10 שחקני ההתקפה הגדולים ביותר בעידן המודרני | בחירת העורך הראשי

מי הם הגדולים ביותר בעידן המודרני?

לקראת טקס כדור הזהב והדיונים הרבים סביבו החלטנו במערכת Ballerz לעשות דירוג משלנו לשחקנים הטובים ביותר בעידן המודרני!
אחרי לא מעט דיונים והרבה תהיות בחרנו בפורמט שלהערכתנו הוא המקצועי ביותר.

באמצעות 4 סקרים שונים אנו נקבע, ביחד איתכם, מי הם:

• שחקני ההתקפה הטובים ביותר
• שחקני הקישור הטובים ביותר
• שחקני ההגנה הטובים ביותר
• השוערים הטובים ביותר

אלו הם 10 שחקני ההתקפה הגדולים ביותר בעידן המודרני לפי דירוג העורך הראשי ניסים חליבה

הקדמה: אין לי שום דרך לייצר מדד שכזה ששמו הוא גדולה.
בדיוק כמו החוויה האנושית, גם הגיבורים שלנו וההשראות שלנו הם סובייקטיביים.
כמובן שישנם מדדים אחרים בתוך העולם הספורטיבי כגון תארים קבוצתיים והשתתפות וזכיה בתחרויות הנחשקות ביותר, אך כל אלו שזכו להגיע אל האולימפוס, נכנסים אל תוך הקלחת, ואין באמת דרך אמיתית לדרג אותם בצורה מדודה.

זה קצת כמו מוזיקה. כל חובב רוק יספר לכם על גדולת הביטלס ופינק פלויד. הם בליגה משלהם. הגדולים ביותר. קצת כמו הרשימות שהצגנו לכם.
אך ייתכן מאד שאני לדוגמא אבחר בפינק פלויד, קורא אחר יצדד בביטלס ומישהו נוסף יאמר שאין לנו מושג ואין גדולים יותר מלד זפלין.

העובדה שמדובר בספורט קבוצתי רק מקשה על הבחירה, אך גם אם היינו נאלצים לבחור לדוגמא בטניסאי הגדול מכולם, יהיו את אלו בצידו של נדאל, יהיה את מחנה נובאק ג’וקוביץ’ ויהיו את אלו שבמחנה שלי – מחנה פדרר.

בסופו של דבר, זה קצת כמו באחד משיריו של מייקל ג’קסון האגדי (ובאמת הגדול מכולם) – איך שהם גרמו לנו להרגיש.
The Way You Make Me Feel.

זה לא יהיה דירוג של הטובים ביותר, אלא הגדולים ביותר מבחינתי, ואוסיף גם שאני צופה בכדורגל מאז שנות ה 90, כך שהגיבורים שעליהם גדלתי, הם לא בהכרח הגיבורים עליהם גדלו רוב הקוראים.

מקום 10 – ניימאר

לא אשקר, הבחירה הראשונה הייתה ניימאר, לאחר מכן דידייה דרוגבה, ושוב ניימאר. והנה הוא פותח את הרשימה. ואני יודע. הפציעות, הבחירה בפריז סן ז’רמן, המסיבות… רוב האנשים רואים בניימאר כבזבוז של קריירה ואחרים כליצן. אך האמת היא שבשיאו, הוא היה שם לצידם של כריסטיאנו ולאו.
וגם אחרי המעבר המרסק לצרפת, אין הרבה שחקנים בעולם שיכלו לעשות את מה שניימאר עשה. מלך שערי ברזיל בכל הזמנים. צלע היסטורית ב MSN.
ניימאר הפסיד לשדים הפנימיים שלו, אך כשהם הושתקו, הילד הקטן מסנטוס, היה פלא ייחודי בעולם.

מקום 9 – כרים בנזמה

אני יודע, מה בנזמה עכשיו? ועוד עכשיו! ואני מבין, אבל אנו עוסקים כאן בכדורגל נטו, ולכן אני ניתקתי (ככל האפשר) את הכאב הקיומי והלאומי כשישבתי לכתוב את הרשימה הזו. כרים בנזמה הוא אחד משחקני ההתקפה השלמים ביותר שראיתי בחיי. לא סתם הוא שיאן הבישולים של ריאל מדריד בכל הזמנים (165) ומקום 4 בדירוג מלך השערים של ליגת האלופות (90) בכל הזמנים. זוכה כדור זהב בעידן הטיטאנים. אלוף ספרד וצרפת, וכמובן אלוף אירופה 5 פעמים. ההתבטאויות והפרשות השונות מורידות לו ניקוד בתור ספורטאי ובעיקר בתור אדם (טפי), אבל אי אפשר לקחת ממנו את התצוגות לאורך השנים ואת העובדה ששרד כל כך הרבה זמן בפסגת הכדורגל העולמי.

