באמונה שלמה לאורך הדרך

1. הכנה מוקדמת

במסיבת העיתונאים שלאחר המשחק, סיפר אלון חזן על כך שהנבחרת ציפתה למשחק שכזה מצד הבלרוסים.
מספר דקות לפני כן, ישב על אותו הכסא מאמן הנבחרת הבלרוסית קרלס עלוס פרר ושיתף אותנו בכאב על כך שתכנית המשחק שלו עבדה עד הדקה 70 או ליתר דיוק, עד אשר שחקניו התעייפו.

ותכנית המשחק של בלרוס בהחלט עבדה.
והיא הייתה תכנית פשוטה שהתייחסה היטב לכלים ההתקפיים של הנבחרת שלנו.

הבלרוסים ידעו היטב שאין לישראל חלוץ אמיתי ברחבה ולכן הבלרוסים לא חששו לרדת אחורה בצורה קיצונית ולהעמיס את הרחבה שלהם בשלושה בלמים וקשר אחורי שכל מטרתם היא למנוע חדירה של שחקני התקפה מקו שני.
בנוסף, קרפוביץ (14) וקורזון (15) היו המנהלים הראשיים של פרויקט סולומון.
שניהם סגרו פעם אחר פעם את הליגיונר הבכיר שלנו בידיעה שישראל תתקוף בעיקר דרכו.

ישראל שלטה בכדור (68%) אך הייתה אנמית לאורך המשחק בשליש ההתקפי וגם קצת חסרת מזל בתחילת המשחק.
רבע השעה הראשונה הייתה איכותית וקצבית אך לאחר מכן, הקצב ירד משמעותית וכך גם האיכות.

תכנית המשחק של חזן הייתה ברורה.
בצד שמאל – הניסיון לבודד את סולומון בדריבל.
הבעיה? זה לא עבד.
הבלרוסים זינקו עליו מהרגע הראשון וכך יצא שהנבחרת שלנו ניסתה אמש 28 (!!) דריבלים כשמנור רושם 2/3 דריבלים מוצלחים.
אז איך לעזאזל 28?

אוסקר גלוך ואלי דסה.

עם מנור סולומון בדאבל טים בכנף שמאל, הנבחרת הלכה אל אוסקר גלוך.
כתבתי לא פעם שהכישרון של גלוך עצום וחריג, אך נדמה שעדיין חסר בו אספקט התכלס.
נדמה גם, שגלוך פורח דווקא כשהמשחק נהיה כאוטי יותר ופחות עומד – משהו שחזן צריך לחשוב עליו.

10 דריבלים ניסה אמש גלוך, ב 5 מהם הוא ניצח. לא רע אבל לא מספיק בסך הכללי של המשחק מצד גלוך.

הבעיה הגדולה הייתה בכנף ימין.
אלי דסה ניסה 4 דריבלים בנקודה מאד גבוהה על המגרש (כי אין באמת כנף איכותית) וכשל בכולם.

תכנית המשחק הייתה ללכת דרך הכנפיים ולגרום לדור פרץ לעלות גבוה לצד וייסמן כחלוץ שני, ובאמצעות תנועה לעומק ו/או דאבל פסים – לפרוץ את החומה הבלרוסית.

זה לא עבד.

למזלנו אגב עומרי גלזר רשם משחק נהדר בין הקורות ומנע מאיתנו מפח נפש גדול מאד.

2. בהשתדלות

אלון חזן הבין שהנבחרת שלו בצרה.
אין חלוץ ואין כנפיים ולכן הוא פנה אל הספסל. באיחור רב לדעתי (דקה 65), אבל בסופו של דבר החילוף הזה היה מנצח אז לך תבקר מהלך שכזה בכלל.

החילופים היו התקפיים.
יש היגידו פרועים.
יש היגידו – נובעים מייאוש טוטאלי.

אבו פאני על חשבון דור פרץ היה צריך לקרות בדקה ה 45. לא פחות.
פרץ כקשר רחבה לרחבה וגם כחלוץ שני – זה לא עבד.
הבעיה הייתה שכמה דק’ אחרי שאבו פאני נכנס, נטע לביא יצא.
זה גרם לאבו פאני לשחק מאחורה ולחפות על הנבחרת ההתקפית ששיחקה עם באריבו, סאפורי, תורג’מן, קניקובסקי, סולומון וגלוך בחלקים גדולים של השליש האחרון של המשחק.

זה גם גרם לכך שהנבחרת איבדה בעצם את העוצמות של אבו פאני כקשר מרכזי שיודע להכניס כדורי עומק לרחבה ויודע לבעוט מרחוק.
אבו פאני חייב לשחק יותר – ולטעמי גם בהרכב הראשון.

