ונגר אל מול הקשיחות הפרגוסונית. כל עולם הכדורגל היה מרותק ליריבות המרה הזו.
קצת כמו קרויף, ארסן ונגר הסתכל על משחק הכדורגל כיצירה אסטתית. כיצירה אלגנטית. ונגר הכיר בחשיבותם של ה”פועלים האפורים” אך דאג לייצר שחקנים שזהרו באור כל כך גדול, שגרמו גם לשחקנים האפורים ביותר להיראות שייכים לאותה יצירה אלגנטית.
ארסנל של ונגר הייתה שירה בתנועה.
ארסנל של ונגר הייתה תיירי הנרי, ככל הנראה, שחקן הכדורגל הטוב ביותר שהפרמיירליג ידעה.
מקום 4 – קרלו אנצ’לוטי
מילאן. צ’לסי. פריז סן ז’רמן. באיירן מינכן. ריאל מדריד. דון קרלו אימן וזכה עם הגדולות מכולן ואף זכה עם מילאן ועם ריאל מדריד בליגת האלופות.
בכדי לקרוא על התארים וההישגים השונים של קרלו, אתם לא צריכים אותי. אין אוהד כדורגל שלא מכיר בגדולתו.
אך בעיניי, הגדולה של קרלו אנצ’לוטי מתבטאת בכך שהוא לא שם במרכז את עצמו.
זה תמיד הקבוצה לפני הכל. תמיד השחקנים. אומרים על קרלו שהוא כמעין דמות אב לשחקניו הצעירים, והאמירה הזו מורידה מיכולותיו הטקטיות הנפלאות.
אנצ’לוטי הבין שקל יותר לבנות את השיטה סביב איכויות השחקנים מאשר לשנות את השחקנים בכדי שיתאימו לשיטה, ובכך – קרלו יצר מציאות בה אין לו בעצם שיטת משחק קבועה. אין פילוסופיה סדורה. זה גורם לאנשים לזלזל בדרך בה הוא מנהל את המשחק, אך דווקא האלסטיות הזו היא מה שגורמת לי להעריך כל כך את דון קרלו.
מקום 3 – ז’וזה מוריניו
מוריניו נמצא במקום הזה רק בגלל פפ גווארדיולה. רק משוגע יגיד שמוריניו גדול יותר מגווארדיולה. אבל בדירוג הזה נתתי להיגיון להוביל אותי, ולא לשיגעון.
אך זה שיגעון עם הגיון, כי בניגוד לאלכס פרגוסון, למוריניו היה את “האומץ” לעזוב הכל ולצאת להרפתקאות חדשות.
שיגעון עם הגיון, כי בניגוד לפפ גווארדיולה, למוריניו היה את היכולת להגיע אל פסגות אדירות, גם עם קבוצות פחות מוכשרות.
אלופות עם פאקינג פורטו והטרבל הבלתי נשכח עם אינטר – אחת הקבוצות הלוחמניות ביותר בהיסטוריה של המשחק.
אגדת צ’לסי והאיש היחיד שהצליח לעשות משהו נחשב עם מנצ’סטר יונייטד המפורקת הזו.
בעיניי, ז’וזה מוריניו הוא המאמן המיוחד ביותר בתולדות המשחק, ואם לא השנים האחרונות בהן הבחירות שלו ריסקו את המניה שלו, ייתכן מאד שהוא היה אפילו גבוה יותר בדירוג שמולכם.
מקום 2 – פפ גווארדיולה
מוח כדורגל ייחודי. המאמן שכולם רוצים לנצח. האיש עליו כולם מסתכלים להשראה ורעיונות. פפ גווארדיולה הוא ה-משחק המודרני, אין ספק בכך.
אי אפשר שלא לדרג אותו באחד משתי המקומות הראשונים, אך אני מודה שלמרות הכדורגל המשורטט והגאוני, אני עושה זאת עם כוכבית.
כי כאמור, אין ספק שפפ גווארדיולה הוא ככל הנראה מוח הכדורגל המשובח ביותר שידע הכדורגל בעשור וחצי האחרונים, אך ישנה התחושה, שלפני הכל, פפ גווארדיולה הוא פרויקטור מוצלח. מאמן כדורגל שבנה את קבוצות הכדורגל הטובות ביותר של השנים האחרונות, אך מאמן שהצטיין בבחירות שלו. בשונה ממוריניו אגב. ברצלונה, באיירן מינכן, מנצ’סטר סיטי. בכל מועדון בו הוא היה הוא כבש את אותה המדינה.
פפ גווארדיולה שינה את הדרך בו הכדורגל משוחק, אין ספק על כך, וסביר להניח שבקרוב מאד הוא גם יישב לו בצמרת המאמנים הגדולים בהיסטוריה, כי נדמה שהוא ימשיך לנצח ללא הפסקה.
אך כאמור, התחושה המלווה את הקריירה של פפ היא שהוא מעולם לא לקח החלטה לא נכונה, או יותר, מעולם לא ביצע החלטה אמיצה.
אולי ביום בו פפ יזכה באליפות הלה-ליגה עם ג’ירונה של אחיו, אשתכנע סופית שאין מקום כלל לאותה כוכבית.
מקום 1 – אלכס פרגוסון
בזכות אלכס פרגוסון התאהבתי בצד הטקטי של המשחק. כשהקבוצה שלי הפסידה במשחקונים המהירים בהפסקות בית הספר, הייתי יושב עם דף ועיפרון, מציין לטובה או לרעה מהלכים ושחקנים ומנסה להסתכל על המשחק מזווית קצת אחרת.
יש בי אהבה עצומה לסיר אלכס פרגוסון, אך בעיקר, יש לי הערכה לכך שאיש אחד, כמעט לבד, שינה את מסלולו של מועדון בינוני באותם זמנים והפך אותו למועדון הכדורגל המפואר ביותר בעולם.
במשך 27 שנים, המועדון העצום הזה היה מפעל של איש אחד.
פרגוסון פיתח שחקנים, זיהה כשרונות צעירים, ניהל את המשא ומתן עם מאמנים וסוכנים.
הוא היה מאמן ומנהל מקצועי ומנהל טכני וסקאוט ראשי באדם אחד.
פרגוסון ידע איך להשתנות לפי רוח התקופה ואיך לגרום לרוח עצמה לשנות את כיוונה.
הסקוטי חם המזג היה הבוס הבלתי מעורער של הכדורגל העולמי.
פרגוסון היה מנצ’סטר יונייטד, או יותר נכון לומר, מנצ’סטר יונייטד הגדולה ביותר הייתה אלכס פרגוסון.
מהיום שעזבת אלכס, הרבה השתנה שם.
פרגוסון ראשון זה מה שהיה חסר לי כדי להבין עד כמה אתה מבין כדורגל, אנחנו בידיים טובות.
אלוףף..
המאמנים האיטלקיים הוותיקים הם תופעה וחוויה בלתי נשכחת
אשרייך שזכרת אותם.