מקום 8 – זלאטן איברהימוביץ’

הצ’אק נוריס של הכדורגל העולמי. אריה בין בני אדם. איש עם תודעת ברזל. כוכב על. בכל מקום אליו הלך, זלאטן משך איתו את אור הזרקור. 32 תארים קבוצתיים, מהמעוטרים בהיסטוריה ואיש שהבקיע שער בארבע עשורים שונים בקריירה שלו. זלאטן הוא ויקינג שכיר חרב ואולי אחד האנשים החשובים באליפות האחרונה של מילאן, לאו דווקא על הדשא, אלא בחדר ההלבשה. אחד שהשפיע משמעותית על תודעת הקבוצה. אלוף הולנד. אלוף איטליה. אלוף צרפת. אלוף ספרד. מיוחד.

מקום 7 – וויין רוני

גילוי נאות – אחד השחקנים האהובים עליי בכל הזמנים. לרוני יש אמנם חזות של מתאגרף שיכור באיזה פאב מקומי, אבל מבחינתי הוא היה החבילה השלמה. קשר מחונן וכובש שערים מדופלם. שחקן שאהב את ההתקטטויות בבוץ הבריטי וכזה שיכול היה לרדת לגליץ’ מלוכלך, לחטוף את הכדור בזמן שיריבו מקופל על הדשא, ולהקפיץ את הכדור מעל השוער באומנות ששמורה לגדולים ביותר של המשחק. קפטן מנצ’סטר יונייטד ומקום 3 בטבלת מלכי השערים בפרמיירליג (208) בכל הזמנים.

מקום 6 – לואיס סוארס

כולם מדברים על לואיס סוארס של ברצלונה (ובצדק), אבל סוארס של ליברפול 2013/2014 היה מבחינתי אחד השחקנים הגדולים ביותר ששיחקו אי פעם בפרמיירליג. בברצלונה חשו את אותו הדבר והחתימו את סוארס בכדי לייצר את ה MSN, אולי שלישיית ההתקפה הגדולה ביותר בכל הזמנים. אחרי 6 שנים היסטוריות בברצלונה הוא עבר לאתלטיקו מדריד ועזר לה לזכות באליפות היסטורית כשהוא זוכה בתואר שחקן העונה, וכמובן שלאחר מכן חזר הביתה לנסיונל ועזר לה לזכות גם כן בתואר האליפות. סוארס הוא מהשחקנים האלו שלא תמיד קיבלו את הריספקט שהגיע להם. הוא היה חלוץ שלם ולא סתם הוא מלך השערים של אורוגוואי בכל הזמנים. לואיסיטו האגדי.

מקום 5 – תיירי הנרי

לפני ברצלונה וריאל מדריד של העשור הקודם, היו להן מנצ’סטר יונייטד וארסנל של תחילת שנות ה 2000. מי שלא ראה את ונגר ופרגוסון מתקוטטים ביניהם לאורך השנים, לא חווה באמת את הכדורגל האנגלי. בימים ההם, ארסנל רקדה כדורגל. לא הייתה קבוצת כדורגל סקסית יותר מזו של ונגר. ואם אמרתם ונגר וארסנל, אמרתם תיירי הנרי. בנונשלאנטיות בלתי נסבלת, הוא ריסק את ההגנות האימתניות ביותר. הוא דילג מעל בלמים, הקפיץ מעל שוערים וסובב עשרות כדורים בקלילות אל הרשת העליונה. לעיתים הנרי נראה מעט משועשע מהקלות בה הוא מבצע את עבודת כיבוש השערים. קלאס באפס מאמץ.

מקום 4 – רונאלדיניו

אי אפשר שלא לחייך כשחושבים על רונאלדיניו. שחקן שהוא ברזיל הטהורה. זו של הסמטאות והפאבלות. זו של החופים, הפוצ’יבולי והרגליים היחפות. רונאלדיניו היה תמימות מוחלטת – קצת כמו לראות ילד קטן ושובב שאיכשהו הוא פשוט מאד יותר טוב מכל הגדולים. פיטר פן שנשלף מהעולם שלו אל היקום החלופי שלנו. ואי אפשר היה לשנוא את רונאלדיניו. גם כשהוא התעלל בשחקנים ובקבוצות אותם אתה אוהד. וכמו שרונאלדיניו אהב את הכדור, הכדור אהב אותו. נדבק אליו. נדבק עליו. על הברכיים, על החזה, על הכתפיים, על הראש. רונאלדיניו יכול היה לרוץ עשרות מטרים מבלי שיכולת להבין בכלל מה לעזאזל הוא עושה עם הכדור. השיא שלו היה קצר, אבל קצת כמו איקרוס שטס קרוב מדי אל השמש, הוא הגיע גבוה יותר מכולם.
כמעט.