עיקרון ההשתדלות מקורו בתורה. אדם צריך להשתדל ולעשות הכל בכדי שהבורא יעזור לו.
מה שכן, את ההשתדלות של הנבחרת אמש אפשר לתאר כאדם שרוצה להיכנס אל החדר, אך במקום למצוא מפתח הוא מתעקש לרוץ אל הקיר בכל פעם מחדש.

הנבחרת שלנו רשמה 26 (!!) הרמות לרחבה אמש.
רק 5 מהן מצאו את היעד.
זה יחס הגיוני כי אין לנו חלוץ רחבה אמיתי, ולכן זה לא ברור מדוע הנבחרת התעקשה ללכת דווקא על הפיתרון הזה.

הנקודה של אנמיות התקפית הורגשה גם בסטטיסטיקת הבעיטות.

• 22 בעיטות לשער
• 14 בעיטות מתוך הרחבה
• 7 בעיטות למסגרת
• 1.37 שערים צפויים

3. באמונה שלמה

בסוף ניצחנו בעזרת גבי.
אדם מסורתי ולמיטב ידיעתי שומר מצוות, הוא זה שמציל את הנבחרת בדקה ה 93.
אם יש משהו שאי אפשר לקחת מהנבחרת של חזן זה את האמונה בדרך.

נדמה שחזן הצליח להכניס בהם רוח ניצחון בתוך הלך רוח חיובי.
נכון, לא ניצחנו ברומניה ואני משוכנע שהיינו יכולים לנצח שם עם החלטות טובות יותר, אך בסופו של דבר, למרות שזה הלך קשה ומייגע מאד אמש, הבחורים בלבן לא הפסיקו להאמין.
גם אם המאמן שלהם בחר במספר החלטות לא טובות כגון:

• הורדת אבו פאני אחורה ולאבד אותו התקפית
• הבחירה שלא לתת לדין דוד דקות למרות שהוא החלוץ היחיד בסגל בכושר משחק
• התעקשות על יחזקאל בימין ולא לנסות משהו חדש כגון דוד בשמאל ומנור בימין בדקות האחרונות
• לא לפתוח במשחק שכזה עם שני חלוצים כשאתה יודע עד כמה הבלרוסים מחויבים למשחק ההגנתי

למרות כל זאת (ועוד), הנבחרת של חזן המשיכה להאמין.
אתמול במסיבת העיתונאים נשאל המאמן שלנו על “התחת של חזן”.
הוא ביטל את האמירה הזו ברגע ואמר, זה לא עניין של מזל או התחת שלי, זו האמונה שיש בבחורים.

4. תורת האבולוציה

למרות הביקורת על הבחירות של חזן אמש ועל ניהול המשחק שלו, היה בי את הצורך לומר לו אמש כל הכבוד.
כל הכבוד על הזמן והסבלנות שהוא נותן לאוסקר גלוך.
היה קל מאד לחתוך אותו אחרי מחצית ראשונה חלשה נגד רומניה, אך הוא בחר שלא לעשות זאת.
וגם, כל הכבוד על הזמן והסבלנות שהוא נתן אמש לסתיו למקין.
הבלם הצעיר פתח רע את המשחק ונראה אבוד בדקות הראשונות, אך חזן בחר להמשיך איתו ולבסוף קיבלנו הופעה נפלאה של “שר ההגנה” החדש של ישראל לטעמי.
פשוט מאד נפלא.

אבולוציה דורשת זמן. קורים הרבה דברים מוזרים בדרך עד אשר מגיעים אל הגרסה הטובה ביותר של אותו גוף.
זמן וסבלנות. יש את זה למאמן שלנו.
שאפו.

5. החומר האנושי (או הבוס)

יש לנו דור שחקנים טוב.
יש לנו דור שחקנים מוכשר.
והדור הזה לא מקבל את המעטפת הטובה ביותר ולכן הדור הזה לא יכול להוציא מעצמו את המיטב.

קחו לדוגמא את הניסיון שמביא מיגל ויטור להגנה מאחורה כשחקן שראה כל כך הרבה דברים בקריירה שלו.

תחשבו רק מה היו תורמים ערן זהבי וליאור רפאלוב לנבחרת האנמית התקפית הזו, גם מבחינת איכות וגם מבחינת רוח וניסיון.

אם לא נעפיל אל היורו הקרוב, זה יהיה פספוס עצום והיסטורי, וזה יהיה אך ורק כי לא השתמשנו בכל החומר האנושי הטוב שלנו.
אם נעפיל אל היורו הקרוב זה יהיה הישג מדהים והיסטורי, אך התחושה לנצח תהיה שעשינו זאת בקושי רב ולא בזכות ההתנהלות של הנבחרת.
שעשינו זאת למרות הבוס.