מי הם הגדולים ביותר בעידן המודרני?
לקראת טקס כדור הזהב והדיונים הרבים סביבו החלטנו במערכת Ballerz לעשות דירוג משלנו לשחקנים הטובים ביותר בעידן המודרני!
אחרי לא מעט דיונים והרבה תהיות בחרנו בפורמט שלהערכתנו הוא המקצועי ביותר.
באמצעות 4 סקרים שונים אנו נקבע, ביחד איתכם, מי הם:
- שחקני ההתקפה הטובים ביותר
- שחקני הקישור הטובים ביותר
- שחקני ההגנה הטובים ביותר
- השוערים הטובים ביותר
אלו הם 10 שחקני ההגנה הגדולים ביותר בעידן המודרני לפי דירוג המנהל שמאחורי הקלעים – אל קפיטן.
הקדמה: אני ניגש לדרג את הרשימות האלה והדבר הראשון שעולה לי זה “מה עוללתי לעצמי?”, הדיונים והוויכוחים הכי סוערים ולוהטים בעולם אחרי דת ופוליטיקה הם כנראה על הנושא החשוב באמת – כדורגל.
כל אחד ניגש לזה אחרת ובכוונת תחילה בחרנו במונח “הגדולים ביותר” ולא “הטובים ביותר” כי ממילא זה דיון מאוד סובייקטיבי ופלורליסטי, כל אחד מגדיר גדולה באופן שונה, בעיקר מבחינתי יהיה מעניין לראות במי הרוב הגדול יבחר במקומות 4-10 ולאו דווקא בצפויים יותר על הפודיום.
כדורגל זה עניין של טעם, אין אמת מוחלטת בענף קבוצתי שבו שחקן תלוי בחבריו או באיזה מדינה הוא נולד.
לכן מבחינתי שאני מדרג שחקנים יש לי 2 דגשים.
- קטגוריה – רונאלדו ומסי לדוגמא מבחינתי הם באותה קטגוריה, כל אחד ידרג אותם לפי טעמו, אותו דבר מודריץ’ ואינייסטה, קסיאס ונוייר, או רובן וריברי. האובייקטיביות מתחילה בקטגוריה ונגמרת במיקום ספציפי. למשל, גם כאוהד ריאל לא סביר שאני אבחר בקורטואה במקום הראשון רק כי הוא בקבוצה שלי, על אותו משקל לא אשים את סוארס מקום אחרון כי הוא שיחק אצל היריבה המושבעת.
- קריירה – אני משתדל לקחת את כל הפרמטרים כמכלול שמורכב מתארים, יכולת אישית, השפעה, מקצוענות, אייקוניות, אורך הקריירה, ייחודיות, מגוון וקושי מפעלים שהשתתף בהן ובלט.
אחרי שהסברתי איך אני ניגש לזה וכאמור כדורגל זה עניין של טעם, אז זו כוס התה שלי:
ההגנה הכי טובה היא ההתקפה, אבל למעשה לרוב קבוצות שסופגות הכי מעט שערים זכו בהכי הרבה תארים. יש יוצאות מן הכלל אך הגנה יציבה וחזקה זה המפתח לתוצאות באופן עקבי, עם השנים התפתחות הענף שחקני החוליה שדרגו את עצמם המון והוסיפו עוד ועוד איכות למשחק שלהם כמו שערים, תמיכה בבילד אפ, שינוי עמדות עם או בלי הכדור ולכן בקטגוריה זאת אני אתן משקל עודף לייחודיות, השפעה וכמובן כמו בכל הדירוגים יכולת אישית.
מקום 10 – פיליפ להאם
במשך שנים פינטזתי באובססיה שיגיע למדריד. בשיאו היה מהמגנים הטובים ביותר בעולם, קפטן ודמות למופת של סופר מועדון על ונבחרת גרמניה, בהיותו גאון כדורגל היה מאוד ורסטילי, השפעה אדירה לטובה בתוך ומחוץ למגרש ומעורבות משמעותית בקהילה, פיליפ היה כל מה שאתה רוצה מהסמל של הקבוצה שלך.
מקום 9 – ריו פרדיננד
התלבטות גדולה היתה לי בינו לבין ג’ון טרי שהקריירות שלהם מאוד דומות ושניהם בלמים פנומנליים, אך חיבה אישית והערכה לאופיו והעובדה שלא שכב עם אשתו של קולגה הכריעו לטובת השד האדום.