מקום 3 – רונאלדו נזאריו

מכונה. מכונה שנשברה. כשרונאלדו התחיל לרוץ, כל צעד שלו הרעיד את האדמה. הוא היה טיטאן. העוצמות שבריצה שלו, שינוי הכיוון כמכת הברק, הדיוק והתחכום שבו. לא היה אדם אחד שלא ידע בוודאות שרונאלדו נזאריו הוא מעל המשחק. אל של המשחק. ארון התארים שלו התכבד באחסונו של כדור הזהב כשהיה רק בן 21.
“אל פנומנו”. הפלא. גלקטיקו. אחרי שקרע את רצועות הברך פעמיים, חזר לשחק ואף לנצח, הפעם עם ריאל מדריד בפרויקט הגלקטיקוס. רונאלדו התמוטט וישנם המספרים שכמעט איבד את חייו במונדיאל 1998, אך לאחר 4 שנים הוא חזר אל “זירת הפשע”, כבש 8 שערים בטורניר ועוד צמד בגמר בדרך לזכייתו השנייה בתואר אלוף העולם.
למרות הדרך הקשה ובעיקר הפציעות המחרידות, רונאלדו נזאריו הוא ללא ספק אחד משלושת הגדולים ביותר בעת המודרנית של המשחק.

מקום 2 – כריסטיאנו רונאלדו

זה לא נגמר עד שכריסטיאנו מנצח. זו המנטרה אליה התרגלנו בעשור וחצי האחרון. כריסטיאנו החל להשתלט על הענף אי שם ב 2006, ומאז הוא פשוט לא חשב כלל על להפסיק. אתם קולטים? 15 שנים של מצוינות. של שיא. כל כך הרבה שחקנים אגדיים הצליחו לשמור על שיא למשך 3 או 4 עונות, חלקם אולי 5-6 עונות, אבל במשך עשור וחצי הורגלנו כאן למצוינות אחרת. קריירה שהיא כולה שיא אחד גדול. אין באמת פיק כי אין כמעט נקודות שפל. הפציעה הכי ארוכה של כריסטיאנו הייתה למשך 70 ימים – אי שם ב 2008. זה לא רק הכי הרבה שערים בהיסטוריה. זה לא רק 5 זכיות בליגת האלופות. זה לא רק 34 תארים קבוצתיים בקריירה ו 5 כדורי זהב. קצרה היריעה מכדי לכתוב כאן את כל שיאיו, אלא זו בעיקר התודעה.
כריסטיאנו רונאלדו כאן בכדי לנצח. תמיד לנצח. הקריירה שלו והגוף שלו הם מודל למצוינות בכל ענף, ולאו דווקא ספורט.
הפנומן הפורטוגלי הוא מהאנשים האלו שנולדו לנצח – גם אם היה שחקן כדורסל, שחיין או בכלל עורך דין, הוא היה שואף להיות הטוב מכולם. תמיד בראש.

מקום 1 – לאו מסי

אם כריסטיאנו רונאלדו נולד בכדי לנצח, לאו מסי נולד בכדי לשחק כדורגל. כל התכלית שלו, כל הקיום שלו – זה כדורגל. כל ההוויה שלו היא כדורגל. לאו מסי הוא נאו בתוך המטריקס. אין שום כוח תודעתי או פיזי שמשפיע עליו. הוא אחד עם הכדור והכדור אחד עימו. הוא תודעת כדורגל אולטימטיבית. אני משוכנע שבחלומותיו הוא חולם כדורגל או שבכלל הכדור עצמו, ובסיוטיו הוא משחזר רגעי כדורגל כואבים, כגון אותו הפסד בגביע העולם לגרמניה במשחק אכזרי שגם ריסק לחלוטין את גונסאלו היגוואין, ואותם גמרי קופה אמריקה צורבים – ב 2011, 2015 וב 2016… מה שהביא לאותה פרישה מפורסמת ודמעות שסיפרו על שיברון לב טוטאלי. בכל הטורנירים האלו מסי הצטיין, כהרגלו, אך התחושה הייתה שהוא וארגנטינה זה פשוט לא זה. משהו רשמית נשבר.
הקשר נשבר. אבל לא מסי.
כמו עוף החול, שמת בשריפה וקם לתחייה מתוך האפר, מסי חזר.
הוא השיל מעליו את משקלה הכבד של ההיסטוריה ואת משקלו הכבד של הגדול מכולם (עד אשר לאו נולד), ולפני כשנה זכה להיות, לראשונה בחייו, אלוף עולם.

בדיוק כפי שעשה לאורך כל הקריירה שלו, מסי המשיך לרוץ עד אשר הגיע אל השער. אל המטרה.
בעטו בו, שרטו אותו, ריסקו אותו, משכו אותו. המכות אותן ספג לאורך כל הקריירה היו מרסקות את לוחמי ה UFC הקשוחים מכולם, אבל לאו, הנאו שהוא, לא ידע אחרת. לא יכל אחרת. כל ההוויה שלו היא כדורגל. המכדרר הטוב מכולם. המוסר הטוב מכולם. הכובש הטוב מכולם. איש כל כך קטן שגימד ענף שלם של ספורטאי על.

מבחינתי – לאו מסי הוא שחקן הכדורגל הגדול בהיסטוריה, ובפער מכל יריביו.

הטוב ביותר שיש, הטוב ביותר שהיה והטוב ביותר שיהיה.