מקום 8 – דני אלבס
קבלן תארים, בן הזוג האמיתי של לאו מסי והמספרים יעידו, שחקן ססגוני וייחודי שמהרגע הראשון בסביליה ראית שיגיע לגדולות, אך הוא ניפץ כל תקרה ושיחק בטופ עד גיל מאוד מאוחר לתפקידו, אצל דני קיבלת מגן טוב וקיצוני אדיר בחבילה אחת וזה הספיק לו לכבוש את העולם.
מקום 7 – קרלס פויול
השחקן האהוב עליי בשורותיה של היריבה הנצחית, שחקן נשמה, איש של מועדון 1, הקפטן של ברצלונה ההיסטורית, מנהיג וספורטאי למופת, ערכי, חלק מתור הזהב הספרדי, לוחם וטרזן של ממש אה וגם שחקן הגנה לא רע בכלל.
מקום 6 – אלסנדרו נסטה
האקדמיה לבלמים איטלקיים על שם נסטה, כמה שהוא היה טוב כך הוא אנדרייטד במונחים היסטוריים, וזה מספר את כל הסיפור.
מקום 5 – פאביו קנאברו
בלם שמנקה התקפות כמו חוליה שלמה, היה קורא את הרחבה עם מכ”ם, גריטה איטלקית מדופלמת. בעוכריו – אין אליפות איטליה. לזכותו – מונדיאל 2006 וכדור הזהב, כבלם, היסטוריה.
מקום 4 – קאפו
אם ילד היה מספר לי שהוא רוצה להיות מגן ימני מיד הייתי שולח אותו לצפות בשעות של קאפו משחק כדורגל. אלוף עולם X2, קופה אמריקה X2, אייקון של מילאן הגדולה, אליפות היסטורית עם רומא, אצל קאפו זו תמיד היתה האיכות ולאו דווקא הכמות.
מקום 3 – רוברטו קרלוס
המגן הטוב בהיסטוריה בשבילי, תרומה של קשר התקפי מחוליית ההגנה, מוסר עבודה, טכניקה ייחודית, עוצמה צבאית ברגל שמאל.
מקום 2 – פאולו מלדיני
הקיסר הצפון איטלקי שכבש את אירופה בעידן המודרני, כל כך קלאסי, כל כך טוב. 8 פעמים בגמר ליגת האלופות, 5 זכיות, הקפטן הנצחי של מילאן הגדולה ביותר, שר ההגנה באיטליה בתקופה שהיא הייתה הליגה הטובה בעולם ואותה הוא ניצח לא פחות מ 7 פעמים. חצי קריירה מגן שמאלי, חצי קריירה בלם, בשניהם טופ, 2 קריירות אגדיות בשחקן אחד.
מקום 1 – סרחיו ראמוס
גילוי נאות: גיבור נעורי והשחקן האהוב עליי בכל הזמנים, מדף שלם בארון שלי מאחסן חולצות שלו מכל עונה כמעט. סרחיו היה חלק אינטגרלי מתור הזהב הספרדי ( יורו – מונדיאל – יורו) ומהרגע הראשון בגיל 18 היה שחקן מפתח גם בקבוצות וגם בספרד, 180 הופעות בנבחרת (שני רק לכריסטיאנו), ה-קפטן של ריאל מדריד הגדולה שזללה את ליגת האלופות במשך חצי עשור, 133 שערים (בלם, כן? גשו לבדוק מספרים של רוב הקשרים המובילים), מנהיג היסטורי וחיה תחרותית, כובש שער הדסימה שהוא החשוב בהיסטוריה של ריאל מדריד, ווינר שמדביק את כל הקבוצה, הסוכן למשימות מיוחדות שגרם לכל קרן להרגיש חצי גול, כיאה לקבוצה שאותה ייצג סרחיו הוא איש של מאני טיים והוא מביא איתו כל כך הרבה אקסטרה שזה מערפל את העובדה שהוא גם בלם טופ. לסיום בעידן שזה כבר ממש לא מובן מאליו הוא הוכיח שגם הלב במקום הנכון וחזר לסביליה על חשבון הצעות עתק וגם זה, כרגיל, גולאסו בדקה ה90 כמו שהוא אוהב.
בניגוד לשוערים בשאר החוליות מאוד קשה לדרג ולכן למרות שלא נכנסו לעשיריה האישית, חובה לציין עוד שמות.
בלטו בהעדרם – מרסלו, נמניה וידיץ’, ג’ון טרי ופיקה.
פויול לא צריך להיות פה, חוץ מזה רשימה לא רעה בכלל.